הנושאים החמים
הנושאים החמים
בסוף עונת החתונות הנוכחית, בסביבות ז' בניסן תש"פ, יסתובבו בתוכנו מאות זוגות מאושרים שנישאו בחתונות הביתיות. הבה נשאל אותם האם הם היו מחליפים את האירוע הנפלא הזה באירוע גרנדיוזי חסר היגיון שעולה עשרות אלפי שקלים…
'חתונות הקורונה' מסרבות לרדת מסדר היום. והפעם: הרב בן ציון ראקוב, מנהל ארגון צדקה עירוני, מנתח את המספרים, סוקר את התחושות, ומביע אופטימיות לעתיד
כ"ח אדר תש"פ
בימים האחרונים השתתפתי במספר חתונות ביתיות, שמחות ומאוד מאושרות. בעיר מגוריי בית שמש התקיימו ביממה אחת כארבעים חתונות בלי עין הרע, כל אחת שמחה מהשניה.
מכיוון שלא הייתי אורח לא מצד החתן ולא מצד הכלה, עמדתי בקרן זווית על-פי כללי משרד הבריאות והתבוננתי סביבי בניסיון לקלוט את רחשי ליבם של החתן והכלה ובעיקר של המחותנים ומשפחתם.
למרות האלתור וחוסר הנוחות, אנשים היו מאושרים! מכל עבר שמעתי את המשפטים הבאים: "כמה יפה, כמה שמח, איזה אנושי, כמה זה מכובד". כל אחד וסגנון ההתבטאות שלו.
בשעות שלאחר החתונה, אל תוך הלילה ובבוקר למחרת, שוחחתי עם כמה עשרות מחותנים שחיתנו בימים האחרונים. שמעתי מהמחותנים על הלבטים לפני החתונה וכמה קשה היה לעכל את העובדה שאין חתונה מפוארת עם מאות מוזמנים ומנות גורמה, סידורי פרחים והתזמורת הכי עכשווית.
הכאב והצער, ובעיקר ההלם מביטול אירוע שתוכנן במשך חודשים, ובעצם היוה חלום חיים – לא נעלם מעיני, ובוודאי לא מעיני הכלה הבוכיה ומהוריה הנבוכים, אבל ברגע שאין ברירה ולאחר מעשה, החתונה הביתית המשפחתית לא הפילה את השמים והארץ לא רעדה. ההיפך, הזוג נישא באושר וההורים נותרו שפויים.
*
וכעת למספרים: עלות חתונות בשנים האחרונות האמירה למספרים בלתי שפויים והגיוניים בעליל. הזויים! באופן מכוון איני כולל ברשימת העלויות את עלות הביגוד והצלם, הנדוניה והדירה, שבע ברכות, אופרוף ושאר מרכיבי נישואי הילדים. אני מבקש להתייחס אך ורק לעלות שלושת מרכיבי ערב החתונה שהן – אולם, אוכל ותזמורת.
עלות שלושת המרכיבים הללו מגיעה למינימום 40,000 שקלים לשני הצדדים, 20,000 שקל לכל צד. בסטיה קלה ואולם מעט יותר יקר, העלויות טיפסו ל-50,000 שקלים.
הבדיקה האמורה לא נעשתה על חתונות פאר, אלא על חתונות של משפחות אברכים! המחירים האמיתיים עוברים את ה-60,000 שקלים לערב אחד!
שמתם לב? משפחות ברוכות ילדים שחיות מהכנסות חודשיות של 10-15 אלף שקלים, נאלצות בשל תסביך חברתי להוציא על ערב אחד של מספר שעות למעלה מ-40,000 שקלים על אולם, אוכל ותזמורת! להאכיל 400-500 אנשים ולהפיק עבורם ערב שכולו הנאה.
האם עלה אי-פעם בדעתו של אותו מחותן להזמין את כל שכניו למסעדה על חשבונו? האם הוא סבור כי הוא צריך להאכיל בארוחת ערב את כל משפחתו הרחוקה וידידיו לבית הכנסת? מדוע בחתונות אנשים נאלצים להאכיל את כל בני המשפחה המורחבת, שחלקם גם ייהנו מארוחות נוספות בשבוע השבע ברכות?
*
בנימה אישית וכמנהל ארגון צדקה עירוני, אודה ולא אבוש איך כל פעם גבאי הצדקה ועסקני החסד תוהים האם זה מוסרי שבקשות תמיכה לכספי צדקה מוגשות לקופות הצדקה, כשכל חטאם של המחותנים הוא המנהג שהושרש בציבור שיש להאכיל 400-500 אנשים בערב אחד, וכל מנה יפה מחברתה. האם מותר לתת כספי צדקה לארוחת ערב של אורחי חתונה? הזאת הכנסת כלה עליה דובר בהלכה?
