התייעצות איתור נעדרים - אולי אפשר לעשות טוב יותר ?

[קוקריקו]

בתקופה האחרונה היו כמה מקרים, שנעדרו אנשים לפרק זמן.
ב"ה המקרים האלו הסתיימו בכי טוב, כאשר נמצאו הנעדרים בריאים ושלימים.
הבעיה היא, מה נשאר לנעדר ומשפתו אח"כ.
לצערנו, הרבה מאוד עגמת נפש.
אני לא בא חלילה לפקפק בנחיצותם וייעלותם של ארגוני ההצלה השונים,
ברור לי שבלעדם יתכן והסיפורים האלה היו מסתיימים אחרת.
הבעיה היא, שפרסום תמונה, פרטים, כתובת מגורים, בכל אתרי החדשות, בכל הצ'אטים, בכל הרשת (וגם בבמה מכובדת זו),
הוא, לדעתי העני, פרסום מיותר ומזיק.
בחור נעדר, היום כולם יודעים את שמו ומדברים עליו ועל משפחתו. האם זאת התוצאה שאנחנו רוצים ?!
רוב המקרים, יודעים שלא מדובר בדבר מסוכן, הרבה פעמים לצערינו (מקרי אובדנות רח"ל) יודעים שזה כבר מאוחר,
למה צריך כ"כ הרבה פרסום.
שוב, ברור לי שקשה מאוד לדעת מלכתחילה מה מסוכן ומה לא,
אבל אני מדבר על מקרים שכולם יודעים שאין סכנה אמיתית, ולא צריך לפרסם יותר מדאי.
בתפילה שנשמע רק בשורות טובות.

 

[למדן וידען]

אתה מכיר מקרוב את ההתנהלות של הגופים?
סתם דיבורים באוויר.

מה שאתה לא יודע על כל מקרה לגופו זה מה שמוביל להחלטה בזמן ההיעדרות על רמת החשיפה והפרסום.

יש המון שיקול דעת של מומחים ואנשים שזה תפקידם ומקצועם וההתדיינות בעניין בפרט עם אנשים שבכלל לא רלוונטיים להחלטה (גולשי פרוג) עלולה לגרום לאסון.

 

[אורחת לרגע]

לא לגמרי קשור, אבל רוצה לשתף ב"העלמות" של הבן שלי לפני כ-5 שנים.
הגעתי לחיידר לקחת את הילדון (אז בן 4) ביום שישי בצהריים, והילד לא בחצר עליתי לכתה, והילד לא שם, המלמדים שעוד הסתובבו בבניין הצטרפו לחיפושים.
המנהל פתח את החדר והתחיל לעקוב אחרי המצלמות ושם אנחנו רואים את הילד נצמד לילדה (יתכן שחשב שזו ביתי הגדולה) ויוצא אחריה.
החיפושים יצאו מחוץ לחיידר (חייבת לציין שבאותה תקופה גרנו אצל ההורים עקב שיפוצים) הלכתי לכיוון תחנת האוטובוס והילד לא שם.
בעלי יצא מהדירה (היה שם עם הקבלן) ויצא לכיוון החיידר, המלמדים במקום לחזור הביתה התפרסו באזור, וכולנו מסתובבים ומחפשים ילד אובד וקוראים בשמו שוב ושוב.
אחרי כמעט שעה של חיפושים בעלי מקבל טלפון מאחיו במודיעין עילית, "איפה הבן שלך" שואל האח ? מתברר ששכן שלו קבל וואטסאפ עם תמונה של הילד מחזיק בתיקייה של החיידר עם סמל של החיידר מי מכיר מי יודע.
מה התברר הילד יצא מהחיידר אחרי הילדה, ופתאום דמיין שרואה את בעלי בתחנת האוטובוס מעבר לכביש ופרץ לכביש (רח' ירושלים בבני ברק ביום שישי בצהריים) משהו תפס אותו, ו-במקום להסתכל סביב לראות את התיקייה עם סמל החיידר שהיה 2 מטרים משם, הכניס אותו לרכב, והתחיל לשלוח תמונות על ילד שמצא (אגב על התיקייה רשום גם שם הילד)
כמעט שעה פרחה נשמתנו ונשמת צוות החיידר.
נכון הפרסום והוואטסאפ הם כלי נהדר, אבל אחרי או במקביל לכך שמיציתם את האפשרויות האחרות, הא הוא ניסה עוד אפשרות הילד ידע את מספר הטלפון של הבית בע"פ והוא התקשר שוב ושוב לבית הריק בו כולם יצאו לחיפושים.
אז אם אתם מוצאים ילד, לפני שאתם רצים לשתף את כולם תפעילו קצת את הראש קודם ותחסכו הרבה עוגמת נפש לכל הצדדים.

