שיר אָנוּ מֻתָּרִים

אוריצפת

משתמש מקצוען
סליחה, הנהלה. קשה עליי ההתאפקות. שבוע שלם הוא גזרה שאין אני יכול לעמוד בה.


אָנוּ מֻתָּרִים


אַנְשֵׁי חֶסֶד-חִנָּם
תִּינוֹקוֹת
שְׁבוּיִים בְּדַעַת (מָקוֹם וְקָהָל) –
רֹאשָׁם בַּשָּׁמַיִם, עַתָּה רַב חִנָּם
נֶעֱטָפִים בְּהִסּוּס
חֲפֵצִים הִתְנַקּוֹת
. וְעָווֹן בָּם אָיִן.

(תְּפִלָּה בִּזְמַנָּהּ? לֹא הֵם שֶׁהִפְסִידוּ;
בִּ"יהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא" לֹא דִּבְּרוּ מֵעוֹלָם;
לֹא רָמְסוּ הֵיכַל-קֹדֶשׁ בְּרֶגֶל גַּסָּה;
אֵין מִצְוָה בְּיָדָם 'מְלֻמָּדָה'.
חֶסְרוֹן דַּעְתָּם – לֹא מֵזִיד הוּא
אִישׁ מֵהֶם לֹא כִּוֵּן וְעָשָׂה;
אַף שׁוֹגֵג לֹא נֶחְשָׁב
חֶטְאָם, אֵין לוֹ עֵרֶךְ
גַּם בּוֹ – רַק רֹאשֵׁנוּ יֶאְשַׁם
כִּי נַפְשֵׁנוּ הִצַּלְנוּ, לֹא נֶפֶשׁ אַחִים
לַנְחוֹתָם הַדֶּרֶךְ.)

בְּרַם, זְכֻיּוֹת בְּיָדָם – לְמֵאוֹת
מְלֵאִים כָּרִמּוֹן
מִי יִסְפֹּר וְיִמְנֶה וְיִפְקֹד
מַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים
מַסְפִּיגִים בָּם, מַרְוִים
מְקַיְּמִים וְעוֹשִׂים לַבְּרִיּוֹת, לַשָּׁמַיִם
צִדְקַת פִּזְרוֹנָם לֹא כִּכְסוּת לְעֵינַיִם
לַחְמָם כִּי פָּרְסוּ לְאֶבְיוֹן – מִלֵּב רַךְ
(לֹא כְּחַ"י פַּעֲמַיִם שֶׁל "מִי שֶׁבֵּרַךְ"...)

* * *

וַהֲרֵי הֵם עוֹמְדִים לְפָנֶיךָ כְּצַדִּיקִים
גְּמוּרִים
הַיּוֹם הֵם בָּאִים אֶל בֵּיתְךָ בְּיִרְאָה
טְהוֹרִים
אֵיכָה יִתְפַּלְּלוּ עִמָּנוּ, דַּלִּים וְרֵיקִים?!

. בְּכֵן, בְּאֵין כָּל בְּרֵרָה
. אָנוּ מַתִּירִין - - -
 

הנף מקלדת

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
אין לכתוב לגופו של תוכן (זאת גזירה שאכיפתה נשמרת)
אלא לגופו של טקסט
והנה הוא משובח ומעביר רטט ורתת.

אמנם דופקים אנו כנגד ליבנו ביו"כ, ולא עסוקים בלחפש חטאי האחרים.
אבל אל נא לנו להתעלם מהחורבן הרוחני של כלל ישראל, של אותם תינוקות הדעת שערבים אנו בעדם.
ידע כל פעול ויבין כל יצור, אנא....
 

ארבע

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
הפקות ואירועים
מְקַיְּמִים וְעוֹשִׂים לַבְּרִיּוֹת, לַשָּׁמַיִם
צִדְקַת פִּזְרוֹנָם לֹא כִּכְסוּת לְעֵינַיִם
לַחְמָם כִּי פָּרְסוּ לְאֶבְיוֹן – מִלֵּב רַךְ
(לֹא כְּחַ"י פַּעֲמַיִם שֶׁל "מִי שֶׁבֵּרַךְ"...)

