אשכול הווארטים וד"ת על פרשת השבוע.

[יואל ארלנגר - קקטוס]

אני מתכבד לפתוח את האשכול הזה, שיכיל דברי תורה וווארטים על פרשת השבוע.
אם זה אפשרי לנעוץ, זה יוסיף הרבה.
התועלת:
מאגר של דברי תורה, מועיל למורות, מורים, עורכי עלונים ועוד.
חשוב לכתוב את המקור של כל ווארט, ולא לדחוס הרבה ווארטים לתוך הודעה בודדת.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

אמירה ומעשה

אליעזר עבד אברהם נשלח לארם נהריים למצוא אשה ליצחק אבינו.
איך מוצאים אשה לאיש כל כך קדוש? זאת באמת בעיה, שהרי אליעזר לא מכיר את בנות ארם נהריים, ואין אינדיקציה ברורה לגבי מידותיה של הנערה המבוקשת, ועל אנשי נהר נהריים לא ניתן לסמוך יותר מדי. לבן ובתואל מפורסמים בכזביהם, והם יעשו הכל על מנת לרמות את אליעזר.
אם כן איפוא, סוגיית השידוך של יצחק היא בעיה לא פשוטה.
אליעזר מנסה את הדרך הבדוקה ביותר לישועה – תפילה ובקשה.
הוא פונה לקב"ה בתפילה, שיתן לו סימן שיורה לו איזו נערה היא הראויה להיות רעיתו של יצחק: הנערה שיאמר אליה "הטי נא כדךף ואשתה", והיא תאמר "שתה, וגם גמליך אשקה", היא האשה המיועדת ליצחק.
ואכן לפני שהוא מסיים לדבר אל הקב"ה, והנה רבקה יצאת אשר ילדה לבתואל בן מלכה אשת נחור אחי אברהם וכדה על שכמה.והנער טבת מראה מאד בתולה ואיש לא ידעה ותרד העינה ותמלא כדה ותעל.
אליעזר רץ לקראתה ואומר "הגמיאיני נא מעט מים מכדך"
ותאמר "שתה אדוני" ותמהר ותרד כדה על ידה ותשקהו.
ותכל להשקתו ותאמר גם לגמליך אשאב עד אם כלו לשתות.
ותמהר ותער כדה אל השקת ותרץ עוד אל הבאר לשאב ותשאב לכל גמליו
והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההצליח השם דרכו אם לא.
ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם...
לכאורה יש להקשות על סדר הפסוקים.
אם הסימן שהקב"ה נותן לאליעזר, הוא המילים שרבקה אמורה לומר, מדוע הפסוק "והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההצליח השם דרכו אם לא", מופיע בסוף התיאור של פעולותיה של רבקה. הרי הסימן התקיים כבר באמירה של רבקה "שתה אדוני, וגם לגמליך אשאב".
אם כן, המקום של הפסוק היה אמור להיות בין אמירתה של רבקה "שתה", לבין "גם לגמליך אשאב", איזה מקום יש להשתאותו של אליעזר, לאחר שכל הפעולות נעשו.
וניתן לישב זאת על פי אבות דרבי נתן: " מלמד שהצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה, אבל רשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים.
ומניין שהצדיקים אומרים מעט ועושין הרבה?
- שכן מצינו באברהם אבינו, שאמר למלאכים פת אתם סועדים עמי היום. שנאמר: (בראשית יח) "ואקחה פת לחם וסעדו לבבכם". אבל באחרונה ראה מה עשה אברהם למלאכי השרת, שהלך ועשה להם שלשה שוורים ותשע סאין של סולת.
ומנין שהרשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים? שכן מצינו בעפרון שאמר לאברהם (בראשית כג) "ארץ ארבע מאות שקל כסף". אבל באחרונה כששקל לו את הכסף, "וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרון" וגו'"
אליעזר היה מודע לכך שהסימן מן השמים אכן התקיים, אבל בגלל שהוא היה תלמידו של אברהם אבינו, הוא ידע גם את הכלל של "לא בשמים היא", ושהכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים.
לכן אליעזר רצה בעצמו לדעת מיהי אותה רבקה, האם היא מן הצדיקים שאומרים מעט ועושים הרבה, או שהיא חלילה מן הרשעים, שאומרים הרבה, ואפילו מעט אינם עושים.
לפיכך, עצם האמירה של רבקה, "שתה, וגם לגמליך אשאב", לא מלמדת דבר על מידותיה של הנערה, כי קיים חשש שהיא חלילה שייכת לרשעים, שאומרים הרבה, ועושים מעט.
לכן במזיגת המים לאליעזר, הוא עדיין לא ידע עליה כלום, כי הרי היא לא אמרה "גם לגמליך אשאב", והרי היא ככל הנערות, שבוודאי לא תסרבנה להשקות איש צמא מן הדרך.
אבל כשהיא אומרת שהיא תשאב לגמליו "עד אשר כילו לשתות", היא מעמידה בפני עצמה דרישה גדולה מאוד, גדולה יותר ממה שהוא ציפה בעצמו, שהרי מבחינתו מספיקה טיפת מים בודדת לכל גמל, על מנת שהסימן יתממש.
כשאדם מכריז שהוא עומד לעשות עבור השני יותר מאשר מתבקש, הוא מעמיד את עצמו בסיכון שאולי הוא לא יוכל לממש את ההבטחה, לרשע זה לא אכפת, אבל צדיק לא יפר את ההבטחה שלו.
לכן ההשתאות וההשתוממות של אליעזר, מופיעה בין תחילת ההשקיה של הגמלים, לבין הזמן בו הגמלים כילו לשתות, שאז היא נקודת המבחן האמיתית של רבקה, האם היא צדיקה שעושה הרבה, או שמא כזאת שאומרת הרבה, אבל רק מעט עושה.
רק כשהגמלים כילו לשתות, נודע לאליעזר בוודאות, שאכן זאת הנערה המתאימה ליצחק אבינו, ואז הוא לוקח את הנזם, הצמידים, ומעניק אותם לרבקה, ובכך מתחיל את האירוסין שלה ליצחק אבינו.
(מקור: יואל ארלנגר)