Natan Galant
כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
עוד כילד, אימי הייתה מזהירה אותי:
געציל, אל תתחבר עם הנורצ'ינים. הם אלימים, גנבים, אוהבי כסף, ממש לא כמונו, הורשאים. המחונכים. ההימשער'ס.
אבא שלי המהם וליטף את זקנו, וסיפר בלי לפרט על משפחה של נורצ'ינים שגרו ליד ההורים שלו, בנו שתי קומות בלי רישיון, הכו חצי מילדי הבניין, ואבי המשפחה הגיע לכלא בגלל עברות של העלמת מס.
אבא קרץ: עברות מס, ברור. האיש היה חונך פרטי. איך עבירות מס. אצלם כולם כאלה.
וככה גדלתי.
בכל מקום בו למדתי או שוטטתי, תמיד מיהרתי לחפש את הורשאים. אלו אנשים כלבבי.
ורשאי אמיתי הוא ישר, נקי, זך, עדין, כבוד לבריות. כיף להיות שכן שלו, גיס, שווער, חתן, לא חשוב מה.
כולם אוהבים ומעריצים את הורשאים.
יש ורשאים אמיתיים, עשר-עשרים דורות, ויש מתחזים עלובים. נורצ'י-ורשי מכנים אותם. בשקט, כמובן. מסוכן להתחיל עם הנורצ'ינים.
בחיידר היו לנו שני ילדים נורצ'ינים בכל כיתה. גג. הילדים ידעו לומר שהרב שטיינמן זצ"ל לחץ ממש חזק אז המנהל הסכים לקבל קצת מהם. אבל בשום אופן לא להגזים. ובאמת, כמה פחדנו מהילדים ההם. נכון שכולנו הלכנו מכות אחד עם השני, התכסחנו חזק, אבל תכל'ס אלו המסוכנים באמת היו רק הנורצ'ינים. בחיידר הם היו שקטים ובחיים לא הרימו יד על מישהו, אבל לא קנינו את ההצגה הזו. אחי זעליג, למשל, אמר לי שבכל המשפחות של נורצ'ינים אבא ואמא הולכים מכות כל החיים. כל יום. כל הזמן.
בישיבה קטנה היו דווקא הרבה נורצ'ינים. מאחורי הגב שלהם היינו מתאספים לקליקות של וורשאים בלבד, וצוחקים עליהם חבל על הזמן. יום אחד גילינו שזידמן, זה שצחק הכי בקול, אמא שלו בכלל נורצ'ינית. אחרי שהוצאנו אותו מהחבורה הוא רץ וסיפר להורים שלו שיש אפליה ואבא שלו התראיין לעיתון 'מדלת העיר' וסגן ראש העיר - נורצ'יני דפוק בעצמו, בטוח! אחרת למה הוא התערב? - מינה וועדה שהכריחה את ראש הישיבה שלנו לקבל עוד מלא נורצ'ינים. אני אישית עזבתי שם. אני ורשאי אמיתי. לא יכול לשאת נוכחות של נורצ'ינים. מריח אותם מקילומטר. ניסיתי לשרוד כמה ימים אחרי תוספת הבחורים, לא הצלחתי. הישיבה שאהבתי, המקום בו חונכתי לגדול להיות יהודי ירא שמיים, בעל מידות, למדן, אוהב ישראל - הרגישה לי פתאום כמו ארץ זרה. כמו שריפת התנ"ך. מקום מקום בבית מדרש שמעתי גמרא במבטא נורצ'יני. איכס.
ואם הקטסטרופה לא הייתה מספיק גדולה, הרי שגם גיליתי שהחברותא שלי חצי נורצ'יני בעצמו! שהשם ישמור ויציל. רק שלא יזיק לי בשידוכים. גיליתי שאבא שלו שמציג את עצמו כתלמיד חכם עצום בכלל לא וורשאי; אלא אפס מאופס עלה מנורצ'יה בגיל שנתיים. שחקן.
מה לו ולתורה בכלל. שילך לנקות רחובות או להיות זגג.
