שמש פז קיץ נמלטה בבעתה
רעם בודד האיר שמי עלטה,
ואני תמהתי מהיכן הנה בא?
שוב שמש הגיחה דמעה מחתה.
עמדתי רועד כעל סיפה של תהום
גופי התכווץ מפני סער יהום
ואני תהיתי הקיץ הקץ, וכבר בא?
ורוח יללה נוגות סתם פתאום.
תלוי הייתי בין תקווה ליאוש
הספק מזמזם כמו מעוף היתוש,
ואני שואל איכה אבא?
לבי דווי, כל גופי בית מיחוש.
הערב רד עלטה כבדה נפלה
תקוותי נגוזו כשאימה שפלה,
ואני שואג אוי, אנה אני בא...
פתאום עוד נפער חור שחור, אפלה!
עבר הוה ועתיד לפתע חברו
ללחום בי כך נדמה התחברו,
צרחתי באלם הוי קלי, מה הבא?
בעודי חושש מפני רגעים שעברו.
סופה מאימת לנתץ יציבות
ודווקא מנוחה מביאה לעצבות
השם בשמיים מה כל זה שבא?
התרסתי בלחש ללא כל חשיבות.
{ו} {ו} {ו} {ו} {ו} {ו} {ו} {ו} {ו} {ו} {ו}
ואז הופיע אותו קול דקיק
שצץ במהירות כנחש מנקיק
וקרא כשופר הנה הוא בא...
לא יכולתי את קריאתו להשתיק.
עמדתי נפעם מול זריחה חדשה
שפשפתי עיניים נקיתי עדשה,
חזיתי כיצד התקדם הוא ובא
חיזיון יציב הליכתו אדישה.
ובהסח הדעת בצבצה אמונה
בבוראי המצפה שאכניסו לתמונה,
זקוק אני לעזרתך אבא...
בכיתי, כשידי בידו חפונה.
אור הציף את גופי הנרגש
אבי קרבני ואלי ניגש,
לאלפך בינה אני בא
בטוחני לך ישתנה המרגש.
מעולם לא עזבתיך, לאט אבי
עזבת אתה אותי, בני חביבי,
ואליך למרות זאת הייתי בא
אם לא בטובה, במסווה זאבי!
כשבכית אתה, סבלתי אני
צערך יקירי הכפיל את עוניי,
ועתה כשאלי שוב אתה בא
שמחתך ותקוותך עדי עד הנני!
רעם בודד האיר שמי עלטה,
ואני תמהתי מהיכן הנה בא?
שוב שמש הגיחה דמעה מחתה.
עמדתי רועד כעל סיפה של תהום
גופי התכווץ מפני סער יהום
ואני תהיתי הקיץ הקץ, וכבר בא?
ורוח יללה נוגות סתם פתאום.
תלוי הייתי בין תקווה ליאוש
הספק מזמזם כמו מעוף היתוש,
ואני שואל איכה אבא?
לבי דווי, כל גופי בית מיחוש.
הערב רד עלטה כבדה נפלה
תקוותי נגוזו כשאימה שפלה,
ואני שואג אוי, אנה אני בא...
פתאום עוד נפער חור שחור, אפלה!
עבר הוה ועתיד לפתע חברו
ללחום בי כך נדמה התחברו,
צרחתי באלם הוי קלי, מה הבא?
בעודי חושש מפני רגעים שעברו.
סופה מאימת לנתץ יציבות
ודווקא מנוחה מביאה לעצבות
השם בשמיים מה כל זה שבא?
התרסתי בלחש ללא כל חשיבות.
{ו} {ו} {ו} {ו} {ו} {ו} {ו} {ו} {ו} {ו} {ו}
ואז הופיע אותו קול דקיק
שצץ במהירות כנחש מנקיק
וקרא כשופר הנה הוא בא...
לא יכולתי את קריאתו להשתיק.
עמדתי נפעם מול זריחה חדשה
שפשפתי עיניים נקיתי עדשה,
חזיתי כיצד התקדם הוא ובא
חיזיון יציב הליכתו אדישה.
ובהסח הדעת בצבצה אמונה
בבוראי המצפה שאכניסו לתמונה,
זקוק אני לעזרתך אבא...
בכיתי, כשידי בידו חפונה.
אור הציף את גופי הנרגש
אבי קרבני ואלי ניגש,
לאלפך בינה אני בא
בטוחני לך ישתנה המרגש.
מעולם לא עזבתיך, לאט אבי
עזבת אתה אותי, בני חביבי,
ואליך למרות זאת הייתי בא
אם לא בטובה, במסווה זאבי!
כשבכית אתה, סבלתי אני
צערך יקירי הכפיל את עוניי,
ועתה כשאלי שוב אתה בא
שמחתך ותקוותך עדי עד הנני!
נערך לאחרונה ב: