הנושאים החמים
הנושאים החמים
ראש השנה תשפ"א
אומרים שתפילה על רוחניות תמיד מתקבלת,
התפללתי מעומק לב לאלוקים שאצליח להרגיש חיבור לרוחניות, שאצליח לכסוף לקרבת ה'
דיברתי אל ה' כמו בן לאב, התחננתי שאצליח לעמוד בניסיונות הרוחניים,
כ"כ קשה לי, אני יודעת שזה רע, מרגישה שזה מזיק לי, ועדיין... לא מצליחה כ"כ לעמוד בניסיונות...
ערב ראש השנה תשפ"ב
סוף שנה, זכרונות של שנה שעברה קופצים לי לראש, אני מגחכת
איזו תמימה הייתי, חשבתי שהחיים קלים, מבקשים ומקבלים,
אני מרגישה איזו צביטה בלב, השתנתי הרבה בשנה האחרונה, ולא לטוב.
אמא התחננה שאקפוץ לבית כנסת לכל נדרי, פחחח רק זה חסר לי, לחזור לתקופות האלו,
לראות את הבנות שלמדו איתי בעבר, לזכור את התקופות הקשות ההם, נלחמתי לשרוד, הרגשתי כל כך לבד... לבד מתמודדת, לבד נופלת, לבד בוכה בלילות....
לאף אחד לא היה אכפת ממני באמת, מאיך אני מרגישה, ועם מה אני מתמודדת,
שרדתי כמעט שנה בתיכון רק כי המשכתי לשחק את המשחק, ולזרום עם התקנון...
טוב די עם הזכרונות, רק עושה לי רע...
ערב ראש השנה תשפ"ג
אני מארגנת תיק, נוסעת לחג עם הח'ברה לאילת,
צלצול טלפון, מספר לא מוכר,
"הלו? דסי?"
"כן, מי זאת?"
"דסי, זאת מיכל, המדריכה שלך מהתיכון שלמדת בכיתה ט' ,
רק רציתי לאחל לך שנה טובה, שתהיה לך שנה שמחה ומאושרת,"
עוד חרדית שרוצה להחזיר אותי בתשובה, אני מהרהרת בציניות, נזכרת במדריכה שהייתה לי, ובשיחות הטלפון שניסתה להתקשר אלי,
"ועוד משהו שחשוב לי להגיד לך, אני לא יודעת אם את זוכרת את הפעם האחרונה שנפגשנו, לפני שנה וחצי,
אמרתי לך אז שאני מתפללת עלייך, לא דווקא שתהיי כמו כולם, אלא שתחיי את החיים שלך מתוך בחירה אמיתית שלך, שפשוט שיהיה לך טוב!
אז אני רוצה להגיד לך שעד היום אני זוכרת להתפלל עלייך, אני מזכירה אותך בשם המלא דסי בת הדר"
הלם.
אני חיה כבר שלוש שנים, בתחושה שלאף אחד לא באמת אכפת ממני, כולם רק רוצים לראות חרדיה שהולכת בתלם,
והנה באה מיכל הזאת, ובפשטות מספרת שהיא עדיין זוכרת אותי, זוכרת, ומתפללת שיהיה לי טוב, פשוט שיהיה לי טוב עם עצמי,
האמת היא שדמעות עלו לי בעיניים
"לא הבנתי, את מתפללת עלי? עדיין??? "
הייתי חייבת לשמוע את זה שוב...
האמיתות הזו,
הפשטות,
הרצון הכנה,
גרמו להרהר הרבה, גם אחרי שהסתיימה השיחה,
פשוט גיליתי-
אנשים טובים בדרך
אומרים שתפילה על רוחניות תמיד מתקבלת,
התפללתי מעומק לב לאלוקים שאצליח להרגיש חיבור לרוחניות, שאצליח לכסוף לקרבת ה'
דיברתי אל ה' כמו בן לאב, התחננתי שאצליח לעמוד בניסיונות הרוחניים,
כ"כ קשה לי, אני יודעת שזה רע, מרגישה שזה מזיק לי, ועדיין... לא מצליחה כ"כ לעמוד בניסיונות...
ערב ראש השנה תשפ"ב
סוף שנה, זכרונות של שנה שעברה קופצים לי לראש, אני מגחכת
איזו תמימה הייתי, חשבתי שהחיים קלים, מבקשים ומקבלים,
אני מרגישה איזו צביטה בלב, השתנתי הרבה בשנה האחרונה, ולא לטוב.
אמא התחננה שאקפוץ לבית כנסת לכל נדרי, פחחח רק זה חסר לי, לחזור לתקופות האלו,
לראות את הבנות שלמדו איתי בעבר, לזכור את התקופות הקשות ההם, נלחמתי לשרוד, הרגשתי כל כך לבד... לבד מתמודדת, לבד נופלת, לבד בוכה בלילות....
לאף אחד לא היה אכפת ממני באמת, מאיך אני מרגישה, ועם מה אני מתמודדת,
שרדתי כמעט שנה בתיכון רק כי המשכתי לשחק את המשחק, ולזרום עם התקנון...
טוב די עם הזכרונות, רק עושה לי רע...
ערב ראש השנה תשפ"ג
אני מארגנת תיק, נוסעת לחג עם הח'ברה לאילת,
צלצול טלפון, מספר לא מוכר,
"הלו? דסי?"
"כן, מי זאת?"
"דסי, זאת מיכל, המדריכה שלך מהתיכון שלמדת בכיתה ט' ,
רק רציתי לאחל לך שנה טובה, שתהיה לך שנה שמחה ומאושרת,"
עוד חרדית שרוצה להחזיר אותי בתשובה, אני מהרהרת בציניות, נזכרת במדריכה שהייתה לי, ובשיחות הטלפון שניסתה להתקשר אלי,
"ועוד משהו שחשוב לי להגיד לך, אני לא יודעת אם את זוכרת את הפעם האחרונה שנפגשנו, לפני שנה וחצי,
אמרתי לך אז שאני מתפללת עלייך, לא דווקא שתהיי כמו כולם, אלא שתחיי את החיים שלך מתוך בחירה אמיתית שלך, שפשוט שיהיה לך טוב!
אז אני רוצה להגיד לך שעד היום אני זוכרת להתפלל עלייך, אני מזכירה אותך בשם המלא דסי בת הדר"
הלם.
אני חיה כבר שלוש שנים, בתחושה שלאף אחד לא באמת אכפת ממני, כולם רק רוצים לראות חרדיה שהולכת בתלם,
והנה באה מיכל הזאת, ובפשטות מספרת שהיא עדיין זוכרת אותי, זוכרת, ומתפללת שיהיה לי טוב, פשוט שיהיה לי טוב עם עצמי,
האמת היא שדמעות עלו לי בעיניים
"לא הבנתי, את מתפללת עלי? עדיין??? "
הייתי חייבת לשמוע את זה שוב...
האמיתות הזו,
הפשטות,
הרצון הכנה,
גרמו להרהר הרבה, גם אחרי שהסתיימה השיחה,
פשוט גיליתי-
אנשים טובים בדרך
נערך לאחרונה ב:
)
