אוי למי שבניו זכרים.
הוטל עליהם עול כבד סייגים וגדרים.
מהן בצנעה, מהן בפרהסיא, מהן במראית העין, מהן בחדרי חדרים.
חוקים חזקים ומצוות נוראות.
שלשה עשר ושש מאות.
ומי האיש הלזה.
שיקיים מה שכתוב בזה.
ואיך יוכל להנצל.
זריז או עצל.
שלא ייכשל ויחת.
או לא יפול באחת.
ואף גם זאת לא יצא ידי חובתו הרשומה.
כי יצר תושיה ומזימה.
אם לא יעסוק בתורה, ויפלפל בחכמה.
פירושי תורה ותעודה.
ספרא וספרי וכולא תלמודא.
והחכמה עמודיה שבעה.
אל על ינשאו מהר וגבעה.
הנה ההיגיון.
עמק עיון וגיא חזיון.
וחידוד חכמת המספר.
לא יאמינו כי יסופר.
וחכמת המידות.
לא ישיגוה ענוגי העם בשדה ושדות.
בה ידע החוקר אם יהום.
גבהי שמים וחקר תהום.
ולא ימצאו יושבי במלונה.
קצה לתכונה.
ואם גלגל חוזר ומזלות קבועים.
או הם נדים ונעים.
ובחכמת הטבע.
מעלות בסולם שבע.
ובחכמות האלוהות.
והצורות הטהורות.
והמה עשרה שהן עשר ספירות.
מי ימלל גבורות.
כמה לקה באצבע.
וכמה בחרפה ישבע.
אשר במטבע הזכרים נטבע.
נסתחפה שדהו.
טוב ישאהו עושהו.
אילו בראני אומן שעשאני אשה הגונה.
היום הייתי חכמת לב ובעלת בינה.
בידיה טוו אני ורעותי.
מחזיקות בפלך מוזרות בלבנה.
מספרות זו עם זו.
פעם באור פעם באפילות.
דברי הימים והבלי הטפלות.
ואולי כי חכמתי ביותר מהטויה ואמרתי אשרי.
לדעת מעשה פשתים שריקות ואורגים חורי.
שפת כוס ופטורי ציצים.
כרובים ותימורות וכל הני מילי מעלייתא.
צבע דקמתים ומחטא דתלמיותא.
ולעיתים מזומנות כדרך נשים כמשפט הבנות.
בתוך האפוד אשכבה בין שפתים.
מקום שפיתת הקדירות בין תנור וכירים.
חוטבה עצים וחותה בגחלים.
וטועמת מיני תבשילים.
ולמעודים ורגלים.
הנזם על אפי והעגילים.
את התוף בידי מנענים וצלצלים.
ולקץ ימים בהגיע פרקי ומזלי.
בחור וטוב יעלה בגורלי.
יאהבני אישי יושיבני בקתדרא.
יעדה עדי זהב על מעילי.
הנטיפות והשירות וגם כל חלי.
וביום מועד בעדן חדווה והכנסת כלה.
ובשבוע הבן תרבה שמחתי וגילי.
והיה כי ארעב יאכילני פת עמלה.
ולצמאי ישקני יין גדלי או יין חרדלי.
חוק ומוסר לא יפרע.
ועונתי לא יגרע.
שבת בשבתו וחודש בחדשו.
עלי יניח צדיק ראשו.
שלוש אלה יעשה לי כמצוות שוכן מעונה.
שאר כסות ועונה.
גם אני שלוש כנגד שלוש אשמור ואקים.
שלשה המה לא נפלאו ממני ולא רחוקים.
דם ואש וחלת לחם מה נמרצו שלשתן מנופת ערבו מדבש מתוקים.
עליהם אין להוסיף מספר ומנין.
אין לשאול אחריהן "הני נשי במאי זכיין".
אבינו שבשמים.
שעשית ניסים לאבותינו באש ובמים.
הפכת אור כשדים לבל ישרף בחימה.
והפכת דינה במעי אמה.
והפכת המטה לנחש לעיני אלפי רבבן.
והפכת היד הטהורה לבן.
והפכת ים סוף ליבשה.
וקרקע הירדן ארץ נגובה וקשה.
ההופכי הצור אגם מים.
מי יתן ותהפכני מזכר לנקבה.
אלו זכיתי לכך כמה חננתני טובה.
גברת הבית הייתי וחניתי לביתי מצבא.
ומה אדבר ומה אומר.
למה אבכה ולמה אתמרמר.
אם אבי שבשמים גזר עלי.
ונתן בי מום קבוע אי אפשי להסירו מעלי.
והדאגה במה שאי אפשר כאב אנוש וחבל.
ולא יועילו בה תנחומין של הבל.
אמרתי אשא ואסבול עד אגוע ואבול.
ואחר שכך למדתי מפי השמועה.
שמברכין על הטובה ועל הרעה.
אברך בקול נמוך בשפה חלושה.
ברוך אתה ה' שלא עשני אשה.
אוי להם לבריות מעלבון שכלם הזר והדעות הלא נכריות.
לכל זכר ישמחו לכל נקבה יצווחו.
כאילו כל בן הילוד כרבי יהודה בנציבין.
כרבי אליעזר בן עזריה בלוד.
וכל הבת תנחיל במשפחה עמל וכעס אלפים בת.
ואנחנו פעמים רבות בכמה יצורים מצאנו ראינו הפך הדברים.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
