אנשים, שמות, מקומות - אוטוביוגרפיה בדיונית.

[יואל ארלנגר - קקטוס]

שלום לכם!
פרק 17 באוטוביוגפיה הבדיונות, עולה כעת אל כונן הגוגל.

בתפריט:
הרמן שטראוס משתגע, צורח ומשליך כיסאות, זקן אלמוני שרוכש מאות כרטיסים להצגה, מה כבר אפשר לעשות ממונגוליה?
געגועים לחברים ותחושת הדחייה שהם מעניקים, בית קטן בקצה העיר, בקצה שכונה, על צלע הר, מעניק שלווה ופותח אפיקי מחשבה.
וגם: איך גרשון הפך למבוקש, מהי בחירה ולמה זה טוב,והרבה הרבה חינוך.

הצעת הגשה:
על יד צלחת עם עוף צלוי ברוטב חרובים.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

כמובן שאשמח לשמוע ולראות תגובות.
ובקשה קטנה שעוזרת לי מעט - קראתם + נהנתם = צלצול. (סטודיו נועה - אתה פטורה)

 

[יאלילי]

אני מקווה שהלחץ מהלדה/הברית לא משפיע על התיאורים בסיפור... לכאן לכאן....

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

אני מקווה שהלחץ מהלדה/הברית לא משפיע על התיאורים בסיפור... לכאן לכאן....

זה כבר אתם תשפטו..

 

[park]

תשמע פעם שמרתי את הקריאה לפעם אחרת ורק לאחרונה קראתי את הסיפור. וכולי הייתי רתוק לסיפור הזה.
משהו לא רגיל וחדש נראה במחוזותינו. הסיפור הזה זרק אותי למחוזות אחרים, הסגנון כתוב בול לסיפור כולי נשאבתי פנימה! שאפו!!
חזק ואמץ.

 

[תרצה]

הדמיון - משהו לא נורמאלי. כל פעם מחדש מפעים.

לגבי התגלגלות והתפתחות הסיפור כולו - זה מתחיל להיות כבד וארוך מידי. אין את המתח שעורר סקרנות לקראת ההמשך. אמנם, כשאקבל הודעה שיש המשך ארצה לקרוא אותו אבל לא יבער לי לעשות זאת מיד. אפשר גם אחר כך. בקיצור, חסרה פה התפתחת עלילתית הקשורה בדווקא בגיבור הסיפור בעצמו. חסר לי דינמיות.

מקוה שהבהרתי היטב את התחושה.
ההערה נאמרה משום שברור לי שהכותב מעוניין להשביח את כתיבתו ומטעמי "אל תמנע טוב מבעליו".

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

הדמיון - משהו לא נורמאלי. כל פעם מחדש מפעים.

לגבי התגלגלות והתפתחות הסיפור כולו - זה מתחיל להיות כבד וארוך מידי. אין את המתח שעורר סקרנות לקראת ההמשך. אמנם, כשאקבל הודעה שיש המשך ארצה לקרוא אותו אבל לא יבער לי לעשות זאת מיד. אפשר גם אחר כך. בקיצור, חסרה פה התפתחת עלילתית הקשורה בדווקא בגיבור הסיפור בעצמו. חסר לי דינמיות.

מקוה שהבהרתי היטב את התחושה.
ההערה נאמרה משום שברור לי שהכותב מעוניין להשביח את כתיבתו ומטעמי "אל תמנע טוב מבעליו".

תודה
אכן כשכותבים בהמשכים, הבעייה הזאת קיימת.
אם היית קוראת את הכל כיחידה אחת, לא הייתה כל בעייה כי הסיפור של גרשון היה נקרא בלי עצירות,ולא היית מרגישה אפילו שהייתה כאן סטייה מהעלילה.
מודע לבעיה, אין לי מה לעשות נגדה, הגם שאם שמת לב זה חלק מהמבנה הספרותי של החיבור הזה - קלוז אין קלוז אאוט.

 

[סטודיו נועה]

סטודיו נועה - אתה פטורה

רְצוֹנוֹ שֶׁל אָדָם – כְּבוֹדוֹ









2:1

 

[חנוש-]

וואי... השנאה שמרגישים תוך מספר שורות כלפי הרמן, האמפתיה כלפי גרשון ש'סבל' ממנו....
התפנית החדה בהצעה של פסח, ותאור ביתו וסביבת חייו בצורה כ"כ חיה.

העבירו את התחושות ממש טוב.
קצת הפריע לי המהירות של ההצלחה של גרשון, עשה לי תחושה של אי אמון בסיפור...
ואז הסיום המפתיע בגילוי של יקי ושליבוביץ....
רק הוא יכל לטעמי להיות דרמטי הרבה יותר.

סיפור טוב, מחכים להמשך...