עד כה, ניסיונות רבים שניסו רבים וטובים להנהיג בציבור נכשלו, ולו בשל המעגל הבלתי פוסק של חתונות ערב ערב ושמחות רבות כן ירבו במגזר החרדי, כשבכל תקופה רמת היוקרה וה'סטייל' עולים ועולים באופן בלתי מורגש.
לפתע, במבט של מספר שנים אנו מגלים את הטירוף שאחז בציבור כולו. אבל את הנעשה קשה להחזיר. חלק גדול מההוצאות הוא פשוט בשל חוסר נעימות של יחיד מול רבים, בושה של מחותן לא לזרום עם המוסכמות החברתיות.
בשיחות שקיימתי השבוע עם מחותנים, שאלתי אותם אחד אחרי השני: איך היתה החתונה? – "לא מאמינים שעברנו את זה". האם החתונה היתה שמחה? – "שמחה עצומה, מרגשת, מאושרים ושמחים". כמה חסכת? – תשובה של כולם ללא יוצא מן הכלל: "חסכנו 25-35 אלף שקלים!"
מחותנת אחת אמרה בהתרגשות: "אני לא מאמינה שאני לא חייבת לקחת את ההלוואה מגמ"ח פלוני". מחותן אחר אמר לי: "תראה, לכתחילה לא הייתי חושב שזה הגיוני, אבל תכל'ס, אני לא מבין את ההיגיון לו הייתי צריך עכשיו לגלגל עוד 30 אלף שקל". וכן על זה הדרך, כולם (!) ללא יוצא מן הכלל אותן תגובות. מאות אנשים חוסכים בימים אלו עשרות אלפי שקלים מיותרים אותם הם נאלצים ללוות ולגלגל בשל מוסכמות חברתית חסרת היגיון.
בתקופה זו הקב"ה הביא על העולם את המגפה 'קורונה' שמאלצת לשבור את מעגל הקסמים החברתי הזה. מאת השם היתה זאת, קיימת כאן הזדמנות לעשות עצירה מוחלטת וחשיבה מחודשת בכל הקשור לליל הכלולות.
במקביל לשיחותיי עם המחותנים, שוחחתי גם עם מארחים וסתם אורחים, כשהצבתי בפניהם את המספרים הללו מול המספרים האפשריים. גם אלו שטענו שהם לא יכולים ואצלם זה אחרת, "לנו יש חברים ומכרים וחברי עבודה ומשפחה גדולה" ושאר התירוצים המקובלים. שאלתי אותם שאלה פשוטה: הנה, חתונה מול עיניכם, כולם מאושרים, האם תוציאו למסעדה את כל אותה רשימה שפירטתם? למה חייבים?
ברור לכולם, אי אפשר להתעלם מכך שחתונות ביתיות אינן יכולות להתקיים וחובה לקיים אירוע באולם המכבד את החתן והכלה ומשפחתם. אפשר גם אחרת. אפשר אולם מצומצם יותר, כדוגמת אולם בית כנסת. אפשר להזמין פחות מנות. מהיכן ההיגיון להאכיל את כל השכונה ארוחת ערב? התזמורת לא חייבת להיות השיא, המציאות היא שחברים יודעים לעשות שמח לא פחות. אפשר וחובה לעשות חשיבה מחודשת, הייתכן שמוציאים 50,000 שקלים על מספר שעות שהיו ואינן?!
*
והזוג עצמו? אי אפשר להתעלם מכאבם הראשוני של החתנים והכלות, בעיקר של הכלות. השוק וההלם של ביטול אירוע החתונה היו קשים מנשוא. הורים רבים סיפרו לי על כלות שסירבו לשמוע על האופציה הזאת, אך בלית ברירה נשמעו לדעת רבניהם ודעת תורה.
אך ראו זה פלא: בסוף החתונה ההורים שאלו את ילדיהם: "נו, איך היה?" – התגובות הנרגשות גרמו להורים רבים להוזיל דמעות של אושר. הכלות אמרו: "היה שווה הכל! השמחה הגדולה, האירוח, המשפחתיות!"
נכון שיש מימד של התלהבות ושמחה מיוחדת כשאנשים מתאמצים לשמח במיוחד בשל המצב הנוכחי, אולם בסופו של דבר החתן והכלה חפצים להקים בית ולשמוח עם חבריהם ומשפחתם הקרובה, ומגלים שאפשר גם אחרת. את מקומו של הנטל כספי הכבד מנשוא מעל כתפי ההורים, תפסו תחושות של שמחה אמיתית ואחווה משפחתית, הרגשה של חמימות הלב באופן בלתי ניתן לתיאור.
