עזרה איך מתארים את הכלום?

[RIVKA W]

אני באמצע כתיבת סיפור.
העלילה שלי די שלמה והסיפור מתקדם לאיטו...
הבעיה שלי עכשיו היא שכחלק מהסיפור יוצאת הדמות למסע בן כמה ימים. במסע הנ"ל אין שום התרחשות מלבד המסע בעצמו ואולי רגשות כאלו ואחרים.
אני לא מזלזלת ברגשות, הם חשובים, הם משמעותיים ואולי הם המטרה של הסיפור.
אבל, וכאן מגיע האבל הגדול, אי אפשר לבנות סצינה שלימה בה הדמות מסתבכת בעצמה וברגשותיה (ולא, אין עוד דמויות לידה, חוץ מאחת שמסיבה המובנת בסיפור היא לא מתקשרת הרבה מידי עם הדמות שלי.) במיוחד שמה שאני רוצה להדגיש שהמסע הוא ארוך, מפרך ומשעמם, אבל אני לא רוצה לגרום לקורא לזנוח את הספר מאטעמי שיממון.
יש לכם עיצה? פתרון? או דרך כלשהי לפתור את הפלונטר בשבילי?
אודה לכל תגובה כי אני ממש אובדת עיצות...(אימוג'י בוכה)

 

[שלחן עורך]

אימוג'י מבין.

ישנם כמה דרכים לתאר סצנה משעממת וארוכה, בצורה מעניינת.
אחת מהן היא חלוקה לשורות קצרות. לכתוב קטעים ארוכים על נושאים אחרים, ומידי פעם לחזור לדמות שעדיין צועדת ברחבי המדבר, מזיעה, וצמאה למים. לכתוב שלוש ארבע שורות על זה, ולחזור לשאר הסיפור. כך זה נותן תחושה של זמן ארוך, למרות שאין כמעט מלל על זה, וכך ניתן להכניס בכל פעם רגשות מסוג שונה וכדומה.
אפשר ליצור דרמת משנה קלילה, כדי לתת מעט עניין במסע הזה, כגון מעקב אחרי חשד מסויים וכדומה.
יש עוד כמה אפשרויות, אך בשביל זה צריך להכיר יותר את הסיפור.
בהצלחה רבה.

 

[איש חדש]

מסע הנ"ל אין שום התרחשות מלבד המסע בעצמו ואולי רגשות כאלו ואחרים.

במיוחד שמה שאני רוצה להדגיש שהמסע הוא ארוך, מפרך ומשעמם

מצד אחד המסע הוא חשוב לסיפור, מהצד השני אין בו התרחשות?
לא בטוח שהבנתי נכון,
בסיפורים נראה שמשתמשים, בטבע/התרחשות בטבע, פציעה, צמא, כדי לעורר את נשוא המסע לרגשות תובנות וכדו'.
"בקטעי צפייה" ראיתי שמוצאים איזה כלב עזוב, חבר דמיוני, שאיתם הוא מקיים דיאלוג.

 

[שלחן עורך]

בקטעי צפייה

קטעי צפייה

לפחות תן קרדיט...

 

[RIVKA W]

דבר ראשון תודה על ההענות המהירה.
דבר שני:

מצד אחד המסע הוא חשוב לסיפור, מהצד השני אין בו התרחשות?
לא בטוח שהבנתי נכון,

המסע הוא חשוב כי הוא חשוב לדמות היא מתרגשת ממנו ורואה בו דרך להשגת המטרה שלה.
אבל מבחינת העלילה/האקשן, לא קורה בו כלום. כן יקרה משהו אחרי שהדמות תגיע ליעד כך שהאורך של המסע יהיה משמעותי להבנת העומק של ההתרחשות.
בקיצור, המסע בעצמו, עצם זה שהוא מסע והוא ארוך וכו' הוא חשוב.

משתמשים, בטבע/התרחשות בטבע, פציעה, צמא,

אפשר ליצור דרמת משנה קלילה, כדי לתת מעט עניין במסע הזה, כגון מעקב אחרי חשד מסויים וכדומה.

דברים כגון אלה יקרו בהמשך...
אבל בכל מקרה זה לא בעיה להכניס התרחשויות שלא מקדמות את הסיפור/ העלילה?

 

[איש חדש]

לפחות תן קרדיט...

מרא דכולא תלמודא, בעי לחזקת מרא קמא?


צודק.

 

[בובה בובה]

המסע הוא חשוב כי הוא חשוב לדמות היא מתרגשת ממנו ורואה בו דרך להשגת המטרה שלה.
אבל מבחינת העלילה/האקשן, לא קורה בו כלום. כן יקרה משהו אחרי שהדמות תגיע ליעד כך שהאורך של המסע יהיה משמעותי להבנת העומק של ההתרחשות.
בקיצור, המסע בעצמו, עצם זה שהוא מסע והוא ארוך וכו' הוא חשוב.

מצוין
אז יש לך כאן קטע שהוא יותר דרמה מאשר אקשן
מה שנקרא עלילה פנימית
מה הבעיה?

תא יכולה גם להשתמש בטכניקה של הדהוד חיצוני
שיקוף של הרגשות בנוף\בטבע
לדוגמה - תהיה סערה והגיבור ירגיש נסער
בתחילת המסע יהיה נוף יבש והוא יחשוב על כך שהוא לא מועיל לאנושות ומיותר בעולם
ולאט לאט יראו חיים והוא יבין שאין לו תחליף
סתם מקשקשת אבל זה הרעיון כן...