ואיך אני יודע מהו באמת? לפי הפאות. כי יום אחד הוא בא לבקר בישיבה, עם הפרצוף הכאילו-צדיק שלו, הזקן הרציני והלבוש האברכי, ומייד ראיתי לפי צורת הסלסול של הפיאות איפה הבנאדם נולד. גנים אי אפשר להסתיר, וזבל לא יכול להיהפך ולהיות יהלומים, הסברתי למשגיח קטן, לקחתי את המזוודה שלי והלכתי. משאיר מאחוריי קומץ ורשאים אומללים וחלשים שלא מצאו לעצמם ישיבות אחרות, ועכשיו נתקעו עם ישיבה מלאה בבחורים דפוקים אחד אחד.
בכנות? אני נורא מסכים עם הרשמים וראשי הישיבות.
לא צריך לבדוק ולבחון כל בחור אישית. במיוחד אם הוא מגיע מבית טוב של תורה ויראת שמיים. השאלה היחידה שחשובה זה לאן הוא שייך. לאיזה מוצא. והעניין פשוט: אם מזהים אצלו סימנים של נורצ'ינים (שיער מסולסל עם גוונים עדינים של ב'ז ומגנ'טה) או שרואים שהוא קצת יותר מידי שמן או חסר טאקט, מייד פותחים אגרון ורואים בדיוק מיהו., ואז חבל על הזמן. מהבחור הזה כבר לא יצמח כלום. רק מזיק ופושע, כמו כל הנורצ'ינים. מה כבר יכול לצאת מהם.
גם בשידוכים זה ככה.
כמובן שבחוץ הכל נראה אותו דבר, וכל השדכנים עונים בנימוס לכל ההורים. אבל אלו שנולדו חרדים ובבתים מהוגנים ונורמליים - ורשאים, בקיצור - מכירים את השוק הזה כמו שצריך. יודעים איך לרמוז לשדכן שאנחנו לא מוכנים בכלל לשמוע על בחורה נורצ'ינית. בשום אופן.
אמא שלי אוהבת להגיד בשקט, בכל שולחן שבת, בין הדגים לזמירות: נורצ'ינית צריכה להתחתן עם נורצ'יני. נורצ'ין וורשא לא הולכים ביחד, וחבל להסתכן. אבא שלי מוציא את העצמות מהדג, וצוחק שזה כמו למצוא משפחה של נורצ'ינים בקהילה וורשאית אותנטית. תוך כדי הוא מפזם לעצמו בשקט שיר שנשמע בערך ככה:
יש ורשאים
ויש ורשאים
לא כולם טובים
לא כולם רעים
אבל
כל נורצ'יני
קטן
נראה נחמד
עד שגדל
ואוכל
ומרביץ
ושובר
וגונב...
שבוע שעבר התקיימו בארץ הפגנות ענקית נגד השוטר אלמליח. נו, זה ששבר בטעות את האף למפגין נורצ'יני אחד דביק וחוצפן בהפגנות נגד חילולי השבת בגשר רבקה. באמת שהיה מגיע לו. מן הסתם, כמובן. אם לא, הוא לא היה חוטף, נכון? אז שלא יתלונן ויעשה עסק. עובדה שכל אלו שחוטפים מהשוטרים הם תמיד תמיד נורצ'ינים. גם אצל החילונים זה ככה. דוד שלי אמר ששמע מחבר שלו שהיה רב הכלא מנהריה, שרוב מוחלט של האסירים שם הם נורצ'ינים. כמעט ואין שם וורשאים.
על כל פנים. מאז אותה שבירת אף, כל הארץ סערה אחת גדולה. אפילו ביבי במקלט האטומי. הפגנות בכל מקום, שריפות מכוניות, אבנים, ביזה המונית.
נכון שבהפגנות משתתפים גם ורשאים וגם נורצ'ינים, אבל מי שמסתכל טוב רואה שהורשאים רק עומדים בצד, צועקים מקסימום, ומי שבאמת משתולל ומזיק אלו הנורצ'ינים. אין לי הוכחות למה שאני אומר, אבל בשקט בשקט, כולם יודעים את זה. דיברתי עם המון ורשאים בימים האחרונים, בלב, כולנו יודעים את האמת. זו שלא כתוב בשום עיתון.
ולמה אני כותב את כל זה?
כי אלו לא מפסיקים לשאול למה לא רוצים אותם בישיבות. נו, ברור. כי אתם נורצ'ינים, ולא וורשאים, ותעזבו אותנו בשקט.
