בחוף סנהדריה עם השף מאיר חיימובסקי - סיפור בארבעה פרקים.

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
הסיפור המטורלל הבא מבוסס על טיול אמיתי עם ידיד משעשע, שמטעמי נוחות בלבד מכונה להלן השף מאיר חיימובסקי.
אל חשש, אין בסיפור פאנץ' או משהו, והוא בדיוק מה שהוא.
הסיפור פורסם במקביל בפעקל'ע, והנני שמח להגישו כאן גם לאלו שאינם מנויים.
אשמח לכל הערה או תיקון, כי כולנו פה כדי להשתפר. (ובראש השנה אנחנו משתתקים לפני מוסף ונותנים לעצמנו להתרכז בתקיעות ולהשתפר)
@אבימי מספיק עם הסיפורים העצובים שלך, תהנה.


פרק א'. סיריון צהובה בדרכה אל סנהדריה.

ישראל קרנצ'פיקסר היה חד משמעי. אני מציע שתסעו לחוף סנהדריה, יעשה לכם רק טוב.
לא נטיתי למהר לקבל את ההמלצה שלו. ערכתי לעצמי את כל הסיבות לסירוב ברשימה מסודרת שתסייע לי בוויכוח הצפוי מול השף מאיר חיימובסקי:

1- אני מפחד מים המלח.
2- אני לא אוהב רחצה לילית.
3- אני מפחד מים המלח.
4- אני מפחד מים המלח.

השף ראה את הרשימה, וצחוקו הצטלצל: נתן, מה הסיפור. יהיה כיף. חברת קופמן עושה לשם הסעות מסודרות, מדובר בחוף הכי קרוב לירושלים, אני אביא גם את הבן שלי, שימעל'ה, ואתה תהנה מאוד.

כשסיים מאיר את טיעוניו, הוא הרים את מכסה הסיר הקרוב, ובחש בסיר בהתלהבות מחודשת. אח, אין לך מושג, הוא גנח בעונג. צ'ולנט קורקבנים. איזה מעדן מלכים.
פוי.

בלית ברירה נתתי את האישור שלי, וישראל קרנצ'פיקסר שיתף פעולה בשמחה. קחו את הרכב שלי. דייהטסו סיריון, תהנו.
האמת? מחווה יפה.

עלינו על הסיריון.
אני בכס הנהג, שימעל'ה מאחורינו, נועץ מבטים חומדים בשקית החטיפים, ולצידי, במושב הנוסע – המטרידן הבינלאומי מר מאיר חיימובסקי.
הוא פצח בסדרה שלו דקה אחרי שהתנעתי:

· נתן, אני רעב!
· נתן, סע יותר מהר!
· נתן, תזהר מהמשאית בצד שמאל!
· נתן, סע יותר מהר, דרוס את החתולה הזו, היא ג'ינג'ית.
· נתן, הבאתי איתי קופסה קטנה עם הצ'ולנט, רוצה כפית?
· נתן, סע יותר מהר את הירידות לים המלח, אל תהיה פחדן
· נתן, אני עייף.
· נתן, הצ'ולנט לא יצא לי טעים כל כך. רוצה לגמור את הקופסה?
וכך זה נמשך ונמשך.

לאחר מספר דקות סבל ארוכות, גיהק השף קלות והשתתק. עכשיו התחלתי ליהנות.
השמש כבר שקעה דקות קודם לכן, הכביש היה כמעט ריק, נסעתי בהנאה בנתיב השמאלי המרווח היורד מטה מטה.
עברתי את מצפה יריחו, המשכתי לגלוש עם הכביש, הדלקתי פנסים למראה הכביש הריק המשתרע לפניי, ואז שמעתי את הרשרוש שאי אפשר לטעות בו...

• המשך יבוא בס"ד •
 

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
פרק ב. מכסחי הנאצים.

הסרתי את יד ימין מההגה, ונעצתי מרפק בכרסו של השף הזחוח. שיטפל הוא בבעיה שלו!
אין תגובה.
נעצתי מרפק יותר חזק, והפעם השף שחרר גיחוך מעורפל, ותחב לפניי את מקטרתו האלקטרונית. תעשן, תעשן, יעשה לך רק טוב.
האיש לא שפוי, הרהרתי. לעשן מקטרת? בכביש בינעירוני? עדיף שיתרכז בזוועות שהוא מבשל במטבח.

