נכתב ע"י דוד דנברג;2513492:האמא הזאת תגיע ואיתה נוספות כשסגנון הצילום ישתנה
אין שום סיבה הגיונית להחלפת בגדים כזאת, זה לא תצוגת אופנה של קולקציית אביב, זה אמור להיות אלבום שיציג את הילדים, מקסימום עם שינוי אחד בין אלגנטי לספורטיבי. הגיוון צריך להיות בסגנון.
הסגנון היום שכולן מצלמות זה תמיד עדשת טלה, תמונות פנים, גוף מלא ומקסימום עם קצת יותר רקע מסביב. ולכן יש צלמות שיעדיפו לקבל תוצאה דומה עם רקע נוף בסטודיו עצמו, תכלס זה די דומה.
היתרון של צילום חוץ זה המרחב, צילום של תמונה רחבה, עם עניין בתמונה כשהמצולם רק ממוקם בה כתוספת עניין, לדוגמה עץ גדול וירוק, שמים כחולים כשמתחתיו יושב ילד קטן ביחס לפריים.
את היתרון הזה צלמות ילדים לא מנצלות והרבה בגלל מגבלת עדשה ובעיקר קיבעון בסגנון התמונות.
עם כל עדשה אפשר להוציא גיוון, הנקודה שניסיתי להעביר היא שגיוון בפרספקטיבה יתקבל רק עם אורכי מוקד שונים, עדשת זום או כמה טווחי פריים. ופרספקטיבה זה משהו שכדאי מאוד להתייחס אליו בצילום חוץ, זה בסיס לפני הרבה דברים אחרים ובטח לפני עשר סטים של בגדים.
ההבדל בין 70-200 F/2.8 ל-F/4 זה לא רק עומק שדה שונה
חלומה של כל צלמת לצלם את החבורה עם בגד אחד.במקום לבזבז את הזמן שכולם יגרבו גרביים ויאבדו את הסבלנות כך.
זה פינוק אמיתי צילום יותר של המרחב /יותר מענין כהגדרתך שהעץ הוא העיקר והשמיים המדהימים,
ולא דגש על הסימטריה בחיוך של הילד ,שן יותר שן פחות,כל אי דיוק פוסל את התמונה.
אבל,
בצילום ילדים-כל הצילום מתנהל על פי הקפריזות של הילד והזרימה שלו,העיקר לתפוס את החיוך המושלם והפוזה שהוא יעשה תוך כדי שבכלל לא תכננת.ילדים הם לא כלות.
הז'אנר הזה לא נוצר בלילה שצלמת אחת חלמה איך לצלם וכולם אחריה.
הלקוחות שמגיעות לצילומי משפחה רוצות תמונות יפות שבהם הילדים הם העיקר של התמונה ולא העץ או הענן.
וכן בהחלט שיהיה טעימה מכמה בגדים יפים שבהם הן השקיעו וקנו והתאימו.
[יבורכו אלו שמגיעות רק עם סט אחד כדי לא לשגע את הילדים זה קורה אחת להמון או לא קורה בכלל]
אי לכך להשתמש בפלאש בצילום ילדים בחוץ מסורבל ולא הגיוני כנ''ל
להחליף עדשות ופרספקטיבות .
אז "לנשמה" אנחנו עושות כמה תמונות כאלו בסאשן להפתעתך-בדרך כלל הלקוחות משאירים אותן אצלנו
מה שנותר רק לשמוח שסגנון הצילום באירועים של צלמים הוא שונה משל המשפחה ולא לנסות לחבר /להשוות/לזלזל כי המטרות פשוט שונות לחלוטין.
ולנו לא נותר אלא לקנאות לפעמים בעבודה הכייפית והקלה יותר שלכם.
[מהבחינות הללו אני מדברת כמובן]