 

[רבקי א"ג]

אתה מכיר מקרוב את ההתנהלות של הגופים?
סתם דיבורים באוויר.

מה שאתה לא יודע על כל מקרה לגופו זה מה שמוביל להחלטה בזמן ההיעדרות על רמת החשיפה והפרסום.

יש המון שיקול דעת של מומחים ואנשים שזה תפקידם ומקצועם וההתדיינות בעניין בפרט עם אנשים שבכלל לא רלוונטיים להחלטה (גולשי פרוג) עלולה לגרום לאסון.

ממש כך, מידיעה מקצועית.
לגבי אובדנות גם בחשש רחוק חייבים לעשות הכל, וגם בלי קשר לזה תמיד יש גם חשש שבחור שמסתובב לבד בלי רצון או יכולת ליצור קשר יתכן שקרה לו משהו לא באשמתו (החל מהתייבשות כמו שקרה ביער ירושלים לפני 10 שנים, וכלה בתאונה או טביעה, או חטיפה).
וזה ממש לא צחוק מחללים שבת אפילו על חששות רחוקים.

 

[שאף]

בתקופה האחרונה היו כמה מקרים, שנעדרו אנשים לפרק זמן.
ב"ה המקרים האלו הסתיימו בכי טוב, כאשר נמצאו הנעדרים בריאים ושלימים.
הבעיה היא, מה נשאר לנעדר ומשפתו אח"כ.
לצערנו, הרבה מאוד עגמת נפש.
אני לא בא חלילה לפקפק בנחיצותם וייעלותם של ארגוני ההצלה השונים,
ברור לי שבלעדם יתכן והסיפורים האלה היו מסתיימים אחרת.
הבעיה היא, שפרסום תמונה, פרטים, כתובת מגורים, בכל אתרי החדשות, בכל הצ'אטים, בכל הרשת (וגם בבמה מכובדת זו),
הוא, לדעתי העני, פרסום מיותר ומזיק.
בחור נעדר, היום כולם יודעים את שמו ומדברים עליו ועל משפחתו. האם זאת התוצאה שאנחנו רוצים ?!
רוב המקרים, יודעים שלא מדובר בדבר מסוכן, הרבה פעמים לצערינו (מקרי אובדנות רח"ל) יודעים שזה כבר מאוחר,
למה צריך כ"כ הרבה פרסום.
שוב, ברור לי שקשה מאוד לדעת מלכתחילה מה מסוכן ומה לא,
אבל אני מדבר על מקרים שכולם יודעים שאין סכנה אמיתית, ולא צריך לפרסם יותר מדאי.
בתפילה שנשמע רק בשורות טובות.

מסוג הדברים שקל לאומרם לאחר מעשה.
אילו מקרים כולם יודעים שאין בהם סכנה אמיתית???

 

[למדן וידען]

אילו מקרים כולם יודעים שאין בהם סכנה אמיתית???

יש כאלו.
אבל לא שמעת עליהם בדיוק מהסיבה הזאת..

וכל השאר שכן שומעים - כי צריך לשמוע.

 

[קוקריקו]

אותי מעניין האם הפרסום נעשה בהתייעצות עם גדולים.

 

[דדד]

אולי צריך להקים פלטפורמה ייעודית בדיוק לצורך הזה, עם אופציות מובנות לצינתוקים/ הודעות במייל/ באתרים חרדיים וכדו', עם פרמטרים ברורים מתי מפרסמים, כמו: גיל, מצב רפואי, סיבת ההעלמות, מידע קיים וכדו'.
במצב הנוכחי שמתוך הלחץ פונים לזקא ומה שיוצא יוצא- לא תמיד יוצא טוב.

 

[ששונית]

גם במקרה הנורא של לייבי קלצקי, בדיעבד התברר שהחוטף נבהל מהנוכחות המסיבית של כוחות ההצלה ברחובות ולכן החליט לרצוח אותו, ואלמלא כן היה פשוט מחזיר אותו הביתה
אני כמובן לא מדברת על הצד של חשבונות שמים שכך היה צריך לקרות ולא אחרת, אלא על ההשלכה של העובדה הזו על מקרים דומים.

 

[צפור לילה]

שמפרסמים על נעדר לא שואלים קודם את ההורים?

 

[תורת עולם]

במשטרה ובזק"א יש כללים ברורים מתי מתחילים לפרסם פרטים כללים ואח"כ תמונות זה יכול לקחת לפעמים כמה ימים הכל נלקח בחשבון עם המשפחה רמת הסיכון

 

[קוקריקו]

כל מי שיודע חלק מהמקרים, יודע למה אני מתכוין.
מחפשים בחור, בסוף הוא חוזר, לא תמיד יש לו לאן לחזור...
חבל.