לאחר נעיצת מרפק שלישית, הבנתי שהאיש לא יפתור בשבילי את הבעיה, מה שמשאיר אותי לבדי בזירה. מה שאומר... טוב, אין מילים יפות לתאר את זה. אז נעשה את זה חד וקצר: הייתי צריך לצרוח על שימעל'ה. וזה בדיוק מה שעשיתי.
סידרתי את הזווית של המראה האחורית, דרכה יכולתי לראות את שימעל'ה יושב מכופף מאחורי אביו, ובולס בהנאה צרופה את מיטב החטיפים שרכשתי בשבילי.
שימעל'ה! צרחתי. אל תאכל לי את הנאצ'וס! הם שלי! שמרתי אותם חודשיים בצד! חבר שלי הביא לי אותם מארה"ב! בישראל מוכרים רק דוריטוס, שהוא הרבה פחות טעים! אם אתה רעב תדבר עם אבא שלך, הוא הכין לך לדרך צ'ולנט!

בנקודה זו שלחתי את ידי השמאלית אחורנית, שלפתי שקית מזדמנת, פתחתי אותה ושפכתי שליש ממנה לפי. רגע אחרי כן משכתי בפראות את ההגה ימינה, מודה לקב"ה על כך שהספקתי לנוס בזמן מהערבי שטס בנתיב הנגדי על אופנוע מפלצתי. מצד שני, חשנו כולנו בחבטה חלשה מצד שמאל, ושיערתי שהרכב היקר כל כך לבעליו חווה מכה קלה בכנף.
מה לעשות, קורה.

בניגוד לכל הסערה, השף המשיך לעשן, שואף עשן לבן ומשחרר אותו מהאף, נינוח. לועס סוכריית כוסברה, ממלמל מילות הרגעה לשימעל'ה. נו, חמוד וצדיק. רק תגיד סליחה לנתן, ותבקש ממנו רשות להמשיך לאכול. אני מכיר את נתן, בסוף הוא יסכים. אתה יכול גם לאכול את החמצוצים שישראל קרנצ'פיקסר נתן לנו, תחטט בשקית הירוקה.
חרקתי שיניים בזעף-מה. אכן, השף צדק. לא יכולתי להתעמת עם בקשת הסליחה הילדותית והמתוקה של מאיר חיימובסקי הקטן. אותו קול, אותו תאבון בריא. מה אפשר לעשות.

טוב, שימעל'ה, אמרתי. ליבי נמס. אתה יכול לאכול עוד קצת נאצ'וס.
לחרדתי, קולות הרשרוש התעצמו פי עשרה. כאילו הילד קורע בבת אחת את כל עשרת השקיות שאותן קניתי לעצמי. לא, לא, לא!!!

וכמו בקומדיה גרועה, שימעל'ה הלך ונרגע, ההפך המוחלט ממני. הוא לעס בקולי קולות ובמהירות את הנ'אצוס האהובים שלי, ונהנה מאוד מכל רגע.
כשסיים את שתי השקיות הראשונות – ידעתי שהוא סיים כי הוא הושיט אותם לעברי כדי שאשליך אותם "בפח של האוטו" – הוא גרגר בעונג, ואמר:
דוד נתן, תודה רבה שהרשית לי לאכול את הנאצים.

• המשך בשבוע הבא בס"ד •
 

yonatanr

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
הכתיבה מהממת, כמו תמיד.
הפאנץ' נורא מאכזב. לאחר השם המפוצץ שנתת לזה בפעקאל'ע 'מכסחי הנאצים', הנאצים הפכו לנאצ'וס, והכיסוח הפך לזלילה מעודנת.
 

אשר גולד

משתמש פעיל
הכתיבה מהממת, כמו תמיד.
הפאנץ' נורא מאכזב. לאחר השם המפוצץ שנתת לזה בפעקאל'ע 'מכסחי הנאצים', הנאצים הפכו לנאצ'וס, והכיסוח הפך לזלילה מעודנת.

הרי כתבו למעלה שאין כאן שום פאנץ'

ואכן כתיבה מאוד יפה, הומוריסיטית וקולחת. וכמו תמיד אתה מצליח לעורר בי חיוך ענק, ותשוקה לעוד.

