LIKEBOOK1313
משתמש פעיל
לפתע נשמע פיצוץ אדיר מכיוון האגף הימני. הצחוק פסק באחת. קירות הבית רעדו, וצעקתו של חוסיין, המשרת ששהה בחצר עסוק בקיצוץ הפרחים, הגיעה לאזני השלושה והחרידה את כל ישותם. הם הביטו זה בזה בבעתה, ולאחר מספר שניות יקרות, התעשתו וזינקו ממקומם שועטים אל עבר הלוקיישן.
"חיים!". לאה קראה בשמו של בעלה, קולה קטוע, בהול. "חיים, קום!".
חיים ניעור כמחצית, ריסיו מתעקשות, ובצדק, להיעצם. הלילות קצרים והימים ארוכים ומתישים. השכם בבוקר הוא קם ומתפלל שחרית בנץ. לאחר מכן לומד כמנהגו עד שעת פתיחת החנויות, אז הוא צועד לעבר המכולת הממוקמת בעיקול הרחוב. לפיכך, עייפות כבדה מכריעה את גופו וגורמת לקריסה שובקת. "מה קרה לאה?"
שיניה של לאה נקשו במורא ופניה האפירו. היא החוותה באצבע רועדת על הסלון, ואמרה באלם: "מישהו בבית".
חיים, באחת, כביכול לא סומנו איתותי שינה סביב עיניו עד לרגע זה, ניתר ממשכבו בנשימה אצורה. "אל תזוזי ממוקמך". הוא לחש לאשתו המפוחדת עד מוות, "אני הולך לבדוק את העניין". ובצעדים דמומים עזב את חדר השינה.
המצב הבטחוני המתוח מיום הקצאת רוב שטחיה של ירושלים למדינת היהודים, השגת הגבול מצד בכירי הממשלה בעצם העזות בה נשלו את הפלסטינאים ממקשה בעיר הקודש וכעסם המלובה של הערבים השכנים תרמו לקונפליקטים שגררו את האזרחים, בעיקר העבריים, לפגיעות פיזיות והתמודדות-על עם חשש נוראי לנשמתם, אסטרונומי בנקיפותיו.
הרחש שהקפיץ את לאה ממיטתה לווה בהתרוצצות מחשבות עוינות, שטניות. היא השתתקה מתפקודה. כשבעלה יצא להתחקות אחר הפולש לדירתו, אף לא בלעה את רוקה, נציבה כקרח.
יונתן הפנים את עובדת צורך התקופה והתרומם, חדור אנרגייה, לנגלת הדרכה ממוחזרת. גיל המדריך התביית על קונג-פו – לוחמה סינית. תחילה רצה ללמד את הבחור קראטה, אך זה השמים אותו באליפותו הקרבית בנינג'סטו וקראטה. גיל נדהם מיכולותיו של יונתן בהתאם לגילו הטינאיג'ר. הוא השתאה כנגד תרגילי הבסיס וכלה במאתגרים והמורכבים מעבר בהם שלט יונתן הנהגה ספקטקולרית כבקיא ושנון, לא משתמט מקוצם של חוקי הברזל. ידיו נעות בלולניות בזק, כצלליות שקופות, נדמות לרוח רפאים.
ריח שרוף הזניק את נתי למטבח, עשן כהה היתמר מתחתית מחבת הטפלון וערפל את הראות. נתי, משתעל תוך הוצאת אוויר חנוק בעד אפו, כיבה את הגז והסיט יחידת חלון לטיהור האזור.
בעוד הסוכן מבכה על אבדן החביתה הקרושה ומתמרד על שלא כללה הכשרתו במוסד כלכלת הבית, הקפיץ אותו רשרוש מפתחות בדלת הראשית. הוא דילג לאחוריה, נצמד לקיר כשאקדחו דרוך, מצפה לחריקה האיטית של הפתיחה.