איזו עקיצה!
ובכל זאת, גדול המצווה וכו'
 

דיונון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
אמנם דופקים אנו כנגד ליבנו ביו"כ, ולא עסוקים בלחפש חטאי האחרים.
אבל אל נא לנו להתעלם מהחורבן הרוחני של כלל ישראל, של אותם תינוקות הדעת שערבים אנו בעדם.
ידע כל פעול ויבין כל יצור, אנא....
זה נכון ומוסכם.
אבל לא הבנתי את האדרת האנשים הנחמדים שמעבר לגדר, שהם באמת נחמדים, אבל למה להיסחף?
בְּרַם, זְכֻיּוֹת בְּיָדָם – לְמֵאוֹת
מְלֵאִים כָּרִמּוֹן
מִי יִסְפֹּר וְיִמְנֶה וְיִפְקֹד
מַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים
מַסְפִּיגִים בָּם, מַרְוִים
מְקַיְּמִים וְעוֹשִׂים לַבְּרִיּוֹת, לַשָּׁמַיִם
צִדְקַת פִּזְרוֹנָם לֹא כִּכְסוּת לְעֵינַיִם
לַחְמָם כִּי פָּרְסוּ לְאֶבְיוֹן – מִלֵּב רַךְ
(לֹא כְּחַ"י פַּעֲמַיִם שֶׁל "מִי שֶׁבֵּרַךְ"...)
 

+shira

משתמש סופר מקצוען
דעתי העניה היא שאי אפשר לא לכתוב לגופו של תוכן כאן.
זה שיר שעוצמתו בתוכנו, והשירה המשובחת רק עושה לו שירות טוב.
אז התוכן וואו. כמו אגרוף לפנים.

(ואולי זה נכון,
פחות חובות,
פחות תביעה,
יותר מעשים כנים.
אבל מניין יימצאו להם, חרטה
ולב נשבר
וגעגועים?)

וברמת הטקסט - השימוש בסוגריים כאן בשתכלל לאומנות של ממש. הגיתם סוגה.
 

+shira

משתמש סופר מקצוען
אכן ואכן
אבל אני הרגשתי לאחר הקריאה: אנו מיותרים.
לא התייחסתי לתוכן התוכן, אא רק לעובדה שהוא עושה את השיר.
אבל אם כבר כותרת חלופית, הייתי קוראת לו: קנאת בן החורין בתינוק שנשבה.
 
נערך לאחרונה ב:

אוריצפת

משתמש מקצוען
אכן ואכן
אבל אני הרגשתי לאחר הקריאה: אנו מיותרים.

מכולם, התגובה הזאת הקפיצה אותי.

טוב, אז אני מבין שהגרעין קשה לעיכול.
קיבות עדינות שכמותכם.

