ערב של עשור
והיא עם דמעות
על אח שסופר שלוש ומאות
של ימים של לילות
של חיים בלי לחיות
כרזות אפורות עם פנים של האח
מחייך, וברק בעיניים
לא יודעים, מה איתו,
בינתיים.
והיא לא אחות לאותו האח
היא שייכת לעם שכולו שבט
אחים
שנה של כאב נסגרה אתמול
והיא חיה כל כך, כאילו לא קשורה
לשכול, ליתמות , לכל מה
שקרה.
כמה קשה לא להיות אחות לאח
לנסות לדמוע בשבילו
בשבי שלו.
לטלטל לעצמי בנעילה בעבורו, אח
שיחיה ויצא מחילה.
ואני אחות לא ביולגית
שרוצה להרגיש שאני גם חלק
בתפילה. בדמעה. בתקוה.
וכמה כואב לי עליך
אח.
והיא עם דמעות
על אח שסופר שלוש ומאות
של ימים של לילות
של חיים בלי לחיות
כרזות אפורות עם פנים של האח
מחייך, וברק בעיניים
לא יודעים, מה איתו,
בינתיים.
והיא לא אחות לאותו האח
היא שייכת לעם שכולו שבט
אחים
שנה של כאב נסגרה אתמול
והיא חיה כל כך, כאילו לא קשורה
לשכול, ליתמות , לכל מה
שקרה.
כמה קשה לא להיות אחות לאח
לנסות לדמוע בשבילו
בשבי שלו.
לטלטל לעצמי בנעילה בעבורו, אח
שיחיה ויצא מחילה.
ואני אחות לא ביולגית
שרוצה להרגיש שאני גם חלק
בתפילה. בדמעה. בתקוה.
וכמה כואב לי עליך
אח.