דיון איזהו השיר #7 - דימויים - נספח

[דיונון]

חזרה לאתגר

 

[קוביד]

מוריופ, שיר מקסים ומלוטש.
אני-רק-שאלה,
לא הבנתי את החלוקה של אש ומים, במקורותינו שניהם יכולים לבטאות את הקדושה ולהיפך.
במקביל ל'מהול במים' של הבית השני, רצוי להוסיף את האש בבית השלישי.
'מצווח נחושה' נגזר ממצח נחושה?
מיוחד!

 

[מוריופ]

תודה רבה!
אני-רק-תשובה
לא כל כך התייחסתי למשמעות האש והמים המלאה בכתיבה
יותר חילקתי כמו: דרקון = אש = להט = דחיפה פראית
ומים = עומק = רכות =החלק השקט ומלא המהות

הבית השני ('מהול במים') הוא בעצם עימות הניגודים, נראה לי.
כל שתי שורות הן עימות. חותך וטורף מול חושב ושואף, ודרקון (סמל האש) מול מים.

גם הבית השלישי בעצם מבטא את העימות (טוב אול פחות מובן) של הלב ש'נכסף למקור קדושה' מול הגוף ש'מצווח נחושה' = דורש את שלו בעקשנות.

מקווה שהסברתי טוב בעז"ה

 

[קוביד]

תודה-על-תשובה
הסברת מעולה
היה חסר לי הבנת שני הניגודים בבית השני.
מדהים.

 

[קוביד]

הזדמנות, שיר מעולה ביותר!
אני-רק-הצעה
אולי במחיקת שתי המילים המודגשות השיר יזרום טיפה יותר?

בני לך כלונסאות
חזקי אותם חזק היטב
היה תהיי בית עץ יציב
לכל אשר אותך סובב

 

[הזדמנות]

הזדמנות, שיר מעולה ביותר!
אני-רק-הצעה
אולי במחיקת שתי המילים המודגשות השיר יזרום טיפה יותר?

בני לך כלונסאות
חזקי אותם חזק היטב
היה תהיי בית עץ יציב
לכל אשר אותך סובב

תודה
ממש חבל שאי אפשר לערוך

 

[דיונון]

מותר לי להתערב, להציע וכדומה?
בפרט שאם יסתייע, השיפוט יערך ע"י גורם חיצוני.
@ניהול קהילת כתיבה @מ. י. פרצמן

 

[מ. י. פרצמן]

מותר לי להתערב, להציע וכדומה?
בפרט שאם יסתייע, השיפוט יערך ע"י גורם חיצוני.
@ניהול קהילת כתיבה @מ. י. פרצמן

להציע דעה מקצועית ודאי, ככל אדם בקהילה.
לסייע ממש, מאחורי הקלעים, חושבת שלא כדאי, כדי שלא להגיע למקום סובייקטיבי (גם אם השיפוט ייעשה חיצונית).

 

[דיונון]

תיבות גמא
של נשמות
משוטטות בנילוס
הרדום,
מצופות מבחוץ
ומבפנים
מסך אטום,
אור קורן
מסתתר
מפני כל היקום
בעיקולי הנהר.

ורק צריך
שמישהו אחד
יגבר על המרחק
באמונה פשוטה
יושיט את היד
שתתארך
עד שתגיע אל הנער
הבוכה
את כאביו
ובחמלה ימשהו
מאפלת הצער.

שיר מדהים!
בכל קנה מידה.
מהודק היטב למקור.
מסר חזק שכתוב באינטליגנציה ועדינות מהפנטות.

תיבות גמא
של נשמות
משוטטות בנילוס
הרדום,

השימוש ב'נילוס' ולא ב'יאור' המתבקש מרענן את הרפרנס.
זה שיר שמעביר תחושה.
מלווה במנגינה שקטה ונוגה כשמפעם לפעם משתלב בנעימה זמזום מצמרר של יתוש.
תחושת חום כבד שעומד ולא זז. בדיוק כמו שמרגיש הילד הכלוא בתיבה, ומחכה לגואל שיגלה את האור שלו לעולם.
הכל בגוני חום-צהבהב. אפילו קני הסוף והמים הרדומים.
וואו!
אבל...
זה הומאז'.
הגדרת האתגר היא שיר המשתמש בדימוי וחוזר אל הדימוי בהמשך.
בשיר המדהים הזה אין השאלה, אלא כל כולו אלגוריה.