מבחינת העלילה
פרק א' עוסק בחלקו הגדול, בתיאור של השף חיימובסקי, המוזר והמטרידן, אך בעלילה עצמו אישיותו לא בא לידי ביטוי כלל וכלל. ועיסוק מוגזם בתיאור 'פאני' של דמות צדדי בסיפור. דומה עלי לאחד ששם בקבב שלו יותר פטרוזיליה מבשר טחון.

כמו כן. 3 מתוך 4 סיבות לא לנסוע לים המלח הינו מכיון שאתה מפחד מהים
ראוי היה אם הסיפור היה נגמר באיזה אפיזודה מצחיקה או מצמררת בים המלח עצמו. ולא בנשנוש מאסיבי של נאצו'ס בדרך. שאגב היה יכול להיות נסיעה לבני ברק או ליוקנעם עילית.
 

undo

משתמש מקצוען
הנדסת תוכנה
כמו כן. 3 מתוך 4 סיבות לא לנסוע לים המלח הינו מכיון שאתה מפחד מהים
ראוי היה אם הסיפור היה נגמר באיזה אפיזודה מצחיקה או מצמררת בים המלח עצמו. ולא בנשנוש מאסיבי של נאצו'ס בדרך. שאגב היה יכול להיות נסיעה לבני ברק או ליוקנעם עילית.
פרק ב. מכסחי הנאצים.
כאמור, אנחנו רק בפרק ב'... עוד נכונו לנו עלילות?
 

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
הרי כתבו למעלה שאין כאן שום פאנץ'

ואכן כתיבה מאוד יפה, הומוריסיטית וקולחת. וכמו תמיד אתה מצליח לעורר בי חיוך ענק, ותשוקה לעוד.

מבחינת העלילה
פרק א' עוסק בחלקו הגדול, בתיאור של השף חיימובסקי, המוזר והמטרידן, אך בעלילה עצמו אישיותו לא בא לידי ביטוי כלל וכלל. ועיסוק מוגזם בתיאור 'פאני' של דמות צדדי בסיפור. דומה עלי לאחד ששם בקבב שלו יותר פטרוזיליה מבשר טחון.

כמו כן. 3 מתוך 4 סיבות לא לנסוע לים המלח הינו מכיון שאתה מפחד מהים
ראוי היה אם הסיפור היה נגמר באיזה אפיזודה מצחיקה או מצמררת בים המלח עצמו. ולא בנשנוש מאסיבי של נאצו'ס בדרך. שאגב היה יכול להיות נסיעה לבני ברק או ליוקנעם עילית.
יפה, יפה.
חכם עדיף מנביא:)
 

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
פרק ג. סוכרייה בטעם של פעם עושה קסמים בהווה.
הנסיעה אכן הייתה קצרה. תוך עשרים ומשהו דקות מצאנו את עצמנו מחליקים לכביש הגישה האפלולי, וממנו אל חניון חוף סנהדריה.

החניתי את הדייהטסו סיריון על הכורכר הסמוך לאוטובוס. גם כן חניון, מלמלתי, והשף נשף לתוך עיניי ארובה שלמה של עשן לבן בלי ריח, ונזף: נתן צדיק, תהיה אופטימי. ליל שישי מתחיל עכשיו, אנחנו נכנסים לחוף נקי ונעים, שיא בינהזמנים, תשתחרר.

השתעלתי מהעשן היישר לתוך אפו הרחב של השף, הוא התכווץ כשהֵרִיח - לטענתו! - שום, ובזאת שחררתי את עצמי מחגורת המושב ויצאתי החוצה, חושש.

יש חששות שמתבדים, ויש כאלו שמתגלים בדיעבד כחסרי כל התכנות אפשרית, ויש כאלו שמתגשמים. שימעל'ה חיימובסקי הקטן היה מהסוג השלישי. הנושך הצעיר אכל והעלים במשך הנסיעה כמחצית מכלל שקיות הנאצ'וס. אבוי. מעניין איך הוא בתור מכסחת דשא.

בזמן שהשף חילץ את גופו הרופס ממושב הנוסע ופנה להוציא את טורף הנאצים מהספסל האחורי, ספרתי בעוגמה את השלל הנותר. חמש שקיות נאצ'וס ועוד קצת ממתקי שוקולד. ואני בניתי על בילוי מושחת בחוף ועל זלילת חטיפים ללא גבול.

