הלוואי[נ. גל]והצלחתי לפרוק[דיונון]את מה שהיה לי לכתוב על גשם, ועל רוח...
בַּגֶּשֶׁם
יְלָדִים מְשַׂחֲקִים מְקַפְּצִים בִּשְׁלוּלִיּוֹת
מַבִּיטִים בָּעֲנָנִים מִתְחַנְּנִים לְעוֹד וְעוֹד
בַּגֶּשֶׁם
מְעִילִים, מַגָּפַיִם, צְעִיפִים וּמִטְרִיּוֹת
אֵין מָה לַעֲשׂוֹת, הַקֹּר חוֹדֵר גַּם דֶּרֶךְ אֶצְבָּעוֹת
בַּגֶּשֶׁם
מְנַסֶּה אֶת מַזָּלִי לְהַלֵּךְ בֵּין הַטִּפּוֹת
חֲבָל שֶׁהַטִּפּוֹת לֹא יְכוֹלוֹת לִרְאוֹת
וְאֵפוֹא הָרוּחַ? אֵפוֹא הָרוּחַ?
אֵפוֹא הָרוּחַ שֶׁתִּנְשֹׁב
שֶׁאֶנְשֹׁם, שֶׁלֹּא אֶפֹּל -
שָׁבוּי בְּגֶשֶׁם, שָׁבוּר לְטִפּוֹת.
השיר מתאר את הגשם כמשל להתמודדות שלנו עם השפע שיורד עלינו, עם כל מה שהעולם הגדול יכול לתת לנו, לניסיונות שלנו להתמכר לעולם הזה בלי להיפגע, אנחנו מייצרים שכבות הגנה כביכול, ומשחקים עם המחשבה שאנחנו נטעם אבל לא ניסחף בזרם, מה שמעורר את הציפייה של הנשמה דווקא לקצת רוח, שתתן חיים, שלא נהיה שבויים של העולם הזה.
בַּגֶּשֶׁם
יְלָדִים מְשַׂחֲקִים מְקַפְּצִים בִּשְׁלוּלִיּוֹת
מַבִּיטִים בָּעֲנָנִים מִתְחַנְּנִים לְעוֹד וְעוֹד
בַּגֶּשֶׁם
מְעִילִים, מַגָּפַיִם, צְעִיפִים וּמִטְרִיּוֹת
אֵין מָה לַעֲשׂוֹת, הַקֹּר חוֹדֵר גַּם דֶּרֶךְ אֶצְבָּעוֹת
בַּגֶּשֶׁם
מְנַסֶּה אֶת מַזָּלִי לְהַלֵּךְ בֵּין הַטִּפּוֹת
חֲבָל שֶׁהַטִּפּוֹת לֹא יְכוֹלוֹת לִרְאוֹת
וְאֵפוֹא הָרוּחַ? אֵפוֹא הָרוּחַ?
אֵפוֹא הָרוּחַ שֶׁתִּנְשֹׁב
שֶׁאֶנְשֹׁם, שֶׁלֹּא אֶפֹּל -
שָׁבוּי בְּגֶשֶׁם, שָׁבוּר לְטִפּוֹת.
השיר מתאר את הגשם כמשל להתמודדות שלנו עם השפע שיורד עלינו, עם כל מה שהעולם הגדול יכול לתת לנו, לניסיונות שלנו להתמכר לעולם הזה בלי להיפגע, אנחנו מייצרים שכבות הגנה כביכול, ומשחקים עם המחשבה שאנחנו נטעם אבל לא ניסחף בזרם, מה שמעורר את הציפייה של הנשמה דווקא לקצת רוח, שתתן חיים, שלא נהיה שבויים של העולם הזה.