הנושאים החמים
הנושאים החמים
האויר היה לח ומהביל בשעת צהריים סתמית זו של יום שני.
בחנות "עסקים בלבן" שררה אפלולית, כשבעליה יושבים מאחורי הדלפק ומפטמים נרגילה בשקידה.
מה מכרו בחנות? כל מיני שמונצס. שיניים של שועל, ראשי חץ להחלפה, פרסות לסוסים ועוד. החנות היתה כיסוי לעסק האמיתי של כלי נשק, הימורים ושאר ירקות.
צהלת סוס נשמעה מבחוץ, ואחרי רגע נכנס אל החנות זקן בעל אף מעוקל, כובע מאובק וזקן פרא.
הו, ברוך הבא קאפון, קידם אותו לבן בשמחה. מה הבאת לנו הפעם.
הזקן קרס על כסא, ושלח יד לבקבוק הערק.
שתה, שתה לבריאות, חייך אליו לבן. פחות צלילות לא תזיק לך.
קאפון שתה והשתעל עמוקות. לאחר שנרגע פנה אל לבן.
יש לי משהו טוב. רק לך אני מראה. הוא הוציא מהשק מין שעון נחושת בעל כמה מחוגים, אך במקום ספרות הופיעו סימנים מורכבים. לשעון צורפו הוראות הפעלה, ספר ישן כרוך עץ. על הכריכה הופיע דרקון יורק אש בעל שלושה ראשים. שורת אותיות מוזרות, מהסוג שעל השעון, ירדו מלמעלה למטה.
אתה מבין מה אתה רואה פה? גנח הזקן, זה ספר הקסמים של ראש המכשפים בסין.
לבן לכסן אליו מבט. אתה בטוח?
בטוח בטוח. בזקן שלי. הוא היה במסע הביתה אחרי שסיים דוקטורט בקהיר, ואז נפגשתי איתו.
ואיך השגת את זה? צמצם לבן מבט.
אל תשאל שאלות שלא תשמע שקרים.
לבן המנוסה קלט את המציאה. את השעון כבר הכיר, אבל הספר היה חידוש. מזה שנים שהוא וחבריו למקצוע קיוו להניח ידם על ספר כזה. השאלה היא, כמה ידרוש הזקן החמדן בעד האוצר.
אני שומע, המהם לבן.
עוד לא שכנעת אותי שזה אמיתי. אתה יודע, הגרנובון שמכרת לי, היה חלוד לגמרי. עוד נתחשבן על זה.
הזקן העמיד פני נפגע. חלוד? לא יתכן.
עזוב, אמר לבן. תשאיר פה את הספר לכמה ימים, אני אבדוק אותו בינתיים. נראה אם הקסמים שבו עובדים בכלל.
הזקן סירב. לא. אתה לא רוצה - יש אחרים.
לא לא לא. נבהל לבן. בטח רוצה. המוצרים שלך הם תמיד המילה האחרונה, גם הגרנובון, כנראה השארתי אותו בגשם. שתה עוד קצת.
גיהוק גדול הודיע על סיומו של הבקבוק.
הזקן רבץ כעת ככלבלב, עיניו עצומות למחצה.
תקשיב סבא, פנה אליו לבן. אתה עייף מהדרך. תנוח פה, כשתקום נגמור את העיסקה. נחרה עזה היוותה הסכמה.
לבן החביא את הספר באפונדתו ורץ אל עלית הגג, שם היה חדר העבודה שלו. הוא הסיט ממנו את הגולגולת עם הנר הדולק בתוכה, מפיל בדרך את כדור הבדולח. הכל שטויות. כאן יש לו את הדבר האמיתי. הוא דפדף בלהיטות. חלק ניכר מן הקסמים כבר הכיר. איך להפוך מים לערק. איך להיות בלתי נראה. לחש לרענון סוס עייף. דברים של מתחילים. כנראה זה ספר שליווה את המכשף מתחילת דרכו והוא הוסיף עליו את מה שלמד.
קסם לא מוכר דיבר על חתולה שחורה בת שחורה, משהו כדי לראות שדים. הלאה.
הופה... לזה הוא חיכה. ציור של מכשפה רוכבת על מטאטא. אם יש לו את זה, הוא מלך. ואיך להפוך זכוכית לזהב. יואו. קאפון הטיפש הזה. עוד הוא מדפדף, נפתחה הדלת בתנופה. קאפון עמד שם, מתנודד על רגליו, ידו ממששת את פגיונו.
לבן פרש על פניו חיוך מתרפס. קאפון היקר, אתה יודע, יש דברים שמרחוק נראים לנו מאוד מיוחדים, אבל כשמתקרבים אליהם, רואים שהם סתם.