 

[נעמי]

הכי חשוב בכל החלק הזה זה לכלוא את הסקרנות בבטן.
כל משפחה שהנעדר בה נמצא ישר אומרת: מבקשים לא לחפור.
זה מסקרן, אבל יש מה שנקרא טקט.
ואם מכירים את המושג הזה-פתרנו חצי בעיה.

 

[אמא ועוד..]

לפחות באחד מהמקרים אני יודעת בוודאות שבזכות הפרסום הילד נמצא.
מה שכן, ראיתי שטשטשו את השם-לא יודעת אם בכוונה או לא אבל כתבו את השם בצורה 'דומה'... וחבל שאנשים שמכירים טרחו לכתוב (גם כאן בפרוג..) את השם המדויק...

 

[נתל'ע]

סימן לישראל - ...רחמנים, גומלי חסדים וכל אדם שני מקים ארגון חסד והכללים שם פחות ברורים לכן לפעמים תמונות מופצות מוקדם מדי.

מידיעה ברורה,
אף גורם רשמי כמו משטרה / זק"א, לא מוציא הודעה עם תמונה לפני תחקור בני משפחה וסביבה קרובה, וברב המקרים גם שולחים שוטר עם תמונה בסמארטפון שיבדוק עם עוברי אורח בסביבת הבית / בית ספר וכו'.

 

[למדן וידען]

כל מי שיודע חלק מהמקרים, יודע למה אני מתכוין.
מחפשים בחור, בסוף הוא חוזר, לא תמיד יש לו לאן לחזור...
חבל.

המצב ההפוך גרוע יותר.

 

[למדן וידען]

גם במקרה הנורא של לייבי קלצקי, בדיעבד התברר שהחוטף נבהל מהנוכחות המסיבית של כוחות ההצלה ברחובות ולכן החליט לרצוח אותו, ואלמלא כן היה פשוט מחזיר אותו הביתה
אני כמובן לא מדברת על הצד של חשבונות שמים שכך היה צריך לקרות ולא אחרת, אלא על ההשלכה של העובדה הזו על מקרים דומים.

אכן זה היה סיפור טראגי.
אך, זה לא בטוח.
בנוסף, שם זה עובד אחרת לגמרי מכאן.
יצויין שהמשטרה המקומית אכן האשימה את השומרים.
כי למשטרה שם כמו בכל מקום יש מומחים לדברים האלו.
כאן הכל בשיתוף עם המשטרה, ומעבר לכך זק"א זה חלק מהמשטרה.
ולכן זה שונה

 

[למדן וידען]

אותי מעניין האם הפרסום נעשה בהתייעצות עם גדולים.

קודם כל יש את רבני זק"א.
שנית, הפרסום נעשה ע"י המשטרה, הם לא כפופים לגדולים שלנו.
ג. ספק פיקו"נ כתוב שצריך דבר ראשון להיעשות ע"י הגדולים בשבת.
ד. מכיר רב שיקח על עצמו אחריות ויגיד לא ?!
(ועל הדרך יהיה מוכן לשבת בכלא/לאבד את משרתו במקרה שטעה?)
לא מכיר

 

[פררו רושה]

הכי חשוב בכל החלק הזה זה לכלוא את הסקרנות בבטן.
כל משפחה שהנעדר בה נמצא ישר אומרת: מבקשים לא לחפור.
זה מסקרן, אבל יש מה שנקרא טקט.
ואם מכירים את המושג הזה-פתרנו חצי בעיה.

אולי כדאי פשוט למחוק את המייל שקבלנו לאחר שהנעדר נמצא.
אמנם זה לא פותר את הבעיה של החשיפה, אבל לפחות זה יגרום לנו לא ללטוש אליו עיניים בפעם הבאה שנפגוש אותו בסופר או באוטובוס.
אין מה לעשות, אנחנו סקרנים, וזה הטבע האנושי, אבל אם נמחק את המייל עם התמונה והפרטים, זה ימנע ממנו לחפש אותו לאחר שנשמע על משפחת תפוזי משעלבים (לא, זה היה בסוף משפחת תפוחי ממעלות תרשיחא...), או להסתכל על התמונה של הנעדרת בזמן שאין לנו חסימה, כי אולי אנחנו מכירים אותה מאנשהו...

שוב, זה לא פותר את הבעיה, אבל זה בהחלט מנמיך את הגובה שלה.
ושתמיד יהיו בשורות טובות!

 

[קוקריקו]

שנית, הפרסום נעשה ע"י המשטרה, הם לא כפופים לגדולים שלנו.

עד כמה שאני יודע,
המשטרה לא מפרסמת בפרוג...