איך אתם המומחים מנקדים

[אפכא מסתברא]

את שמו של רב ביבי בר אביי?

 

[יוגב ברדה]

לדעת היעב"ץ - בֵּיבַי, והוא ע"פ מה שנזכר בספר דברי הימים שם כעין זה, ובניקוד זה.
אולם כבר כתב הרב מאיר מזוז (כך ראיתי בחק לישראל בהסכמתו, כמדומה), שאינו בדווקא, וגם ניתן לגרוס בִּיבִי, כך זכור לי, אל תתפסו אותי על המילה.

 

[אפכא מסתברא]

אכן, רגילים לומר בשני חיריקים, רק רציתי לדעת איך רגילים לנקד... כי ראיתי כמה וכמה שיטות.

 

[איי בי מדיה]

אני קורא בִּיבִי

 

[געוואלדיג]

ואיך מנקדים אביי?
בפשטות, ההיגוי הרווח הוא אַבַּיֵי, אולם ראיתי מי שמנקד אַבָּיִי, על פי הסברא שמשמעות השם היא, אבא שלי (דהיינו שרבה בר נחמני כינהו כך, כי גם שמו היה נחמני, כשם אביו של רבה, ולא רצה לנקוב שם אביו). אולם דא עקא, שבארמית אין נהוג להטות את השם אבא, ו"אבי", מתורגם "אבא" סתם.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

בהרבה מקומות מנוקד כשיטת היעבץ וזה מתפשט יותר ויותר..

 

[אפכא מסתברא]

הבעיה היא, אם להסתמך על השם שבמקרא, שהוא בלי יו"ד אחרי הבי"ת הראשונה, ואם אנקד בֵּבַי או בֵּבָי - מי שרגיל לומר בִּיבִי לא יתפוס את הקשר, כשזה אינו מופיע במקורו... (ההגיה המקובלת בִּיבִי מעוררת תמיהה מפאת המשמעות המתקבלת.)

 

[אפכא מסתברא]

שאלה נוספת: מדוע ה"שנאמר" בכל המחזורים והסידורים מנוקדת בפתח במ"ם ולא בקמץ? הלא לגבי כל דבר האמור בתורה/נביאים/כתובים אנו מתיחסים בלשון הווה - "כדבר האמור בשירי דוד עבדך", כמו"כ שגרא דלישנא - הפסוק אומר, הנביא 'צועק', התורה מספרת.

 

[חיטובים]

זכורני שראיתי בספרים עתיקים או כ"י שאכן מנקדים 'שנאמר' בקמץ. כעת אני מבין למה.

 

[אפכא מסתברא]

היה לי ויכוח עם המו"ל שלי. ניקדתי את כל ה'שנאמר' בספר (לא בסידור) בקמץ ודעתו לא סבלה זאת, למרות שהסברתי לו בטוטו"ד... סופי שעשיתי על הכל 'חפש-החלף' לפתח.