אתגר אתגר כתיבה דו-שבועי: פיל בבית

[הזדמנות]

אתם מתעוררים בוקר אחד ומגלים חפץ חדש שהתווסף לכם בבית, הוא חפץ גדול ודי מפתיע. מפתיע בעצם קיומו או מפתיע בעצם קיומו דווקא אצלכם. לא אתם הזמנתם אותו. אולי מישהו אחר מבני הבית הזמין, אולי מישהו שלא מבני הבית הזמין אותו במיוחד בעבורכם, אולי הוא בכלל הגיע בטעות.

ובואו ניקח את זה צעד אחד קדימה (תודה @מ. י. פרצמן על השידרוג! ואם את כבר כאן- תוכלי לנעוץ?)
אל תזכירו את החפץ הזה בקטע באופן מפורש, תנו לנו להבין לבד במה מדובר.

לנספח

דיון - נספח לאתגר כתיבה : פיל בבית

הערות, הארות וניחושים כאן. לאתגר- https://www.prog.co.il/threads/%D7%90%D7%AA%D7%92%D7%A8-%D7%9B%D7%AA%D7%99%D7%91%D7%94-%D7%93%D7%95-%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%99-%D7%A4%D7%99%D7%9C-%D7%91%D7%91%D7%99%D7%AA.756243/

www.prog.co.il

 

[שלחן עורך]

כל מי שמכיר אותי יודע שאני מלך ההפתעות.

כבר מגיל קטן חיפשתי כל הזדמנות להפתיע.

אני חייב לציין שלא תמיד ההפתעות שלי הצליחו להשיג את מטרתם, אבל נדמה לי שרובם כן.

לא אשכח, איך בשיחה סתמית עם אשתי הטריה, שבועיים לאחר החתונה, הצלחתי להוציא ממנה כבדרך אגב, שהריח שהיא הכי אוהבת זה 'לבנדר פצ'יולי'.

תאמינו לי שהפכתי את העולם, עד שמצאתי לה בושם בריח כזה. לא סתם בושם, בושם פרפיום!

דוקא הבאתי לה את זה כנראה ביום לא כל כך מוצלח, היא לא הרגישה טוב, היא הייתה נראית יותר כמו ריח לילך לבן, אבל אמרה יפה תודה, ושמה עמוק עמוק בארון. כנראה שומרת לימים מיוחדים.

לרגל חגיגת חצי שנה לחתונה, ניסיתי לגשש סביבה מה חסר לה. שמעתי אותה מספרת לחברה שהגרביונים קצת לוחצות לה.
קניתי לה חבילה בצבע מלון, שהיא כל כך אוהבת. אבל קבלו את הקץ', שדרגתי למלון ספרדי!

גם את זה היא כל כך אוהבת. שומרת עמוק לימים מיוחדים.

מה טבעי היה, שכשראיתי את הקטלוג למכירה הסינית של ארגון 'יעלה ויבוא', קניתי מייד חבילה של כרטיסים ל'פרס הפתעה'. ככה אני. איש של הפתעות!

אתם מכירים את הארגון הזה, לא? תחפשו ב'נגרים פלוס מינוס', תמצאו את זה מיד.

זה מדהים כמה חסד יכולים לעשות בארגון אחד, של איש אחד, ואשתו.

בהתחלה הם התעסקו בעיקר בהדרכה לגבאים איך לדפוק ב'יעלה ויבוא'. איזה סטנדר נותן את ההד העמוק ביותר, ומאיזה מרחק להניף את היד.

בהמשך, כשהם ראו כמה העולם צמא לחסד, הם התרחבו גם לחלוקת שאריות של 'יעלה', למשפחות שאוהבות רוגאלאכים ובורקסים, שאחרי שמחממים אותם במקרוגל הם ממש ראויים לאכילה למי שלא מפונק במיוחד.

בקמפיין הנוכחי הם פתחו, לצורך מימון המיזם חדש. 'יעלה ויבוא' - עידוד עליה למחוסרי קליטה.

מדובר בזכאי חוק השבות, שלא כל כך זוכרים שסבא שלהם נולד יהודי. הם שולחים להם אוזני המן בפורים, סופגניות בחנוכה, קרעפלך בהושענא רבה, וגבינה צהובה בשבועות ובתשעת הימים.

הם שלחו לי מעט מן התגובות החמות שהם מקבלים מהמקבלים.