*
בסוף עונת החתונות הנוכחית, בסביבות ז' בניסן תש"פ, יסתובבו בתוכנו מאות זוגות מאושרים בע"ה, ואלפי מחותנים ומחותנות שצלחו את החתונות הביתיות אותן נאלצו תחת בכי וחרדה לעשות בצמצום ובמיעוט משתתפים. הבה נשאל אותם – האם החיים השתנו? האם הזוג מאושר? האם הם היו מוכנים להחליף את החתונה הביתית הנפלאה והשמחה שהתקיימה, בעד אירוע גרנדיוזי בתשלום מטורף של עשרות אלפי שקלים אותו יגררו למשך חודשים ושנים על מנת להחזיר את תשלום ארוחת הערב של כל המוזמנים?
ללא ספק, התשובה ברורה. מאות הזוגות האלו שברו בעל כורחם את מעגל המוסכמה החברתית, וכבר לא בושה להכריז: גם אנו ממשיכים בדרך הזו. מאת השם היתה זאת, אין מישהו מאתנו שלא מכיר שכן או מכר שמשיא בימים אלו את הצאצא באלתור כלשהו. זאת ההזדמנות והחובה של כולנו לגשת לחתונה כזאת, בזהירות המתבקשת ותוך שמירה על הנחיות של משרד הבריאות, ופשוט לבחון האם אפשר אחרת. האם ניתן להפסיק את מחול הדמים, תרתי משמע, של ליל הכלולות.
בעז"ה החיים ישובו למסלולם והשמחות תרבינה בישראל. עלינו לקחת את החתונות בפרופורציה הנכונה, לערוך אירועים יפים באולמות יחד עם משפחה וחברים, לשים לב למחיר ולשאול כמה הגיוני להשקיע וכמה אפשר גם אחרת. אסור לחזור למה שהיה.
בימים הקרובים, גבאי צדקה ועסקני חסד נוספים, נשוחח עם מחותנים רבים ככל האפשר, באופן מקצועי נמפה את מוקדי החוזק ומוקדי הקושי, יחד עם ראשי הישיבות שהשיאו את תלמידיהם בתקופה זו, ננסה להציב בפני הציבור את העלויות מול האפשרויות. אם נצליח בסייעתא דשמיא להחזיר את השמחה והשפיות למחותנים, והיה זה שכרנו!
(מגזין 'במה' – 83)
'חתונות הקורונה' מסרבות לרדת מסדר היום. והפעם: הרב בן ציון ראקוב, מנהל ארגון צדקה עירוני, מנתח את המספרים, סוקר את התחושות, ומביע אופטימיות לעתיד
כ"ח אדר תש"פ
בימים האחרונים השתתפתי במספר חתונות ביתיות, שמחות ומאוד מאושרות. בעיר מגוריי בית שמש התקיימו ביממה אחת כארבעים חתונות בלי עין הרע, כל אחת שמחה מהשניה.
מכיוון שלא הייתי אורח לא מצד החתן ולא מצד הכלה, עמדתי בקרן זווית על-פי כללי משרד הבריאות והתבוננתי סביבי בניסיון לקלוט את רחשי ליבם של החתן והכלה ובעיקר של המחותנים ומשפחתם.
למרות האלתור וחוסר הנוחות, אנשים היו מאושרים! מכל עבר שמעתי את המשפטים הבאים: "כמה יפה, כמה שמח, איזה אנושי, כמה זה מכובד". כל אחד וסגנון ההתבטאות שלו.
בשעות שלאחר החתונה, אל תוך הלילה ובבוקר למחרת, שוחחתי עם כמה עשרות מחותנים שחיתנו בימים האחרונים. שמעתי מהמחותנים על הלבטים לפני החתונה וכמה קשה היה לעכל את העובדה שאין חתונה מפוארת עם מאות מוזמנים ומנות גורמה, סידורי פרחים והתזמורת הכי עכשווית.
הכאב והצער, ובעיקר ההלם מביטול אירוע שתוכנן במשך חודשים, ובעצם היוה חלום חיים – לא נעלם מעיני, ובוודאי לא מעיני הכלה הבוכיה ומהוריה הנבוכים, אבל ברגע שאין ברירה ולאחר מעשה, החתונה הביתית המשפחתית לא הפילה את השמים והארץ לא רעדה. ההיפך, הזוג נישא באושר וההורים נותרו שפויים.