אשמח ויותר מכך אם תעלנה בכישרונכן הנדיר שיר נוסף, המדייק יותר במשימת האתגר.

 

[מוריופ]

@דיונון אשמח לחוו"ד

 

[דיונון]

שניים אני, שניים
דרקון חשוף שיניים
ואדם טהור עיניים
אש אני, ומים

חותך, טורף, קוצף
חושב, שואף, לוטף
דרקון אני
מהול במים

ליבי פועם בלהט
נכסף למקור קדושה
גופי לכוד בפחת
מצווח נחושה

ואין בי זה את זה כולא
ויש בי זה מזה חולה
וזה יורד וזה עולה
והנפש לא תימלא

כך עודני מהלך
בין בני אנוש
ודרקונים
על שתי רגליים

רק אל תבהו בי
כך עד בוש
כן, שניים אני,
שניים.

א. תוכן.
שיר נפלא וממוקד.
המסר ברור ומובן.
אחיו המורכב והעמוק יותר הוא 'רצוא ושוב' המדהים של שולי רנד.
ב.
מבנה.
השיר מאורגן ונקי.
שלשה בתים ראשונים מתארים את שני צדדי הקונפליקט, הרביעי מתאר את המלחמה הבלתי נגמרת ביניהם, והאחרונים מסכמים את ההשלמה עם המורכבות.

מכאן ואילך מתחילה הבקורת שלילית.
אך אדגיש שצריך לקחת כל דבר בפרופורציה נכונה, חסרונות מול מעלות.
אני מציין את השלילי רק כי יש לכן את זה, ואפשר לעשות את זה יותר טוב -
ג.
חריזה.
לא קוהרנטי.
בית ראשון - חרוז כולו כאחד.
בית שני - שתי שורות חרוזות בחרוז לא משובח, ושורה אחרונה סוגרת עם חריזה לבית הראשון.
שלישי - חריזה של 1-3, 2-4.
רביעי - חריזה אחידה להכל.
חמישי ושישי - חריזה של 2-2, 4-4.
בקיצור, בלגן.
ועדיין הוא קליל וזורם ונעים.
ד.
הטעמה וקצב.
ישנם כמה באגים מהבחינה הזו.

ואין בי זה את זה כולא
ויש בי זה מזה חולה
וזה יורד וזה עולה
והנפש לא תימלא

השורה האחרונה לא ממש מתנגנת נכון.
לו היתה - 'ונפשי לא תימלא' זה היה חלק, אבל אז איבדנו את הניצוץ של הרפרנס. בעיה.

כך עודני מהלך
בין בני אנוש
ודרקונים
על שתי רגליים

הדקלום נעצר אחרי 'ודרקונים'.
מה שמותיר אותי לתהות, לרגליו של מי מכוונות המילים בשורה שאחריה - של המשורר או של הדרקון?
ה.
השיר משרת את המילים או המילים את השיר?
טוב, זו רק כותרת פומפוזית.
בפועל, בשיר הזה יש ככה ויש ככה.
כמו פוילישע'ר הגון אתמקד בשלילי -

חותך, טורף, קוצף
חושב, שואף, לוטף
דרקון אני
מהול במים

לוטף?
מה זה 'לוטף'??
נשמע כמו מגבון.
אם כל השיר היה נכתב בשפה מאנפפת, ניחא.
אבל לא, השיר נכתב במשלב 'משכיל' מבלי להמציא את העברית מחדש, אז מה נשתנה כאן?
בשביל החרוז?? - לא, לא יכול להיות.

ואין בי זה את זה כולא
ויש בי זה מזה חולה
וזה יורד וזה עולה
והנפש לא תימלא

מאולץ, אבל זה מתנגן כל כך יפה שהכל שווה את זה.
(יופי של בית, כל שורה מביעה נקודה אחרת. 1. אין מנצח. 2. שני הצדדים נחלשים זה מזה. 3. לפעמים זה גובר ולפעמים השני. 4. והנפש לא תימלא. אחחחחחחח...)

רק אל תבהו בי
כך עד בוש
כן, שניים אני,
שניים.

