איך נכון יותר לומר?

[רחל סרולוביץ]

לתת זה מתנה
או
לתת זו מתנה?

 

[דיונון]

אם 'לתת' זו פעולה - זו.
אם 'לתת' זה מעשה - זה.

 

[לצדדין קתני]

לתת זה מתנה
או
לתת זו מתנה?

לדעתי יש כאן לשון כפולה ובלתי ראויה, הייתי כותב: 'להעניק זה מתנה'

 

[רחל סרולוביץ]

אם 'לתת' זו פעולה - זו.
אם 'לתת' זה מעשה - זה.

מה ההבדל בין שניהם?

 

[ווילי וונקה]

לתת זה- מתנה
לתת- זו מתנה

 

[דיונון]

מה ההבדל בין שניהם?

פעולה - נקבה, מעשה - זכר.
ומכאן למשפט:
לתת זX מתנה.
ה'זX' הולך על אקט הנתינה,
ולכן - אם האקט הוא זכר אז 'זה', ואם האקט הוא נקבה אז 'זו'.

 

[סערצע]

לדעתי יש כאן לשון כפולה ובלתי ראויה . .

להבנתי, כוונת המשפט הוא בכעין 'לשון נופל על לשון'.

לכאו', עדיף לבחור ב'לתת זו מתנה'.

 

[אסתיג]

נכון שמתנה ונתינה הן מאותו שורש, אבל בכל זאת המשמעות שונה. לא כל נתינה היא מתנה.
אבל אם הכוונה כאן היא לכאורה כן נתינה שהיא מתנה, אז אולי מתאים יותר:
נתינה היא מתנה (במקום לתת.) משחק המילים כאן פשוט מצלצל טוב יותר

 

[בתיה רחל]

ב''ה

לתת - שם פועל.
לכאורה זכר.
לתת זה מתנה. למרות שאני לא בטוחה שאפשר להגיד בכלל 'זה' אחרי שם פועל.
לכאורה הצורה התקנית היא - היכולת לתת זו מתנה, כי אז ה'זה' לא הולך על שם הפועל.

 

[אלי365]

זה כמו השאלה אם "שני חלב" או "שתי חלב"
וזה תלוי אם זה בקבוקים\קרטונים (שני) או שקיות (שתי)

לתת (מושג) זה מתנה
לתת (פעולה\יכולת\אפשרות) זו מתנה

 

[אספרה]

בדרך כלל השימוש ב'זה' בתפקיד האוגד שגוי.
אחרי שם הפועל כן משתמשים בו, ובלשון זכר.
כלומר: לתת זה מתנה.

פרוט במאמר הזה: https://hebrew-academy.org.il/2020/09/06/זה-בתפקיד-אוגד/

 

[סערצע]

לכאורה הצורה התקנית היא - היכולת לתת זו מתנה, כי אז ה'זה' לא הולך על שם הפועל.

המשפט דנן קצר הוא, אך בתוכו כלולה (כברמז) אף המילה 'היכולת'.
קשה לחדש 'מושג' בשם 'לתת', כשאמש לא הי' ובן־לילה לעינינו צמח.

בדרך כלל השימוש ב'זה' בתפקיד האוגד שגוי. אחרי שם הפועל כן משתמשים בו, ובלשון זכר.

אדרבא - מוסבר שם היטב, כי בד"כ הטיַּת האוגד תהי' בהתאם לעצמים והתארים המוזכרים (וכן מצינו בלשון חכמים), כשבנדו"ד הרי זו המילה 'מתנה'.
השימוש ב'זה' כאוגד גנרי בא (כאמור שם) בהשפעת שפות־לעז, ואינו תקין באורח רשמי (אף שהאקדמי' 'מבליגה' על־כך 'בדיעבד').

 

[אספרה]

אדרבא - מוסבר שם היטב, כי בד"כ הטיַּת האוגד תהי' בהתאם לעצמים והתארים המוזכרים (וכן מצינו בלשון חכמים), כשבנדו"ד הרי זו המילה 'מתנה'.

אני הבנתי, ויתכן ששגיתי בהבנה, כי התאמת ה'זה' למין הנשוא מקובלת רק במשפטים מפרשים, כמו בדבריהם של חז"ל.
האם לדעתכם המשפט הנידון הוא משפט מפרש?

 

[סערצע]

אכן, לכאו' בספרות חז"ל השימוש הוא במשפטים מפרשים (שימוש אחר לא הי' מוכר בשעתו בלשוננו),
אך ניתן להעתיק את הכללים משם אף למשפטים כגון דא (אף שאינו מוכרח, כמובן), וזו כוונתי.
[וכי משום שבשפות הלועזיות אין נטי' מגדרית לאוגד ככלל, נתחייב להותירו כך אף בהעתקת הביטוי ללשוננו?!]

 

[brachi :)]

הייתי אומרת: נתינה זו מתנה
ואז יש גם חרוזים

 

[אספרה]

נתינה זו מתנה

נתינה היא מתנה

 

[סערצע]

הייתי אומרת: נתינה זו מתנה ואז יש גם חרוזים

. . אולי מתאים יותר: נתינה היא מתנה (במקום לתת.) משחק המילים כאן פשוט מצלצל טוב יותר