שיתוף - לביקורת איך הגעתי לכאן?

[הווה פשוט]

תחנת רכבת
איזה מקום נפלא זה היה פעם.
הפגישות המרגשות על הרציף, הפרידות קורעות הלב, צפירה, עשן, נפנוף יד מהחלון, משרוקית הכרטיסן, שקשוק גלגלי המתכת, כלב רודף אחרי הקרונות, גברים מסתוריים בצווארון מורם, נשים מגונדרות ממהרות עם מזוודות עץ, ספסל ועליו איש שמן עם קסקט ועיתון, ילדה שנשכחה.
רגע, אני מקדים את המאוחר...

הייתי אתמול בערב בירושלים, בתחנת הרכבת הקלה ברחוב יפו.
זה תחנת רכבת זה?!

פחחחח

מתכת צבועה באפור, מסך מגע להטענת הרב-קו, ואיומים בשלש שפות פן תשכח לתקף, בחור עם קעקועים מתכתב בסמרטפון, זוג תיירים מבוגרים מתווכחים באנגלית בכעס, וילדה שנשכחה, הו כן.
ילדה קטנה קטנה שכמו צנחה מעולם אחר, עם צמות וסרפן, ופרצוף תמים וממולח גם יחד.

"איפה אמא שלך? אבא שלך?"

"בעבודה" היא עונה בקול דקיק, ובטרם אני ממשיך לחקור היא שואלת אותי "ואיפה אמא שלך?"

"בבני ברק, ואיך את הגעת לכאן? עם מי את?"

"הגעתי ברכבת, ואיך אתה?"

"אני אממ"...

"לא משנה" היא אומרת לי ומחייכת.

ופתאום הבחור המקועקע קם נותן יד לילדה ושניהם צועדים אל אופנוע ענק השעון לגדר לא רחוק. צמד מוזר ביותר.
אחרי דקה הם כבר מתרחקים בשאון מנוע, והילדה עם הקסדה סבה לאחור ומנופפת לי.
ואני עומד ותוהה, עיניי למרחקים.

ואז נשמע צלצול מתכתי והרכבת מחליקה לתחנה כמו נחש
מאה דלתות נפתחות בלי רחש
מאה אנשים נפלטים החוצה
מאה אנשים נבלעים פנימה
אבל אני ניצב כגולם ורואה במעורפל רק שתי צמות שובבות ופה קטנטן ששואל אותי איך הגעתי לכאן.

איך באמת הגעתי לכאן?

 

[בואו נעצב את זה ביחד]

אהבתי לגמרי!

אוטובוס בינעירוני
תחנה אוטובוס
רכבת

מחכה לשמוע על המטוס!

 

[אוראל סולטן]

התחברתי ואהבתי.

ההתחלה משום מה העלתה לי אסוציאציה של "הארי פוטר"...

 

[הווה פשוט]

התחברתי ואהבתי.

ההתחלה משום מה העלתה לי אסוציאציה של "הארי פוטר"...

לא מכיר

 

[דיונון]

איש מוכשר. יבורך העט!

 

[חנש]

איך באמת הגעת לשם?

 

[הווה פשוט]

איך באמת הגעת לשם?

שב בתנוחה נוחה
קח נשימה עמוקה
והוצא את האויר בנשיפה איטית וארוכה
חוש בגל של שלווה היורד מקדקדך עד אצבעות רגליך
קח נשימה נוספת, ובנשיפה תן לעפעפיך להעצם.
הפנה את תשומת הלב פנימה
התנתק לרגע מהעולם שבחוץ
מהקולות, הריחות, האנשים. מהמטלות, מהאכזבות והתקוות.
ותכנס אל תוך תוכך
תהיה רגע במקום הזה שנקרא אני.
תשהה בו מעט בשקט
בשקט
ואז...
תוכל במהירות הברק,
להגיע לאן שרק תרצה

 

[סבתא חביבה]

אהבתי לגמרי!

אוטובוס בינעירוני
תחנה אוטובוס
רכבת

מחכה לשמוע על המטוס!

