התייעצות איך מעודדים הכי נכון אנשים שעוברים קשיים לא פשוטים בחיים?

[DvoraVidman]

נתקלתי במקרה של משהי שעוברת קושי ממש גדול
ומלחץ נגמר לך המילים
אשמח לעצות ולמידע איך אפשר לחזק ולעודד במצב כזה ולומר את המילים הנכונות שיתקבלו על הלב
אשמח רק למידע ענייני ותועלתי לתועלת הרבים!
תודה רבה!

סור מרע:
א. לא משתמשים בציניות.
ב. לא מנסים לחזק באמונה וביראת שמים.
ג. אם לא יודעים מה לומר, עדיף לשתוק.
עשה טוב:
לא לחשוב על עצמנו ועל 'איך אמצא את המילים הנכונות ' אלא להסתכל עליה ולהקשיב לה, ולנסות לראות את העולם מנקודת המבט שלה.

 

[רגעים יפים]

נתקלתי במקרה של משהי שעוברת קושי ממש גדול
ומלחץ נגמר לך המילים
אשמח לעצות ולמידע איך אפשר לחזק ולעודד במצב כזה ולומר את המילים הנכונות שיתקבלו על הלב
אשמח רק למידע ענייני ותועלתי לתועלת הרבים!
תודה רבה!

העלית נושא מאד חשוב,
שאני מאמינה שרבים מאיתנו נתקלו איתו לפחות פעם אחת בחיים (אם לא יותר..),
דבר ראשון חשוב להבהיר שאין תבנית מסויימת שמתאימה או מילים מסויימות שבטוח יתאימו,
יש לכל אחד התמודדויות שונות, אופי שונה וציפייה לתגובה אחרת.
אבל מה שבטוח שכשאדם משתף אותנו הוא רוצה שנקשיב לו,
לא תמיד יש פתרונות, אבל הקשבה עושה פלאים.
דבר שני, בדרך כלל לא ממולץ להכניס את עצמי או
סיפורים אחרים ששמעתי שמזכירים לך את ההתמודדות של המשתף אותך,
להתמקד באדם ששיתף בקושי. להיות אמפתי.
חשוב לשים לב, שלא תמיד נכון לנסות לחזק את האדם מבחינה רוחנית,
לפעמים זה יכול להפריע לאדם שמתמודד.
בהמשך, אחרי שכבר הקשבת למי ששיתף אותך,
אחרי שכבר הייתה שיחה שלימה של הקשבה ואמפתיה,
אפשרי אחרי מספר ימים גם לחזק מבחינה רוחנית,
אבל, שוב,
צריך להיות קשובים ולשים לב ברגישות מה מתאים ומה עושה טוב לאדם שמולנו.
וגם ממולץ להתקשר יום למחרת או לשלוח מייל ולכתוב משהו כמו-
אני חושבת עלייך מאז השיחה האחרונה שלנו, מתפללת עלייך ומחזיקה לך אצבעות.
בהצלחה!
בתפילה שה' תמיד ישים בפינו את המילים הנכונות.

 

[חיה בד]

לומר : זה כל כך כואב(להקשיב באמת ולהכיל)
אני ממש איתך
ואני לעזרתך אם תצטרכי...

ולפעמים עדיף לשתוק מאשר לדבר סתם
כמו בניחום אבלים...

 

[מֶנַחֵם]

מניסיון אישי:

יש הבדל אם הוא בוחר לשתף אותך או ששמעת ממקורות אחרים.

אם הוא משתף אותך - אין דבר כזה לא להגיב.
ולכן, דבר ראשון - כשהוא מדבר עלינו להיות עם מאה אחוז הקשבה, בלי פרשנויות פנימיות ובלי הוכחות וסתירות למה שהוא אומר.
אחר כך, כשהוא משתתק, הכי טוב לומר:
אני מעריך את זה שבחרת לשתף אותי בסיפור הלא פשוט שאתה עובר.

אם הוא לא משתף אותך אבל יודע שאתה יודע - תלוי:
אם הוא תולה בך עיניים מצפות, זרוק לו מילה של חיזוק. 'העם איתך', משהו קליל ולא מחייב לפתוח שיחה.
אם לא - תמשיך בטבעיות. אל תנסה בכוח לדבר איתו על דברים אחרים. כי שניכם יודעים שיש כאן איזשהו פיל שלא מדברים עליו.

ועוד משהו:
מותר וכדאי להפתיע אותו בחבילה קטנה ומשמחת הביתה. עם פתק: חושב עליך, ומתפלל עליך.
כשהוא שם, בבית, יותר קל לו להתמודד עם הרגשות שהמשלוח שלך מציף לו.

 

[yudb]

הכלל הוא: עימו, אנוכי בצרה!
תביעו הערכה ושותפות לקושי שלהם , בלי חיזוקים בלי הטפות ובלי להבכיא אותם עוד
פשוט:"אני חושב עליך המון", אתה מתמודד עם משהו לא קל ואתה לא שוקע" זה התמודדות קשה ואני מתרגש לראות שאת המצליח, וכאן כדאי לפרט קצת מה באמת הוא מצליח כי שיהיה לו כח להמשיך לעשות את הדברים הללו

!!

