הנושאים החמים
הנושאים החמים
כן. נכון, זה אולי יהיה מוכר לכם מכאן- והמבין יבין.
חברה שלי קראה את זה והכריחה אותי לכתוב נורמלי ומובן
... כתבתי שוב, העלתי שוב,
מקווה שעכשיו זה יהיה מובן יותר.
(היא טענה שהכותרת מעצבנת- "והמבין יבין"
. סליחה.... מתנצלת. שיניתי.
אשמח לביקורת.
אשמח לדעת אם עכשיו מובן יותר.
הנושא רגיש שימו לב.
---
היא הייתה, לא ראו אותה.
אנשים הלכו בעולם. חיו.
נשמו. נשפו. אוויר.
השילה מעליה גוף. הייתה לאוויר. רק רצתה שירגישו אותה.
אנשים הלכו. מהר.
עברו בתוכה.
לא ראו אותה.
לא שמו לב. לא יכלו לשים. הייתה אוויר.
וכאב לה. חזק.
לא בכתה.
אוויר נושב, הולך, עף ברוח, לא בוכה.
אנשים גנבו אותה. שאפו לתוכם חלקים ממנה. נשפו החוצה.
אוויר שהייתה התרסק, נמעך בין ושט לקנה.
אנשים שאפו לתוכם.
הרגישו אותה.
אנשים נשפו.
התרסקה. הייתה לפיסות.
וכאב לה הכל. כולה.
ריחפה בין כולם. ניסתה למצוא מקום לרוח שהייתה. לא מצאה.
הייתה לאוויר. ולמים.
נשמו אותה, צרבו בה קור.
הקפיאו בה מחטים.
נשפו אותה, צרבו בה חום.
עלתה באדים.
חזרה להיות אוויר.
הייתה לחמצן ופחמן.
ומסך ערפל כבר כיסה עליה.
חסם לה ראוּת. ראוֹת.
חסם לה נשימה. נשיפה.
לא הייתה נצרכת יותר.
חלקיקי אוויר שהייתה התפזרו. עלו . פרחו.
פרחה גם היא. הפכה לכלום.
לא חיה.
וכולם חיו.
וכולם נשמו. נשפו. שאפו.
היה אחד.
ראה בה כלום.
ראה בה הכל.
תפס כלום ביד גדולה.
מעך.
הלך.
קמה לתחיה. הייתה לגוף.
---
היא הלכה לישון. בתוך גוף.
כל הלילה היתה בתוכו.
היה לה כבד וכואב.
היה לה מרגיש.
קמה.
פתאום שמו לב. ראו אותה.
כבר לא אוויר.
הייתה בתוך גוף.
נַשמה אוויר.
פחד עלה בה.
לא רצתה לנשום אוויר שהייתה.
אוויר יכול להיות אנשים,
לא רצתה להכאיב להם.
נשמה, רק קצת, רק למלא גוף.
שאלו אותה לשלומה.
לא ידעה מי היא.
לא ידעה לענות להם.
לא ענתה.
והיה לה מוזר הגוף הזה, וזר.
רצתה לחזור לאוויר.
זכרה כאב, לא חזרה.
נשארה להיות.
ונכון שכאב לה אימה.
ונכון שגוף הכביד.
למדה לחיות בתוכו.
למדה לסחוב אותו.
למדה את שלומה. למדה לענות אותו.
למדה אנשים.
הם ראו בה. גוף, זר.
ביקשו ללמד אותה להיות.
והיה לה קשה ללמוד.
והיה לה קשה למעוד.
לשבור ברך. להרגיש כל סדק שבה.
להיות גוף.
ולרגעים חשבה שוב, לפרוח. להתאדות. להיות אוויר.
ולרגעים הרכינה ראש, בכתה. פחדה מעצמה. פחדה לעזוב גוף.
ולרגעים כאב לה.
לרגעים.
---
פעם אחת פגשה אויר אחר, אפוף ערפל.
הפסיקה לנשום, לא רצתה להכאיב לה.
ראתה רק אותה. באוויר.
שכחה עצמה, שכחה גוף שלה, לא הכניסה בו אוויר.
שכחה שהיא קודמת.
וגוף שהייתה כבר התאדה.
היתה שוב לאוויר.
וכאב לה. הכל כאב.
גוף שנשאר מאחור צרח לה לחזור. צרח לה די.
וכאב לה. הכל כאב.
אנשים המשיכו לנשום אותה. כמו אז. כמו שהיתה אוויר.
וכאב לה. הכל כאב. רצתה למות.
הוא הגיע שוב. ראה בה כלום ואוויר.
מעך אותה בין ושט לקנה. הזכיר לה גוף ששכחה. רצתה לחזור לשם.
ושוב,
מעוכה.
ושוב,
הייתה לגוף.
ושוב.
גוף נושם.
גוף מפחד להכאיב.
גוף לא רוצה למעוך בין ושט לקנה.
גוף לא רוצה לנשום.
גוּף.
