איך אומרים בלשון הקודש "לנצל" - אויסניצן

[פוטושוק]

אני מחפש תירגום על המילה אויסניצן, שמשמעותה היא למצות את ההזדמנות, בעברית אומרים את זה לנצל.

אבל רש"י מפרש וינצלו את מצרים, וירוקנו, וכן פירש המצודות בדברי הימים.
זה כמו ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב.

 

[למען דעת]

אויסניצן זה לא להשתמש?

 

[פוטושוק]

להשתמש זה ניצן, לא אויסניצן, שמשמעותו ניצול

 

[אפכא מסתברא]

בעצמך אמרת: למצות

 

[פוטושוק]

גם המילה למצות זה בעברית.

בלשון הקודש מיצוי, הוא מלשון מציצה, וגם מיץ נגזר משורש זה, וכתב הרשב"ם על הפסוק (ויקרא פרק א פסוק טו) "ונמצה דמו", שרק בדבר רך ראוי לומר כך, וכמובן שזה לא שייך למיצוי הזדמנות.

ואולי זה לשון מושאל, שהוא "אכל" אותה עד התמצית.

 

[פוטושוק]

סוף סוף מצאתי מקור:

מדרש רבה בראשית פרשה צב פסקה ב
לעת מצוא לעת מצוי היום לעת מצוי הדין לעת מצוי הנפש לעת מצוי החשבון

תודה לאפכא מסתברא, שהוביל לפתרון

 

[grafix]

לנצל

 

[אפכא מסתברא]

לענ"ד גם "לנצל" אינו חוטא ללשון הקודש, כי "עשאוה כמצולה שאין בה דגים" גם כן משמע שהוציאו ממנה כל דבר טוב.

 

[פוטושוק]

מה עם להתנצל?

משום מה זה לא נשמע לי, גם בגלל שלא מצאנו באף אחד מן הספרים הקדמונים, שישתמשו במטבע זה, ותוך כדי מחשבה על זה, חשבתי גם על המילה התנצלות שלא נמצא בתורה, אבל היא מופיע בכל ספרי הראשונים, עכשיו מצאתי את המאמר דלהלן, שנראה לי שהוא שופך אור על שורש נ.צ.ל. [מקוה שהוא לא ארוך מדי].

הכתב והקבלה על שמות פרק ג פסוק כב
ונצלתם את מצרים. תרגומו ותרוקנון, וכן וינצלו את מצרים, ויתנצלו ב"י את עדים, ושרשו נצל, הנו"ן היא פ"פ והדגש לסי' בנין הכבד, בפלס ודברתם אל הסלע כמ"ש רש"י, ונ"ל שאין המכוון בזה שיבוזו את כל אשר למצרים עד שיניחום ריקם מכספם וזהבם, כמו שרגילין לפרשו (אויסלעערען, אויסריימען), שלענין זה היה יותר ראוי לומר לשון בער, כענין ובערתי אחרי בית ירבעם כאשר יבער הגלל, ועוד דכבר ידענו שנשארו במצרים תכשיטי זהב וכסף ואבנים לרוב מאד, עד שאמרו רבותינו ביזת הים היתה יותר גדולה מביזת מצרים (ערש"י בפ' ויסע משה את ב"י מים סוף), אבל לשון נצול וריקנות האמור כאן הוא לדעתי במובן מוסרי, וענינו ריקנות ופטור התחייבות (ענטלעדיגונג איינער פערפפליכטונג), כי שרש נצל היורה על המלטה וההצלה מן הרע (בעפרייען), יורה ג"כ במובן המוסרי על חיוב הלוה לפטור מעליו עול משאת תשלומי חובותיו, ככתוב (משלי ו') כי באת בכף רעך עשה זאת והנצל, וכן המנקה א"ע מן החשד שהתלוננו עליו ע"י נתינת אמתלא, מרגלא בפומייהו דאינשי לומר מתנצל (זיך ענטשולדיגען, רעכטפערטיגען), שמפרק מעליו עול משאת חשד בני אדם, ומזה המורגל בפי המחברים שם התנצלות (ענטשולדיגונג, רעכטפערטיגונג), דומה למאמר ויתנצלו ב"י את עדים לשון הסרה ופריקה (ענטלעדיגען, אבלעגען), ומזה אמר כאן ונצלתם את מצרים. כי כמו שהלוה מחוייב להציל עצמו מן החמס לבלי החזיק תחת רשותו ממון שאינו שלו, ככה המלוה מחוייב להשתדל עם הלוה לכופו .... לזה באה הצווי ממנו ית' ונצלתם את מצרים (שולדלאז שטעללען) להוציא מהם החמס שבכפיהם, בכדי שיפטרו עצמו מחובותיהם בתשלומי מלאכת עובדי עבודתם, והוא ריקנית מוסרי, פטור ההתחייבות, דומה ללשון ונקית משבועתי (דער פפליכט ענטלעדיגט), וכענין נקיתי הפעם מפלשתים (פארוואורפספרייא), .... וקרוב לומר שעל כוונה זו אמרו רבותינו דרך מליצה עשוה כמצודה שאין בה דגים, כי הם פרשו מצודה לרגלי בנ"י ללכדם כדגים הנאחזים בפח ולשעבדם בלא כסף ומחיר, ועתה בא העת שיעלו את המצודה ולא ימצאו בה דגים, עתה יראו כי יגיעתם לריק היתה, לא ירויחו מאומה בהשתעבדותם עמם, כי שכר פעולתם אתם תהיה:

נ.ב. גם המילה מתנצל במקור הראשון הוא מלשון הצלה, באבות דרבי נתן (פרק יא)
אם היה פועל והולך בבנין בית המקדש ... מתנצל מן המיתה