שיר בגובה העינים

[דיונון]

וְעֵינֵי לַשָּׁמַיִם
וְעֵינֵי לְהָרִים
נְשׂוּאוֹת
לְדִמְעוֹת הֶעָבִים בְּבִכְיָם

וְשִׁמְשִׁי כְּבָר בֵּין הָעַרְבַּיִם
וְנַפְשִׁי צָמְאָה לְקָרִים
לְדֵעָה
כִּמְכַסִּים הַמַּיִם לַיָּם

וּדְבָרֶיךָ לִי מַיִם
וּמֵימֶיךָ יָפִים כְּשִׁירִים
וּצְלוּלִים
כִּבְאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם

וּשְׂפָתְךָ הֲלֹא הִיא בָּעֵינַיִם
וְכַמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים
רוּחֲךָ
נוֹשֶׁבֶת לְרֹגַע הַיָּם

 

[דיונון]

וְעֵינֵי לַשָּׁמַיִם
וְעֵינֵי לְהָרִים
נְשׂוּאוֹת
לְדִמְעוֹת הֶעָבִים בְּבִכְיָם

וְשִׁמְשִׁי כְּבָר בֵּין הָעַרְבַּיִם
וְנַפְשִׁי צָמְאָה לְקָרִים
לְדֵעָה
כִּמְכַסִּים הַמַּיִם לַיָּם

וּדְבָרֶיךָ לִי מַיִם
וּמֵימֶיךָ יָפִים כְּשִׁירִים
וּצְלוּלִים
כִּבְאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם

וּשְׂפָתְךָ הֲלֹא הִיא בָּעֵינַיִם
וְכַמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים
רוּחֲךָ
נוֹשֶׁבֶת לְרֹגַע הַיָּם

לפעמים, אדם זקוק להכוונה ולעצה טובה.
ויש את האדם הנכון לומר לו אותן,
ויש לו את המילים המדויקות.
אבל אם לא יביט בעיניו של רעהו כשהוא אומר את דבריו -
הן לא תובנה, לא תתקבלנה.
וחבל.

שני הבתים הראשונים עוסקים בכמיהה של הראשון להדרכה.
הדימוי הוא לצמאון, כמאמר הכתוב "והשלחתי רעב בארץ וגו' כי אם לשמוע את דברי ה'" (עמוס ח יא).
בבית הראשון מתוארת הציפייה ל'גשמים' תוך השאלה ממעשה נקדימון בן גוריון (ההשאלה נמשכת בבית השני - 'ושמשי כבר בין הערביים').
הבית השני מתייחס גם לנמשל עצמו - 'לדעה כמכסים המים לים' עפ"י הפס' "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (ישעיהו יא ט).
הבית השלישי מתאר את מתיקות תוכן דבריו של החבר.
הבית הרביעי מתאר בפן החיובי את הדרך שבה נאמרים הדברים - בהארת פנים ובמבט עינים שאומר את הכל, עד כדי הרגעת הים הסוער שבנפש.