נו, ננסה ליהנות ממה שיש. ארזתי את השאריות בשקית שחורה וחזקה, קשרתי אותה היטב, ותליתי את הכבודה על כתפו של שימעל'ה.

לתמיהתו, הסברתי: חמוד, אכלת הרבה כל הדרך, ועכשיו אתה חזק מאוד. אתה גם ילד ממש גדול. נכון שאין לך בעיה לסחוב בשבילי את הדברים?

מובן שהוא השיב שאין לו שום בעיה, ושהוא יכול לסחוב כפליים מזה. מעולה, העמסתי עליו גם את המידנית עם המים, ותליתי את כתפו השניה את השקית עם הקרוקס והשמשיה המתקפלת. רוץ קדימה, ילדי הטוב, אמרתי - ומאיר חיימובסקי עצר את השליח ברגע האחרון. לא ולא, כך מאיר. הבן שלי לא השולייה שלך, והוא לא סוחב כלום חוץ מהשקית הפרטית שלו.

בלית ברירה נטלתי את כל הערימה מכתפיו של הילדון, שמצידו התמתח והזדקף בהנאה, חף מכל משקל עודף, וצהל: אבא, תראה איך גבהתי פתאום בעשרה סנטימטרים.
אה.

ציוויתי על השף להסיר מעליו את חליפתו החסידית הארוכה, והוא נאות לאחר דין ודברים שארך עשרים שניות:
בחמש שניות הראשונות הוא תהה לאן נעלמתי בחושך.
בחמש שניות הבאות הוא תמה מי הוא זה המושך לו בפראות ובנחישות בשרוולי החליפה.
בחמש השניות שאחר כך הוא ניסה להתנגד אך חש שכוח עליון מושך מעל גופו את החליפה ונוטל אותה ליעד בלתי ידוע, ובחמש השניות הנותרות הוא עקב ללא אומר איך אני משליך את חליפתו בעמקי תא המטען של הסיריון.

שימעל'ה הפוחח, אגב, לא היסס לרגע ומשך מעליי את חליפתי בתנועה מהירה של ילדים חסרי חינוך. קולו הילדותי הצטלצל בחניון השומם: דוד נתן, אבא שלי תמיד הולך עם חליפה וזה לא בסדר שככה הורדת לו אותה.

הבטחתי לעצמי לנקום בפרחח, אך לעת עתה העמדתי פני ידיד, והצעתי לקלגס הקטן טופי מתוצרת ריבֶּל. שיערתי שהיא תסכור את פיו - אין כמו סוכריה עתיקה ודביקה שנמצאה מתחת לשטיחון המיושן כדי להדביק את לסתותיו של ילד זו לזו.
וכך, קלילים ונרגשים - צעדנו אל חוף סנהדריה, עולזים וששים, תאבי טבילה הגונה. נעלינו מחרידים מרבצם אבני חצץ קטנות.

חלפנו על פני חמשת האוטובוסים של קופמן שעמדו בשורה, חמים למגע, פולטים עשרות חסידים אמריקאים מנותקים. מאיר ניסה לפתח שיחה עם אחד מהם, אך ההוא לא נאות להסיר מראשו את האוזניות האדומות הגדולות, מה שהשאיר את השף די מובך.

ניצלתי את אותו רגע של חוסר תשומת לב, ומיהרתי להעמיס על גבו של העולל את השקית עם הקרוקס וגם את המידנית. כי הרי בסך הכל, אם שימעל'ה לא נושא כלום עבורי, מה הטעם בכלל שהוא הגיע, לא?

בכניסה לשטח החוף עמד בחור צעיר, חולצתו משומנת, מכנסיו בוציים, מצחו מזיע, וכף ידו שלוחה קדימה וחוסמת את המעבר: חמישים שקל לאדם בבקשה.

שלשלתי את סכום הכופר הנדרש, שומר הסף הסיר את התנגדותו לקיומי, ואני מיהרתי לרחבת הכניסה הנאה. מרוצפת, מאובזרת, מתוקנת, נראית נפלא.

בלא חשק האזנתי לוויכוח המתנהל מאחורי גבי על גובה התשלום, ועל נסיונות השף לשחד את השוער במחית קורקבנים ריחנית, ואת הלחישות לשימעל'ה שינסה לנצל רגע של חוסר תשומת לב ולזחול מתחת השער - והנה שוב התאחדנו כולנו על יד הקיוסק האפלולי, נרגשים.

