שיתוף - לביקורת בוקר מואר בנחלאות

[הווה פשוט]

ראיתי איש צעיר בסמטאות האבן של נחלאות לא רחוק מהמולת מחנה יהודה
השמש כה טובה בצינת האביב הירושלמי.
והוא, יושב על ספסל לצד סליו העמוסים
יושב ובוכה.

אין דבר מצמית יותר מגבר בוכה,
הרחוב מתאפל,
וכל העולם כאילו נוטה פתאום על צידו.
הסתובבתי לקיר, עשיתי את עצמי קורא מודעה, והתפללתי.
התפללתי למענו.

מה היה אתו איני יודע.
כשהסתובבתי הוא כבר לא היה שם.
אבל אני.
אני גבהתי בעשרה טפחים,
שמעתי את ליבי מתחבר בנקישה,
עיני נפקחו.
וסביבי ראיתי מליוני דלתות פתוחות.

 

[הנף מקלדת]

מיוחד!
הערת אגב:
אם הגבר עדיין בוכה, מדוע אתה התרוממת לך. וכי בטוח אתה שהתקבלה תפילתך?

 

[RPO]

וואו.
אהבתי.

 

[הווה פשוט]

מיוחד!
הערת אגב:
אם הגבר עדיין בוכה, מדוע אתה התרוממת לך. וכי בטוח אתה שהתקבלה תפילתך?

מה היה אתו איני יודע.
כשהסתובבתי הוא כבר לא היה שם.

 

[הפצחן]

אין דבר מצמית יותר מגבר בוכה,

צורת חשיבה נכונה?
בכל אופן, הקטע כתוב טוב, מחבר.
הצלחה הרבה

 

[הווה פשוט]

צורת חשיבה נכונה?
בכל אופן, הקטע כתוב טוב, מחבר.
הצלחה הרבה

זאת לא חשיבה, זו תחושה.
ובתחושות אין נכון ולא נכון.
אבל אתה בודאי מתכוון לאמונה היוצרת את התחושה הזאת, האמונה (או פי שאתה קורא לה צורת חשיבה, אבל זה לא משהו לגמרי קוגניטיבי לכן אנחנו קוראים לזה אמונה) שלגברים אסור לבכות.
ואתה צודק שזאת באמת אמונה שגויה.
אבל אנחנו לא חיים בחלל ריק או בעולם אידיאלי, ומה לעשות שיש קונצזוס נרחב שלגברים אסור לבכות, כך חונכנו, אם בגלוי או בעקיפין (אני זוכר שכשהייתי בוכה בתור ילד, אח שלי היה אומר "תכוון על חורבן בית המקדש", כך גדלנו, שלבכות סתם זה משהו טפשי וחסר משמעות, וכמובן מראה על חולשה וכו').
ומכיון שרוב הגברים אכן נענים לאמונה הזאת, ומתאפקים בל כוחם מלבכות (כשרואים...), אז כשבכל זאת מישהו נשבר ומתייפח זה כנראה באמת משהו מצמית
בתור מטפל כבר זכיתי לראות הרבה גברים בוכים, וזכיתי גם לבכות כנגדם, ותמיד זה חויה מכמירת לב.
את הפוסט הזה כתבתי לפני שהתחלתי לעסוק בטיפול (מצאתי אותו בכתביי בנקיון שלפני פסח), יתכן שהיום לא הייתי כותב משפט כזה.
אולי באמת כדאי להתחיל להביע רגשות באופן חופשי יותר, ולהכניס לגברים לראש שזה בסדר.
זה ספונג'ה לנפש