הנושאים החמים
הנושאים החמים
א.
הגשם טפטף, לא הייתה הפוגה כמו ביום חורפי רגיל, הטפטוף היה רציף, הכל היה חשוך, כבר לפני השקיעה, הולכים ושבים לא היו ברחוב, והוא הלך, לבד.
הרוח הכתה בחוזקה, בין פסיעה לפסיעה הוא הרהר לעצמו אם ככה הרגישו בסופה האחרונה במיאמי, אבל מה זה משנה, יש לו עכשיו חצי שעה ללכת, ועוצמת הרוח לא משנה בכלל, אם הוא לא מגיע לשם עוד חצי שעה, מישהו כאן לא יסיים טוב.
לא בדיוק היה ברור לו מה רועי התכוון, אבל את המשפט הזה הוא תפס, רועי אמר בפירוש, שאם עוד חצי שעה הוא לא יהיה כאן 'מישהו לא יסיים טוב', וצליל הקול שלו לא היה נחמד כשהוא אמר את זה, בעצם הצליל היה ממש לא נחמד, שלא לדבר על הבעת הפנים שלו, זה נשמע כאילו יש כאלו שלא 'סיימו טוב' עם רועי, הוא נרעד, אולי מהקור, מעדיף לא לדמיין מה קרה למי שלא סיים טוב איתו.
הוא קצת יותר התאמץ להזדרז, בחדשות אמרו שהיום המעלות לא יעלו את קו האפס, וזה בהחלט מקשה על ההליכה, לפחות ידע לקחת מעיל.
ב.
נדמה לו שהחבילה נהיית כבידה יותר מרגע לרגע, ככל שהדרך מתארכת, הוא בטוח לקח את החבילה הנכונה? היו שם שלוש חבילות, שתיים לבנות ואחת שחורה, רועי אמר בפירוש את השחורה, זאתי שחורה, ולא לגעת בלבנות, הם יכולות להתפוצץ הוא אמר, רבונו של עולם, מה יש שם שיכול להתפוצץ, עם מי אני מתעסק כאן.
קצה הבתים נראים, קל לזהות את המושב, יש את המבנה הזה, של הפרות, איך אומרים, רפת, הוא גבוה גג רעפים ירוק, אפשר לזהות מקילומטרים, אני בטוח מספיק להגיע, לפחות אסיים את היום טוב, לא יודע מה יהיה מחר.
והוא הגיע, הגיע בזמן, דפק בדלת, לא פותחים, הוא קרא 'רועי' 'רועי', הגשם בלע את קולו, והדלת נשארה סגורה, בחשש הוא דחף מעט את הדלת, הציץ פנימה, הכל חשוך, רועי כנראה לא כאן, הוא נכנס, בודק חדר חדר, אין אף אחד, רועי לא כאן, לא השאיר כלום, אבל גם דוד לא כאן.
דוד לא כאן! ההבנה הכתה בו כברק, לא כמו הברקים שבחוץ, זה ברק הרבה יותר חזק, הברק שבחוץ יכול להשחיר אותך, אבל לא להכאיב לך, זה הכאיב לו נורא, הוא קפא מהכאב, אם דוד לא פה, אז הוא מעדיף לסיים לא טוב, פתאום נראה לו שהוא מבין מה רועי התכוון ל'סיים לא טוב', וזו נשמעת אפשרות טובה יותר מהמצב הנוכחי.
הגשם טפטף, לא הייתה הפוגה כמו ביום חורפי רגיל, הטפטוף היה רציף, הכל היה חשוך, כבר לפני השקיעה, הולכים ושבים לא היו ברחוב, והוא הלך, לבד.
הרוח הכתה בחוזקה, בין פסיעה לפסיעה הוא הרהר לעצמו אם ככה הרגישו בסופה האחרונה במיאמי, אבל מה זה משנה, יש לו עכשיו חצי שעה ללכת, ועוצמת הרוח לא משנה בכלל, אם הוא לא מגיע לשם עוד חצי שעה, מישהו כאן לא יסיים טוב.
לא בדיוק היה ברור לו מה רועי התכוון, אבל את המשפט הזה הוא תפס, רועי אמר בפירוש, שאם עוד חצי שעה הוא לא יהיה כאן 'מישהו לא יסיים טוב', וצליל הקול שלו לא היה נחמד כשהוא אמר את זה, בעצם הצליל היה ממש לא נחמד, שלא לדבר על הבעת הפנים שלו, זה נשמע כאילו יש כאלו שלא 'סיימו טוב' עם רועי, הוא נרעד, אולי מהקור, מעדיף לא לדמיין מה קרה למי שלא סיים טוב איתו.
הוא קצת יותר התאמץ להזדרז, בחדשות אמרו שהיום המעלות לא יעלו את קו האפס, וזה בהחלט מקשה על ההליכה, לפחות ידע לקחת מעיל.
ב.
נדמה לו שהחבילה נהיית כבידה יותר מרגע לרגע, ככל שהדרך מתארכת, הוא בטוח לקח את החבילה הנכונה? היו שם שלוש חבילות, שתיים לבנות ואחת שחורה, רועי אמר בפירוש את השחורה, זאתי שחורה, ולא לגעת בלבנות, הם יכולות להתפוצץ הוא אמר, רבונו של עולם, מה יש שם שיכול להתפוצץ, עם מי אני מתעסק כאן.
קצה הבתים נראים, קל לזהות את המושב, יש את המבנה הזה, של הפרות, איך אומרים, רפת, הוא גבוה גג רעפים ירוק, אפשר לזהות מקילומטרים, אני בטוח מספיק להגיע, לפחות אסיים את היום טוב, לא יודע מה יהיה מחר.
והוא הגיע, הגיע בזמן, דפק בדלת, לא פותחים, הוא קרא 'רועי' 'רועי', הגשם בלע את קולו, והדלת נשארה סגורה, בחשש הוא דחף מעט את הדלת, הציץ פנימה, הכל חשוך, רועי כנראה לא כאן, הוא נכנס, בודק חדר חדר, אין אף אחד, רועי לא כאן, לא השאיר כלום, אבל גם דוד לא כאן.
דוד לא כאן! ההבנה הכתה בו כברק, לא כמו הברקים שבחוץ, זה ברק הרבה יותר חזק, הברק שבחוץ יכול להשחיר אותך, אבל לא להכאיב לך, זה הכאיב לו נורא, הוא קפא מהכאב, אם דוד לא פה, אז הוא מעדיף לסיים לא טוב, פתאום נראה לו שהוא מבין מה רועי התכוון ל'סיים לא טוב', וזו נשמעת אפשרות טובה יותר מהמצב הנוכחי.