עמדתי להתלבש בבגד הים הסגול שהבאתי עימי, אך מאיר נער בגיחוך והסביר לשימעל'ה, אצבעו מצביעה לעברי: חמוד צדיק, תראה את נתן. הוא לא יודע שהחוף בכלל לא פה, אלא מאתיים מטר מכאן. בוא, צדיק, חבל להתלבש כבר כאן. נשאיר פה את נתן ונמשיך לבד. רק תשמור טוב על השקית עם החמצוצים הטעימים.

שני חצופים. מיהרתי להשתחל חזרה לנעליי, פצחתי בריצה קלה, הודף בדרכי ימינה ושמאלה שני חסידים אמריקאים רחבי מידות, ונצמדתי לחיימובסקים. ממני איש לא מתחמק, אנשים חסרי בושה.
כאשר השלמתי את הפער, פוסע בדממה ערמומית מאחוריו אורחיי, שמחתי לשמוע את שימעל'ה מנסה להסביר לאביו בקול מעוות שנדבקו לו השיניים מהסוכריה של דוד נתן, והוא לא מצליל לדבר.

מצד שני, שלא יבוא אליי בטענות. כמה נוח שאין לך אפשרות לפתוח את הפה בדיוק כאשר אבאל'ה שלך מחפש את מי להאכיל בשאריות הצ'ולנט המבחיל שלו.
 

האגריד -בוצי פוליקמן

מהמשתמשים המובילים!
עריכה והפקת סרטים
שימעל'ה חיימובסקי הקטן
הנושך הצעיר
מעניין איך הוא בתור מכסחת דשא.
טורף הנאצים
עכשיו אתה חזק מאוד
אתה גם ילד ממש גדול
הבן שלי לא השולייה שלך, והוא לא סוחב כלום
שימעל'ה הפוחח
ילדים חסרי חינוך
לנקום בפרחח
לקלגס הקטן
שני חצופים
אנשים חסרי בושה.

וזה רק אני שבטוח שהשימעל'ה הזה זה פשוט אני בילדותי???
 

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
וזה רק אני שבטוח שהשימעל'ה הזה זה פשוט אני בילדותי???
וואוו. זה טוב...
(האגריד, נראה לי שהגיע הזמן שתכתוב קצת על החיים שלך. מי, מה, איפה כמה ולמה)
 

Natan Galant

כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
רק אני שמה לב שחסר פרק רביעי כמובטח???
הפרק כבר פורסם בפעקלע...
קבלו את הפרק האחרון, זהירות - אין פאנץ' מהדהד.
(הוכן במקור אחד כזה, אך החיימובסקי הקטן אכל אותו)

פרק רביעי ואחרון | חסידים שחורים צצים מהאופל
צעדנו בשביל היורד מטה מטה. שימעל'ה משמיע קולות של חיסול מלאי, השף נושף ומשבח את ישראל קרנצ'פיקסר, הבוס הישיר של שנינו, ששלח אותנו לנווה המדבר הלז, ואילו אני הגיתי בקסם הממשמש ובא; מעט שלווה ים-המלחית.

מזל האוויר היה עוצר נשימה. לילה, חשוך, רוחות - ו... חום. חום מעיק של שלושים ושש מעלות. רוח חמה שכמו עולה היישר מסיר המרק השמנוני הנקרא ים המלח. השער מתפזר, צווארון החולצה נדבק, הגרביים מזיעות, המשקפיים מחליקות.

מיקדתי את מחשבותיי בעתיד הנפלא הצפוי לנו בעוד דקות ספורות. ואף עודדתי את משפחת חיימובסקי: רק עוד קצת, חברים. הנה, תסתכלו שמאלה, תראו את הים שם למטה. תיכף נגיע. נשב על אחד הכסאות, נמרח זה את זה בבוץ, נטבול בים, כל פצעינו יירפאו, כל צערנו ייעלם, כל מכאובינו יתנדפו, כל מועקתנ - -
שימעל'ה ניגש אליי ודחפני קלות. דוד נתן, בבקשה תפסיק לדבר כמו פרופסור. אני לא מבין שום דבר ממה שאתה אומר.
השף לא הגיב, ותחת זאת קימט את שפתיו בסוג של חיוך מושחת לאיד.
אין בעיה, צמד שוטים, עוד אנקם בשניכם, הרהרתי.