למה האנשים האלה מוגדרים, על-פי ההלכה ובלשון חז"ל, כ'תינוקות'? למה לא די לדבר על כך 'שנשבו'?
כאשר התינוק שלכם, נניח בן השנה, זוחל ומדדה ומגיע אל המפסק - ומדליק את האור בשבת קודש. מה זה בדיוק - מזיד? שוגג? אנוס?
התשובה הנכונה היא, שמעשיו של התינוק אפילו 'אנוס' אין בהם. אפס איסור. ולמה? כי הוא חסר כל דעה וידע, אין לו שמץ על המושג 'שבת', וכו'.
אבותיהם של אלה לא תינוקות היו ולא נשבו, אלא שנו ופרשו. אפיקורסים - להכעיס, או לתיאבון. אבל אלה של דורנו זה, לא שנו מאומה, אין בהם בדל של ידיעה, ריקים ונבובים ותוכן יהודי בהם אין. לפיכך, גם נדנוד של חטא אין בהם, לא מזיד ולא שוגג, לא אנוס ואף לא 'מתעסק'. שום-כלום.
תארו לעצמכם: אנשים, יהודים, בניו של מלך מלכי המלכים - ואין בהם שום חטא ועוון!
לעומת זאת, מעשים טובים יש בהם עד אין סוף. חז"ל מעידים עליהם שמלאים הם במצוות כרימון. הם רק לא יודעים זאת. איש לא מספר להם.
ובכן, מה אנו, החכמים בעינינו, עושים? מוצאים לנו שעה פנויה בשבוע (לא יותר, חלילה), משנסים מותניים ומנערים חוצניים, חוצים את הכביש והולכים ודופקים בדלתותיהם ומספרים להם כמה ה' אוהב אותם. עומדים ומציעים להם ממרכולתו של הקדוש ברוך-הוא: "שמא תרצו לשמוע על כשרות המטבח? על חשיבותה של מזוזה? אולי נייסד כאן שיעור בהלכות שבת, פעם בשבוע?". בכל הזדמנות, בכל מפגש, בכל חיכוך - מאירים פנים ומדברים על יהדות, מגלים להם שבני מלכים הם ומביאים בפניהם את האור ואת היופי שבקדושה ובטהרה -
אה, לא. סליחה. איזו אוטופיה מטופשת. מה לנו ולהם מה. מי הם בכלל שנטבול זרת במים קרים עבורם. הרבה יותר נוח להמשיך לרבוץ באיזור הנוחות שלנו ולקטר על כמה שהם רשעים ארורים וחסרי עולם הבא ושיילכו כבר לכל הרוחות - - -

עולם הפוך ראיתי.
והלב בוכה.
 

ארבע

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
הפקות ואירועים
עצבנתני!
בבית שלנו התארחו (עד הקורונה) בעלי תשובה נון סטופ.
נשמתי קרוב רחוקים מהעריסה.
כשהקימו את אל המעיין אמא שלי לקחה אותי, ילדה רכה ממש (בת שלוש מקסימום!!!) ביחד איתה לביקורי בית כדי לשכנע אנשים לרשום את ילדיהם לחינוך תורני. את המכירה הסינית שלהם באולמי חן בפ"ת למען יסוד בית הספר של שושנה שרעבי ע"ה אמא שלי ארגנה ויזמה. ולא, אנחנו לא ש"סניקים ולא היו לנו שום ג'ובות בעקבות העניין. זה פשוט בער בנפשה. (לימים, כשחיפשתי עבודה בהוראה, בש"ס לא רצו להסתכל עלי).
המיטות שלנו ניתנו לאורחים שבאו לטעום שבת מהי, ואנחנו הצטופפנו בסלון על מזרנים.
ולא הסתכלנו עליהם מלמעלה מעולם ועד עולם. אנשים אחים אנחנו.

אז אל תקרא לי מפונקת ולא טובלת אצבע ולא קיבה עדינה ולא מתנשאת.
 

ארבע

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
הפקות ואירועים
נ.ב. אני מצפה להתנצלות. ממש כך.
 

הנף מקלדת

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מכולם, התגובה הזאת הקפיצה אותי.

טוב, אז אני מבין שהגרעין קשה לעיכול.
קיבות עדינות שכמותכם.

