במסגרת עבודתי כמאיירת דיוקנאות, ובעיקר דיוקני הנצחה,
אני מוקפת בכאב שבועט, בצער האיום והגעגוע התהומי...
אני לא מצליחה להתרגל, כי כל דמות היא עולם שלם של רגשות צבעים ומילים, שהיו ואינם.
אני מנסה לאסוף את עצמי פעם אחר פעם.
ברוב הפעמים ללא הצלחה. תוך כדי ציור אני פשוט בוכה.
בהתחלה, בני המשפחה מביאים לי תמונות של יקירם, מספרים לי עליו.
ויחד אנחנו בוחרים את התמונה ממנה נצא לדרך,
בשלב הבא אני הולכת לשיש ומדליקה נר שעווה לעילוי נשמתו.
מוסיפה פרק תהילים, ומשהו בתוכי נרגע.
כמאמינים בני מאמינים אנחנו יודעים כמה זה עושה נחת רוח לנשמה למעלה.
ורק אז אני ניגשת לצייר.
***
כז' חשון תשפ''א, היום לפני שנתיים. נפטר בפתאומיות דוד הולצמן ז"ל
איבדנו שכן יקר ואהוב בנסיבות טרגיות.
אחי היקר שהיה חברו הקרוב, לקח מאד קשה את האובדן,
וביקש ממני לצייר עבורו את דוד ז"ל.
ציירתי בקושי רב, והוספנו את הפסוק שמאד התאים לדוד:
"את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח...כי לישועתך קיווינו וציפינו כל היום"
את הציור הענקנו למשפחתו.
דוד הותיר אחריו אישה ותינוק קטן.
בזמנו ערכתי סרטון על תהליך העבודה שלקח כ-10 שעות.
התהליך תמציתי ומהווה רק נגיעה מתוך העבודה הארוכה והיסודית של איור דיוקן.
מאחר והוא מורכב מתמונות ולא תהליך מוסרט,
מומלץ לעצור, להתבונן, ולהכיר מעט את התהליך מאחורי הקלעים.
קישור לצפיה:
***
***
שניצור נצייר ונכתוב רק לשמחות.
אמן.
התהליך תמציתי ומהווה רק נגיעה מתוך העבודה הארוכה והיסודית של איור דיוקן.
מאחר והוא מורכב מתמונות ולא תהליך מוסרט,
מומלץ לעצור, להתבונן, ולהכיר מעט את התהליך מאחורי הקלעים.
קישור לצפיה:
דוד סירטון_בינוני.mp4
drive.google.com
א שִׁיר, לַמַּעֲלוֹת:
אֶשָּׂא עֵינַי, אֶל-הֶהָרִים-- מֵאַיִן, יָבֹא עֶזְרִי.
ב עֶזְרִי, מֵעִם יי-- עֹשֵׂה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
ג אַל-יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ; אַל-יָנוּם, שֹׁמְרֶךָ.
ד הִנֵּה לֹא-יָנוּם, וְלֹא יִישָׁן-- שׁוֹמֵר, יִשְׂרָאֵל.
ה יי שֹׁמְרֶךָ; יי צִלְּךָ, עַל-יַד יְמִינֶךָ.
ו יוֹמָם, הַשֶּׁמֶשׁ לֹא-יַכֶּכָּה; וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה.
ז יי, יִשְׁמָרְךָ מִכָּל-רָע: יִשְׁמֹר, אֶת-נַפְשֶׁךָ.
ח יי, יִשְׁמָר-צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ-- מֵעַתָּה, וְעַד-עוֹלָם."
אֶשָּׂא עֵינַי, אֶל-הֶהָרִים-- מֵאַיִן, יָבֹא עֶזְרִי.
ב עֶזְרִי, מֵעִם יי-- עֹשֵׂה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
ג אַל-יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ; אַל-יָנוּם, שֹׁמְרֶךָ.
ד הִנֵּה לֹא-יָנוּם, וְלֹא יִישָׁן-- שׁוֹמֵר, יִשְׂרָאֵל.
ה יי שֹׁמְרֶךָ; יי צִלְּךָ, עַל-יַד יְמִינֶךָ.
ו יוֹמָם, הַשֶּׁמֶשׁ לֹא-יַכֶּכָּה; וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה.
ז יי, יִשְׁמָרְךָ מִכָּל-רָע: יִשְׁמֹר, אֶת-נַפְשֶׁךָ.
ח יי, יִשְׁמָר-צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ-- מֵעַתָּה, וְעַד-עוֹלָם."
***
שניצור נצייר ונכתוב רק לשמחות.
אמן.
נערך לאחרונה ב: