דיון אוצר הקצרצר או שמא נקצר הנוצר?

[מ. י. פרצמן]

כתיבה בקצרה:
עם התקדמות העולם לדיגיטל הז'אנר הזה נכנס יותר ויותר, וככל שאני עוקבת אחריו אני יוצאת מבולבלת לגמרי לגבי המעלות והחסרונות שלו.
פעם, כדי לכתוב יצירה ספרותית היית צריך לכסות את עלות הדיו והדף וליצור חיבור של כמה מאות מילים (לפחות!) מלוטשות ושוות פרסום.
היום המטבע עובר למחשב וכל קטע רשאי להיות כתוב, וברגע שהוא כתוב הוא גם מפורסם. כי למה לא. וזה יפה.
טוב או רע?

וכאן אני באה לשאול:
היכן השלב שבו הקטע הופך להיות קטע ספרותי?
מה הופך כמה עשרות / מאות מילים מחוברות לקטע ספרותי שראוי להתפרסם,
ואם נהיה ספציפים (שלא לומר ברוטליים) - שראוי להתפרסם בפורום סופרים כפרוג?

 

[דוכסוסטוס]

מה הופך כמה עשרות / מאות מילים מחוברות לקטע ספרותי שראוי להתפרסם,
ואם נהיה ספציפים (שלא לומר ברוטליים) - שראוי להתפרסם בפורום סופרים כפרוג?

ביקושים.

 

[.כותבת.]

כתיבה בקצרה:
עם התקדמות העולם לדיגיטל הז'אנר הזה נכנס יותר ויותר

זה בהחלט עניין שיש בו מעלות וחסרונות, ושקשה לחלק מהאנשים לראות אותו.
לדעתי זה פשוט - קטע ספרותי כשמו כן הוא - נכתב על ידי סופר.
מהו סופר? אומן.
הקטע יכול להיות מדהים, מרגש, מעורר השראה.
השאלה היא האם זה נגרם מהתוכן או מצורת ההגשה.

אם (גם) צורת ההגשה היא זו שהפעימה - מדובר בקטע ספרותי.

 

[BEYOND]

כתיבה בקצרה:

מה זה קצר? שורה? חמש שורות? קטע של מאתיים מילה ולא של אלף?

היכן השלב שבו הקטע הופך להיות קטע ספרותי?

כשהוא כתוב טוב, כשהוא אומר משהו, כשהוא נוגע עמוק. (מפעים, משמח, מעציב, מרגש)
יש משהו מאד עוצמתי בכתיבה קצרה, מזוקקת.

למשל זה - קטע שפורסם ביום שישי שלאחר אסון מירון:

---------------------------------------------------
מי אשם/ליאור אנגלמן

מִי אָשֵׁם?
כְּשֶׁהָהָר בְּאֵבְלוֹ עוֹדֶנּוּ עָשֵּׁן
וְנַעַר רַמוּס בְּקֹשִׁי נוֹשֵׁם
וְיֶלֶד דּוֹמֵם בְּלִי זֵהוֹת וּבְלִי שֵׁם.
אֶל תִּשְׁאֲלוּ:
מִי אָשֵׁם? מִי אָשֵׁם?
עַכְשָׁו זְמַן שְׁתִיקָה,
לַמַּעַן הַשֵּׁם.
--------------------------------------------------

 

[.כותבת.]

מה זה קצר? שורה? חמש שורות? קטע של מאתיים מילה ולא של אלף?

אני לא חושבת שהכוונה הייתה לדיון ברשאיותו של הקטע להיחשב כספרותי - על פי אורכו

 

[BEYOND]

אני לא חושבת שהכוונה הייתה לדיון ברשאיותו של הקטע להיחשב כספרותי - על פי אורכו

אם נלך על פי הכותרות:

כתיבה בקצרה:

אפשר לומר שבשאלות מסתמן כיוון שונה

היכן השלב שבו הקטע הופך להיות קטע ספרותי?
מה הופך כמה עשרות / מאות מילים מחוברות לקטע ספרותי שראוי להתפרסם,
ואם נהיה ספציפים (שלא לומר ברוטליים) - שראוי להתפרסם בפורום סופרים כפרוג?