*
וכעת למספרים: עלות חתונות בשנים האחרונות האמירה למספרים בלתי שפויים והגיוניים בעליל. הזויים! באופן מכוון איני כולל ברשימת העלויות את עלות הביגוד והצלם, הנדוניה והדירה, שבע ברכות, אופרוף ושאר מרכיבי נישואי הילדים. אני מבקש להתייחס אך ורק לעלות שלושת מרכיבי ערב החתונה שהן – אולם, אוכל ותזמורת.
עלות שלושת המרכיבים הללו מגיעה למינימום 40,000 שקלים לשני הצדדים, 20,000 שקל לכל צד. בסטיה קלה ואולם מעט יותר יקר, העלויות טיפסו ל-50,000 שקלים.
הבדיקה האמורה לא נעשתה על חתונות פאר, אלא על חתונות של משפחות אברכים! המחירים האמיתיים עוברים את ה-60,000 שקלים לערב אחד!
שמתם לב? משפחות ברוכות ילדים שחיות מהכנסות חודשיות של 10-15 אלף שקלים, נאלצות בשל תסביך חברתי להוציא על ערב אחד של מספר שעות למעלה מ-40,000 שקלים על אולם, אוכל ותזמורת! להאכיל 400-500 אנשים ולהפיק עבורם ערב שכולו הנאה.
האם עלה אי-פעם בדעתו של אותו מחותן להזמין את כל שכניו למסעדה על חשבונו? האם הוא סבור כי הוא צריך להאכיל בארוחת ערב את כל משפחתו הרחוקה וידידיו לבית הכנסת? מדוע בחתונות אנשים נאלצים להאכיל את כל בני המשפחה המורחבת, שחלקם גם ייהנו מארוחות נוספות בשבוע השבע ברכות?
*
בנימה אישית וכמנהל ארגון צדקה עירוני, אודה ולא אבוש איך כל פעם גבאי הצדקה ועסקני החסד תוהים האם זה מוסרי שבקשות תמיכה לכספי צדקה מוגשות לקופות הצדקה, כשכל חטאם של המחותנים הוא המנהג שהושרש בציבור שיש להאכיל 400-500 אנשים בערב אחד, וכל מנה יפה מחברתה. האם מותר לתת כספי צדקה לארוחת ערב של אורחי חתונה? הזאת הכנסת כלה עליה דובר בהלכה?
עד כה, ניסיונות רבים שניסו רבים וטובים להנהיג בציבור נכשלו, ולו בשל המעגל הבלתי פוסק של חתונות ערב ערב ושמחות רבות כן ירבו במגזר החרדי, כשבכל תקופה רמת היוקרה וה'סטייל' עולים ועולים באופן בלתי מורגש.
לפתע, במבט של מספר שנים אנו מגלים את הטירוף שאחז בציבור כולו. אבל את הנעשה קשה להחזיר. חלק גדול מההוצאות הוא פשוט בשל חוסר נעימות של יחיד מול רבים, בושה של מחותן לא לזרום עם המוסכמות החברתיות.
בשיחות שקיימתי השבוע עם מחותנים, שאלתי אותם אחד אחרי השני: איך היתה החתונה? – "לא מאמינים שעברנו את זה". האם החתונה היתה שמחה? – "שמחה עצומה, מרגשת, מאושרים ושמחים". כמה חסכת? – תשובה של כולם ללא יוצא מן הכלל: "חסכנו 25-35 אלף שקלים!"
מחותנת אחת אמרה בהתרגשות: "אני לא מאמינה שאני לא חייבת לקחת את ההלוואה מגמ"ח פלוני". מחותן אחר אמר לי: "תראה, לכתחילה לא הייתי חושב שזה הגיוני, אבל תכל'ס, אני לא מבין את ההיגיון לו הייתי צריך עכשיו לגלגל עוד 30 אלף שקל". וכן על זה הדרך, כולם (!) ללא יוצא מן הכלל אותן תגובות. מאות אנשים חוסכים בימים אלו עשרות אלפי שקלים מיותרים אותם הם נאלצים ללוות ולגלגל בשל מוסכמות חברתית חסרת היגיון.
בתקופה זו הקב"ה הביא על העולם את המגפה 'קורונה' שמאלצת לשבור את מעגל הקסמים החברתי הזה. מאת השם היתה זאת, קיימת כאן הזדמנות לעשות עצירה מוחלטת וחשיבה מחודשת בכל הקשור לליל הכלולות.