למה אתה מתכוון, נהם הזקן.
הנה, הספר הזה, אתה יודע, כבר חשבנו תמיד מי יודע איזה קסמים יש לסינים, התפלסף לבן. אבל עכשיו השגת אותו, אם הוא אמיתי כמובן, ואני רואה, נו. לא משהו.
למה, לעוף על מטאטא אתה כבר יודע? הקשה קאפון.
אחח, שנים.
ולהפוך זכוכית לזהב?
אל תצחיק אותי.
הזקן נראה מובס.
אבל בכל אופן, המשיך לבן, כהוקרה למאמציך אני אקנה אותו ממך. 80 קשיטה אני חושב שזה די והותר בשביל הקשקוש הזה, מייד אין צ'יינה.
ותגיד לבתואל שייתן לך בקבוק שיהיה לך לדרך. בקבוק מהבפנוכו.
לבן הביט מחלון עליית הגג עד שראה את הזקן מתרחק על סוסו, והסתער על הספר. היתה בעיה קטנה. ההוראות היו בסינית. הוא ניסה להיעזר בציורים. האם זה גרעיני ענבים פה? והחיה הזאת, זה חתול או שועל או משהו שיש רק בסין? כל כך מסובך. השמש נטתה והוא ירד למטה, לארוחת ערב עם עדינה והילדים. למחרת ישב לבן על הספר עד שעות הלילה המאוחרות. הוא חייב לפצח את הכתב. הבעיה היא, שאין לו במי להיעזר.
המכשף השדוד, לא נח ולא שקט. מיד כשחזר לארצו סיפר לקיסר הוג'ו על השוד שנערך לו. הוא התבייש לספר שהחוליה מנתה בסך הכל שלושה אנשים, שאחד מהם, גדל מידות באופן מבהיל, הניף אותו באוויר והפך אותו לחסר יכולת. זה היה סוד כמוס ונורא. את שני העוזרים חיסל קאפון מיד אחרי שהספר היה בידו. את המכשף לא הרג. הוא חשש שרוחו תבוא אליו בלילות ותחנוק אותו.
לא תאמין, סח כעת לקיסר. להקה של דרקוני ענק יורקי אבנים לוהטות. הם כיוונו את השמש בזוית של 70 מעלות מול כוכב פרפאוס ויצרו קרן של חום אדיר ישר אלי. ניסיתי להגיד לחש אבל הם הטילו ריתוק על הכוחות שלי. יצאתי מהגוף שלי וריחפתי למעלה. ראיתי איך הם ניגשים לשק ולוקחים את הספר. הם עפו לכיוון מערב.
הקיסר באמת לא האמין, ובכל אופן שלח גדוד לכיוון הנזכר. כנראה הספר נשדד מהביש גדא, והוברח לארם נהריים, אזור שורץ במכשפים ועוסקים בתחומים קרובים. ספר כזה אסור לו שיסתובב. זה נשק שובר שוויון.
לבן ישב על הספר שעות של שעות מידי יום. הוא גילה את הדרך לפיתרון. הרי חלק גדול מהקסמים הוא מכיר. הוא השווה אות לאות, ניסה למצוא מילים מוכרות, ועם הרבה ניסוי וטעיה, הצליח להפעיל את הלחשים הפשוטים.
המטאטא והזהב היו האתגר הגדול.
באותו יום, הוא ירד לפגוש חברים בפונדק של נחור. הם כבר היו אחרי כמה קנקני יין.
הי, לבן, מה קורה לך? לא רואים אותך.
חחח. הוא נהיה כמו החתן שלו, כל היום על הספר.
איזה ספר? שאל לבן כביכול בקלילות.
נו, הספר. שקנית מקאפון.
אה, זה. שטויות. בזבוז כסף. תאמינו לי.
למה בזבוז? הזהב... אנחנו יודעים הכל.
הדופק של לבן התחיל להלום. משהו כאן לא היה ברור לו.
איך אתם יודעים על הספר?
חחח. אני שלחתי את קאפון אליך, אמר חואי.
ולמה לא קנית אותו בעצמך?
למה? כי זה סינית בשבילי. אמרתי, לך יש חתן שיודע הכל, בטח יגלה לך. אתה תעשה לנו את העבודה. הבנת? עיניו הפכו למאיימות. אחרת... העביר ידו על גרונו.
רק שתדע, הקיסר שלח גדוד חיפוש. כבר ראינו סינים בסביבה. אז תזדרז.
לבן נהיה לבן וראה שחור. איזה חברים. וקאפון הזקן, בכלל לא היה תמים. ההיפך. הוא התמים שנכנס למלכודת מרצונו הטוב.