 

[מ. י. פרצמן]

---------------------------------------------------
מי אשם/ליאור אנגלמן

מִי אָשֵׁם?
כְּשֶׁהָהָר בְּאֵבְלוֹ עוֹדֶנּוּ עָשֵּׁן
וְנַעַר רַמוּס בְּקֹשִׁי נוֹשֵׁם
וְיֶלֶד דּוֹמֵם בְּלִי זֵהוֹת וּבְלִי שֵׁם.
אֶל תִּשְׁאֲלוּ:
מִי אָשֵׁם? מִי אָשֵׁם?
עַכְשָׁו זְמַן שְׁתִיקָה,
לַמַּעַן הַשֵּׁם.

בשיר הזה אין שום שאלה, הוא מורכב מאינספור אלמנטים אמנותיים שהופכים אותו לקטע אמנות.
בקטעי כתיבה ארוכים לרוב גם אין שאלה, אחרי כמה מאות מילה בדרך כלל אפשר להבחין ברמה הספרותית של הקטע ולדעת היכן למקם אותו בסקאלת האמנות.
האזור האפור נראה בעיניי בעיקר בקטעים הקצרים, של מאה-מאתיים ואפילו שלוש מאות מילה. בן-אדם קם בבוקר, רואה שמיים צהובים / שכן על אופנוע / איש אחד מעצבן נורא, בהפסקה בין הסדרים הוא כותב כמה מילים וכמה סימני קריאה, נכנס לפרוג ולוחץ אנטר. הופה, ארבעים, חמישים, שישים לייקים!
ולא, אל תגידו לי שברור מאליו שזה לא קטע ספרותי, כי יש כאן כמה כאלו עוצרי נשימה.
אני שואלת: היכן מרכיב הקיצור הוא מעלה, והיכן הוא דוגמת הזילות?

 

[הזדמנות]

זה מזכיר לי שאלה אחרת- קטע אומנותי הוא דווקא קטע שמתפרסם או גם כזה שנמצא במגירה ואף אחד לא נחשף אליו חוץ מהכותב עצמו? (אם עץ נופל ביער ואף אחד לא שומע האם הוא משמיע קול )
מה ההגדרה של קטע אומנותי? אולי היכולת להעביר רגש מסוים בקורא כל עוד הוא לא כתוב בשגיאות כתיב או נכתב בשפה עילגת והאורך לא בהכרח קובע?

 

[Talya kadosh]

גם אם מעולם לא חווית את הסיטואציה אתה מצליח מרגיש אותה.
זהו מבחינתי.
קטע קצר בדרך כלל לא נוגע באדם שקורא אותו. יש לזה הרבה סיבות, וכולן נכונות וטובות.
בפשטות, קטע שהסופר מצליח לגעת בך, לעורר משהו, לשנות, זה קטע טוב.
אפשר לכתוב מפוצץ ובכל אלמנטי הכתיבה היפים באורך ארוךךך וזה לא יגע בקורא...
מילת המפתח: תלוי.

 

[.כותבת.]

לא, אל תגידו לי שברור מאליו שזה לא קטע ספרותי, כי יש כאן כמה כאלו עוצרי נשימה.
אני שואלת: היכן מרכיב הקיצור הוא מעלה, והיכן הוא דוגמת הזילות?

מה ההגדרה של קטע אומנותי?

גם אם מעולם לא חווית את הסיטואציה אתה מצליח מרגיש אותה.
זהו מבחינתי.
קטע קצר בדרך כלל לא נוגע באדם שקורא אותו. יש לזה הרבה סיבות, וכולן נכונות וטובות.
בפשטות, קטע שהסופר מצליח לגעת בך, לעורר משהו, לשנות, זה קטע טוב.
אפשר לכתוב מפוצץ ובכל אלמנטי הכתיבה היפים באורך ארוךךך וזה לא יגע בקורא...
מילת המפתח: תלוי.

חלוקה על כולכם
אומנות מטבעה היא מחוץ לגבולות ההגדרה, על כן נקרא שמה - אומנות.
ייתכן שאין שום אפשרות או סיכוי להגדיר אותה נכון, על כל צורותיה השונות.

המילוג נותן את ההגדרה שאני הייתי קרובה אליה (שהיא לא בדיוק הגדרת האומנות כי אם שיוכה לאומן)
" אומנות היא מלאכה הנעשית על ידי בעל מקצוע שהגיע לדרגת מומחיות בתחומו "

לדעתי זה פשוט - קטע ספרותי כשמו כן הוא - נכתב על ידי סופר.
מהו סופר? אומן.
הקטע יכול להיות מדהים, מרגש, מעורר השראה.
השאלה היא האם זה נגרם מהתוכן או מצורת ההגשה.