אַוִיר.
כּלוּם.
מַעוּך.
---
תמר.
חברה שלי קראה את זה והכריחה אותי לכתוב נורמלי ומובן
... כתבתי שוב, העלתי שוב,מקווה שעכשיו זה יהיה מובן יותר.
(היא טענה שהכותרת מעצבנת- "והמבין יבין"
. סליחה.... מתנצלת. שיניתי.אשמח לביקורת.
אשמח לדעת אם עכשיו מובן יותר.
הנושא רגיש שימו לב.
---
היא הייתה, לא ראו אותה.
אנשים הלכו בעולם. חיו.
נשמו. נשפו. אוויר.
השילה מעליה גוף. הייתה לאוויר. רק רצתה שירגישו אותה.
אנשים הלכו. מהר.
עברו בתוכה.
לא ראו אותה.
לא שמו לב. לא יכלו לשים. הייתה אוויר.
וכאב לה. חזק.
לא בכתה.
אוויר נושב, הולך, עף ברוח, לא בוכה.
אנשים גנבו אותה. שאפו לתוכם חלקים ממנה. נשפו החוצה.
אוויר שהייתה התרסק, נמעך בין ושט לקנה.
אנשים שאפו לתוכם.
הרגישו אותה.
אנשים נשפו.
התרסקה. הייתה לפיסות.
וכאב לה הכל. כולה.
ריחפה בין כולם. ניסתה למצוא מקום לרוח שהייתה. לא מצאה.
הייתה לאוויר. ולמים.
נשמו אותה, צרבו בה קור.
הקפיאו בה מחטים.
נשפו אותה, צרבו בה חום.
עלתה באדים.
חזרה להיות אוויר.
הייתה לחמצן ופחמן.
ומסך ערפל כבר כיסה עליה.
חסם לה ראוּת. ראוֹת.
חסם לה נשימה. נשיפה.
לא הייתה נצרכת יותר.
חלקיקי אוויר שהייתה התפזרו. עלו . פרחו.
פרחה גם היא. הפכה לכלום.
לא חיה.
וכולם חיו.
וכולם נשמו. נשפו. שאפו.
היה אחד.
ראה בה כלום.
ראה בה הכל.
תפס כלום ביד גדולה.
מעך.
הלך.
קמה לתחיה. הייתה לגוף.
---
היא הלכה לישון. בתוך גוף.
כל הלילה היתה בתוכו.
היה לה כבד וכואב.
היה לה מרגיש.
קמה.
פתאום שמו לב. ראו אותה.
כבר לא אוויר.
הייתה בתוך גוף.
נַשמה אוויר.
פחד עלה בה.
לא רצתה לנשום אוויר שהייתה.
אוויר יכול להיות אנשים,
לא רצתה להכאיב להם.
נשמה, רק קצת, רק למלא גוף.
שאלו אותה לשלומה.
לא ידעה מי היא.
לא ידעה לענות להם.
לא ענתה.
והיה לה מוזר הגוף הזה, וזר.
רצתה לחזור לאוויר.
זכרה כאב, לא חזרה.
נשארה להיות.
ונכון שכאב לה אימה.
ונכון שגוף הכביד.
למדה לחיות בתוכו.
למדה לסחוב אותו.
למדה את שלומה. למדה לענות אותו.
למדה אנשים.
הם ראו בה. גוף, זר.
ביקשו ללמד אותה להיות.
והיה לה קשה ללמוד.
והיה לה קשה למעוד.
לשבור ברך. להרגיש כל סדק שבה.
להיות גוף.
ולרגעים חשבה שוב, לפרוח. להתאדות. להיות אוויר.
ולרגעים הרכינה ראש, בכתה. פחדה מעצמה. פחדה לעזוב גוף.
ולרגעים כאב לה.
לרגעים.
---
פעם אחת פגשה אויר אחר, אפוף ערפל.
הפסיקה לנשום, לא רצתה להכאיב לה.
ראתה רק אותה. באוויר.
שכחה עצמה, שכחה גוף שלה, לא הכניסה בו אוויר.
שכחה שהיא קודמת.
וגוף שהייתה כבר התאדה.
היתה שוב לאוויר.
וכאב לה. הכל כאב.
גוף שנשאר מאחור צרח לה לחזור. צרח לה די.
וכאב לה. הכל כאב.
אנשים המשיכו לנשום אותה. כמו אז. כמו שהיתה אוויר.
וכאב לה. הכל כאב. רצתה למות.
הוא הגיע שוב. ראה בה כלום ואוויר.
מעך אותה בין ושט לקנה. הזכיר לה גוף ששכחה. רצתה לחזור לשם.
ושוב,
מעוכה.
ושוב,
הייתה לגוף.
ושוב.
גוף נושם.
גוף מפחד להכאיב.
גוף לא רוצה למעוך בין ושט לקנה.
גוף לא רוצה לנשום.
גוּף.
אַוִיר.
כּלוּם.
מַעוּך.
---
תמר.