הם הצהירו לי שהם לא השתמשו בגוגל טראנס. אני מאמין לצדיקים האלה!

Köszönöm - קוסאנאן. (הונגרית).

Thank you - טנק יו. (אנגלית)

Gracias - גרסיאס. ספרדית)

Дякую - דרקויו. (אוקאינית)

شكرا لك - שוקראן לאכה. (ערבית)

Спасибо - ספאסיבה. (רוסית)

תתרמו גם, תפתחו את הלב!

את האמת, אני לא זוכה הרבה בהגרלות. הפעם האחרונה שזכיתי, היה כשהרבה בחיידר אמר שהוא עשה גורל הגר"א, מי גנב את יומן הנוכחות. אוף. מאיפה הגר"א ידע?!

אבל כשקיבלתי את הטלפון מהנהלת הארגון, הוזלתי דמעה. אפילו יותר מדמעה, אבל אני מתבייש לספר.

אני?! זכיתי בפרס הההפתעה?! איזה מזל!! הרגשתי כמו ביום החתונה. כמעט. כי אז גם אשתי התרגשה, והיום היא לא כל כך אוהבת הפתעות, לא יודע למה...

'אז מה הפרס?' שאלתי את המזכירה, שהזכירה לי משום מה את קולה של בתו של מנהל הארגון.

'הפתעה', השיבה המזכירה בקול רשמי. 'רק רצינו לברר מה גודל החדר הכי גדול שלכם בבית?'

'רגע, תנו לי לפחות רמז!'

נשמעו כמה התלחששויות מעבר לקו. לבסוף המנכ"ל והסמנכלי"ת אישרו למזכירה, שמשום מה כינתה אותם אבא ואמא, וואו, איזה אוירה משפחתית יש שם... לתת לי רמז.

'זה קשור לקיץ. הקיץ הזה יהיה לכם כיף'.

לא רוצה להשוויץ, אבל אני ידוע כאיש חכם. ככה כל מי שטופח לי על השכם ברחוב אומר לי, ואם כולם אומרים מי אני שאתווכח?

הבנתי. סוף סוף נוכל לנשום קצת אויר בבית.

'החדר הגדול שלנו הוא 4/5 מטר רבוע'.

המזכירה לא כל כך הבינה מה אמרתי. לא כולם זכו במנה גדושה של חכמה, מה לעשות.

'התכוונת ל20 מטר רבוע?'

הייתי צריך לחזור שוב לאט יותר. '4/5 מטר רבוע!'

בסוף נגמרה השיחה, נרשמה הכתובת, והתחלתי לחכות.

בדיוק כשזה הגיע, הייתי בכנס העצמה של האמן האגדי 'שולם זילבשליין', עלה יקר, אבל שווה כל שקל!

ואז הגיעה השיחה מהבית. 'אבא? אפשר להתחיל להשתמש בפרס?'

'בודאי!' צעקתי. עד ששולם ושתי האנשים הנוספים שישבו שם ביקשו שאנמיך את הטון.

'במקסימום! אני מגיע תכף, רוצה להתקרר כמו שצריך!'

כשנכנסתי לבניין, החלקתי על שלולית קטנה של מים. אוף. דוקא ביום הכי טוב שלי! אחרי יום החתונה כמובן!

נשרטתי, חטפתי כמה מכות יבשות, אבל הכל שווה בשביל להגיע לבית ממוזג כמו שצריך. מגיע לי!

טיפסתי במעלה המדרגות, מטפטף זיעה, מטפטף מי שלולית. מחכה כבר לנשום מעט אויר צונן. המזגן באולם ההרצאות ידע ימים יפים יותר.

פתחתי את הדלת, ונבהלתי לגלות את מאירקה שלי רץ עם בגד ים וגלגל ים לכיוון הסלון.

'מה, המזגן לא עובד בסוף?'

