בעקבות הדיון החשוב שהעלתה @רחל סרולוביץ - מתכבדת להציע רעיון לתרגיל משפשף.
אקספוזיציה (מצג) מהי?
כל המידע הקודם לסצינה הראשונה בעלילה. מידע על הדמויות, הרקע, המקום וזמן.
אקספוזיציה עשויה להופיע בתחילת היצירה (אקספוזיציה תחילית), בסופה (אקספוזיציה סופית), באופן מרוכז (אקספוזיציה גושית) או בקטעי מידע הפזורים לאורך היצירה (אקספוזיציה מפוזרת)*.
ומכאן לתרגיל.
נתמקד בסוג מסוים של מידע שחשוב שיעבור לקורא: תיאור חיצוני של הדמויות. לצורך יצירת "החלום הבדיוני" והתחברותו לקריאה, ואף ליצירת משמעות סמלית ("הבוס מתנשא לגובה 1.90" - הגובה הוא פרט סימבולי שנועד ליצור תחושה וחיזוק לאיפיון)
יש דרכים רבים לעשות זאת:
ניתן לשלב זאת בתוך קטעי הדיאלוג בין הדמויות, כתחליף ל: התמלא עצב ("העיניים הכחולות אפילו לא חייכו") , אמר בקשיחות ("מבטו נצץ בגוון אפור ומתכתי").
ניתן להשחיל תיאור בתוך המחשבות של הדמויות אחת על רעותה, (שתעשה כבר דיאטה, דחוף / מענין איפה היא קונה את הבגדים המיוחדים שלה)
או כתיאור של התרחשות (היא הזדקפה במלוא גובהה כדי להצליח להדביק נשיקה על לחייה של בעלת השמחה)
וכמובן כקטע / משפט תיאורי פשוט (העו"ד היה לבוש בחליפה גזורה היטב, נעליו היו מצוחצחות למישעי והעניבה נחה בדיוק מושלם על חזהו).
השאלה אם יש דרך לעשות את זה מענין? ליצור מצב שהתיאור נהפך לפרט מענין, מסקרן וחשוב, שהקורא משתוקק כבר לגלות אותו.
וממילא, התיאור נקלט בתודעה ברמת עומק אחרת, ויוצר משמעות סימבולית ברמת עומק אחרת.
אז זה האתגר.
לכתוב קטע בכל נושא שהוא, שהתיאור החיצוני הוא פסגת הענין והרתק.
____________
* https://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=7447
אקספוזיציה (מצג) מהי?
כל המידע הקודם לסצינה הראשונה בעלילה. מידע על הדמויות, הרקע, המקום וזמן.
אקספוזיציה עשויה להופיע בתחילת היצירה (אקספוזיציה תחילית), בסופה (אקספוזיציה סופית), באופן מרוכז (אקספוזיציה גושית) או בקטעי מידע הפזורים לאורך היצירה (אקספוזיציה מפוזרת)*.
ומכאן לתרגיל.
נתמקד בסוג מסוים של מידע שחשוב שיעבור לקורא: תיאור חיצוני של הדמויות. לצורך יצירת "החלום הבדיוני" והתחברותו לקריאה, ואף ליצירת משמעות סמלית ("הבוס מתנשא לגובה 1.90" - הגובה הוא פרט סימבולי שנועד ליצור תחושה וחיזוק לאיפיון)
יש דרכים רבים לעשות זאת:
ניתן לשלב זאת בתוך קטעי הדיאלוג בין הדמויות, כתחליף ל: התמלא עצב ("העיניים הכחולות אפילו לא חייכו") , אמר בקשיחות ("מבטו נצץ בגוון אפור ומתכתי").
ניתן להשחיל תיאור בתוך המחשבות של הדמויות אחת על רעותה, (שתעשה כבר דיאטה, דחוף / מענין איפה היא קונה את הבגדים המיוחדים שלה)
או כתיאור של התרחשות (היא הזדקפה במלוא גובהה כדי להצליח להדביק נשיקה על לחייה של בעלת השמחה)
וכמובן כקטע / משפט תיאורי פשוט (העו"ד היה לבוש בחליפה גזורה היטב, נעליו היו מצוחצחות למישעי והעניבה נחה בדיוק מושלם על חזהו).
השאלה אם יש דרך לעשות את זה מענין? ליצור מצב שהתיאור נהפך לפרט מענין, מסקרן וחשוב, שהקורא משתוקק כבר לגלות אותו.
וממילא, התיאור נקלט בתודעה ברמת עומק אחרת, ויוצר משמעות סימבולית ברמת עומק אחרת.
אז זה האתגר.
לכתוב קטע בכל נושא שהוא, שהתיאור החיצוני הוא פסגת הענין והרתק.
____________
* https://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=7447