הנושאים החמים
הנושאים החמים
Natan Galant
כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
@יאן זה בהשראתך
יש לי שכן, גר בקומה תחתיי. איש מאוד רציני, מתפלל ולומד הרבה, ברסלבר.
אני לא יודע בדיוק איך הוא נראה, אני יכול רק לדמיין; השעות של שנינו לא באמת חופפות. אני איש של יקיצה טבעית, סטייל אחת בצהרים כזה, הוא איש של קימה על טבעית, סטייל חצות.
לפעמים אשתו אומרת שלום לאשתי בחדר מדרגות, ואשתי שואלת אותה אם הדירה פנויה לשבת, ואשתו שואלת למה, ואשתי מסמיקה וממציאה קשקוש על הגיסים שבאים אלינו לשבת. מה, באמת, אין מצב שאשתי תספר על חנהל'ה ועל הצורך שלנו בשקט ממנה.
חנהל'ה ילדה טובה מאוד, מקסימה, אבל מרגישים את זה רק כשהיא לא נמצאת בבית. למשל בשבתות שהשכן טס לאומן עם כל משפחתו ומשאיר לנו את הדירה.
אחרי שבת שלימה כזו, חנהלה חוזרת עם ברכיים תפוסות, שמחה ומאושרת. מזל שיש לשכן מזרונים מהסוג הטוב, כאלו שלא נהרסים אם קופצים עליהם כל השבת ברצף.
וזה לא שאני איש אבא כל כך גרוע, זו פשוט חנהל'ה שזקוקה לטיפול רגשי יקר. הרבה יותר זול לשלוח אותה לקפוץ על הספה של הברסלבים. היא שמחה, גם אני, אשתי גם לא מתלוננת.
אחד הדברים שאני הכי אוהב זו שבת עם השוויגער.
לא את השוויגער, את השבת.
כי באותן שבתות, אני מציע בחביבות לחנהל'ה להיות לחֵבְרָה לשוויגער, ושולח את שתיהן להתאכסן אצל ירוחם שנלץ, זה שיש לו דירה אירוח להכנסת אורחים.
בשבת כזו השוויגער טוחנת לחנהל'ה את המוח, וחנהל'ה טוחנת לה בחזרה. זה כיף כי שתיהן יוצאות מאוד מתוקנות ומטושטשות. מבחינתי כל אחת מקבל טיפול רגשי מהשניה.
לפעמים כשאני קם אני ממש מקנא בשכן שלי, הברסלבר. איזה חיים שהוא חי. הלוואי עליי. איך הוא מסוגל לקום חצות איך.
כולם חושבים שהוא איש אפור, הכי אפור שיש, בהיר כזה. אני חושב שהוא ממש אחד מהל"ו. אני סתם אחד מהל"א. איש שלא שווה הרבה, אפור דהוי כזה. ולא רק אני חושב ככה על עצמי, גם השוויגער. חנהל'ה סיפרה לי.
יש לי שכן, גר בקומה תחתיי. איש מאוד רציני, מתפלל ולומד הרבה, ברסלבר.
אני לא יודע בדיוק איך הוא נראה, אני יכול רק לדמיין; השעות של שנינו לא באמת חופפות. אני איש של יקיצה טבעית, סטייל אחת בצהרים כזה, הוא איש של קימה על טבעית, סטייל חצות.
לפעמים אשתו אומרת שלום לאשתי בחדר מדרגות, ואשתי שואלת אותה אם הדירה פנויה לשבת, ואשתו שואלת למה, ואשתי מסמיקה וממציאה קשקוש על הגיסים שבאים אלינו לשבת. מה, באמת, אין מצב שאשתי תספר על חנהל'ה ועל הצורך שלנו בשקט ממנה.
חנהל'ה ילדה טובה מאוד, מקסימה, אבל מרגישים את זה רק כשהיא לא נמצאת בבית. למשל בשבתות שהשכן טס לאומן עם כל משפחתו ומשאיר לנו את הדירה.
אחרי שבת שלימה כזו, חנהלה חוזרת עם ברכיים תפוסות, שמחה ומאושרת. מזל שיש לשכן מזרונים מהסוג הטוב, כאלו שלא נהרסים אם קופצים עליהם כל השבת ברצף.
וזה לא שאני איש אבא כל כך גרוע, זו פשוט חנהל'ה שזקוקה לטיפול רגשי יקר. הרבה יותר זול לשלוח אותה לקפוץ על הספה של הברסלבים. היא שמחה, גם אני, אשתי גם לא מתלוננת.
אחד הדברים שאני הכי אוהב זו שבת עם השוויגער.
לא את השוויגער, את השבת.
כי באותן שבתות, אני מציע בחביבות לחנהל'ה להיות לחֵבְרָה לשוויגער, ושולח את שתיהן להתאכסן אצל ירוחם שנלץ, זה שיש לו דירה אירוח להכנסת אורחים.
בשבת כזו השוויגער טוחנת לחנהל'ה את המוח, וחנהל'ה טוחנת לה בחזרה. זה כיף כי שתיהן יוצאות מאוד מתוקנות ומטושטשות. מבחינתי כל אחת מקבל טיפול רגשי מהשניה.
לפעמים כשאני קם אני ממש מקנא בשכן שלי, הברסלבר. איזה חיים שהוא חי. הלוואי עליי. איך הוא מסוגל לקום חצות איך.
כולם חושבים שהוא איש אפור, הכי אפור שיש, בהיר כזה. אני חושב שהוא ממש אחד מהל"ו. אני סתם אחד מהל"א. איש שלא שווה הרבה, אפור דהוי כזה. ולא רק אני חושב ככה על עצמי, גם השוויגער. חנהל'ה סיפרה לי.