חברים, התאמץ לחייך. אנחנו מכירים לא מהיום. הרבה עסקים עשינו ביחד. חוץ מזה, אתם צריכים אותי חי, נכון? אז דבר ראשון צריך לחשוב איפה להחביא את הספר מהסינים. אחרי זה כבר נסתדר. החבורה התפזרה במצב רוח חמוץ.
לבן כסס את ציפורניו. הסינים לא טיפשים. יש להם מרגלים בכל מקום. בכפר הזה, הרבה ישמחו להלשין עליו, בפרט אחרי הפרשיה של מכירת הקרקעות החקלאיות בצידון.
הוא חייב להחביא את הספר.
אבל גם לו כדאי להיעלם מהמקום. מה יקרה אם ילשינו עליו ויקחו אותו לחקירה? הוא לא מסוגל לחשוב על זה.
יש לו רעיון.
הוא ישים את זה אצל יעקב. בו אף אחד לא יחשוד. כבר עשרים ושתיים שנים הוא מכיר אותו, אותו סדר יום. יש להניח שגם בעשרים ושתיים שנים הבאות יהיה כך. הוא עצמו, יעלם לשבוע במסווה של גזיזת הצאן בעיר הסמוכה. הוא מקווה שבינתיים הסינים יעזבו את המקום.
הי, צדיק, בוא רגע, פנה לאחד מנכדיו שהיה בחצר. בוא חמוד! אין לו מושג מה השם שלו. הוא לא מבדיל ביניהם, כולם עם פאייס וכיפות גדולות.
אתה רואה את החבילה הזו? תשים את זה אצלכם בבית במקום שמור.
שמור? כמו מצה שמורה?
אמ... כן. כן. תשים את זה באמת עם הדברים של פסח. ככה לא יגעו בזה.
טוב.
לבן חזר אחרי שבוע והנה אסון.
יעקב ברח. אין ספר.
החברים יהרגו אותו.
לבן רעד מזעם ומפחד. יעקב הזה, רק עושה את עצמו תמים. הוא בטח מצא את הספר, עלה על הענין ברגע, ועכשיו ברח עם כולם כדי להיות עשיר ליד אבא.
הוא יעוף לשם ויכסח אותם. את כולם. אם רק היה לו כבר את המטאטא המעופף.
בחנות "עסקים בלבן" שררה אפלולית, כשבעליה יושבים מאחורי הדלפק ומפטמים נרגילה בשקידה.
מה מכרו בחנות? כל מיני שמונצס. שיניים של שועל, ראשי חץ להחלפה, פרסות לסוסים ועוד. החנות היתה כיסוי לעסק האמיתי של כלי נשק, הימורים ושאר ירקות.
צהלת סוס נשמעה מבחוץ, ואחרי רגע נכנס אל החנות זקן בעל אף מעוקל, כובע מאובק וזקן פרא.
הו, ברוך הבא קאפון, קידם אותו לבן בשמחה. מה הבאת לנו הפעם.
הזקן קרס על כסא, ושלח יד לבקבוק הערק.
שתה, שתה לבריאות, חייך אליו לבן. פחות צלילות לא תזיק לך.
קאפון שתה והשתעל עמוקות. לאחר שנרגע פנה אל לבן.
יש לי משהו טוב. רק לך אני מראה. הוא הוציא מהשק מין שעון נחושת בעל כמה מחוגים, אך במקום ספרות הופיעו סימנים מורכבים. לשעון צורפו הוראות הפעלה, ספר ישן כרוך עץ. על הכריכה הופיע דרקון יורק אש בעל שלושה ראשים. שורת אותיות מוזרות, מהסוג שעל השעון, ירדו מלמעלה למטה.
אתה מבין מה אתה רואה פה? גנח הזקן, זה ספר הקסמים של ראש המכשפים בסין.
לבן לכסן אליו מבט. אתה בטוח?
בטוח בטוח. בזקן שלי. הוא היה במסע הביתה אחרי שסיים דוקטורט בקהיר, ואז נפגשתי איתו.
ואיך השגת את זה? צמצם לבן מבט.
אל תשאל שאלות שלא תשמע שקרים.
לבן המנוסה קלט את המציאה. את השעון כבר הכיר, אבל הספר היה חידוש. מזה שנים שהוא וחבריו למקצוע קיוו להניח ידם על ספר כזה. השאלה היא, כמה ידרוש הזקן החמדן בעד האוצר.
אני שומע, המהם לבן.
עוד לא שכנעת אותי שזה אמיתי. אתה יודע, הגרנובון שמכרת לי, היה חלוד לגמרי. עוד נתחשבן על זה.
