בס"ד
טפטפתי כולי מים, בהיתי בסלידה בחורחה גורחס, ואיחלתי לו רק רע. יכולתי כבר בזה הרגע להתקשר לעורך הדין שלי ולהכריז על פשיטת רגל כלכלית, אבל העדפתי לדחות את הרגע.
ניסיתי להסתיר את חוסר הפרגון שלי עם חיוך מנומס, אבל כשהבחנתי שאף אחד לא זורק הצצה לכיווני - חמתי התלקחה שוב:
יכולתי גם לצעוק, אף אחד לא הסתכל אליי.
כל מצלמות התקשורת זרחו באושר לכיוונו של גורחס, הכוכב החדש.
אפס, אפס מוחלט הבחור, תאמינו לי.
בתחרות הוגנת, עם צוות שופטים הגונים ומיומנים, הייתי מקבל את ההכרה הבינלאומית המגיעה לי.
טוב, כמובן, הייתי צריך להיות פסימי יותר, לחשוב מראש על התוצאה, אבל סירבתי.
המאמן שלי התחנן לפניי שארד מהעניין, הוא דיבר אליי בלי סוף, חזר שוב ושוב על אותן מנטרות:
אל תשתתף בספורטיאדה באזרבייג'ן, זה לא בשבילך, וכל העסק שם רקוב.
דחיתי את תחנוניו, התאמנתי יומם ולילה בבריכה החצי אולימפית הצנועה שלנו בהולנד, יום אחרי יום.
עוד יום, עוד יום. שעות ארוכות, וכל פעם יותר ויותר מהר.
משְׂחֶה קצר, משְׂחֶה ארוך, משְׂחֶה חלקי, דאבל משְׂחֶה, התאמנתי על הכל.
הורדתי ממשקלי 13 ק"ג תוך שבועות ספורים, הפכתי את גופי למכונת שחיה מדהימה.
האמונה שלי השפיעה על כולם. ג'וג'ו מימן ביד רחבה את כל הוצאותי, התקשורת המקומית חגגה סביבי, הייתי במרכז העניינים, הכל היה טוב.
לא סתם האמנתי בעצמי. בשנה האחרונה זכיתי שוב ושוב בכל תחרויות השחיה אצלנו. קטפתי את כל הפרסים האפשריים, אחד אחרי השני.
העיתונות סיקרה אותי בהרחבה, ועורצי הטלוויזיה התחננו למפיק שלי לקבל אותי לראיון קצרצר, ממש לכמה דקות.
אפשר להבין אותם, הייתי תופעה נדירה.
בתוך זירה צפופה של שחיינים וותיקים, צצתי משום מקום, בגיל 36 המופלג, ועקפתי את כולם, ממש משום מקום.
כלי תקשורת אחת הגדיל לעשות, וכינה אותי: דניס, הכריש האנושי המהיר בעולם.
הדפסתי את הכתבה, תליתי אותה בחדר המלתחה הפרטי שלי, ורשמתי מתחתיה בטוש אדום את התוצאות היומיות שלי.
פרק הזמן הלך והתקצר מידי יום, יותר נמוך, יותר נמוך.
הרגשתי איך אני כותב את ההיסטוריה של מדינתי האהובה, הולנד, מחדש, ועל הדרך מקים את חיי מתוך ההריסות.
השקעתי במשחים את כל כולי, את כל החלומות, התקוות, וכמובן - האכזבות.
כן, אכלתי ושתיתי יותר מידי אכזבות, יותר מידי.
עד לפני תקופה קצרה, ממש עד הקריסה הגדולה, הייתי סלב אמיתי בעולם היי טק. האפליקציה החדשה שלי, 'גו צ'ולנט', הפכה ללהיט ויראלי בינלאומי מטורף.
זו הייתה הפתעה גדולה גם בשבילי, נכון.
בסך הכל לא באמת ציפיתי שיצא מזה משהו, אבל ריחמתי על שלושת היהודים האדוקים הצעירים שהתייצבו אצלי יום אחד במשרד ההשקעות, מלאים אנרגיה ומצגות צבעוניות, והציגו את חזונם:
אפליקציית רשת חברתית מושלמת עבור הכנת התבשיל היהודי המסורתי, צ'ולנט.
חשבתי שהם קומיקאים, וצחקתי בפראות. זה השם של ה.. דבר הדוחה הזה? צ'ולנט?
זה מה שהיהודים אוכלים?...
ראש החבורה שתק כמה שניות, היסס לרגע, ואז אמר לי בצורה רצינית לחלוטין:
אדוני, תודה רבה שהסכמת לקבל אותנו, אנחנו באמת מאמינים בחזון הצ'ולנט העולמי. הוא יביא שגשוג וברכה לכל תחלואי העולם.
ואז הם סיפרו לי על הצ'ולנט, על העבר העשיר שלו, על האסוסיאציות שהוא מעלה לכל יהודי, על הנינוחות שהוא משרה בטועמיו, והבנתי שיש פה משהו. משהו עם פוטנציאל להפוך את העולם.
הבחור הכי נמוך בצוות הסטראטאפ הקטן הגיש לי בזהירות מיכל קטן, חמים.
הם עודדו אותי:
תטעם, תטעם. תנסה.
פתחתי את המיכל, לא.
לא לא לא לא.
ערימה חומה לא מזוהה של אוכל מבושל יתר על המידה שכבה בתחתית המיכל. אתם באמת רוצים שאטעם את זה הדבר הזה??
לא!
הם הנהנו בהנאה. כן!
התלבטתי. החלטתי לקחת הימור.
טעמתי בזהירות כפית, גלגלתי את התבשיל המשונה על לשוני.
וואו.
ידעתי שהיהודים חכמים, לא ידעתי שהם גם בשלנים.
מעדן!
לחצתי על כפתור הרמקול, הודעתי למזכירה כי מהיום אני מעוניין לאכול בארוחת הצהרים אך ורק צ'ולנט, ואין יותר שניצל וינאי.
אחרי שטעמתי את הצ'ונט, לא נשאר עוד כלום.
חתמתי מיידית על רכישת האפליקציה, שכרתי צוות מפתחים מוכשרים, והאפליקציה עלתה לאוויר, גרמה לכל העולם ללמוד על התבשיל היהודי הייחודי, להכין אותו, ולהטעים את העוברים ושבים בצ'ונט שלהם, על מנת שידרגו את הטעם.
כן, זה היה באזז גדול.
האמנתי אז בעולם הייטק, ורק אמונתי זו גרמה לי לעזוב את הנגריה שניהלתי ולהקים חברת השקעות.
אין הרבה אנשים שעשו את השינוי הזה בחייהם, וטוב שכך.
נגרים צריכים להשאר נגרים, ואנשי היי טק צריכים להשאר אנשי היי טק.
ולא רק נגרים או אנשי היי טק, אפילו אנשי המאפיה, אנשי העולם התחתון, כל המנוולים.
כן כן, הלוואי וזה היה המצב.
לדאבוני, אנשי המאפיה, במיוחד המאפיה הארגנטינאית, החליטו לפלוש לעוד תחומים, להתרחב.
אין לי הסבר אחר לנצחון של חורחה גורחס, אין לי.
אולי הצוות שלו הרדים את השופטים, אולי הזריקו לו חומרים אסורים, מי יודע.
אני מאחל לחורחה שיטבע בים, ולא יצא משם לעולם.
במחשבה נוספת, אני מאחל לו משהו טוב יותר:
שיטבע בתוך בריכת צ'ולנט.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