 

[פינחס כהן]

מאז ומתמיד התחברתי לכל מה שקשור למוזיקה,
היה זה יום שגרתי, קימה בחמש לפנות בוקר כשכוכבים מנצנצים ברקיע, והנה נץ-נס גלוי, ולא לא הסתכלתי לרקיע, זה היה כנף לא של מטוס ולא של ציפור גם לא של מקק מעופף ה"י, גם כוס הנס קפה של ג'יקובס לא הייתה גלויה,

אז מי הביא את זה לסלון, זה גודל של מטוס סילון, ככה עומד בפינה על יד הוילון, אבל למה לא קצוץ כנף, בפרט שזה רק ענף, ענף במוזיקה ענף מעץ, מה ביקשתי, קצת יותר קומפקטי פחות בומבסטי, אז לא יכלו לנסר, קצת לעשר, ובפרט שהיום הכל במחשב חיים קלים זה בלי כלים חיים,

אני חוזר מהתפילה ושואל את אחותי לפשר הדבר, היא עונה יש לי חוג, ואני מרגיש כאילו אכלתי סחוג, בשביל חלב לא קונים פרה, בשביל חוג לא קונים..., והיא עונה (ולא, לא קוראים לה סתיו) אבל המוכרת אמרה לי תקני, זה תקני, אז מה? היום לכל דבר יש תו, תו תקן, תו מוזיקלי, טב למי-תב טן דו, רה מי פה סול,

טוב אולי תקבלי פרס אקו"ם או פת עכו"ם או פס עקום, טוב פס עקום לא תקבלי, למה זה צרה של תספורת גברים,

אמא!!!! , אין ברירה זה לא יכול להישאר בבית של 2 חדרים וסלון,
היא עסוקה עונה אחותי, מה? היא הסוכה? טוב, אז מה את מציעה לפחות אולי נתחום את הטריטוריה שלך,
זה רעיון מצוין שמעתי על משפחה שעשו קפסולה, מה? הסוכה פסולה? אבל מה זה יעזור ל-מקום, מה נשתנה מאז ועד היום,

אנל'א מבינה אותך אם היית באמת אוהב מוזיקה לא היה אכפת לך שהכנפנף הזה יהיה, תראה אותו עומד בפינה כמו בעונש כזה, מיותם, מסכן, אומלל, קצת רחמים,

מה לא ניסתי, מה לא, מלו- דיקה, מקלדת שליט"א, אבל היא בשלה, אני חושב מה לעשות ופתאום שומע: אתה איתי? באיסטינקט אני עונה מה פתאום איטי אני מהיר

אגב, היא אומרת חשבתי על גיט... מה עכשיו תביאי לכאן את כל החברות שלך גיטי וכו', לא, התכוונתי גיט-רה,

טוב בסדר, אני נכנע מניח ידי על הסנטר....

 

[לבי]

בס'ד

טוב , שתי דקות להתעכב בבובות האלו- לא רגע יותר!
הן ממש זולות, מציאה!
כשהיינו פה בעונה, הן עלו כפול.
והיום הקהל כפול –מכירת סוף העולם של איקאה.
איזה בלגן כמה אנשים-
נזוז, קדימה בזוגות...שלא יכריזו אבד ילד ושמו גצי שלומוביץ' חחח.
די אבא זה לא מצחיק .
אני חושבת שנקנה כמה, שי-הי-ה למתנות.
להינדי ליום ההולדת ולעופרה לבת המצוה- הן תשתגענה על הבמבי.
ואיך זאביק הקטן אוהב לטרוף , נהי-ה מה זה דודנים מקוריים.
רגע מה איתך? הן כבר בחורות גדולות.
אבל י-הי-ה מגניב לשים להן במיטה על הכריות כל היום תלטפנה אותם.
שי-הי-ה נו, אבל מהר.
טוב, אז תביאו שש במבי- אני מתכוונת לבמבי החמוד עם הרגליים הארוכות המתקפלות והעיגולים הלבנים על הגב-נראה אמיתי וכזה רך, מאמי.
והג'ירפה גם היא לא רעה רק הגובה, איך היא תכנס לבאגז' ?
תם'יודעים מה, רק בובות קטנות שייכנסו לתא המטען – הבנתם?
טוב בואו נזוז מפה שכחתם... המטרה שלנו היתה שידת נעליים בגודל סופר- מתאים למשפחות ברוכות כך אמרו בפרסומת..
ודי לנעליים מעוכבות השידוך מתחת למיטות- ומהומת הבוקר הקבועה.
לא בשום אופן לא הקוף התלוי בהפוך מתנדנד על האף של כל מי שעובר- מעצבן.
הוא די קטן זה נכון.
אבל קופצן נורא ,ויש לנו מספיק את משולם.
גם לא הצפרדע הצוחקת בחיוך אווילי עלינו ,מתאים לפסח אתם אומרים – דוחה.
ואת הברדלס שלקחת מהערימה תתן לפוטין.
לא רוצה חיות טמאות ,ודי!
אבא, מה זה משנה חיות טמאות או טהורות, זה רק בובות.
רק אלה שאוכלות עשב אני מרשה, זהו!
ודי בואו נתקדם, אתה לך לתפוש תור בקופות וגצי ישמור בחני-ה.אחרת נצא מפה מחר.איפה ירחמיאל?
הוא נשאר נובר בבובות הפרווה, תקראו לו מיד!
מה אתה מחביא מאחורי הגב, ירחמיאל? כלום סתאם.
אז נמשיך לשידות,
אנחנו צריכים לרוץ הקופות נסגרות.
ולא הספקנו את הצ'יפס במסעדה.
מה אתה בוכה. יש צ'יפס בבית ותלמד מהחיות שקנינו אוכלות אוכל בלי שמן -בריא.
רגע! אני בודק את החשבון נראה לי טעות, מדי הרבה פריטים בואו נספור-
אתם מבינים אולי מה זה בסוף ?
סליחה גברתי הקופאית, מה הפריט הזה?
Elifant jumbo אדוני, וזה הדגם הענק- גודל אמיתי! וואו!
39.90 שקל חדש-מחיר רצפה והקטן ב29.90.,מבצע הרואי.
מה, הפילון השמן הזזזזזה, ליד הבן שלי?
ירחמיאלללל!!!
מה זה אמור להיות?
אין מקום לשניכם יחד בקדילאק המפואר שלנו.
או הוא או אתה.
אין לו מקום בכלל...
אפשר להחזיר?
לא!
אין ברירה, תלכו שניכם ברגל עד רמה ג'.
ותשאיר אותו למטה קשור, בחצר.
באיזה חדר נראה לך שהוא ישוטט?- גודל אמיתי...
אבבבבא מה פתאם קשור...
מה הוא כלב?
אבל אמרת שאתה מרשה
אוכל עשב...

