שיר בין הסדן לנדן

[ח.ד. וחלק]

ושוב זה אני

עומד לפניך,

האור הפנימי

מופיע על פניך.

מנסה להתרגש

לכוון את המילים,

מוצא את עצמי,

בורח מהאש

בין הגווילים,

שקוע בעצמי.

באוויר דומיה

רק השופר מריע,

אני אמור להזיע

להתעשת, להזדעזע.

הקור אוחז בי

מסרב להצטמרר

לא מצליח,

הנשמה שבי

מנסה להתעורר

לשפוך שיח.

עת רצון היא זו

השמיים פתוחים

מלך בשדה,

בזו אחר זו

הלבבות נפתחים

זיכרון עולה.

לפני שנה נכתב

נחתם בידי האב,

על נהרות הדם

בדרום ששמם.

על צאן טבחה

שנרצחו באכזריות,

איך באבחה

אבדה האנושות.

הלב שהתקרר

חוזר אחורה,

מתחיל להתעורר

נזכר בזוועה.

לימים של כאב ואובדן,

איך ברזל וחרב

יצאו מהנדן, היכו בסדן.

ושוב זה אני

עם הלב הפתוח,

פורץ בבכי

חוזר להתייפח.

אנא ה'

מתחנן לפניך,

בשנה החדשה

אל תסתר את פניך.

שלח ישועה,

רפואה,

נחמה.

תהא שנת פדות הגאולה.

אשמח לתגובות...

 

[ספרי מוסר]

מיוחד ומרשים.

 

[הלוחשת לתווים]

וואו שיר יפיפה ונוגע ללב!!!

 

[ח.ד. וחלק]

מיוחד ומרשים.

וואו שיר יפיפה ונוגע ללב!!!

תודה!