שיר אִבַּדְתָּ אוֹתִי

[tmr]

אִבַּדְתָּ אוֹתִי
אִבַּדְתָּ אוֹתִי בְּרֶגַע אֶחָד שֶׁל
אִי שִׂימַת לֵב
שִׁכְרוֹן מֻחְלָט
רַק בְּרֶגַע אֶחָד

לֹא הָיְתָה לִי בְּרֵרָה אֶלָּא
לְהִתְיַצֵּב מוּלְךָ שׁוּב
הִבְטַחְתָּ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה וּמָה
מָה נִשְׁאַר מִכָּל זֶה

שִׂיחוֹת בָּרוּחַ הֵן חֵלֶק מֵהַיּוֹם יוֹם שֶׁלִּי
וְרַק כְּשֶׁאֲנִי מְפַטְפֶּטֶת עִם עַצְמִי אֲנִי
מְנִיחָה לָהֶן לְהִתְקַיֵּם
לֹא כְּשֶׁעִם אֲחֵרִים
בֶּטַח לֹא כְּשֶׁמְּדֻבָּר בְּךָ

הָיָה כָּל כָּךְ טוֹב
לְרֶגַע הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁנָּגַעְנוּ בְּהָרֵי נְחֹשֶׁת
עָלִינוּ עַל דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ
לְעֶבְרָהּ
לְעֶבְרוֹ.

הָיָה כָּל כָּךְ טוֹב
וְכִמְעַט וְיָכֹלְתִּי לִטְפֹּחַ עַל הַשֶּׁכֶם וְלוֹמַר
הֶחֱלַמְתִּי וַאֲנִי
אִתִּי שׁוּב
כִּמְעַט.
כִּמְעַט.

אֲנִי לֹא מַאֲשִׁימָה אוֹתְךָ
לֹא אוֹתָנוּ
עָשִׂיתָ מָה שֶׁיָּכֹלְתָּ
רֹב הַזְּמַן רָאִיתָ דְּמוּת אַחַת

עָשִׂיתִי אֲנִי טָעוּת
וּבְכָל זֹאת,
אַתָּה זֶה שֶׁאִבַּדְתָּ אוֹתִי

אֲנִי מִצְטַעֶרֶת.
כָּל כָּךְ מִצְטַעֶרֶת.
בַּכִּפּוּר הַזֶּה עֲדַיִן
לֹא אֶגַּשׁ לִלְחֹשׁ לְךָ סְלִיחָה
וּבְבַקָּשָׁה
אַל תִּגַּשׁ גַּם אַתָּה

אֲנִי רַק מְעִזָּה לִשְׁאֹל
הַאִם חָשַׁבְתָּ פַּעַם עַל
מָה הָיִיתָ עוֹשֶׂה בִּמְקוֹמִי