 

[כותב השורות]

#
21:30
תפילת מעריב הסתיימה כעבור 45 דקות, שאולי הרמן התעקש שהמנגינה תהיה של ליל יום כיפור גם אחרי שהוברר לו שהזמן הוא מוצאי פורים למקרה שהאלכוהול שיבש אצלו גם את לוח השנה.

אף אחד לא העז להמרות את פיו, שאולי הסתובב כשבידו בקבוק עם שיירי וויסקי, הוויסקי לא זז מתחת ידו מהבוקר, ובבוקר הבקבוק היה מלא, מה ששכנע את מי שאולי הסתפק, שלהתעסק אתו לא יהיה רעיון טוב.

האירוע די התפזר, הרעש הנורא משמח שהיה עד לפני שעה קלה פסק.
היה עוד הרבה מה לעשות, לא הרי הבית שלפני חצי יום כהרי בית שלאחריו, השולחן היה הפוך כולו שיירי הסעודה התערבו ביין שנשפך כמים על השולחן וסביבותיו, חלקי תחפושות ואביזרי פורים על הרצפה, מקווצ'ים, רטובים, מלוכלכים, בקבוקי יין גמורים מונחים בכל מקום.

בקיצור, פורים ביקר בבית.

בנות הבית שנשארו שפויות כמנהג נשות ישראל הצדקניות, החלו בעבודה.
בין מלאכת פירוק משלוחי המנות והכנת הסעודה, היה להם כמה שעות של נחת, ובעיקר צחוקים, תשעת המצלמות שמילאו בתמונות מביכות וסרטונים קורעים של סוללת השיכורים שביקרו בבית השנה, עשו להם את הפורים.

אזור הסלון והמרפסת בסיסי החגיגות דרשו ניקיון יסודי, זו לא הבעיה שלהן, מה זה בשבילן לנקות בית.
עם דבר אחד הם לא הצליחו להתמודד...

#
לא שהם לא ניסו ארבעתם יחד לעזור, ארבעת הגברים שנשארו שפויים למחצה שליש ורביע, באו לסייע בפתרון הבעיה.
הם ניסו בכל כוחם לסחוב אותו למקום אחר, הכובד הכריע אותם.
אומרים שארבעה ביחד יכולים להרים פי 3 מהיכולת של כל אחד מהם בנפרד, אז אומרים! הפעם משום מה זה לא עבד.
בלתי אפשרי היה אפילו להזיז אותו לפינה נוחה יותר, שלא לדבר על להניח אותו על מיטת הילדים בחדר, האופציה האחרונה ירדה מהפרק ברגע שגילו כי מקור הריח החריף שעלה באפם מגיע דווקא מהדבר שהם רוצים שיונח על המיטה, הם לא יעשו את זה לגברת הרמן.