למה האנשים האלה מוגדרים, על-פי ההלכה ובלשון חז"ל, כ'תינוקות'? למה לא די לדבר על כך 'שנשבו'?
כאשר התינוק שלכם, נניח בן השנה, זוחל ומדדה ומגיע אל המפסק - ומדליק את האור בשבת קודש. מה זה בדיוק - מזיד? שוגג? אנוס?
התשובה הנכונה היא, שמעשיו של התינוק אפילו 'אנוס' אין בהם. אפס איסור. ולמה? כי הוא חסר כל דעה וידע, אין לו שמץ על המושג 'שבת', וכו'.
אבותיהם של אלה לא תינוקות היו ולא נשבו, אלא שנו ופרשו. אפיקורסים - להכעיס, או לתיאבון. אבל אלה של דורנו זה, לא שנו מאומה, אין בהם בדל של ידיעה, ריקים ונבובים ותוכן יהודי בהם אין. לפיכך, גם נדנוד של חטא אין בהם, לא מזיד ולא שוגג, לא אנוס ואף לא 'מתעסק'. שום-כלום.
תארו לעצמכם: אנשים, יהודים, בניו של מלך מלכי המלכים - ואין בהם שום חטא ועוון!
לעומת זאת, מעשים טובים יש בהם עד אין סוף. חז"ל מעידים עליהם שמלאים הם במצוות כרימון. הם רק לא יודעים זאת. איש לא מספר להם.
ובכן, מה אנו, החכמים בעינינו, עושים? מוצאים לנו שעה פנויה בשבוע (לא יותר, חלילה), משנסים מותניים ומנערים חוצניים, חוצים את הכביש והולכים ודופקים בדלתותיהם ומספרים להם כמה ה' אוהב אותם. עומדים ומציעים להם ממרכולתו של הקדוש ברוך-הוא: "שמא תרצו לשמוע על כשרות המטבח? על חשיבותה של מזוזה? אולי נייסד כאן שיעור בהלכות שבת, פעם בשבוע?". בכל הזדמנות, בכל מפגש, בכל חיכוך - מאירים פנים ומדברים על יהדות, מגלים להם שבני מלכים הם ומביאים בפניהם את האור ואת היופי שבקדושה ובטהרה -
אה, לא. סליחה. איזו אוטופיה מטופשת. מה לנו ולהם מה. מי הם בכלל שנטבול זרת במים קרים עבורם. הרבה יותר נוח להמשיך לרבוץ באיזור הנוחות שלנו ולקטר על כמה שהם רשעים ארורים וחסרי עולם הבא ושיילכו כבר לכל הרוחות - - -

עולם הפוך ראיתי.
והלב בוכה.

אדוני המשורר, אל נא באפך.

בצאתך לסנגר אל אחינו ה'תינוקות', נמצאת מקטרג על לגיונו של מלך.
אולי ממולאים אנו בחיצוניות, אך כמה גרגרי רימון ,נופלים גם בחיקנו.
מקדישים אנו את חינו לעובדו, באים ביומו הגדול לבקש קירבתו.
ומצרים אנו על בניו שאמורים להיות בוגרים, ובלי אשמתם מדדים על ארבע.

נכון שכדאי שנשנס מותניים לגדלם ולטפחם, כדאי להיזהר שלא נשכח את טיפוחינו אנו.

בבואנו ביום הכיפורים, מתוך ידיעת מיעוט ערכנו, לא נשכח את מיליוני המצוות שהיו אמורות להזריח מלכותו, וטרם באו.
 

דיונון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
מכולם, התגובה הזאת הקפיצה אותי.

טוב, אז אני מבין שהגרעין קשה לעיכול.
קיבות עדינות שכמותכם.

