מ. י. פרצמן
סופרת ועורכת, מנהלת קהילת כתיבה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
<כמה נקודות מחשבה>
כעורכת עיתון שלא כולל חדשות, החיים שלי רגועים ויפים. אין חדש תחת השמש, חומרים לעיתון סגורים כמה חודשים מראש והגיליונות עצמם מתקתקים בקצב מסחרר הרבה לפני שהם רואים אור.
ואז פלש לעולם נגיף אחד, מוכר בלעז' בשם 'קורונה', ושיבש את כל חיי האנושות. ביניהם אנוכי, עורכת אחת שצריכה עכשיו לעדכן גיליונות סגורים.
המערכת, שלא כמוני, לא נבהלה. הצוות תקתק, החומרים זרמו וברוך השם הגיליונות נסגרו מעודכנים, מכילים הרבה חומר מעשיר ומחזק לימים הלא פשוטים הללו.
כל זה, עד שהגענו למוסף החג.
את החומרים למוסף חג הפסח קיבלנו כבר לפני שבועות ארוכים, בערך באותה תקופה שבה מחוז ווהאן בסין החל לשמוע את המילה קורונה. כשהחומרים נכנסו למכבש העיבוד כבר התחילה ישראל להכיר במציאות החדשה שנכפתה עליה, ולכן, מעט לפני סגירת החומרים, התקבלה במערכת ההחלטה הנחושה: מורידים כל שמץ של אזכור לכל דבר שעתיד להשתנות.
ההחלטה הזו דרשה הרבה ממני ומהצוות. היא כללה נבירה בכל מילה במוסף, סיעור מוחות ("אבל מי אמר שיהיו אביזרים חדשים בחג?") ושינוי של הרבה משפטים שלכאורה נראים תמימים אבל בעידן הקורונה הם לא. כך שונה טיול חול המועד ל"זמן משפחתי מגובש", שולחן החג רב המשתתפים ל"שולחן הסדר הערוך", ומעדני החג מעלי הניחוח ל"מאכלי הפסח המסורתיים".
בסיומו של המבצע המאתגר היה החומר למוסף סגור. זהו, אין שום סיכוי שיש כאן משהו שלא יתרחש במציאות, כל מה שמאוזכר במוסף יתרחש במציאות במאת האחוזים. לחצתי על "שלח", והרגשתי מן תחושה מוזרה העולה ומתנחלת בלב. זאת לא הייתה הרגשה שידעתי לקרוא לה בשם, אבל מעין קריאת תיגר שקטה: הנה לך, קורונה. חשבת שתצליחי לרגש אותי? אז חשבת. הכל בקונטרול, אנחנו חכמים יותר ממך, אנחנו בשליטה על העניינים.
שבועות חלפו מאז. מוסף החג עבר במכבש העיצוב-תיקונים-עיצוב-תיקונים-עיצוב-תיקונים וחוזר חלילה, ולפני כמה שעות נחת אצלי לאישור סופי.
התיישבתי, רגועה ונינוחה, לעבור עליו. הכל טוב, הכל רגוע, הרי היינו חכמים מראש והעניינים בשליטתנו.
עמוד ראשון. פסקה שלישית.
"ריח העשן של שריפת החמץ מתערב עם ניחוחות החג".
אההה... ריח עשן היכה באפי ודמעות סימאו את עיניי. תמונות הכותרות "מסתמן: שריפות החמץ יבוטלו השנה" היטשטשו מול שדה ראייתי. אהה, אלוקים. איפה אני ואיפה בדיקת חמץ. איפה אני ומנהיגות אלוקית, אבסולוטית, מוחלטת.
שלח לנו משיח אבא, היום.
כעורכת עיתון שלא כולל חדשות, החיים שלי רגועים ויפים. אין חדש תחת השמש, חומרים לעיתון סגורים כמה חודשים מראש והגיליונות עצמם מתקתקים בקצב מסחרר הרבה לפני שהם רואים אור.
ואז פלש לעולם נגיף אחד, מוכר בלעז' בשם 'קורונה', ושיבש את כל חיי האנושות. ביניהם אנוכי, עורכת אחת שצריכה עכשיו לעדכן גיליונות סגורים.
המערכת, שלא כמוני, לא נבהלה. הצוות תקתק, החומרים זרמו וברוך השם הגיליונות נסגרו מעודכנים, מכילים הרבה חומר מעשיר ומחזק לימים הלא פשוטים הללו.
כל זה, עד שהגענו למוסף החג.
את החומרים למוסף חג הפסח קיבלנו כבר לפני שבועות ארוכים, בערך באותה תקופה שבה מחוז ווהאן בסין החל לשמוע את המילה קורונה. כשהחומרים נכנסו למכבש העיבוד כבר התחילה ישראל להכיר במציאות החדשה שנכפתה עליה, ולכן, מעט לפני סגירת החומרים, התקבלה במערכת ההחלטה הנחושה: מורידים כל שמץ של אזכור לכל דבר שעתיד להשתנות.
ההחלטה הזו דרשה הרבה ממני ומהצוות. היא כללה נבירה בכל מילה במוסף, סיעור מוחות ("אבל מי אמר שיהיו אביזרים חדשים בחג?") ושינוי של הרבה משפטים שלכאורה נראים תמימים אבל בעידן הקורונה הם לא. כך שונה טיול חול המועד ל"זמן משפחתי מגובש", שולחן החג רב המשתתפים ל"שולחן הסדר הערוך", ומעדני החג מעלי הניחוח ל"מאכלי הפסח המסורתיים".
בסיומו של המבצע המאתגר היה החומר למוסף סגור. זהו, אין שום סיכוי שיש כאן משהו שלא יתרחש במציאות, כל מה שמאוזכר במוסף יתרחש במציאות במאת האחוזים. לחצתי על "שלח", והרגשתי מן תחושה מוזרה העולה ומתנחלת בלב. זאת לא הייתה הרגשה שידעתי לקרוא לה בשם, אבל מעין קריאת תיגר שקטה: הנה לך, קורונה. חשבת שתצליחי לרגש אותי? אז חשבת. הכל בקונטרול, אנחנו חכמים יותר ממך, אנחנו בשליטה על העניינים.
שבועות חלפו מאז. מוסף החג עבר במכבש העיצוב-תיקונים-עיצוב-תיקונים-עיצוב-תיקונים וחוזר חלילה, ולפני כמה שעות נחת אצלי לאישור סופי.
התיישבתי, רגועה ונינוחה, לעבור עליו. הכל טוב, הכל רגוע, הרי היינו חכמים מראש והעניינים בשליטתנו.
עמוד ראשון. פסקה שלישית.
"ריח העשן של שריפת החמץ מתערב עם ניחוחות החג".
אההה... ריח עשן היכה באפי ודמעות סימאו את עיניי. תמונות הכותרות "מסתמן: שריפות החמץ יבוטלו השנה" היטשטשו מול שדה ראייתי. אהה, אלוקים. איפה אני ואיפה בדיקת חמץ. איפה אני ומנהיגות אלוקית, אבסולוטית, מוחלטת.
שלח לנו משיח אבא, היום.