ועוד לא קראת את כל עלילות הרכב...

 

[חנש]

להגיע לאן שרק תרצה

סליחה על השאלה הלא נימוסית,
נעזרת בבינה כדי לכתוב את הקטע?
(במילים שלך, לקחת נשימה עמוקה, התנתקת מהעולם, התחברת לבינה,
ובמהירות הברק הגעת למחוז חפצך לחיים ולשמחה)

 

[הווה פשוט]

סליחה על השאלה הלא נימוסית,
נעזרת בבינה כדי לכתוב את הקטע?
(במילים שלך, לקחת נשימה עמוקה, התנתקת מהעולם, התחברת לבינה,
ובמהירות הברק הגעת למחוז חפצך לחיים ולשמחה)

לא.
מעולם לא השתמשתי בבינה מלאכותית לכתיבה.
דוקא מעניין אותי לנסות.
יש משהו חינמי ולא חסום?

 

[אוראל סולטן]

מה הכוונה לא חסום?

יש את ג'ימני גוגל (שצריך בשבילו חשבון גוגל.) ואת צ'אט G.P.T, שתיהם חינמיים, ובשתיהם הכי טוב (לדעתי לפחות.) להשתמש.

 

[הווה פשוט]

מה הכוונה לא חסום?

יש את ג'ימני גוגל (שצריך בשבילו חשבון גוגל.) ואת צ'אט G.P.T, שתיהם חינמיים, ובשתיהם הכי טוב (לדעתי לפחות.) להשתמש.

לא חסום בנתיב.
הgpt הוא בתשלום אחרי גבול מסוים (שהילדים שלי עברו מזמן).
עכשיו בדקתי את הגימני.
זה באמת מיוחד.
הנה מה שיצא לי כשבקשתי טקסט פרוזה על תחנת רכבת בירושלים:

תחנת רכבת ירושלים, הממוקמת במבנה מרשים בלב העיר, משמשת ככניסה מרכזית עבור מבקרים ותושבים רבים. רחבת התחנה, הומה אדם בכל שעות היום, מהווה צומת דרכים תוסס המפגיש תרבויות, שפות וסיפורים מגוונים. אור השמש החם מציף את האוויר, מלטף את פניהם של עוברי אורח ומתמזג עם צלילי הרכבות המגיעות והנוסעות.

בתוך התחנה, השקט שולט. אורות פלורסנט עמומים מאירים את המסדרונות הרחבים, שם נוסעים ממהרים לתפוס את הרכבת הבאה. לוחות מידע דיגיטליים מציגים זמני יציאה, ותור קצר משתרך מול דלפק הכרטיסים. ריח קפה טרי נישא באוויר, מתמזג עם ניחוח קל של לחם טרי מהמאפייה הסמוכה.

ילדים צוחקים מתרוצצים בין הספסלים, מנצלים את זמנם הפנוי לפני הנסיעה. קבוצת תיירים מתגודדת סביב מפה, מנסים לפענח את נתיבי העיר העתיקה. זוג קשישים יושבים יד ביד, חולקים זיכרונות מימים עברו.

תחנת רכבת ירושלים היא יותר מסתם תחנת רכבת. היא נקודת מפגש, מקום של התחלות חדשות וסיפורים ישנים. היא שער לעיר הקודש, מזמינה אותך לחוות את קסמה הייחודי ואת ההיסטוריה העשירה שלה.

ככל שהשמש שוקעת, צבעים חמים צובעים את השמיים, והתחנה מקבלת גוון נוסטלגי. אורות הרכבות המנצנצים מרחוק הופכים לכוכבים ראשונים, והאוויר מתמלא בציפייה לקראת הלילה.

תחנת רכבת ירושלים היא לא רק תחנת מעבר, אלא מקום של מפגש, זיכרונות וחלומות. היא חלק בלתי נפרד מהעיר, וסמלה של תקווה לעתיד.