געציל, אל תתחבר עם הנורצ'ינים. הם אלימים, גנבים, אוהבי כסף, ממש לא כמונו, הורשאים. המחונכים. ההימשער'ס.
אבא שלי המהם וליטף את זקנו, וסיפר בלי לפרט על משפחה של נורצ'ינים שגרו ליד ההורים שלו, בנו שתי קומות בלי רישיון, הכו חצי מילדי הבניין, ואבי המשפחה הגיע לכלא בגלל עברות של העלמת מס.
אבא קרץ: עברות מס, ברור. האיש היה חונך פרטי. איך עבירות מס. אצלם כולם כאלה.
וככה גדלתי.
בכל מקום בו למדתי או שוטטתי, תמיד מיהרתי לחפש את הורשאים. אלו אנשים כלבבי.
ורשאי אמיתי הוא ישר, נקי, זך, עדין, כבוד לבריות. כיף להיות שכן שלו, גיס, שווער, חתן, לא חשוב מה.
כולם אוהבים ומעריצים את הורשאים.
יש ורשאים אמיתיים, עשר-עשרים דורות, ויש מתחזים עלובים. נורצ'י-ורשי מכנים אותם. בשקט, כמובן. מסוכן להתחיל עם הנורצ'ינים.
בחיידר היו לנו שני ילדים נורצ'ינים בכל כיתה. גג. הילדים ידעו לומר שהרב שטיינמן זצ"ל לחץ ממש חזק אז המנהל הסכים לקבל קצת מהם. אבל בשום אופן לא להגזים. ובאמת, כמה פחדנו מהילדים ההם. נכון שכולנו הלכנו מכות אחד עם השני, התכסחנו חזק, אבל תכל'ס אלו המסוכנים באמת היו רק הנורצ'ינים. בחיידר הם היו שקטים ובחיים לא הרימו יד על מישהו, אבל לא קנינו את ההצגה הזו. אחי זעליג, למשל, אמר לי שבכל המשפחות של נורצ'ינים אבא ואמא הולכים מכות כל החיים. כל יום. כל הזמן.
בישיבה קטנה היו דווקא הרבה נורצ'ינים. מאחורי הגב שלהם היינו מתאספים לקליקות של וורשאים בלבד, וצוחקים עליהם חבל על הזמן. יום אחד גילינו שזידמן, זה שצחק הכי בקול, אמא שלו בכלל נורצ'ינית. אחרי שהוצאנו אותו מהחבורה הוא רץ וסיפר להורים שלו שיש אפליה ואבא שלו התראיין לעיתון 'מדלת העיר' וסגן ראש העיר - נורצ'יני דפוק בעצמו, בטוח! אחרת למה הוא התערב? - מינה וועדה שהכריחה את ראש הישיבה שלנו לקבל עוד מלא נורצ'ינים. אני אישית עזבתי שם. אני ורשאי אמיתי. לא יכול לשאת נוכחות של נורצ'ינים. מריח אותם מקילומטר. ניסיתי לשרוד כמה ימים אחרי תוספת הבחורים, לא הצלחתי. הישיבה שאהבתי, המקום בו חונכתי לגדול להיות יהודי ירא שמיים, בעל מידות, למדן, אוהב ישראל - הרגישה לי פתאום כמו ארץ זרה. כמו שריפת התנ"ך. מקום מקום בבית מדרש שמעתי גמרא במבטא נורצ'יני. איכס.
ואם הקטסטרופה לא הייתה מספיק גדולה, הרי שגם גיליתי שהחברותא שלי חצי נורצ'יני בעצמו! שהשם ישמור ויציל. רק שלא יזיק לי בשידוכים. גיליתי שאבא שלו שמציג את עצמו כתלמיד חכם עצום בכלל לא וורשאי; אלא אפס מאופס עלה מנורצ'יה בגיל שנתיים. שחקן.
מה לו ולתורה בכלל. שילך לנקות רחובות או להיות זגג.