 

[GRN]

 

[ש. צ. וינמן]

כתבו כבר דברים נפלאים, במיוחד הסור מרע...
מנסיון, ראיתי שאם שתקתי והקשבתי באמת בלי להביע דעה אישית ושיפוטית לטוב ולמוטב כמה הנסיון קשה/בלתי אפשרי וכמה היא גדולה/ ענקית. כי אף אחד לא מבקש ציונים על ההתמודדות ועל החיים שלו.
אם הייתי שם, בלי לשים את עצמי וביקשתי בעדינות את השם לתפילה וציינתי שאני יבקש שהשם ישלח לה את העצות והשליחים והכוחות לעמוד בכל המסע. היתה שמחה והיה חיבור ונראה היה שבא מעט רוגע.
וגם אם לא מבקשים את השם לתפילה יש מקום חשוב מאוד!! לכל תפילה של כל יהודי על חברו.
פרק תהילים אחד. בקשה פעם אחת בשמע קולינו. תחילה במילים שלנו שיעזור השם לידידתי ויעניק לה כוחות לעבור את הנסיון בצורה המיטבית.

 

[וכאשר אבדתי אבדתי]

אני חייבת להוסיף על מה שכתבתי שזה מניסיון.
הייתי במצב מאוד מורכב ומצאתי את עצמי מקשיבה לאנשים במקום שיקשיבו לי (ובוכה בשקט מאחורי הקו
על זה)
את רק מחכה לקצת חמלה, למישהו שיקשיב לך וישמע את הכאב שלך...
ואת מוצאת את עצמך שומעת את כל הסיפורי סבתא של כולם
די. בואו נלמד להקשיב אחד לשני ולא רק "לשמוע" ולעבור הלאה לסיפור הבא.

לצערי מכיר את החוויה...

 

[shimשימי]

כמו שחיים הקוסם אמר
פשוט להקשיב
לשמוע
לתת תחושה שאני איתך ולכל דבר שתצטרך אני מייד מגיע
פשוט לתת את עצמי עם כל הלב והנשמה ואם צריך גם עזרה

מה לא לעשות?
לא להגיד "הכל לטובה"
לא להגיד "השם איתך"
ולא שום דבר מיזה

לפחות לא בהתחלה.

 

[פסיפלורה פלוס]

העלית נושא מאד חשוב,
שאני מאמינה שרבים מאיתנו נתקלו איתו לפחות פעם אחת בחיים (אם לא יותר..),
דבר ראשון חשוב להבהיר שאין תבנית מסויימת שמתאימה או מילים מסויימות שבטוח יתאימו,
יש לכל אחד התמודדויות שונות, אופי שונה וציפייה לתגובה אחרת.
אבל מה שבטוח שכשאדם משתף אותנו הוא רוצה שנקשיב לו,
לא תמיד יש פתרונות, אבל הקשבה עושה פלאים.
דבר שני, בדרך כלל לא ממולץ להכניס את עצמי או
סיפורים אחרים ששמעתי שמזכירים לך את ההתמודדות של המשתף אותך,
להתמקד באדם ששיתף בקושי. להיות אמפתי.
חשוב לשים לב, שלא תמיד נכון לנסות לחזק את האדם מבחינה רוחנית,
לפעמים זה יכול להפריע לאדם שמתמודד.
בהמשך, אחרי שכבר הקשבת למי ששיתף אותך,
אחרי שכבר הייתה שיחה שלימה של הקשבה ואמפתיה,
אפשרי אחרי מספר ימים גם לחזק מבחינה רוחנית,
אבל, שוב,
צריך להיות קשובים ולשים לב ברגישות מה מתאים ומה עושה טוב לאדם שמולנו.
וגם ממולץ להתקשר יום למחרת או לשלוח מייל ולכתוב משהו כמו-
אני חושבת עלייך מאז השיחה האחרונה שלנו, מתפללת עלייך ומחזיקה לך אצבעות.
בהצלחה!
בתפילה שה' תמיד ישים בפינו את המילים הנכונות.

כל מילה פנינה!

 

[-משתמש]

כמובן שאין כללים,
וכל אדם ירצה ויצטרך משהו שונה,
(לעיתים גם אותו אדם בזמנים שונים),
הרבה פעמים, כמו שכתבו-הקשבה (אמתית,
בלי לנסות לחשוב כל הזמן מה להגיב)

וגם- אמירות מסוג: "אני מבינה" וכו
יכולות להכאיב מאד ולתת תחושת זרות וניתוק

כי היא (וכל אדם אחר שעובר קושי רציני)
יודע עד כמה השני לא באמת מבין את סוג ועוצמת הקושי שלו
(גם אנשים שעוברים משהו "דומה")

זה כנראה לא חל על כולם,
אבל שיהיה במודעות.

 

[**Moko**]

לתת לו מקום חם שהוא יכול לשפוך את הלב, שירגיש שאין כלפיו שיפוטיות (אם זו נקודה רגישה בסיפור), לא למלא את השיח ב"אני" אלא יותר "מה את/ה " ו"איך את/ה" וכו', ולהבדיל (..) אבל כשמגיעים לשבעה בשלושה ימים הראשונים לא פותחים בדיבור אלא מחכים שהאבל יפתח, ככה שעיקר התפקיד שלנו הוא להקשיב, אולי לכוון או לעודד שיתוף אבל לא לבקר ולא לתפוס מקום אלא פשוט להיות..