כל ניסיון משיכה מכל זווית אפשרית עלה בתוהו וכאב...
כאב, מזרוע שהחליטה לנוע בפתאומיות ללא התראה וסיבה הגיונית אל כיוון אקראי בלתי צפוי
כאב, מרגל שהחליטה להתקפל בדיוק על היד התרה אחר קטע נקי להיאחז בו ולסייע בהרמתו.

אמא הרמן עייפה וסחוטה, היא רק מייחלת שיתפנה כבר השטח ודבורי שלה תוכל להתחיל עם הספונג'ה, היום שישי, מחר שבת.

#
שבע שעות קודם.

השולחן בבית משפחת הרמן עוצב באלגנטיות מרשימה.
צבעי האדום לבן שנכחו בכל אובייקט שולחני השתלבו זה בזה כמו תות בקצפת, ועל דעת המעצבת המוכשרת, יש כאן ביטוי מושלם לשילוב המפתיע של יין אדום ולבן, אכן מפתיע.
הצלחות המעוטרות עמדו זו על גב זו וזו לצד זו בסדר מופתי, כוסות הזכוכית בהקו מזוהר ועמדו על רגליהן הארוכות, הן יודעות, זה היום שלהן! בתקווה קטנה שהוא לא היום האחרון, אין לדעת על איזה צד הן ייפלו אם וכאשר.
צלוחיות ממיטב סלטי הבית החלו למלא את השטח הריק שבשולחן, עשרות בקבוקי יין עמדו זקופים מוכנים לריקון המלא של תכולתם, מהם יוקרתיים ולמבינים בלבד, ומהם פשוטים חמצמצים ומעלים בחילה, אבל זה לא היום לבחור יין, ממילא הכול ייצא בסוף...

שעתיים אח"כ השמחה הייתה בשיא שהתמשך והתמשך עד שהאחראי לכל השמחה החליט לרדת מהתחביב המוזר שלו – לסובב את הראש, וירד לבטן לסובב אותה, עכשיו נראה מי ישתלט על הרצון לשחרר את מיצי הענבים החוצה כמה שיותר מהר.

האורחים השתלטו לגמרי על הבית, בחורי ישיבות שכנים מכרים קרובי משפחה, וסתם שיכורים שחיפשו מנה ראשונה, שנייה, ושלישית, רק כדי להשקיט את הרעב, צמאים הם לא.

הריקודים או איך שקורא להם הרב הרמן – השתוללויות! לא פסקו כל העת, אלה באוכל ואלה בסיבובים, אלה בסלון ואלה במרפסת ואלה שוכבים על הרצפה, מחכים שמישהו ישים לב וירים אותם חזרה לכיסא, הם עוד לא סיימו את המנה עיקרית, היין הכריע אותם.

במילה אחת היה – שמח! כמו שלא היה הרבה שנים וודאי אחרי התקופה היבשה של הקורונה.

#
אמא הרמן עזבה את ערימת הצלחות והכוסות שנשארו שלמות, ניגשה לראות מה פשר ההתגודדות שבסלון.

זה היה מי שהוא לא מוכר, 'מי הזמין אותו? זה אתה שאולי?' שאלה את בנה ששכב בצורה מוזרה על הספה, חצי ישן, כשלידו קופסת חמוצים ודלי ספונג'ה למקרה ש...

'אמא זה לא אני', השיב ונרדם.

אמא הרמן נראתה מיואשת.

'טוב תשאירו אותו כאן, מחר נראה מה נעשה אתו, מקסימום שיישאר לשבת, גם ככה לא נשאר אפילו בקבוק יין אחד.





פורים שמח

 

[ifatrosh]

הפתעה
הכנסתי את המפתח לחור בדלת, ניסיתי לסובב. נסיונותי עלו בתוהו.

בייאוש של מי שחזרה מיום עבודה מפרך מול שלושים זאטוטים נשענתי על הדלת, וכמו קסם, זו נפתחה לרווחה.

"אמא, אל תשאלי מה קרה?" בת השלוש עשרה קידמה את פני בבהילות.