הנקמה הוגשה די מהר, והיא הייתה אפילו מעט קרירה. וכך היה מעשה:
ירדנו מהשביל הסלול ופסענו לעבר הים, שדומה ונסוג מן החוף עוד ועוד מידי יום. הילכנו בזהירות על ערימות הבוץ המשמשים כחוף, סידרנו לנו כשישה כסאות במעגל קטן, פרשנו עליהם את כל חפצינו - הקפדתי לטמון את הנאצ'וס שנותרו לפליטה במקום שמור - וירדנו הימה. מכיוון שזכינו להיות מעשרת הראשונים, הים כולו היה שלנו. לפיכך נשכבנו על הגב, נתנו מבטנו בשמיים זרועי הכוכבים, והשמענו איחולים חבריים זה לזה.
השף פצח בסדרת קינות אודות עוגת השוקולד המדהימה שזכה להכין ולאכול בערב שבת, וכמה היה שמח לטעום כעת עוד פרוסה ממנה, ומייד עבר לאחל לי שאזכה לטעום את מאפה הגזר-ברוקולי-ענבים-כרוב-כוסברה המפורסם שלו.
כדי להשתיק את הפוחח, אחלתי לו שיזכה להשתתף בתחרות אכילת קילו סוכריות ריבל בתוך כרבע שעה, והוא נתחייך והשיב לי שאין סיכוי שישראל קרנצ'פיקסר יפספס את הקווץ' שהענקתי לסיריון בצד שמאל.

וכל אותה העת, היה שימעל'ה כמו מרקד כל החוף מולנו, מתחבט עם עצמו בייסורי נפש רבים האם להכנס לים הסמיך או לוותר.
לבסוף, הוחלט על דעת כל הצדדים שהינוקא יכול ללכת בצעדים רכים מעט אל תוך הים, ואנו - המבוגרים - נספק לו מעט בוץ כדי שימרח אותנו בזהירות.
שימעל'ה מרח ככל יכולתו, וצעדנו החוצה אל החוף, נזהרים לבל ייכנסו לעינינו המים המלוחים, גבינו וזרועותינו מרוחים בבוץ השחור.
שימעל'ה ניסה למרוח על עצמו מעט בוץ, והפסיק לאחר כזית אחד. זה מגעיל! פסק בקולו הילדותי.

וכך ישבנו על החוף, מאזינים למוזיקה החסידית החלשה שהושמעה הרחק הרחק ברמקולים הצרודים שקופמן קנה בזול מאהרי קרויס אמרגן החתונות הנודע, והיינו מרוצים עד מאוד. ניצלתי רגע אחד של חוסר מחשבה, והצעתי לחיימובסקי קטינא למרוח את קרקפתו בבוץ. "זה יתן לך שכל חריף", הבטחתי, והשוטה עשה כהצעתי. אביו התלבט קלות ומרח על קודקודו שלו עצמו מעט בוץ. מה שאומר שהתפוח נפל צמוד לעץ.

ויהי כטוב לבנו ברביצה, בחום ובבוץ, ותנומה גדולה כמעט נפלה על עפעפינו, פתאום נחרדנו מקול הרעש הגדול. כעין שירת מלאכים, אבל עם טוויסט; מבטא אמריקאי שאין לטעת בו.

הזדקפתי, היטבתי את משקפיי, ותפעם רוחי. שימעל'ה! מאיר! בואו מהר לראות! קראתי, נרגש.
התפוח והעץ קמו חיש מהר. למעשה, מחמת המהירות, אפילו נשמטה משימעל'ה שקית החמצוצים הגנובה שהוא נבר בה וחיסל את תוכנה ביסודיות.

ניצבנו שלושתנו על תלולית בוץ קטנה, והבטנו נדהמים לעבר הים. שם רבצו להם בניחותא כחמישה עשר חסידים, רבי משקל ומצב רוח, והמה שרים שירי קודש, קולם העולץ עולה ומהדהד עד ירדן בואכה סוריה. שבת-קודש-שבת-שבת-קודש...

