אויר או אוויר

חולדי 2 · 13/8/12

בכתיב חסר: אויר או אוויר? כנ"ל אוירי או אווירי?

אברהם · 13/8/12

בכתיב חסר - אוירי, אויר
בכתיב מלא - אווירי, אוויר

חולדי 2 · 13/8/12

הכוונה ללא ניקוד.
כשהמילה מנוקדת בודאי אֲוִיר, אֲוִירִי.

אברהם · 13/8/12

ללא ניקוד משתמשים בכתיב מלא, ולא בכתיב חסר
בכתיב מלא כפי שכתבתי

יענקי111 · 14/8/12

גם בכתיב חסר, כשאין ניקוד כותבים אוויר, כי כל עוד יש אפשרות לפרש את המילה בצורה אחרת - דהיינו, בכתיבת המילה אויר אפשר לפרשה מלשון איור - לא שייך בזה כתיב חסר!!!

אברהם · 14/8/12

נכתב ע"י hgbeh;836684:
גם בכתיב חסר, כשאין ניקוד כותבים אוויר, כי כל עוד יש אפשרות לפרש את המילה בצורה אחרת - דהיינו, בכתיבת המילה אויר אפשר לפרשה מלשון איור - לא שייך בזה כתיב חסר!!!

זה בדיוק מה שנקרא "כתיב מלא"

חיטובים · 14/8/12

אגב, הניקוד אצל האיטלקים ודומה שגם אצל התימנים בו' צרויה - אוֵיר.

יענקי111 · 14/8/12

נכתב ע"י אברהם;836686:
זה בדיוק מה שנקרא "כתיב מלא"

אני הבנתי מדבריך כלל: ללא ניקוד כותבים בכתיב מלא, ולכן כתבתי כי לדעתי זה לא נכון, כי גם ללא ניקוד כותבים כתיב חסר חוץ ממה שאפשר לפרש את המילה בצורה אחרת, וכמו שכתבתי.

יום אביב · 14/8/12

לתשומת לב, הכתיב החסר - הכוונה לכתיב חסר הניקוד, שנוסיף בו ווי"ם ויודי"ן לפי הצורך. הכתיב המלא - הכוונה לכתיב שנכתב עם ניקוד מלא.
על כן:
בכתיב מלא: אויר, אוירי
בכתיב חסר: אוויר, אווירי.

גם בחוברת האקדמיה המצויה בידי, זו ההתנסחות: כללי הכתיב חסר הניקוד.

אפכא מסתברא · 14/8/12

"הכתיב חסר הניקוד" - מפאת חסרון הניקוד הוא נכתב בכתיב מלא, דהיינו נוספות בו וא"וין ויו"דין להקלת הקרי.
לעומת זאת - "כתיב חסר" הוא המנוקד, שבו "חסרות" הוא"וין והיו"דין היתרות.

יום אביב · 14/8/12

אם כן, אפכא, הכתיב חסר הניקוד הוא המלא, והכתיב המנוקד הוא החסר?

בחוברת שבידי, לא נכתב כלל המינוח כתיב מלא/חסר, אלא רק כתיב חסר ניקוד/כתיב מנוקד.

אפכא מסתברא · 14/8/12

אכן, מקובל לכנות "כתיב מלא" את הכתיב המלא בווא"וין וביו"דין והוא חסר הניקוד, ו"כתיב חסר" את המנוקד.
אבל אנו מוצאים את הכינויים "מלא" ו"חסר" גם על טקסט מנוקד, כמו בפרושים על המקרא על מלה שניקודה הרגיל הוא בלי וא"ו, למשל יעקב (חסר), ובמקום אחד היא מנוקדת יעקוב (מלא), אליהו (מלא) לעומת אליה (חסר), וכמו"כ ראו באיכה א ברש"י: "לפני רודף" - כל 'רודף' שבמקרא חסר וזה מלא, שנרדפו רדיפה שלימה; על כן יסד הפייט: 'מלא רודפתי וחסרה שנת גאולי' - 'שנת גאלי באה' חסר כתיב. (מי יאיר את עיני להבין את דברי הפייטן - בתנ"ך שבידי כתוב 'גאולי' מלא

)

אברהם · 14/8/12

נכתב ע"י hgbeh;836749:
אני הבנתי מדבריך כלל: ללא ניקוד כותבים בכתיב מלא, ולכן כתבתי כי לדעתי זה לא נכון, כי גם ללא ניקוד כותבים כתיב חסר חוץ ממה שאפשר לפרש את המילה בצורה אחרת, וכמו שכתבתי.

עד בוא האקדמיה - לא היו בזה כללים כלל ואפשר לראות דוגמאות למשל בש"ס איך במקום אחד כותבים כך ובמקום אחר כותבים אחרת, את אותה מילה.
במקרים מסוימים אכן זה כפי שכתבת, שישנן מילים לא מנוקדות שנכתבות באופן זהה לצורתן המנוקדת, כי אי אפשר לפרש את המילה בצורה אחרת, וישנן מילים שהוסיפו להם את אימות הקריאה ו"ו ויו"ד, כדי לעזור לקרוא את המילה כי בלעדיהן היא היתה עלולה להתפרש בצורה שונה.
מנגד - יש מקרים רבים בהן מילים שאי אפשר לקרוא אותן בצורה שונה כשהן לא מנוקדות, ובכל זאת הוסיפו להן את אימות הקריאה, וישנן מילים שאפשר להתבלבל ולא הוסיפו להן.
כמו כן ישנן מילים שאם לא מוסיפים להן את אימות הקריאה אפשר לקרוא אותן אחרת מהכוונה, אך כשמוסיפים להן גם אפשר לקרוא אותן בצורה שונה. למשל המילה חִיֵּךְ, ללא ניקוד היא תכתב חייך, אך כעת אפשר לקרוא אותה גם חַיֶּיךָ וגם חַיַּיִךְ, ואם היית משאיר את המילה בכתיב חסר - כלומר חיך - לא היה צריך להיות בלבול (כי המילה חֵךְ לפי שיטתך לא צריכה לקבל את האות י' כי אין מה להחליף בינה לבין מילה אחרת, אך בכ"ז בספרות הישנה מקובל לכתוב חיך במקום חך)

באה האקדמיה וניסתה לקבע כללים ברורים - מתי יתוספו אימות הקריאה ומתי לא. הכללים שלהם בפירוש לא מתאימים לכלל שכתבת, אלא הם כללים דקדוקיים נטו. זה נכון שברוב המקרים התוצאה תהיה תואמת לכלל שלך - אך לא תמיד.
לענ"ד הכללים שלהם יותר מדי שרירותיים ולא יעילים, ולכן יש להעדיף את הכלל שאותו אתה נקטת. אך עדיין צריך לקרוא לזה כתיב מלא. מלא - מתי שצריך, להבדיל מכתיב חסר שם אימות הקריאה לא קיימות.