הדלת, אכן, נפרצה. קודם שהספיק נתי לעמוד על טיבו של הפולש, הדביק אותו באחת למשקוף כשהוא לופת את גרונו בזרועו. בחלוף שנייה זיהה נתי את האיש, ולא כבש את אנחתו. הוא שמט את אחיזתו האיתנה בנשיכת שפתיים.
"חיים!". לאה קראה בשמו של בעלה, קולה קטוע, בהול. "חיים, קום!".
חיים ניעור כמחצית, ריסיו מתעקשות, ובצדק, להיעצם. הלילות קצרים והימים ארוכים ומתישים. השכם בבוקר הוא קם ומתפלל שחרית בנץ. לאחר מכן לומד כמנהגו עד שעת פתיחת החנויות, אז הוא צועד לעבר המכולת הממוקמת בעיקול הרחוב. לפיכך, עייפות כבדה מכריעה את גופו וגורמת לקריסה שובקת. "מה קרה לאה?"
שיניה של לאה נקשו במורא ופניה האפירו. היא החוותה באצבע רועדת על הסלון, ואמרה באלם: "מישהו בבית".
חיים, באחת, כביכול לא סומנו איתותי שינה סביב עיניו עד לרגע זה, ניתר ממשכבו בנשימה אצורה. "אל תזוזי ממוקמך". הוא לחש לאשתו המפוחדת עד מוות, "אני הולך לבדוק את העניין". ובצעדים דמומים עזב את חדר השינה.
המצב הבטחוני המתוח מיום הקצאת רוב שטחיה של ירושלים למדינת היהודים, השגת הגבול מצד בכירי הממשלה בעצם העזות בה נשלו את הפלסטינאים ממקשה בעיר הקודש וכעסם המלובה של הערבים השכנים תרמו לקונפליקטים שגררו את האזרחים, בעיקר העבריים, לפגיעות פיזיות והתמודדות-על עם חשש נוראי לנשמתם, אסטרונומי בנקיפותיו.
הרחש שהקפיץ את לאה ממיטתה לווה בהתרוצצות מחשבות עוינות, שטניות. היא השתתקה מתפקודה. כשבעלה יצא להתחקות אחר הפולש לדירתו, אף לא בלעה את רוקה, נציבה כקרח.
יונתן הפנים את עובדת צורך התקופה והתרומם, חדור אנרגייה, לנגלת הדרכה ממוחזרת. גיל המדריך התביית על קונג-פו – לוחמה סינית. תחילה רצה ללמד את הבחור קראטה, אך זה השמים אותו באליפותו הקרבית בנינג'סטו וקראטה. גיל נדהם מיכולותיו של יונתן בהתאם לגילו הטינאיג'ר. הוא השתאה כנגד תרגילי הבסיס וכלה במאתגרים והמורכבים מעבר בהם שלט יונתן הנהגה ספקטקולרית כבקיא ושנון, לא משתמט מקוצם של חוקי הברזל. ידיו נעות בלולניות בזק, כצלליות שקופות, נדמות לרוח רפאים.
ריח שרוף הזניק את נתי למטבח, עשן כהה היתמר מתחתית מחבת הטפלון וערפל את הראות. נתי, משתעל תוך הוצאת אוויר חנוק בעד אפו, כיבה את הגז והסיט יחידת חלון לטיהור האזור.
בעוד הסוכן מבכה על אבדן החביתה הקרושה ומתמרד על שלא כללה הכשרתו במוסד כלכלת הבית, הקפיץ אותו רשרוש מפתחות בדלת הראשית. הוא דילג לאחוריה, נצמד לקיר כשאקדחו דרוך, מצפה לחריקה האיטית של הפתיחה.
הדלת, אכן, נפרצה. קודם שהספיק נתי לעמוד על טיבו של הפולש, הדביק אותו באחת למשקוף כשהוא לופת את גרונו בזרועו. בחלוף שנייה זיהה נתי את האיש, ולא כבש את אנחתו. הוא שמט את אחיזתו האיתנה בנשיכת שפתיים.