****אשכול שו"ת ועזרה לעורכים תורניים****

[שלום053]

לעין יעקב על הש"ס
דרושים עורכים לליקוט עניני חסידות וקבלה.
אם ידוע לך על עורך שמתאים במיוחד לתחום, אשמח אם תפנה אותו אליי באישי, ואפנה אותו לבעל המודעה.
או שיפנה ישירות למייל <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>

 

[חיים רכניטצר]

כרגע לא מצליח לפתוח את האתר של "אוצר החכמה".

האם גם אצלכם קיימת הבעיה?

למי פתרונות?

תודה מראש!

 

[חגי פאהן]

האם יש משהו כמו "אוצר לעזי התוספות"?

 

[NIVDFB]

שלום רב
איך אתם מאייתים ללא ניקוד את המילים הבאות:
ציוהו [ציוה אותו], או צוהו, או צווהו, או ציווהו?
רווח, ריוח, ריווח?
מתכוון, מתכוין, מתכווין?

 

[חיים רכניטצר]

שינויי נוסחאות במגיד משנה איסורי ביאה פ"כ ה"ה:
ברמב"ם פרנקל: "וכן המשפחות הבדוקות כגון של דוכן ושל מזבח ושל סנהדרין אינן נבדקות בו כדי שתהא משפחתן בדוקה".
בבר אילן: "וכן המשפחות הבדוקות כגון של דוכן ושל מזבח ושל סנהדרין אינן נדבקות בו כדי שתהא משפחתן בדוקה".
לדעתי יותר הגיוני הנוסח שבבר אילן.
מה אתם אומרים?

 

[Roi.eba]

שלום רב
איך אתם מאייתים ללא ניקוד את המילים הבאות:
ציוהו [ציוה אותו], או צוהו, או צווהו, או ציווהו?
רווח, ריוח, ריווח?
מתכוון, מתכוין, מתכווין?

ממליץ לעיין פה:
http://hebrew-academy.org.il/topic/hahlatot/missingvocalizationspelling/

 

[חגי פאהן]

שינויי נוסחאות במגיד משנה איסורי ביאה פ"כ ה"ה:
ברמב"ם פרנקל: "וכן המשפחות הבדוקות כגון של דוכן ושל מזבח ושל סנהדרין אינן נבדקות בו כדי שתהא משפחתן בדוקה".
בבר אילן: "וכן המשפחות הבדוקות כגון של דוכן ושל מזבח ושל סנהדרין אינן נדבקות בו כדי שתהא משפחתן בדוקה".
לדעתי יותר הגיוני הנוסח שבבר אילן.
מה אתם אומרים?

ההקשר לא לפניי. אפשר איזה צילום שאוכל לראות?

בינתיים יש לי שאלה (עד שיפתחו לנו פורום):

בעברי על תוס' ברכות נצטברו אצלי כמה קושיות על הגירסא. אשמח לראות אם במקומות האלו תעזרו לי למצוא האם ישנן גירסאות אחרות (בוגשל לא מצאתי אבל אין לפניי עוז והדר וכד').

דף לט: ד"ה מניח - "ולפירוש ר"ת לא מצינו לפרש הכי" - אולי "לא מצינן"?
דף מו: ד"ה אין מכבדין - "אבל אם כל אחד ילך לדרכו ופגעו זה בזה ואירע להם דרך למקום אחד אין מכבדים": - אולי "הלך לדרכו"?
דף מח: ד"ה מתחיל בנחמה - "דאין צריך להזכיר של שבת לא בפתיחה ולא בנחמה אלא באמצע" - אולי 'לא בפתיחה ולא בחתימה'?
דף מט: ד"ה אי בעי - אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל פת שחייבנו בברכת המזון - אולי 'שיחייבנו'?

אודה לעוזר וזכות הרבים ייתלה בו.

 

[חיים רכניטצר]

דף לט: ד"ה מניח - "ולפירוש ר"ת לא מצינו לפרש הכי"

זוהי הגי' בעוז והדר.

דף מו: ד"ה אין מכבדין - "אבל אם כל אחד ילך לדרכו ופגעו זה בזה ואירע להם דרך למקום אחד אין מכבדים"

זוהי הגי' בעוז והדר.

דף מח: ד"ה מתחיל בנחמה - "דאין צריך להזכיר של שבת לא בפתיחה ולא בנחמה אלא באמצע" - אולי 'לא בפתיחה ולא בחתימה'?

אכן כן, בהגהות וציונים מביא שכך הגיה מהר"נ אדלר, וכ"ה בתוס' ר"פ.

דף מט: ד"ה אי בעי - אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל פת שחייבנו בברכת המזון - אולי 'שיחייבנו'?

אכן כן, בעוז והדר אי' 'שיחייבנו'.
בהצלחה!

