כשהזמר קלצקי בנצין נכנס לאולם, הוא הרגיש ממש כמו חרסין בחנות של פילה.
שואלות למה??
הריצפה היתה פזורה חלקיקי שבורית זכוכה, האמת שזרח מפרחוני מה בדיוק קרה שם…
מסתבר שרובכן מעלות עכשיו חיוך וחוזרות אחור לקרוא מהתחלה.
איזה כיף,
הצלחתי לגרום לכן בדיוק את התחושה המסויימת שרציתי שתחושו,
חלקכן עדיין תוהות על חירטוטי המילים האמורות לעיל, וכולכן ודאי שואלות
מה עובר על במבוק?
איך זה קשור לפוסט החביב והאומנותי שלנו?
ובכן,
כשאני מצלמת תמונה, אני רוצה לגרום לצופה לחוות משהו, לגרום לו לעצור את הדפדוף ולנשוף בקול
ואווווו
זאת תמונה!! יפהה!!! מספרת סיפור!! נוגעת!!!
כמה אושר נשפך בה / כמה כמיה יש בין המצולמים! / משחקי הצבעים יפהייפים! / האווירה כל כך קסומה!
בכל אלבום שלי, יש את תמונות הליגה, אלה שאסור לפספס והן מודפסות בעשרות חדרי ילדים בישראל.
אז אם את צלמת או אמא או חובבת תמונות וצילום,
עצרי דקה מול התמונות האלה ותנתחי.
מה גורם לך ל ע צ ו ר.
מה גורם לך לצאת מהכלים?
יכולות להיות הרבה סיבות, אור, אווירה, סטיילינג, הבעות פנים, פוזינג מושלם,
צילום של שלושה ילדים עם ידיים על כתפיים ומבט מחייך למצלמה – הוא יפה וטוב,
אבל מה יהפוך את התמונה שלהם לחגיגה לעיניים?
אולי הפעלה?
נארגן להם משחק כיפי בטבע ונתעד באופן טבעי?
ואם נוסיף פה גם סט בגדים יפה, שמשחק ויוצר משק צבעים יפה, מה יקרה אז?הופה! משחק בטבע! איזו קונטציה זה מעלה לי? חבל גס וטבעי? אולי בכלל זוג אופניים צבעוניות? נוסיף גם אקססוריז: סרט צמר ישלים את ההופעה, או אולי סרטי סאטן יספרו את הסיפור?באיזו שעה אני הולכת לצלם את התמונה הזאת? איזה תאורה תהיה לי? רגע, איפה אני מצלמת אותה?
לוקיישן!! רכיב כל כך חשוב! גם הוא אמור לשדר על הקו עליו הלכתי,
טבעי עדין?
צבעוני מגניבי ורועש?
נקי, סימטרי מוקפד?
אם אני יודעת ללהטט בין כל הרכיבים הללו,
אזיי התמונה שלי תשאיר את הצופים עם הבעה משתאה
וזה בדיוק מה שאני רוצה