הזקן העמיד פני נפגע. חלוד? לא יתכן.
עזוב, אמר לבן. תשאיר פה את הספר לכמה ימים, אני אבדוק אותו בינתיים. נראה אם הקסמים שבו עובדים בכלל.
הזקן סירב. לא. אתה לא רוצה - יש אחרים.
לא לא לא. נבהל לבן. בטח רוצה. המוצרים שלך הם תמיד המילה האחרונה, גם הגרנובון, כנראה השארתי אותו בגשם. שתה עוד קצת.
גיהוק גדול הודיע על סיומו של הבקבוק.
הזקן רבץ כעת ככלבלב, עיניו עצומות למחצה.
תקשיב סבא, פנה אליו לבן. אתה עייף מהדרך. תנוח פה, כשתקום נגמור את העיסקה. נחרה עזה היוותה הסכמה.
לבן החביא את הספר באפונדתו ורץ אל עלית הגג, שם היה חדר העבודה שלו. הוא הסיט ממנו את הגולגולת עם הנר הדולק בתוכה, מפיל בדרך את כדור הבדולח. הכל שטויות. כאן יש לו את הדבר האמיתי. הוא דפדף בלהיטות. חלק ניכר מן הקסמים כבר הכיר. איך להפוך מים לערק. איך להיות בלתי נראה. לחש לרענון סוס עייף. דברים של מתחילים. כנראה זה ספר שליווה את המכשף מתחילת דרכו והוא הוסיף עליו את מה שלמד.
קסם לא מוכר דיבר על חתולה שחורה בת שחורה, משהו כדי לראות שדים. הלאה.
הופה... לזה הוא חיכה. ציור של מכשפה רוכבת על מטאטא. אם יש לו את זה, הוא מלך. ואיך להפוך זכוכית לזהב. יואו. קאפון הטיפש הזה. עוד הוא מדפדף, נפתחה הדלת בתנופה. קאפון עמד שם, מתנודד על רגליו, ידו ממששת את פגיונו.
לבן פרש על פניו חיוך מתרפס. קאפון היקר, אתה יודע, יש דברים שמרחוק נראים לנו מאוד מיוחדים, אבל כשמתקרבים אליהם, רואים שהם סתם.
למה אתה מתכוון, נהם הזקן.
הנה, הספר הזה, אתה יודע, כבר חשבנו תמיד מי יודע איזה קסמים יש לסינים, התפלסף לבן. אבל עכשיו השגת אותו, אם הוא אמיתי כמובן, ואני רואה, נו. לא משהו.
למה, לעוף על מטאטא אתה כבר יודע? הקשה קאפון.
אחח, שנים.
ולהפוך זכוכית לזהב?
אל תצחיק אותי.
הזקן נראה מובס.
אבל בכל אופן, המשיך לבן, כהוקרה למאמציך אני אקנה אותו ממך. 80 קשיטה אני חושב שזה די והותר בשביל הקשקוש הזה, מייד אין צ'יינה.
ותגיד לבתואל שייתן לך בקבוק שיהיה לך לדרך. בקבוק מהבפנוכו.
לבן הביט מחלון עליית הגג עד שראה את הזקן מתרחק על סוסו, והסתער על הספר. היתה בעיה קטנה. ההוראות היו בסינית. הוא ניסה להיעזר בציורים. האם זה גרעיני ענבים פה? והחיה הזאת, זה חתול או שועל או משהו שיש רק בסין? כל כך מסובך. השמש נטתה והוא ירד למטה, לארוחת ערב עם עדינה והילדים. למחרת ישב לבן על הספר עד שעות הלילה המאוחרות. הוא חייב לפצח את הכתב. הבעיה היא, שאין לו במי להיעזר.
המכשף השדוד, לא נח ולא שקט. מיד כשחזר לארצו סיפר לקיסר הוג'ו על השוד שנערך לו. הוא התבייש לספר שהחוליה מנתה בסך הכל שלושה אנשים, שאחד מהם, גדל מידות באופן מבהיל, הניף אותו באוויר והפך אותו לחסר יכולת. זה היה סוד כמוס ונורא. את שני העוזרים חיסל קאפון מיד אחרי שהספר היה בידו. את המכשף לא הרג. הוא חשש שרוחו תבוא אליו בלילות ותחנוק אותו.