אם (גם) צורת ההגשה היא זו שהפעימה - מדובר בקטע ספרותי.

 

[סיפור8]

" אומנות היא מלאכה הנעשית על ידי בעל מקצוע שהגיע לדרגת מומחיות בתחומו "

זו ההגדרה של אומן? או של אמן?

בנוגע לעניין עצמו- אולי נבדיל בין קטע קצר באורכו לבין קטע שההשקעה בו הייתה קצרה מאד... הדוגמא שלך, @מ. י. פרצמן , של הכותב ששפך קטע וקיבל כמה עשרות לייקים בעצם מדברת לא על האורך שלו אלא על רמת ההשקעה שלו. האם קטע כזה שנכתב בהנף יד יכול להיקרא ספרותי? האם שרבוט חסר מחשבה ייחשב כאומנות אמיתית?
ההבדל בין ציור מופשט של ילדון לבין ציור מופשט של אמן הוא שבציור האמן הושקעה מחשבה, הושקע רגש, הושקע חלק מהאמן בעצמו. זו גם הסיבה שתמונה של הנוף שצייר פיקאסו שווה עשרים דולר, והציור עצמו מאות אלפי דולרים.

 

[הזדמנות]

האם קטע כזה שנכתב בהנף יד יכול להיקרא ספרותי?

לגמרי כן. לפעמים הקטעים הכי טובים נוצרים בריפרוף קליל על המקלדת ואחרים שמקיזים עליהם שעות ואנרגיה יוצאים ממש לא משהו

 

[מ. י. פרצמן]

מכיוון שבפורום סופרים אנו ורגילים (נגיד) לקבל ביקורת, אני אהיה ישירה:
היו כאן בעבר כמה אשכולות שגרמו לי לחשוב על הנושא, אבל האשכול הזה גרם לי לפתוח את הדיון.
יש לי ביקורת עליו. מדובר בסופר - מוכשר - שכולנו מכירים ביכולתו הספרותית,
ובכל זאת, עד כמה שחיפשתי, לא הצלחתי למצוא בשום פינה בשיתוף ההוא את הזיקה הספרותית לכתוב.
כל מה שאני רואה הוא תכתובת חברית שלא השתמשה ביכולות ספרותיות אלא בחוש הומור, והגישה את חוש ההומור - כחוש בלבד. ללא שום זיקה ספרותית.
יש מתנגדים?

 

[נ. גל]

חלוקה על כולכם
אומנות מטבעה היא מחוץ לגבולות ההגדרה, על כן נקרא שמה - אומנות.
ייתכן שאין שום אפשרות או סיכוי להגדיר אותה נכון, על כל צורותיה השונות.

המילוג נותן את ההגדרה שאני הייתי קרובה אליה (שהיא לא בדיוק הגדרת האומנות כי אם שיוכה לאומן)
" אומנות היא מלאכה הנעשית על ידי בעל מקצוע שהגיע לדרגת מומחיות בתחומו "

אני לא נוהגת לבטא עמדות, אלא אם ראיתי במקור מוסמך שכן הוא הדבר. כיוון שחבל לכתוב, ואז לגלות שטעיתי. וכולנו יודעים כמה קל לטעות...
אז על פי מה שראיתי בתורת חסידות חב"ד (טוב, לא בטוח שהבנתי נכון וכו'. כן? אם מישהו לוקח את זה, שיקח בערבון מאוד מוגבל), אומנות פירושה היכולת לבטא את הנפש באופן מסוים.
למשל, אם אני אצור צלחת, לא יהיה בזה אומנות.
אבל אם ישב קדר אומן, שמסוגל לבטא בצורת הצלחת את מהלכי נפשו - זו תהא אומנות, גם אם אף אחד מלבדו לא יבין מה הקשר.
כנ"ל, אם אני אכתוב רשימת קניות סתמית, לא יהיה בזה אומנות, וממילא זה לא יהיה קטע ספרותי.
אבל אם אצליח לבטא בעזרת מילוי חללים לבנים בסימונים שחורים (הקרויים אותיות), את הנפש (שאותה עצמה, אכן לא ניתן להגדיר, אבל ניתן לפגוש אותה דרך מחשבות ורגשות) - הרי זה קטע אומנותי.

אז זו דעתי בעניין.
קטע ספרותי הוא קטע שיש בו ביטוי לנפשו של הכותב.

 

[פירי]

יש מתנגדים?

אכן

 

[מ. י. פרצמן]

אכן

פרטי, נמקי והסבירי.