למה האנשים האלה מוגדרים, על-פי ההלכה ובלשון חז"ל, כ'תינוקות'? למה לא די לדבר על כך 'שנשבו'?
כאשר התינוק שלכם, נניח בן השנה, זוחל ומדדה ומגיע אל המפסק - ומדליק את האור בשבת קודש. מה זה בדיוק - מזיד? שוגג? אנוס?
התשובה הנכונה היא, שמעשיו של התינוק אפילו 'אנוס' אין בהם. אפס איסור. ולמה? כי הוא חסר כל דעה וידע, אין לו שמץ על המושג 'שבת', וכו'.
אבותיהם של אלה לא תינוקות היו ולא נשבו, אלא שנו ופרשו. אפיקורסים - להכעיס, או לתיאבון. אבל אלה של דורנו זה, לא שנו מאומה, אין בהם בדל של ידיעה, ריקים ונבובים ותוכן יהודי בהם אין. לפיכך, גם נדנוד של חטא אין בהם, לא מזיד ולא שוגג, לא אנוס ואף לא 'מתעסק'. שום-כלום.
תארו לעצמכם: אנשים, יהודים, בניו של מלך מלכי המלכים - ואין בהם שום חטא ועוון!
לעומת זאת, מעשים טובים יש בהם עד אין סוף. חז"ל מעידים עליהם שמלאים הם במצוות כרימון. הם רק לא יודעים זאת. איש לא מספר להם.
ובכן, מה אנו, החכמים בעינינו, עושים? מוצאים לנו שעה פנויה בשבוע (לא יותר, חלילה), משנסים מותניים ומנערים חוצניים, חוצים את הכביש והולכים ודופקים בדלתותיהם ומספרים להם כמה ה' אוהב אותם. עומדים ומציעים להם ממרכולתו של הקדוש ברוך-הוא: "שמא תרצו לשמוע על כשרות המטבח? על חשיבותה של מזוזה? אולי נייסד כאן שיעור בהלכות שבת, פעם בשבוע?". בכל הזדמנות, בכל מפגש, בכל חיכוך - מאירים פנים ומדברים על יהדות, מגלים להם שבני מלכים הם ומביאים בפניהם את האור ואת היופי שבקדושה ובטהרה -
אה, לא. סליחה. איזו אוטופיה מטופשת. מה לנו ולהם מה. מי הם בכלל שנטבול זרת במים קרים עבורם. הרבה יותר נוח להמשיך לרבוץ באיזור הנוחות שלנו ולקטר על כמה שהם רשעים ארורים וחסרי עולם הבא ושיילכו כבר לכל הרוחות - - -

עולם הפוך ראיתי.
והלב בוכה.
דברים יפים ומאירים.
אבל עדיין, מעט צרם לי עניין אחד,
נכון שאחינו הם נשמות קדושות וכו' וצריך לקרב וכו' - אמת. (גדר 'תינוק שנשבה' מוגדר קצת אחרת בקרב הפוסקים, מה שלא גורע מחשיבות הקירוב. אבל נניח לזה)
אבל כמו ש'הם' מלאים מצוות כרימון, גם לנו - ה'עבריינים', יש קצת קצת מצוות, לפחות ברמה שלהם יש.
ובעיקר -
צִדְקַת פִּזְרוֹנָם לֹא כִּכְסוּת לְעֵינַיִם
לַחְמָם כִּי פָּרְסוּ לְאֶבְיוֹן – מִלֵּב רַךְ
(לֹא כְּחַ"י פַּעֲמַיִם שֶׁל "מִי שֶׁבֵּרַךְ"...)
הייתי וזקנתי, וראיתי אברכים שחיים על השקל חותכים סכומים כבדים לצדקה, בשושו, בלי שאף אחד ידע - רק בגלל שכאב להם כאבו של האחר.
סתם השחרה לא יפה של הציבור שלנו, ובפרט שזה לא נכון. לשני הצדדים.
אציין שהבית של ההורים שלי ממוקם באחת מ'ערי הספר', ופתוח לרווחה לכל יהודי ויהודי,
ומקטנות זה מה שנשמתי בכמויות,
בעלי תשובה, גרים, וכל מבקש בית וקירוב ויהדות.
ומה שיפה - שהם אח"כ המשיכו לכל העדות הקדושות - חבדניקים, ליטאים, הכל.
קירבנו לשם שמים, כדי שיתקרבו להקב"ה.
המיקום והדרך מעולם לא סומנו עבורם, הם בחרו את שנח להם.
בכולופן, למה הדרך להארת ההסתכלות עליהם צריכה לעבור במסלול הטלת המומים והשחרת היהודים היראים והשלמים?
 