לא תאמין, סח כעת לקיסר. להקה של דרקוני ענק יורקי אבנים לוהטות. הם כיוונו את השמש בזוית של 70 מעלות מול כוכב פרפאוס ויצרו קרן של חום אדיר ישר אלי. ניסיתי להגיד לחש אבל הם הטילו ריתוק על הכוחות שלי. יצאתי מהגוף שלי וריחפתי למעלה. ראיתי איך הם ניגשים לשק ולוקחים את הספר. הם עפו לכיוון מערב.
הקיסר באמת לא האמין, ובכל אופן שלח גדוד לכיוון הנזכר. כנראה הספר נשדד מהביש גדא, והוברח לארם נהריים, אזור שורץ במכשפים ועוסקים בתחומים קרובים. ספר כזה אסור לו שיסתובב. זה נשק שובר שוויון.
לבן ישב על הספר שעות של שעות מידי יום. הוא גילה את הדרך לפיתרון. הרי חלק גדול מהקסמים הוא מכיר. הוא השווה אות לאות, ניסה למצוא מילים מוכרות, ועם הרבה ניסוי וטעיה, הצליח להפעיל את הלחשים הפשוטים.
המטאטא והזהב היו האתגר הגדול.
באותו יום, הוא ירד לפגוש חברים בפונדק של נחור. הם כבר היו אחרי כמה קנקני יין.
הי, לבן, מה קורה לך? לא רואים אותך.
חחח. הוא נהיה כמו החתן שלו, כל היום על הספר.
איזה ספר? שאל לבן כביכול בקלילות.
נו, הספר. שקנית מקאפון.
אה, זה. שטויות. בזבוז כסף. תאמינו לי.
למה בזבוז? הזהב... אנחנו יודעים הכל.
הדופק של לבן התחיל להלום. משהו כאן לא היה ברור לו.
איך אתם יודעים על הספר?
חחח. אני שלחתי את קאפון אליך, אמר חואי.
ולמה לא קנית אותו בעצמך?
למה? כי זה סינית בשבילי. אמרתי, לך יש חתן שיודע הכל, בטח יגלה לך. אתה תעשה לנו את העבודה. הבנת? עיניו הפכו למאיימות. אחרת... העביר ידו על גרונו.
רק שתדע, הקיסר שלח גדוד חיפוש. כבר ראינו סינים בסביבה. אז תזדרז.
לבן נהיה לבן וראה שחור. איזה חברים. וקאפון הזקן, בכלל לא היה תמים. ההיפך. הוא התמים שנכנס למלכודת מרצונו הטוב.
חברים, התאמץ לחייך. אנחנו מכירים לא מהיום. הרבה עסקים עשינו ביחד. חוץ מזה, אתם צריכים אותי חי, נכון? אז דבר ראשון צריך לחשוב איפה להחביא את הספר מהסינים. אחרי זה כבר נסתדר. החבורה התפזרה במצב רוח חמוץ.
לבן כסס את ציפורניו. הסינים לא טיפשים. יש להם מרגלים בכל מקום. בכפר הזה, הרבה ישמחו להלשין עליו, בפרט אחרי הפרשיה של מכירת הקרקעות החקלאיות בצידון.
הוא חייב להחביא את הספר.
אבל גם לו כדאי להיעלם מהמקום. מה יקרה אם ילשינו עליו ויקחו אותו לחקירה? הוא לא מסוגל לחשוב על זה.
יש לו רעיון.
הוא ישים את זה אצל יעקב. בו אף אחד לא יחשוד. כבר עשרים ושתיים שנים הוא מכיר אותו, אותו סדר יום. יש להניח שגם בעשרים ושתיים שנים הבאות יהיה כך. הוא עצמו, יעלם לשבוע במסווה של גזיזת הצאן בעיר הסמוכה. הוא מקווה שבינתיים הסינים יעזבו את המקום.
הי, צדיק, בוא רגע, פנה לאחד מנכדיו שהיה בחצר. בוא חמוד! אין לו מושג מה השם שלו. הוא לא מבדיל ביניהם, כולם עם פאייס וכיפות גדולות.
אתה רואה את החבילה הזו? תשים את זה אצלכם בבית במקום שמור.
שמור? כמו מצה שמורה?
אמ... כן. כן. תשים את זה באמת עם הדברים של פסח. ככה לא יגעו בזה.
טוב.
לבן חזר אחרי שבוע והנה אסון.
יעקב ברח. אין ספר.
החברים יהרגו אותו.
לבן רעד מזעם ומפחד. יעקב הזה, רק עושה את עצמו תמים. הוא בטח מצא את הספר, עלה על הענין ברגע, ועכשיו ברח עם כולם כדי להיות עשיר ליד אבא.
הוא יעוף לשם ויכסח אותם. את כולם. אם רק היה לו כבר את המטאטא המעופף.
מחכה לעוד כאלו.