וכצפוי, שאלתי, "מה קרה?"

היא אחזה בידי, מובילה אותי אל הסלון. בעלי וילדי שעמדו במעגל פינו לי מקום כדי שאוכל גם אני לראות. במרכז הסלון והמעגל המשפחתי ראיתי משפחה נוספת, אמא וילדים. האם טיפלה וניקתה את ארבעת זאטוטיה העיוורים שנצמדו אליה.

הרמתי את מבטי אל שעון הקיר, רק לפני עשר דקות הגיע בעלי הביתה, עיני ירדו אל האם המסורה הרובצת על השטיח החדש בסלון. הסתכלתי על ילדי הקטנים, הם עמדו מוקסמים עיניהם זהרו מהתרגשות, הגדולה הביטה בסלידה.

בעלי החליט להזיז את השטיח כדי להרחיק את האורחת וזו הגיבה בחשיפת צפורניים וקול איום מפחיד.

"אל תתקרבו", צווחתי בבהלה, "היא עלולה לתקוף".

ברגע שפתחתי את פי, כאילו ניתן האישור וכולם התחילו לדבר ביחד.

הגדולה תיארה אילו מחלות עלולות לבוא על מי שייגע ב'דבר הזה', כלשונה. הבנים הודיעו שהם מוכנים לפנות את חדרם בשביל המשפחה הפולשת, בעלי תהה מה לעשות וחיפש מספר עלום בטלפון שלו.

ההמולה והדלת שנשארה פתוחה הזמינו את השכנים ממול לבוא לעזרתנו.

עמדתי חסרת אונים ומילים מסתכלת על השטיח שמתמלא בשערות פרווה ולכלוך שאין לי מושג איך מסירים. האם הסתכלה על כולנו בטוחה במקומה, כאילו יודעת שאיש מאיתנו לא יהין לסלק אותה, וכמו להוכיח לנו שהיא בעלת הבית פתחה את פיה ביללה קולנית וארוכה. ניביה הלבנים בהקו באור שנכנס מהדלת הפתוחה של המרפסת.

"אני רץ לקרוא למר גליק", בן החמש גילה תושיה.

מר גליק, השכן בקומה מעלינו, הוא כלבויניק כזה שכל בעיה בבניין הוא יודע לפתור, צינור שהתפוצץ, דוד שדולף, חשמל שקורס, חלון שנשבר, ואלו רק חלק מהדברים שעולים בזכרוני ברגע זה, והוא תמיד נענה בשמחה ומסייע.

"איך לא חשבתי על זה בעצמי", מלמלתי.

צעדיו הכבדים של מר גליק מיודענו, נשמעו מחדר המדרגות, הוא נכנס בפתח הדלת מתכופף קלות כדי לא להיחבט במשקוף, הסתכל על כולנו מתנשף.

בני רץ לפניו וקרא, "מר גליק הנה היא", והצביע כאילו שאפשר לפספס את הדיירת החדשה.

"הו", מר גליק קרא בקול אדיר, "עד לכאן הגעת?"

"אתה מכיר אותה?" בן החמש שאל בתמיהה.

"כן, בעשר בבוקר היא הייתה בכניסה לבניין ליד העגלות. הכנתי לה מקום בחצר האחורית והעברתי אותה לשם כדי שהילדים לא ייבהלו ממנה", מר גליק סיפר על היכרותו עם האורחת.

"היא לא שרטה אותך?" ביתי המבוהלת.

"אם יודעים איך לעשות את זה, היא לא תשרוט", מר גליק הסביר לקהל מאזיניו בסבלנות.

"אבל כשיצאתי אליה כדי להביא לשתות ולאכול במקום החדש היא נעלמה..."

"ומצאה לה מקלט בבית שלנו", בעלי השלים ופנה אליו, "מה נעשה?"

מר גליק התקרב אל מוקד ההתעניינות בזהירות ובעדינות, בקולות מצמוץ ושריקות חלשות. תיקשר עם הפולשת שנעצה בו עיניים מלוכסנות.

וכאילו, הבינה מה נדרש ממנה, קמה ממקומה, אחזה בפיה בעורפו של אחד הגורים פנתה למרפסת הפתוחה ובקפיצה מהירה נעלמה, שלושה גורים עיוורים נותרו על השטיח, לא הספקנו להבין מה קרה ואיך, היא חזרה ותפסה גור נוסף ונעלמה. כך מול עינינו הנדהמות פינתה את הסלון, בלי מילים.