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

וואי... השנאה שמרגישים תוך מספר שורות כלפי הרמן, האמפתיה כלפי גרשון ש'סבל' ממנו....
התפנית החדה בהצעה של פסח, ותאור ביתו וסביבת חייו בצורה כ"כ חיה.

העבירו את התחושות ממש טוב.
קצת הפריע לי המהירות של ההצלחה של גרשון, עשה לי תחושה של אי אמון בסיפור...
ואז הסיום המפתיע בגילוי של יקי ושליבוביץ....
רק הוא יכל לטעמי להיות דרמטי הרבה יותר.

סיפור טוב, מחכים להמשך...

אולי הלחץ של הברית וכל הזה, עשה את שלו...
בכל מקרה, לא רציתי להיות יותר מידי דרמטי, כשהמספר הוא גרשון.

 

[אבש]

הצעת הגשה:
על יד צלחת עם עוף צלוי ברוטב חרובים.

קודם תביא מתכון.
ואם אפשר אז תשלח כבר מוכן.

 

[רחלים]

חשתי את השנאה שהרמן מדיף לגרשון, אך זה לא גרם לי חיבור והזדהות לגרשון.
לא יכולתי להבין אותו איך הוא יכול להרגיש רמוס תחת אדם, ועוד גרמני ולשתוק.
מישהו חייב אותו להמשיך בתיאטרון? ואם בכל זאת היה לו קשה לוותר עליו, איך שתק?
איך לא צבט אותו בחזרה? מה הוא בגרמניה הנאצית שהוא לא יכול להגיב?
לא אהבתי את החולשה ששידר.

הסיפור עם התיאטרון קצת גורם לתחושה כאילו חסרת אמון, למה שמישהו ישקיע כ"כ הרבה כסף רק בשביל להציל מישהו שימצה את עצמו ויהפוך להיות מלמד.

הסיפור עצמו גורם לתחושה של הזדהות ליואל ולרגשות שלו, הערכה לרב דולמן, ותיעוב לכל היצורים שיואל עצמו לא מחבב. זה יפה מאד, ההצלחה הזאת להעביר את התחושה.
הצלחות

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

חשתי את השנאה שהרמן מדיף לגרשון, אך זה לא גרם לי חיבור והזדהות לגרשון.
לא יכולתי להבין אותו איך הוא יכול להרגיש רמוס תחת אדם, ועוד גרמני ולשתוק.
מישהו חייב אותו להמשיך בתיאטרון? ואם בכל זאת היה לו קשה לוותר עליו, איך שתק?
איך לא צבט אותו בחזרה? מה הוא בגרמניה הנאצית שהוא לא יכול להגיב?
לא אהבתי את החולשה ששידר.

תודה רבה
לא כתבתי בשום מקום שהוא גרמני..
תחשבי על הרמן כאדם שמפריע בדרך לחלום של מישהו, הוא ינסה ככל שניתן להתעלם ממנו, כי ההתעלמות מביעה בדרך כלל חוזק, הוא לא סופר אותו.

הסיפור עם התיאטרון קצת גורם לתחושה כאילו חסרת אמון, למה שמישהו ישקיע כ"כ הרבה כסף רק בשביל להציל מישהו שימצה את עצמו ויהפוך להיות מלמד.

מבחינת קליינמן המלמדות היא הפסגה
מבחינת יקי, עדיין מוקדם מדי בכדי להבין מהו המניע.

הסיפור עצמו גורם לתחושה של הזדהות ליואל ולרגשות שלו, הערכה לרב דולמן, ותיעוב לכל היצורים שיואל עצמו לא מחבב. זה יפה מאד, ההצלחה הזאת להעביר את התחושה.
הצלחות

תודה רבה.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

הפרק החדש, כעת גם בבלוג.

 

[chani2006]

מה אהבתי-

בעיקר את אווירת הסיפור, המשלבת בטבעיות מפתיעה, אלמנטים מוכרים וקרובים לחיי הקורא, לצד אוירה זרה-קסומה, שבה הכל בלתי צפוי והכל יכול לקרות. סוג של כיף להיכנס למקום הזה.
נוסף לכך, כמובן- השפה הקולחת, התיאורים מלאי החיות, ההתבטאויות המושחזות, והיכולת לעורר ענין וסקרנות.


מה לא?

כבר ציינתי בעבר את הסתייגותי מההקצנה שבאיפיון הדמויות, והבוטות המלווה את התנהלותן.
כמו כן, קיימת בסיפור נטיה להאדרת דמויות ולשימוש מופרז במאפייני סופר-הירו. לדעתי זה גורם לחוסר אמינות ולילדותיות מה.