 

[פירי]

פרטי, נמקי והסבירי.

לא הצלחתי ללמוד - גם לא מהאשכול הזה - מהם הקריטריונים להגדרת קטע ספרותי אמנותי, או איזה קטע לא נחשב ככזה. לכן לא אוכל להסביר לפי קריטריונים שנעלמים מעיני.
לפי עניות דעתי בלי הסברים הקטע ההוא ספרותי בהחלט גם אם הוא קצר. (לפחות כמו הסיפור בן ששת המילים של המינגווי).

את כתבת:

כל מה שאני רואה הוא תכתובת חברית שלא השתמשה ביכולות ספרותיות אלא בחוש הומור, והגישה את חוש ההומור - כחוש בלבד. ללא שום זיקה ספרותית.

ומה שאני רואה זה סיפור קצר עם אמירה שמוגש לקורא בצורה יפה מאד, עם הומור, במסגרת מעניינת.

 

[BEYOND]

מכיוון שבפורום סופרים אנו ורגילים (נגיד) לקבל ביקורת, אני אהיה ישירה:
היו כאן בעבר כמה אשכולות שגרמו לי לחשוב על הנושא, אבל האשכול הזה גרם לי לפתוח את הדיון.
יש לי ביקורת עליו. מדובר בסופר - מוכשר - שכולנו מכירים ביכולתו הספרותית,
ובכל זאת, עד כמה שחיפשתי, לא הצלחתי למצוא בשום פינה בשיתוף ההוא את הזיקה הספרותית לכתוב.
כל מה שאני רואה הוא תכתובת חברית שלא השתמשה ביכולות ספרותיות אלא בחוש הומור, והגישה את חוש ההומור - כחוש בלבד. ללא שום זיקה ספרותית.
יש מתנגדים?

קטעי הרץ ברשת...
אכן רובם לא אומנותיים במיוחד בלשון המעטה, בדרך כלל סוחטי דמעות צחוק או לייקים.
לא הייתי מגדירה אותם כקטעים אומנותיים.
(חלק מהם בדיחות ממש טובות, לא אכחיש, אבל זו אומנות מסוג שונה.)

פה ושם, מעט מעט יש קטעים יפים, עמוקים ונוגעים שאפשר לקחת לדרך. ולרוב - עומדים מאחוריהם כותבים מוכשרים ואמנים באמת.



וחוץ מכל זה יש תת סוגה כזאת

של שורות קצרות ורווחים גדולים

ברשימות תפוצה, בפוסטים, בבלוגים

בעיקר כאלו שיווקיים שמוכרים קורסים

או מוצר חדשני שמעולם לא שמעתם עליו

יש אפילו כותבי תוכן יעודיים

שממש מומחים לכתוב ככה

כמה מילים בכל שורה שלפעמים

נקטעת באמצע כי נגמר המקום
.
אולי זה גם סוג של אומנות.

 

[Natan Galant]

רואה רק עכשיו, ותודה ל -

הארות נוקדניות למקצועני־הכתיבה

'@מ. י. פרצמן', אצטרף לדברי '@פירי', ואוסיף: בקטע התכתובת המדובר באו לידי ביטוי כל תכונותיהם המופלאות של ההגיגים הנשפכים מקולמוס ידידנו הגאלאנטי, כולל הנקודות הקצובות - שזכו בחידוד מיוחד לאפקט שבהם. מוצלח ביותר!

www.prog.co.il

תכל'ס, בכנות, תהיתי אם הקטע ההוא ראוי לשיתוף בפורום כתיבה. אכן, באותם לבטים בדיוק שהועלו פה!
חשבתי שכן יכול להיות יפה להגיש קטע קצרצר בצורה שונה מהרגיל פה, באופן של צילומי מסך, שיבהירו שמדובר בתכתובת. בגלל שהתקשיתי בעריכה גם נוצר פערים בזמנים והשורות הראשונות קיבלו חותמת זמן מאוחרת יותר.

בסופו של דבר, מדובר בקטע שנכתב לחבר, עבר עריכה והתאמה לפורום, והועלה פה. האם הוא אכן עומד בקנה אחד עם ההגדרה של 'יצירה ספרותית'? אמממ... לא יודע.

הייתי שמח לראות עוד שיתופים של צילומי-מסך כאלו, באופן אישי, כל זמן שהם יהיו ברמה גבוהה ולא זולה.

הדיון פה מאוד מעניין.