מר גליק הזדקף, וחיוך מרוצה משוך על פניו, "כמו גדולה", אמר בגאווה. הוא והילדים רצו החוצה לראות לאן היא נעלמה.

הם ראו אותה. יושבת, כאילו כלום לא קרה, במקום שהוכן לה כבר בשעות הבוקר, מנקה את זאטוטיה שנצמדים אליה.

"אל תתקרבו, שהיא לא תיבהל", מר גליק לחש בקול אל הילדים, "אנחנו לא יכולים לנחש, איפה היא תמצא לעצמה מקלט חדש".

 

[הזדמנות]

ננעל.
לפני השיפוט אני רוצה לוודא אם הבנתי נכון-
@שלחן עורך- בריכת שחיה?
@כותב השורות-שיכור?

 

[שלחן עורך]

@שלחן עורך- בריכת שחיה?

אכן. רק התיוג אינו נכון...

@כותב השורות-שיכור?

כך נראה גם לי... אבל בקטע האחרון זה יכול להיות גם בקבוק יין יוקרתי...

 

[שלחן עורך]

והבנתם שifatrosh התכוונה לחתולה. כן?

 

[כותב השורות]

@כותב השורות-שיכור?

אכן כן
רק במוצאי שבת הוא התפנה בעל כורחו מהבית

 

[הזדמנות]

ולשיפוט החובבני והלא מתיימר:
(אין מקומות שניים ושלישיים בגלל כמות המשתתפים, יצא ממש אתגר אישי כזה, הכתיבה לפי סדר ההעלאה)


@כהן הדיוט עם קטע ממוזיקלי שבו שזור תו כמעט בכל תו ותו. ממש תרכיז של שנינה!
והיה בהחלט מובן במה מדובר בלי לומר ספציפית

@לבי החפץ שלך היה בהחלט גדול מימדים, הכי גדול מכל החפצים הגדולים שנדחקו לתוך האתגר והיה חינני מאוד ומלטף! קצת היה מפורש מדי אבל הקטע עדיין חמוד.

@כותב השורות שיכור ישן הוא בהחלט כמו חפץ. הוא כמו בקבוק יין אבל ממש ממש גדול. להזיז קיר יהיה יותר קל ויותר סימפטי. איך הוא הגיע הביתה? פורים. זאת התשובה. בהחלט מתקבל על הדעת.

@ifatrosh האם מדובר כאן בדבר גדול? הגורים ודאי אינם דבר גדול אבל כשמסתכלים על האמא והגורים כמכלול הן בהחלט מטרד גדול כמו שהייטבת לתאר. משפחת חתולים על השטיח בבית! צמרמורת! יש לך את המספר של מר גליק, בבקשה? למקרה הצורך כדאי שהוא יהיה ברשימת אנשי הקשר.

ובמקום הראשון @שלחן עורך עם הקטע השובב על הזכיה בתרומה בארגון 'יעלה ויבא' שבו המנכ"ל, הסמנכ"ל והמזכירה הם משפחה שמנסה לעשות רושם של ארגון רציני והמתנה הלא צפויה.

ברכות.

 

[שלחן עורך]

.

 

[שלחן עורך]

@הזדמנות
רציתי לכתוב 'תודה על ההזדמנות', אבל זה ייצא קיטצ'י מידי...
רציתי לכתוב שאני מתרגש מהזכייה, אבל לא נעים לי לחשוף את רגשותי, חוץ מזה שזה מעט לא נכון...
זה כיף לזכות, למרות שהיו רק חמשה משתתפים...
אך בעיקר זו הזדמנות (...) ליצור אתגר חדש, בזמן שכולם עסוקים עד מעל הראש...
מעניין כמה ישתתפו...
נחשוב על רעיון טוב, ונעלה כאן בהקדם, בל"נ.

 

[המלמד מבני ברק]

נחשוב על רעיון טוב,

מתקנות האתגר זה להכין רעיון לאתגר לפני שכותבים את הקטע כדי שאם תנצח תוכל מיד להכניס את האתגר החדש
לא שאי פעם ניצחתי, אבל תמיד תמיד היה לי אתגר מוכן....
ובלי כל קשר, שאפו ענק על הזכייה במקום הראשון מהחמישייה הפותחת..