 

[RIVKA W]

מה הבעיה?

שאני לא רוצה לשקוע בתאורים של מחשבות.
אני רוצה שהקוראים ירגישו שיש פה משהו ונתקעתי עם זה קצת.
בכל אופן עזרת לי.
תודה.

 

[מירי11111]

כלב עזוב, חבר דמיוני, שאיתם הוא מקיים דיאלוג.

לאחרונה שמתי לב לזה הרבה יותר.
למשל בספר איסתרק יש קטע שלם של 'כלב' מדבר עם החמור שלו
או איסתרק עצמו שמדבר עם הערסל....
פשוט לא להשאיר דמות לבד במדבר.. לתת לה מישהו או משהו לפרוק עליו את הכאב/עייפות/תסכול/וכו'..
(זה יכול להיות גם ציפור מזדמנת או שיח..)

אבל לא להגזים כי בסוף הוא יישמע קצת מאולץ או מחלת נפש כלשהי שהוא מדבר עם חפצים...

 

[נועה לבין (Tamar)]

לפני הכול שניה בא לי לחזור על משהו נדוש שאת בטח יודעת. מתי נוצרת עלילה? כשיש:
רצון - לדוגמא, להגיע ליריד לאחר הדרך הארוכה ולמכור את הבדים.
מטרה - להרוויח כסף.
מכשול - חסר כרגע.
אז אם אין מכשול, צריך ליצור אותו.
איך?
בעזרת מיני-עלילה, כמו שכבר אמרו לפני. ושימי לב, זה יכול להיות גם הסתבכות פנימית (הגיבור מפחד פתאום, או מתייאש פתאום, וכו'), וגם הסתבכות חיצונית. (נגמר לו המים, נשברה לו הרגל...)
איך זה ייכתב?
מטרה - היא לא משתנה.
רצון (משתנה לפי הצורך כל פעם)
הסתבכות - בדרך.
הגיבור מצליח ומשיג את הרצון, ואז יש לו רצון חדש. \ הגיבור לא משיג את הרצון ואז המצב שלו נהיה אפילו יותר גרוע - הרצון שלו משתנה.

דברים כגון אלה יקרו בהמשך...
אבל זה לא בעיה להכניס התרחשויות שלא מקדמות את הסיפור/ העלילה?

כן, בהחלט. ולכן את לא יכולה לכתוב את הדרך כשלא קורה בה כלום.
במעגלי העלילה, הגיבור (לדוגמא-) מסתבך ונאבד, מנסה ולא מוצא את הדרך (1) הוא נתקע בסבך של קוצים (2) הוא מצליח להיחלץ מהקוצים ונפלט אל אחרי הדרך, וניצל (3). וכך מעגלי העלילה יוצרים רושם כאילו הם כן מקדמים את העלילה. זה כמו טריק, אבל תגלי שבכל ספר טוב יש מעגלי עלילה. (יכולה לתת לך דוגמאות)
אם יש לך שאלות, אז בכיף.

 

[הגיבן (ת)]

בעזרת מיני-עלילה, הסתבכות פנימית או הסתבכות חיצונית.

הגיבור מצליח ומשיג את הרצון, ואז יש לו רצון חדש. \ הגיבור לא משיג את הרצון ואז המצב שלו נהיה אפילו יותר גרוע - הרצון שלו משתנה.

יפה! אני רק רוצה להדגיש את הקשר בין שני המשפטים האלה. יכול להישבר לגיבור הרגל, והוא מתמודד עם זה בהצלחה, וניצלת מהקטע ה"ריק" שהיית צריכה לכתוב. אבל זה לא מצוין אם אין להסתבכות הזאת שום קשר לעלילה הכללית. רובנו נזהה שזה היה פילר כדי להעביר את הזמן, מאכזב/משעמם או פשוט מורט עצבים.

אלא אם כן - גם המשך העלילה (המטרה הראשית) יוצא נשכר מהתמודדות זו של הגיבור. לדוגמא, הוא רכש כלים חדשים, או למד מידע נוסף שמשנה את המטרה הכללית.

לגבי השאלה הראשית - אם באמת יש צורך להבהיר ריק, זמן, וכלום -יש לך עניין דווקא בזה - אז הפיתרון של @שולחן עורך נראה מצוין. אפשר גם לכתוב בצורה חכמה - מעט משפטים שמשדרים זמן רב.

כתבת שרצית גם שיעברו עליו רגשות שונים למרות ה"ריק"? אפשר לתאר בצורה פעילה את מצבו הרגשי לפני המסע. ולחתוך אל מצבו הנפשי השונה - מיד אחרי המסע. כאשר מעט מאוד (או בכלל לא) תיאורים של המסע עצמו נמצאים בין שתי התמונות הללו. הקוראים נאלצים להשלים את התמונה לבד - להסיק איזה מן מסע זה היה שככה הוא השתנה בגללו, וכך להפנים בצורה חזקה יותר את הרגש של זה.

אפשר לספק מעט רמזים לגורם של השינוי, לאופי המסע, כמו מה שכתבתי מעלה, או להמתין להמשך הסיפור ולתבל עם פלאשבקים לשיממון של המסע או משהו.

תעדכני מה עשית בסוף, זה ממש מסקרן.