ואיך אני יודע מהו באמת? לפי הפאות. כי יום אחד הוא בא לבקר בישיבה, עם הפרצוף הכאילו-צדיק שלו, הזקן הרציני והלבוש האברכי, ומייד ראיתי לפי צורת הסלסול של הפיאות איפה הבנאדם נולד. גנים אי אפשר להסתיר, וזבל לא יכול להיהפך ולהיות יהלומים, הסברתי למשגיח קטן, לקחתי את המזוודה שלי והלכתי. משאיר מאחוריי קומץ ורשאים אומללים וחלשים שלא מצאו לעצמם ישיבות אחרות, ועכשיו נתקעו עם ישיבה מלאה בבחורים דפוקים אחד אחד.
בכנות? אני נורא מסכים עם הרשמים וראשי הישיבות.
לא צריך לבדוק ולבחון כל בחור אישית. במיוחד אם הוא מגיע מבית טוב של תורה ויראת שמיים. השאלה היחידה שחשובה זה לאן הוא שייך. לאיזה מוצא. והעניין פשוט: אם מזהים אצלו סימנים של נורצ'ינים (שיער מסולסל עם גוונים עדינים של ב'ז ומגנ'טה) או שרואים שהוא קצת יותר מידי שמן או חסר טאקט, מייד פותחים אגרון ורואים בדיוק מיהו., ואז חבל על הזמן. מהבחור הזה כבר לא יצמח כלום. רק מזיק ופושע, כמו כל הנורצ'ינים. מה כבר יכול לצאת מהם.
גם בשידוכים זה ככה.
כמובן שבחוץ הכל נראה אותו דבר, וכל השדכנים עונים בנימוס לכל ההורים. אבל אלו שנולדו חרדים ובבתים מהוגנים ונורמליים - ורשאים, בקיצור - מכירים את השוק הזה כמו שצריך. יודעים איך לרמוז לשדכן שאנחנו לא מוכנים בכלל לשמוע על בחורה נורצ'ינית. בשום אופן.
אמא שלי אוהבת להגיד בשקט, בכל שולחן שבת, בין הדגים לזמירות: נורצ'ינית צריכה להתחתן עם נורצ'יני. נורצ'ין וורשא לא הולכים ביחד, וחבל להסתכן. אבא שלי מוציא את העצמות מהדג, וצוחק שזה כמו למצוא משפחה של נורצ'ינים בקהילה וורשאית אותנטית. תוך כדי הוא מפזם לעצמו בשקט שיר שנשמע בערך ככה:
יש ורשאים
ויש ורשאים
לא כולם טובים
לא כולם רעים
אבל
כל נורצ'יני
קטן
נראה נחמד
עד שגדל
ואוכל
ומרביץ
ושובר
וגונב...
שבוע שעבר התקיימו בארץ הפגנות ענקית נגד השוטר אלמליח. נו, זה ששבר בטעות את האף למפגין נורצ'יני אחד דביק וחוצפן בהפגנות נגד חילולי השבת בגשר רבקה. באמת שהיה מגיע לו. מן הסתם, כמובן. אם לא, הוא לא היה חוטף, נכון? אז שלא יתלונן ויעשה עסק. עובדה שכל אלו שחוטפים מהשוטרים הם תמיד תמיד נורצ'ינים. גם אצל החילונים זה ככה. דוד שלי אמר ששמע מחבר שלו שהיה רב הכלא מנהריה, שרוב מוחלט של האסירים שם הם נורצ'ינים. כמעט ואין שם וורשאים.
על כל פנים. מאז אותה שבירת אף, כל הארץ סערה אחת גדולה. אפילו ביבי במקלט האטומי. הפגנות בכל מקום, שריפות מכוניות, אבנים, ביזה המונית.
נכון שבהפגנות משתתפים גם ורשאים וגם נורצ'ינים, אבל מי שמסתכל טוב רואה שהורשאים רק עומדים בצד, צועקים מקסימום, ומי שבאמת משתולל ומזיק אלו הנורצ'ינים. אין לי הוכחות למה שאני אומר, אבל בשקט בשקט, כולם יודעים את זה. דיברתי עם המון ורשאים בימים האחרונים, בלב, כולנו יודעים את האמת. זו שלא כתוב בשום עיתון.
ולמה אני כותב את כל זה?
כי אלו לא מפסיקים לשאול למה לא רוצים אותם בישיבות. נו, ברור. כי אתם נורצ'ינים, ולא וורשאים, ותעזבו אותנו בשקט.