 

[חגי פאהן]

שלום וברכה. לא יודע כמה פה זה התחום שלהם, אבל עכשיו רב נקד עובד עם אינדיזיין (בדיוק כמו שעבד עם txt ועם וורד עד עכשיו). כידוע ישנם לקוחות שדורשים תיקונים בתוך האינדיזיין, וכלי זה עשוי להקל מאד מאד על העבודה. מה גם שהוא מתאים גם לוורד כאמור.
https://www.prog.co.il/posts/5767412/

ובנושא אחר, היום קורא ההפטרה אצלנו התבלבל. קורא ההפטרה, כי יש קורא מיוחד להפטרה. ולמה? החכמים כבר הבינו שמדובר בבי"כ שקוראים את ההפטרה מספר נביא שכתוב בדיו על קלף. ומה היתה טעותו? "הוי כל צמא לכו למים" הוא קרא את הכ' של 'כל' רפויה. ולמה הוא התבלבל? משום שבמבטא האשכנזי 'הוֹ' ו'הוֹי' נשמעות בדיוק אותו הדבר. אלא שבאמת 'הו' נגמרת בתנועה פתוחה, ולעומתה 'הוי' נגמרת בתנועה סגורה, ולכן יש בבג"ד כפ"ת שאחריה דגש. ולולא הייתי מתיירא שמא תסקלוני, הייתי אומר שמכאן הוכחה חד משמעית שהחולם האשכנזי הוא טעות גמורה.

 

[חיים רכניטצר]

במקרה שמאן דהו הספיק לשכוח מהאשכול הזה, הריני כאן בכדי להזכירכם.

שאלה: בפר' בראשית כתוב: יִקָּו֨וּ הַמַּ֜יִם מִתַּ֤חַת הַשָּׁמַ֙יִם֙ אֶל־מָק֣וֹם אֶחָ֔ד, ומח' א' כתב: 'הקדוש ברוך הוא היקוום למקום אחד'. אלא שלשון זו קצת צורמת לי. נ"ל שאין בכלל מילה כזאת.
שאלתי, מה אתם מציעים? איך אפשר לשנות/לתקן הלשון באופן שישאר הכי קרוב למש"כ המח'?

 

[חגי פאהן]

אספם/כינסם?

 

[חיים רכניטצר]

אספם/כינסם?

תודה רבה
בכל זאת ברצוני להשתמש בלש' הפס': 'יקוו'.

 

[חגי פאהן]

תודה רבה
בכל זאת ברצוני להשתמש בלש' הפס': 'יקוו'.

אם כך הייתי משאיר 'הקוום', כלשון רש"י שם. האופציה השניה קָוָם (שיהיה מקביל ל'יקוו' שהוא נפעל), והיא לא נשמעת טוב יותר. מה גם שיכול להיות שבניין הפעיל יותר נכון פה, כי הקב"ה רק אמר בפיו, ומי שקָוָה את המים בפועל זה היבשה או הרוח או איזה משהו אחר, ולכן ה' הִקְוָה, דהיינו, גרם למישהו אחר לִקְווֹת.

 

[חיים רכניטצר]

הנה ציטוט מדעת זקנים לבעלי התוספות בראשית פרק כה פסוק כה:
"ויצא הראשון אדמוני. מדרש כשראהו אביו אמר עדיין לא נבלע בו דמיו ולא רצה למולו לשמונה ימים כדאמרינן גבי מעשה דשתי נשים שבאו לפני נתן הבבלי וכו'. כשעבר שנה או שנתיים וראה יצחק שלא החליף מראיתו ידע שזו תולדתו ואפ"ה לא מל אותו אמר הואיל ולא מלתי אותו לשמנה כמוני אמתין עד שיהיה בן י"ג כמו ישמעאל אחי ואמול אותו וכשהיה בן י"ג שנה הוא עכב בעצמו ולא רצה למול והיינו דכתיב אם לא דם שנאת ודם ירדפך:"
ברצוני לברר האם והיכן יש מקור לזה בדברי חז"ל, ולמה כוונתם באומרם "מדרש".

תודה מראש

 

[חיים רכניטצר]

הנה ציטוט מדעת זקנים לבעלי התוספות בראשית פרק כה פסוק כה:
"ויצא הראשון אדמוני. מדרש כשראהו אביו אמר עדיין לא נבלע בו דמיו ולא רצה למולו לשמונה ימים כדאמרינן גבי מעשה דשתי נשים שבאו לפני נתן הבבלי וכו'. כשעבר שנה או שנתיים וראה יצחק שלא החליף מראיתו ידע שזו תולדתו ואפ"ה לא מל אותו אמר הואיל ולא מלתי אותו לשמנה כמוני אמתין עד שיהיה בן י"ג כמו ישמעאל אחי ואמול אותו וכשהיה בן י"ג שנה הוא עכב בעצמו ולא רצה למול והיינו דכתיב אם לא דם שנאת ודם ירדפך:"
ברצוני לברר האם והיכן יש מקור לזה בדברי חז"ל, ולמה כוונתם באומרם "מדרש".