אך לא הזמר היה זה שהפתיע אותנו, אלא הפנים. הפנים השחורות של שוכני ים המלח הלז.
האמריקאים האלו, שיהיו בריאים - כך הסברתי בהתלהבות לחיימובסקים - לא יודעים לעגל פינות. אמרו להם שצריך למרוח בוץ גם על הפנים - וזה מה שהם עושים.
איזה מחזה בלתי נשכח! עשרות אנשים שחורים, חומים, מוטלים בשלל תנוחות בעיסה הצמיגית של ים המלח, כשרק פה ושם ניבטות זוג עיניים מבעד לקילוגרמי הבוץ שהם מרחו על עצמם.

מידי פעם אחד מהם התנתק מהים, וצעד החוצה על החוף בצעדי דוב, מה שבוודאי זירז היווצרות בולען חדש בסביבה.
בכל פעם שגולם מפראג שכזה צץ ועלה מהים, מיהרתי לזוז אחורה, ירא פן יטפטף עליי בטעות מים היישר לתוך עיניי.

לאחר פרק זמן ארוך ביותר, בו הנחנו לבוץ, למים, למוסיקה החסידית ולאווירה המשונה לעשות לנו מסאז' לנפש ולגוף גם יחד, צעדנו אל המקלחות. ראשית קולח הינוקא בעל כורחו, מתחנן להימלט מהמקלחת, ולאחריו אני, ובמאסף השף, שהקפיד לזמר בקול ערב מאוד תחת זרמי המים הקרירים, מה ששימח מאוד את האמריקאים שהשיבו לו בניגון ים-המלחי משלהם.

בזמן שהתלבשתי, נזהר לבל ייכנס הבוץ הערמומי למנעליי ולבגדיי, שמרתי על שארית הפליטה של ממתקיי וחטיפי. כך שלא היה סיפק בידיי לבחון את הסטטוס של עמיתיי למסע.

אך כשסיימתי להתלבש, נפניתי לבחון את השף ובנו לצידי, לבושים, רחוצים, מסודרים, מוכנים לצאת.
או אז, כמה גדולה הייתה שמחתי, אין לשער ואין לתאר. הצבעתי באצבעי על ראשו של שימעל'ה הקטון, המביט ביראה לעבר המקלחות ומבטו מייחל לשוב לסיריון הצהובה החונה למעלה, ופרצתי בצחוק עז:
מאיר, הקטנצ'יק שלך התחמק ולא שטף את הראש שלו, והנה ההוכחה. נשאר לו עוד טונות בוץ בדיוק באמצע הראש.

וככל שהשף הבחין במצב ומבטו נעגם, חשפתי אני שיני זאב לעבר מכסח הנאצים הזעיר, ואמרתי לו בשמחה לאיד מהסוג הטוב ביותר הקיים: חמודי, ככה אתה לא נכנס לאוטו שלי. עם כל הבוצק הזה על הראש. קדימה, תבקש מאבא עזרה, ולך להתקלח שוב - - -

*

ובזמן ששניהם צעדו שפופים בואכה המקלחת, סיננתי מאחוריהם: ו... מאיר, אם תרצה לפנק את עצמך במשהו טוב כפרס על המאמץ, נראה לי שנשאר לך קצת מצ'ולנט הקורקבנים...

• סוף •
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קטו

א לֹא לָנוּ יי לֹא לָנוּ כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד עַל חַסְדְּךָ עַל אֲמִתֶּךָ:ב לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם:ג וֵאלֹהֵינוּ בַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ עָשָׂה:ד עֲצַבֵּיהֶם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם:ה פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ:ו אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן:ז יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ לֹא יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם:ח כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם:ט יִשְׂרָאֵל בְּטַח בַּיהוָה עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא:י בֵּית אַהֲרֹן בִּטְחוּ בַיהוָה עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא:יא יִרְאֵי יי בִּטְחוּ בַיהוָה עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא:יב יי זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ יְבָרֵךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל יְבָרֵךְ אֶת בֵּית אַהֲרֹן:יג יְבָרֵךְ יִרְאֵי יי הַקְּטַנִּים עִם הַגְּדֹלִים:יד יֹסֵף יי עֲלֵיכֶם עֲלֵיכֶם וְעַל בְּנֵיכֶם:טו בְּרוּכִים אַתֶּם לַיי עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:טז הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיי וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם:יז לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ וְלֹא כָּל יֹרְדֵי דוּמָה:יח וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם הַלְלוּיָהּ:
נקרא  6  פעמים

אתגר AI

חלון ראווה • אתגר 123

לוח מודעות

למעלה