מעבר לכך, באופן כללי, הסיפור מוגש במנות גדושות של ריגושים בשיטת הסיפוקים המיידיים, כשכל אירוע כזה מתחיל, מתפתח במהירות, מגיע לשיא די דרמטי, ונסגר כמעט מיידית, לקראת העליה הבאה של הגרף, באותו תהליך שחוזר על עצמו. בעיני זה יוצר רצף קצת מתיש, ומוריד מאד את סף ההתענינות כשהקטעים החזקים ביותר הופכים אט אט לשגרתיים ומאבדים מקסמם.


באופן כללי צריך להבחין אם מטרת הסיפור היא עצם הכתיבה (ביבליותרפיה), או גם ובעיקר התוצר שיופק באמצעותה.

אם אנו כקוראים זוכים רק ללוות תהליך שמעצם טבעו איננו צפוי ואיננו נשלט, כדאי להדגיש זאת, וכך לא נשפוט את התוצאות שנובעות למעשה באופן בלתי יזום, וללא שיקול דעת או ניסיון להתאים את עצמן לקהל הצופים.

אבל אם אמור להינתן מקום של כבוד גם לתוצר הסופי, ללא שיקולים סלחניים הנובעים מאילוצי תהליך הכתיבה, הרי שנדרש עיבוד נוסף של הרעיונות הטובים עד ליצירה מלוטשת.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

מה אהבתי-

בעיקר את אווירת הסיפור, המשלבת בטבעיות מפתיעה, אלמנטים מוכרים וקרובים לחיי הקורא, לצד אוירה זרה-קסומה, שבה הכל בלתי צפוי והכל יכול לקרות. סוג של כיף להיכנס למקום הזה.
נוסף לכך, כמובן- השפה הקולחת, התיאורים מלאי החיות, ההתבטאויות המושחזות, והיכולת לעורר ענין וסקרנות.


מה לא?

כבר ציינתי בעבר את הסתייגותי מההקצנה שבאיפיון הדמויות, והבוטות המלווה את התנהלותן.
כמו כן, קיימת בסיפור נטיה להאדרת דמויות ולשימוש מופרז במאפייני סופר-הירו. לדעתי זה גורם לחוסר אמינות ולילדותיות מה.

מעבר לכך, באופן כללי, הסיפור מוגש במנות גדושות של ריגושים בשיטת הסיפוקים המיידיים, כשכל אירוע כזה מתחיל, מתפתח במהירות, מגיע לשיא די דרמטי, ונסגר כמעט מיידית, לקראת העליה הבאה של הגרף, באותו תהליך שחוזר על עצמו. בעיני זה יוצר רצף קצת מתיש, ומוריד מאד את סף ההתענינות כשהקטעים החזקים ביותר הופכים אט אט לשגרתיים ומאבדים מקסמם.


באופן כללי צריך להבחין אם מטרת הסיפור היא עצם הכתיבה (ביבליותרפיה), או גם ובעיקר התוצר שיופק באמצעותה.

אם אנו כקוראים זוכים רק ללוות תהליך שמעצם טבעו איננו צפוי ואיננו נשלט, כדאי להדגיש זאת, וכך לא נשפוט את התוצאות שנובעות למעשה באופן בלתי יזום, וללא שיקול דעת או ניסיון להתאים את עצמן לקהל הצופים.

אבל אם אמור להינתן מקום של כבוד גם לתוצר הסופי, ללא שיקולים סלחניים הנובעים מאילוצי תהליך הכתיבה, הרי שנדרש עיבוד נוסף של הרעיונות הטובים עד ליצירה מלוטשת.

ווואוו
יש לך עין חדה מאוד, את יכולה להיות עורכת נפלאה.
אני מסכים עם חלק גדול ממה שכתבת, וזה אכן נובע מכך שהסיפור הוא ביבליותרפיסטי במהותו, ורוב החומר נכתב באופן אסוציאטיבי.
למרות זאת, קיימת עלילה, ואני די צמוד אליה, אולי היא שטוחה ביחס לרמת הכתיבה, אבל היא נותנת את הטון שלה.

באופן אישי אני די נמנע מלהתאים את עצמי לקהל, מכיוון שהתוצאה תצא מזוייפת מידי, כמובן שאני לא כותב כל מה שרץ לי בראש, אבל אני מרשה לעצמי חופש פעולה רחב.

עריכה מחודשת בתום הכתיבה, לא תזיק לסיפור.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

משתמשי אתרוג ורימון שניסו להיכנס לבלוג ולא הצליחו, מוזמנים לנסות להיכנס עכשיו.
אם עדיין נתקלים בחסימה, נא לדווח לי.

 

[cheinanit]

ומה עם המנותבים? האפסו סיכויינו?

 

[Magic Brush]

ומה עם המנותבים? האפסו סיכויינו?

למה?? אני בנתיב ונפתח לי כונן גוגל....

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

למה?? אני בנתיב ונפתח לי כונן גוגל....

לא הכונן, הבלוג..