תודה מראש

בבראשית רבה סג, יג אי' שעשו שנא דם מילה, אך אינו מפורש שהוא עצמו לא נימול.
מצינו שי' נוספות שעשו מאס במילה ולכן משך בערלתו, וכן שנמנע מלימול את בניו וכו'.
מה שאני מחפש זה מקור לכך שעשו עצמו היה ערל.

 

[אפכא מסתברא]

בבראשית רבה סג, יג אי' שעשו שנא דם מילה, אך אינו מפורש שהוא עצמו לא נימול.
מצינו שי' נוספות שעשו מאס במילה ולכן משך בערלתו, וכן שנמנע מלימול את בניו וכו'.
מה שאני מחפש זה מקור לכך שעשו עצמו היה ערל.

מתוך אתר 'אספקלריה'
אלשיך:
ויהי כי זקן יצחק - פלא שיצחק יאהב את עשו הרשע יותר מהצדיק, ומה שיעקב נולד מהול ועשו לא נימול לרוב אדמומיתו, ואחר כך סירב למול, ויעקב למד כל חכמת אברהם ויצחק, ואחר כך שלחו לשם ועבר, ועשו מאס בתורה, ומעשיו ומעשי נשיו מוכיחים, ויצחק יודע שאין שם שמים שגור בפיו ועוד, אלא שיצחק רצה לברך את עשו בטובות העולם הזה... (בראשית כז א,וראה עוד: יצחק-ברכת)

 

[חיים רכניטצר]

מתוך אתר 'אספקלריה'
אלשיך:
ויהי כי זקן יצחק - פלא שיצחק יאהב את עשו הרשע יותר מהצדיק, ומה שיעקב נולד מהול ועשו לא נימול לרוב אדמומיתו, ואחר כך סירב למול, ויעקב למד כל חכמת אברהם ויצחק, ואחר כך שלחו לשם ועבר, ועשו מאס בתורה, ומעשיו ומעשי נשיו מוכיחים, ויצחק יודע שאין שם שמים שגור בפיו ועוד, אלא שיצחק רצה לברך את עשו בטובות העולם הזה... (בראשית כז א,וראה עוד: יצחק-ברכת)

אני מחפש מקור בדברי חז"ל ולא בספרי האחרונים, את זה יש לי לרוב...
בכל אופן תודה על המאמץ

 

[טראכטער]

הנה ציטוט מדעת זקנים לבעלי התוספות בראשית פרק כה פסוק כה:
"ויצא הראשון אדמוני. מדרש כשראהו אביו אמר עדיין לא נבלע בו דמיו ולא רצה למולו לשמונה ימים כדאמרינן גבי מעשה דשתי נשים שבאו לפני נתן הבבלי וכו'. כשעבר שנה או שנתיים וראה יצחק שלא החליף מראיתו ידע שזו תולדתו ואפ"ה לא מל אותו אמר הואיל ולא מלתי אותו לשמנה כמוני אמתין עד שיהיה בן י"ג כמו ישמעאל אחי ואמול אותו וכשהיה בן י"ג שנה הוא עכב בעצמו ולא רצה למול והיינו דכתיב אם לא דם שנאת ודם ירדפך:"
ברצוני לברר האם והיכן יש מקור לזה בדברי חז"ל, ולמה כוונתם באומרם "מדרש".

תודה מראש

אין לי זמן כרגע לחפש האם יש בדברי חז"ל המצויים לפנינו
אך ליהוי ידוע - שבדעת זקנים מופיעים כמה ענינים בשם מדרשים שאינם במדרשים המצויים לפנינו, וכידוע שלראשונים היו כל מיני קבצי מדרשים שנעלמו במהלך השנים, כך שאם לא נמצא לכך מקור אחר, זה עצמו הוא מקור מוסמך, כי הרא' מביאים זאת בשם מדרש

 

[קדיתא]

בבראשית רבה סג, יג אי' שעשו שנא דם מילה, אך אינו מפורש שהוא עצמו לא נימול. מצינו שי' נוספות שעשו מאס במילה ולכן משך בערלתו, וכן שנמנע מלימול את בניו וכו'. מה שאני מחפש זה מקור לכך שעשו עצמו היה ערל.

 

[נהר דעה]

שלום לכל הרבנים הנכבדים:

היות שאין לי כרגע האפשרות לפרסם באא"ר (תקופת צינון...)
ובעצם, אולי כאן זה המקום הטבעי,
אני זקוק בדחיפות לספר "קדמוניות היהודים" ח"ב (ספרים יא-כ), ומשום מה הוא לא מופיע במאגרים הממוחשבים, וברשת אינו זמין להורדה.
האם מישהו יוכל לעשות עמי חסד, ולהעלותו לכאן, או ליצור קשר בפרטי???

תודה רבה.