דיונון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
נ.ב. אני מצפה להתנצלות. ממש כך.
לא צריך להיסחף.
אף אחד לא התכוון אישי,
@אוריצפת המבריק ביטא רעיון נכון מאד, אבל בצורה שקצת מכלילה/פוגעת/מה-שלא-יהיה.
בואו לא נהפוך את הפורום לאישי/חברתי עד כדי כך.
 

ארבע

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
הפקות ואירועים
הוא קצף על התגובה שלי.
טוב אני לא אתפלל איתו, עונש.
 

הדוויג

עורך תוכן ראשי
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
עריכה תורנית
אָנוּ מֻתָּרִים


אַנְשֵׁי חֶסֶד-חִנָּם
תִּינוֹקוֹת
שְׁבוּיִים בְּדַעַת (מָקוֹם וְקָהָל) –
רֹאשָׁם בַּשָּׁמַיִם, עַתָּה רַב חִנָּם
נֶעֱטָפִים בְּהִסּוּס
חֲפֵצִים הִתְנַקּוֹת
. וְעָווֹן בָּם אָיִן.

(תְּפִלָּה בִּזְמַנָּהּ? לֹא הֵם שֶׁהִפְסִידוּ;
בִּ"יהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא" לֹא דִּבְּרוּ מֵעוֹלָם;
לֹא רָמְסוּ הֵיכַל-קֹדֶשׁ בְּרֶגֶל גַּסָּה;
אֵין מִצְוָה בְּיָדָם 'מְלֻמָּדָה'.
חֶסְרוֹן דַּעְתָּם – לֹא מֵזִיד הוּא
אִישׁ מֵהֶם לֹא כִּוֵּן וְעָשָׂה;
אַף שׁוֹגֵג לֹא נֶחְשָׁב
חֶטְאָם, אֵין לוֹ עֵרֶךְ
גַּם בּוֹ – רַק רֹאשֵׁנוּ יֶאְשַׁם
כִּי נַפְשֵׁנוּ הִצַּלְנוּ, לֹא נֶפֶשׁ אַחִים
לַנְחוֹתָם הַדֶּרֶךְ.)

בְּרַם, זְכֻיּוֹת בְּיָדָם – לְמֵאוֹת
מְלֵאִים כָּרִמּוֹן
מִי יִסְפֹּר וְיִמְנֶה וְיִפְקֹד
מַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים
מַסְפִּיגִים בָּם, מַרְוִים
מְקַיְּמִים וְעוֹשִׂים לַבְּרִיּוֹת, לַשָּׁמַיִם
צִדְקַת פִּזְרוֹנָם לֹא כִּכְסוּת לְעֵינַיִם
לַחְמָם כִּי פָּרְסוּ לְאֶבְיוֹן – מִלֵּב רַךְ
(לֹא כְּחַ"י פַּעֲמַיִם שֶׁל "מִי שֶׁבֵּרַךְ"...)

* * *

וַהֲרֵי הֵם עוֹמְדִים לְפָנֶיךָ כְּצַדִּיקִים
גְּמוּרִים
הַיּוֹם הֵם בָּאִים אֶל בֵּיתְךָ בְּיִרְאָה
טְהוֹרִים
אֵיכָה יִתְפַּלְּלוּ עִמָּנוּ, דַּלִּים וְרֵיקִים?!

. בְּכֵן, בְּאֵין כָּל בְּרֵרָה
. אָנוּ מַתִּירִין - - -
לאחר הדיון שהתפתח בעקבות השיר הבנתי שלא הבנתי את השיר אל נכון.
הריני להציע את הקריאה שאני קראתי את השיר, למרות שהיא לא כוונת המשורר.

הבנתי שהשיר מכוון באירוניה על אלו הנהנתנים והשבעים, שהם מחוסרי מודעות עצמית רוחנית. אלו שסמוכים ובטוחים שנכתבו ונחתמו לחיים ארוכים ולשלום בספרם של צדיקים גמורים, שהרי מי אם לא הם, מלאים במצוות ואין בם מתום שכמותם.
זה מסתדר יופי...
 
