הנושאים החמים
הנושאים החמים
"שום פעם שואה?" היתה המחשבה הראשונה שעברה לי בראש כשקיבלתי את הספר מתנה.
אודה וגם אבוש כי ספרי שואה לא קורצים אלי בד"כ, אלא אם כן קיבלתי עליהם המלצה אמינה.
וזה מכמה סיבות
סיבה אחת: יש לי תחושה שהרבה מאד ספרי שואה פשוט מחללים אותה, כן, ככה. מותירים אותה חלולה, ריקה.
משום שהם נכתבים בלי הרבה עבודה עבודת מחקר (אגב, לידיעתכם, כמה מסרטי השואה המפורסמים {כמו הנער בפיג'מת הפסים, הפסנתרן ועוד} נכתבו ע"י לא אחרים מאשר... כן, הגרמנים ימ"ש ברוב תיחכום מיד לאחר השואה בכדי להקטין את הזוועות שהתבצעו בה...)
סיבה נוספת: חלק מספרי השואה הם ביוגרפיות יבשות שנכתבו כמו ספרים תיעודיים.
יש מעט ספרי שואה טובים, אחד מהם הוא הספר הזה, שפתחתי אותו.. ולא יכולתי לסגור.
הספר איך לא ידעתי הוא סיפורם המפעים והמיוחד של הוריה של חנה רוטנברג שישבה וסיפרה אותו במשך שנתיים לסופרת הסופר מוכשרת מרים אפללו (בעלת הטור בעיתון משפחה) ששכתבה אותו בצורה מדהימה.
הספר מתרחש בשלוש זירות, ומשלב הוה ישראלי עכשיו של סטודנטיות חילונית, עבר בזמן המלחמה והבזקים מהתקופה שלאחר השואה בה חותה הסופרת ילדות מאושרת ורגועה בבלגיה בלי לדעת מה עבר על הוריה שנים ספורות קודם לכן.
הספר מביא איתו חידוש והוא הזוית האחרת שלא הכרתי בספרות שואה.
לשונה הפיוטית והמשובחת של אפללו משכילה להכניס את הקורא לתוך המאורעות כאילו הוא חוה אותם עכשיו ומעבירה את האמונה היוקדת שהיתה משענתם היחידה של שני הוריה של חנה בשנות הזוועה תוך הפיכת הספר ליצירת אומנות ממש.
אני נותנת לספר 5 כוכבים *****
ממליצה בחום!
אודה וגם אבוש כי ספרי שואה לא קורצים אלי בד"כ, אלא אם כן קיבלתי עליהם המלצה אמינה.
וזה מכמה סיבות
סיבה אחת: יש לי תחושה שהרבה מאד ספרי שואה פשוט מחללים אותה, כן, ככה. מותירים אותה חלולה, ריקה.
משום שהם נכתבים בלי הרבה עבודה עבודת מחקר (אגב, לידיעתכם, כמה מסרטי השואה המפורסמים {כמו הנער בפיג'מת הפסים, הפסנתרן ועוד} נכתבו ע"י לא אחרים מאשר... כן, הגרמנים ימ"ש ברוב תיחכום מיד לאחר השואה בכדי להקטין את הזוועות שהתבצעו בה...)
סיבה נוספת: חלק מספרי השואה הם ביוגרפיות יבשות שנכתבו כמו ספרים תיעודיים.
יש מעט ספרי שואה טובים, אחד מהם הוא הספר הזה, שפתחתי אותו.. ולא יכולתי לסגור.
הספר איך לא ידעתי הוא סיפורם המפעים והמיוחד של הוריה של חנה רוטנברג שישבה וסיפרה אותו במשך שנתיים לסופרת הסופר מוכשרת מרים אפללו (בעלת הטור בעיתון משפחה) ששכתבה אותו בצורה מדהימה.
הספר מתרחש בשלוש זירות, ומשלב הוה ישראלי עכשיו של סטודנטיות חילונית, עבר בזמן המלחמה והבזקים מהתקופה שלאחר השואה בה חותה הסופרת ילדות מאושרת ורגועה בבלגיה בלי לדעת מה עבר על הוריה שנים ספורות קודם לכן.
הספר מביא איתו חידוש והוא הזוית האחרת שלא הכרתי בספרות שואה.
לשונה הפיוטית והמשובחת של אפללו משכילה להכניס את הקורא לתוך המאורעות כאילו הוא חוה אותם עכשיו ומעבירה את האמונה היוקדת שהיתה משענתם היחידה של שני הוריה של חנה בשנות הזוועה תוך הפיכת הספר ליצירת אומנות ממש.
אני נותנת לספר 5 כוכבים *****
ממליצה בחום!