במקביל לשיחותיי עם המחותנים, שוחחתי גם עם מארחים וסתם אורחים, כשהצבתי בפניהם את המספרים הללו מול המספרים האפשריים. גם אלו שטענו שהם לא יכולים ואצלם זה אחרת, "לנו יש חברים ומכרים וחברי עבודה ומשפחה גדולה" ושאר התירוצים המקובלים. שאלתי אותם שאלה פשוטה: הנה, חתונה מול עיניכם, כולם מאושרים, האם תוציאו למסעדה את כל אותה רשימה שפירטתם? למה חייבים?
ברור לכולם, אי אפשר להתעלם מכך שחתונות ביתיות אינן יכולות להתקיים וחובה לקיים אירוע באולם המכבד את החתן והכלה ומשפחתם. אפשר גם אחרת. אפשר אולם מצומצם יותר, כדוגמת אולם בית כנסת. אפשר להזמין פחות מנות. מהיכן ההיגיון להאכיל את כל השכונה ארוחת ערב? התזמורת לא חייבת להיות השיא, המציאות היא שחברים יודעים לעשות שמח לא פחות. אפשר וחובה לעשות חשיבה מחודשת, הייתכן שמוציאים 50,000 שקלים על מספר שעות שהיו ואינן?!
*
והזוג עצמו? אי אפשר להתעלם מכאבם הראשוני של החתנים והכלות, בעיקר של הכלות. השוק וההלם של ביטול אירוע החתונה היו קשים מנשוא. הורים רבים סיפרו לי על כלות שסירבו לשמוע על האופציה הזאת, אך בלית ברירה נשמעו לדעת רבניהם ודעת תורה.
אך ראו זה פלא: בסוף החתונה ההורים שאלו את ילדיהם: "נו, איך היה?" – התגובות הנרגשות גרמו להורים רבים להוזיל דמעות של אושר. הכלות אמרו: "היה שווה הכל! השמחה הגדולה, האירוח, המשפחתיות!"
נכון שיש מימד של התלהבות ושמחה מיוחדת כשאנשים מתאמצים לשמח במיוחד בשל המצב הנוכחי, אולם בסופו של דבר החתן והכלה חפצים להקים בית ולשמוח עם חבריהם ומשפחתם הקרובה, ומגלים שאפשר גם אחרת. את מקומו של הנטל כספי הכבד מנשוא מעל כתפי ההורים, תפסו תחושות של שמחה אמיתית ואחווה משפחתית, הרגשה של חמימות הלב באופן בלתי ניתן לתיאור.
*
בסוף עונת החתונות הנוכחית, בסביבות ז' בניסן תש"פ, יסתובבו בתוכנו מאות זוגות מאושרים בע"ה, ואלפי מחותנים ומחותנות שצלחו את החתונות הביתיות אותן נאלצו תחת בכי וחרדה לעשות בצמצום ובמיעוט משתתפים. הבה נשאל אותם – האם החיים השתנו? האם הזוג מאושר? האם הם היו מוכנים להחליף את החתונה הביתית הנפלאה והשמחה שהתקיימה, בעד אירוע גרנדיוזי בתשלום מטורף של עשרות אלפי שקלים אותו יגררו למשך חודשים ושנים על מנת להחזיר את תשלום ארוחת הערב של כל המוזמנים?
ללא ספק, התשובה ברורה. מאות הזוגות האלו שברו בעל כורחם את מעגל המוסכמה החברתית, וכבר לא בושה להכריז: גם אנו ממשיכים בדרך הזו. מאת השם היתה זאת, אין מישהו מאתנו שלא מכיר שכן או מכר שמשיא בימים אלו את הצאצא באלתור כלשהו. זאת ההזדמנות והחובה של כולנו לגשת לחתונה כזאת, בזהירות המתבקשת ותוך שמירה על הנחיות של משרד הבריאות, ופשוט לבחון האם אפשר אחרת. האם ניתן להפסיק את מחול הדמים, תרתי משמע, של ליל הכלולות.
בעז"ה החיים ישובו למסלולם והשמחות תרבינה בישראל. עלינו לקחת את החתונות בפרופורציה הנכונה, לערוך אירועים יפים באולמות יחד עם משפחה וחברים, לשים לב למחיר ולשאול כמה הגיוני להשקיע וכמה אפשר גם אחרת. אסור לחזור למה שהיה.
בימים הקרובים, גבאי צדקה ועסקני חסד נוספים, נשוחח עם מחותנים רבים ככל האפשר, באופן מקצועי נמפה את מוקדי החוזק ומוקדי הקושי, יחד עם ראשי הישיבות שהשיאו את תלמידיהם בתקופה זו, ננסה להציב בפני הציבור את העלויות מול האפשרויות. אם נצליח בסייעתא דשמיא להחזיר את השמחה והשפיות למחותנים, והיה זה שכרנו!
(מגזין 'במה' – 83)