ואו, נראה לי שהסופרים צריכים להתחיל לחפש אפיק אחר לפרנסה

 

[מתן מאור]

שב בתנוחה נוחה
קח נשימה עמוקה
והוצא את האויר בנשיפה איטית וארוכה
חוש בגל של שלווה היורד מקדקדך עד אצבעות רגליך
קח נשימה נוספת, ובנשיפה תן לעפעפיך להעצם.
הפנה את תשומת הלב פנימה
התנתק לרגע מהעולם שבחוץ
מהקולות, הריחות, האנשים. מהמטלות, מהאכזבות והתקוות.
ותכנס אל תוך תוכך
תהיה רגע במקום הזה שנקרא אני.
תשהה בו מעט בשקט
בשקט
ואז...
תוכל במהירות הברק,
להגיע לאן שרק תרצה

עכשיו אני מבין מה פשר שם הניק שלך.

 

[הווה פשוט]

עכשיו אני מבין מה פשר שם הניק שלך.

רק עכשיו?
כנראה שלא קראת את זה:
פשוט להיות הווה

 

[יאן]

הgpt הוא לא נביא אלא "מערבב".
אם לא יהיה ברשת שום תמונה בחור ישיבה בנחל עמוד (חולצה של אחים לנשק, כובע של ניצחון מוחלט ונעלי פאקו מישל) הוא לא יידע איך לעשות.
אותו דבר בחומר כתוב, הוא גולש מעדנות בפרוג, מתעלק על קטע טוב של עבר ממושך או יש עתיד ומציג לך את זה בנונשלטיך שאומרים את זה.

 

[מתן מאור]

כנראה שלא קראת את זה:

תודה!

 

[אוראל סולטן]

אני בד"כ משתמש בג'מיני, כותבים לו פשוט מה אתה רוצה (כמה שיותר פרוט יעשה את העבודה יותר טוב. לדוג': אינו דומה: "כתוב לי סיפור מותח על אדם רואה ובלתי נראה" ל: "כתוב סיפור מצמרר ומותח, עד כדי כך שהקורא יכסוס את אצבעותיו מרוב אימה על בן אדם שרואה ואינו נראה, סיים במשפט מצמרר ומותח".).

עריכה: עכשיו ראיתי את הקטע שעשית בבינה, באמת נחמד.

 

[הווה פשוט]

הgpt הוא לא נביא אלא "מערבב".
אם לא יהיה ברשת שום תמונה בחור ישיבה בנחל עמוד (חולצה של אחים לנשק, כובע של ניצחון מוחלט ונעלי פאקו מישל) הוא לא יידע איך לעשות.
אותו דבר בחומר כתוב, הוא גולש מעדנות בפרוג, מתעלק על קטע טוב של עבר ממושך או יש עתיד ומציג לך את זה בנונשלטיך שאומרים את זה.

יכול להיות שכל סופר הוא בסך הכל "מערבב" כמה חויות פנימיות וחיצוניות שלו.
הרמבם אומר בשמונה פרקים שאדם יכול לדמיין ספינה באויר (מטוס?), הואיל וראה פעם ספינה וראה פעם ציפור, והדמיון רק מדביק אותם יחד.
אבל משהו חדש לחלוטין, יש מאין, זה המוח לא יכול ליצור.

 

[הווה פשוט]

אני בד"כ משתמש בג'מיני, כותבים לו פשוט מה אתה רוצה (כמה שיותר פרוט יעשה את העבודה יותר טוב. לדוג': אינו דומה: "כתוב לי סיפור מותח על אדם רואה ובלתי נראה" ל: "כתוב סיפור מצמרר ומותח, עד כדי כך שהקורא יכסוס את אצבעותיו מרוב אימה על בן אדם שרואה ואינו נראה, סיים במשפט מצמרר ומותח".).

עריכה: עכשיו ראיתי את הקטע שעשית בבינה, באמת נחמד.

@הדוויג הסביר פעם, איפשהו, למה הבינה לא יכולה לתת תחליף לסופרים.
לא זוכר את הטיעונים שלו

 

[אוראל סולטן]

נראה לי שזה היה ברשימת התפוצה שלו. פעם אולי ציטטתי את זה באיזשהו אשכול בקהילה...