כמעט ולא שמתי לב, אבל ה'בוש' נולד רק כדי להתחרז עם אנוש. לא מפריע לי בכלל.
ו.
דרקונים.
הדרקון מייצג את הפראיות והאלימות, דימוי מצוין ומקורי.
בנוסף, דרקונים הם יצורים מיתולוגיים.
לא בבתי הספר על טהרת הקודש.
אז אי אפשר לשלוח את השיר היפה הזה למערכות העיתונים.
חבל, הוא ממש טוב.

 

[קוביד]

וואו!
@דיונון
אפשר גם ביקורת?
אפילו שהיא תהיה ממש שלילית?

 

[מוריופ]

א. תוכן.
שיר נפלא וממוקד.
המסר ברור ומובן.
אחיו המורכב והעמוק יותר הוא 'רצוא ושוב' המדהים של שולי רנד.
ב.
מבנה.
השיר מאורגן ונקי.
שלשה בתים ראשונים מתארים את שני צדדי הקונפליקט, הרביעי מתאר את המלחמה הבלתי נגמרת ביניהם, והאחרונים מסכמים את ההשלמה עם המורכבות.

מכאן ואילך מתחילה הבקורת שלילית.
אך אדגיש שצריך לקחת כל דבר בפרופורציה נכונה, חסרונות מול מעלות.
אני מציין את השלילי רק כי יש לכן את זה, ואפשר לעשות את זה יותר טוב -
ג.
חריזה.
לא קוהרנטי.
בית ראשון - חרוז כולו כאחד.
בית שני - שתי שורות חרוזות בחרוז לא משובח, ושורה אחרונה סוגרת עם חריזה לבית הראשון.
שלישי - חריזה של 1-3, 2-4.
רביעי - חריזה אחידה להכל.
חמישי ושישי - חריזה של 2-2, 4-4.
בקיצור, בלגן.
ועדיין הוא קליל וזורם ונעים.
ד.
הטעמה וקצב.
ישנם כמה באגים מהבחינה הזו.

השורה האחרונה לא ממש מתנגנת נכון.
לו היתה - 'ונפשי לא תימלא' זה היה חלק, אבל אז איבדנו את הניצוץ של הרפרנס. בעיה.

הדקלום נעצר אחרי 'ודרקונים'.
מה שמותיר אותי לתהות, לרגליו של מי מכוונות המילים בשורה שאחריה - של המשורר או של הדרקון?
ה.
השיר משרת את המילים או המילים את השיר?
טוב, זו רק כותרת פומפוזית.
בפועל, בשיר הזה יש ככה ויש ככה.
כמו פוילישע'ר הגון אתמקד בשלילי -

לוטף?
מה זה 'לוטף'??
נשמע כמו מגבון.
אם כל השיר היה נכתב בשפה מאנפפת, ניחא.
אבל לא, השיר נכתב במשלב 'משכיל' מבלי להמציא את העברית מחדש, אז מה נשתנה כאן?
בשביל החרוז?? - לא, לא יכול להיות.

מאולץ, אבל זה מתנגן כל כך יפה שהכל שווה את זה.
(יופי של בית, כל שורה מביעה נקודה אחרת. 1. אין מנצח. 2. שני הצדדים נחלשים זה מזה. 3. לפעמים זה גובר ולפעמים השני. 4. והנפש לא תימלא. אחחחחחחח...)

כמעט ולא שמתי לב, אבל ה'בוש' נולד רק כדי להתחרז עם אנוש. לא מפריע לי בכלל.
ו.
דרקונים.
הדרקון מייצג את הפראיות והאלימות, דימוי מצוין ומקורי.
בנוסף, דרקונים הם יצורים מיתולוגיים.
לא בבתי הספר על טהרת הקודש.
אז אי אפשר לשלוח את השיר היפה הזה למערכות העיתונים.
חבל, הוא ממש טוב.

אף פעם לא חשבתי על שיר כל כך לעומק... מהשבחים ועד הביקורת, הכל נכון ומדויק.
באמת במקור השיר נכתב כשבערך כל בית היה 2 שורות, ופירקתי (כדי להוריד ו'וים החיבור רבים...)
ממש ניתוח מקיף ומחכים.
תודה רבה!

 

[מוריופ]

.