נערך לאחרונה ב:

הדוויג

עורך תוכן ראשי
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
עריכה תורנית
נמק באצבע המורה

אַנְשֵׁי חֶסֶד-חִנָּם
תִּינוֹקוֹת
שְׁבוּיִים בְּדַעַת (מָקוֹם וְקָהָל) –

ביקורת של הכותב עליהם.
סבורים שהם 'אנשי חסד', צדיקים. אך על חנם. ללא סיבה.

רֹאשָׁם בַּשָּׁמַיִם,
בגאווה

מכאן ואילך זה נכתב מגרונם:

נֶעֱטָפִים בְּהִסּוּס
חֲפֵצִים הִתְנַקּוֹת
. וְעָווֹן בָּם אָיִן.

כך הם סבורים

(תְּפִלָּה בִּזְמַנָּהּ? לֹא הֵם שֶׁהִפְסִידוּ;
לא אשמתם

בִּ"יהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא" לֹא דִּבְּרוּ מֵעוֹלָם;
אולי בשאר הקדיש, לא בזמן עניית איש"ר ממש...

לֹא רָמְסוּ הֵיכַל-קֹדֶשׁ בְּרֶגֶל גַּסָּה;
אולי כי הם ממעטים לבקר בו

חֶסְרוֹן דַּעְתָּם – לֹא מֵזִיד הוּא
אִישׁ מֵהֶם לֹא כִּוֵּן וְעָשָׂה;
אַף שׁוֹגֵג לֹא נֶחְשָׁב
חֶטְאָם, אֵין לוֹ עֵרֶךְ
גַּם בּוֹ – רַק רֹאשֵׁנוּ יֶאְשַׁם

אצלם הכל בסדר. אין שום אשמה. ואם יש - זה באשמת אחרים.

בְּרַם, זְכֻיּוֹת בְּיָדָם – לְמֵאוֹת
הו, בטח. ודאי ודאי

מְלֵאִים כָּרִמּוֹן
מִי יִסְפֹּר וְיִמְנֶה וְיִפְקֹד
מַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים
מַסְפִּיגִים בָּם, מַרְוִים
מְקַיְּמִים וְעוֹשִׂים לַבְּרִיּוֹת, לַשָּׁמַיִם

יודעים היטב למנות ולספור את זכויות עצמם

צִדְקַת פִּזְרוֹנָם לֹא כִּכְסוּת לְעֵינַיִם
לַחְמָם כִּי פָּרְסוּ לְאֶבְיוֹן – מִלֵּב רַךְ
(לֹא כְּחַ"י פַּעֲמַיִם שֶׁל "מִי שֶׁבֵּרַךְ"...)

לקנטר את קופות החסד ונותני הצדקה כבעלי אינטרסים.
תחביב ידוע של נהנתנים...


וַהֲרֵי הֵם עוֹמְדִים לְפָנֶיךָ כְּצַדִּיקִים
גְּמוּרִים

בעיניהם

הַיּוֹם הֵם בָּאִים אֶל בֵּיתְךָ בְּיִרְאָה
טְהוֹרִים
אֵיכָה יִתְפַּלְּלוּ עִמָּנוּ, דַּלִּים וְרֵיקִים?!

שוב, בעיניהם

. בְּכֵן, בְּאֵין כָּל בְּרֵרָה
. אָנוּ מַתִּירִין - - -

באירוניה מרה.
הם מתירים לנו הקטנים להתפלל עמם
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיד

א בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז:ב הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו:ג הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר:ד הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן:ה מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס הַיַּרְדֵּן תִּסֹּב לְאָחוֹר:ו הֶהָרִים תִּרְקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן:ז מִלִּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב:ח הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם:
נקרא  8  פעמים

אתגר AI

חלון ראווה • אתגר 123

לוח מודעות

למעלה