הנושאים החמים
הנושאים החמים
בעיקר להודות
משתמש רשום
טוב ליקרוא קודם לדעת למה נמחק
אמר כ"ק אדמו"ר מנדבורנה זי"ע מעלת שבת פר' וירא יותר מימי ראש השנה. הנה הקריאה מעורר הזמן כנודע, וממילא שבת קודש הזה שקוראים את הקריאה שקוראים בראש השנה הוי בחינת ודוגמת ראש השנה. אמנם יש בשבת קודש זו מעלה יותר מראש השנה, כי בעוד שבראש השנה מה ששבים בתשובה היא מיראה מפחד הדין, הגם שבראש השנה שייך גם תשובה מאהבה, אמנם זה שייך רק אצל בני עליה בלבד, מה שאין כן פשוטי עם שבים בראש השנה מיראה, אך בשבת קודש הזה שהוא בחינת ודוגמת ראש השנה, ואין בה את סיבת היראה השייך בראש השנה, כי לא ימי דין עתה כמו ראש השנה, על כן ודאי התעוררות לתשובה שבשבת זו היא מאהבה, ועל כן, כיון שמתעורר בשבת זו כח של תשובה מתוך אהבה, אפשר להתעלות מכח סגולת שבת קודש במדריגות עבודת ד' לשם שמים מתוך אהבה גמורה להקב"ה.
כל פרשה מלאה בנושאים, וכל נושא בפני עצמו מרתק, ממלא ודורש התעניינות, ולכן עלינו לילמוד מיכך גם לכל ענייני הבית, שכל נפש בבית אם זכר ואם נקבה, יש בה מלא אתגרים ומבטים שונים על כל דבר, וכל אתגר וכל יום מעשׁרים את ההורים בתוצאות הנסיונות וההתמודדויות בביתם פנימה וכשיש דוגמא אישית חיובית עם מחמאות זה משפיע טוב להנהגת ואווירת הבית והתוצאות בזה ברורות.
"וירא והנה שלשה אנשים ניצבים עליו וירא וירץ לקראתם וכו' והוא עומד עליהם" (י"ח - ב'- ה') ישנם כאן שלושה מצבים. א'. ניצבים עליו. ב'. וירץ לקראתם. ג'. הוא עומד עליהם. - כאשר ירדו המלאכים והתגלו לאברהם, הם היו למעלה - ניצבים עליו. אבל כאשר אברהם התחיל להתכונן למצוות הכנסת אורחים, כתוב "וירץ לקראתם", היינו בשווה להם, במדרגה אחת איתם. ואח"כ כשהיה באמצע מצוות הכנסת אורחים, אז "והוא עומד עליהם" - היה כבר למעלה מהם.
אומר רבי יהושע רוקח מבעלז, בליל שבת כשאנו נכנסים לביתנו אנו שרים שלום עליכם מלאכי השרת, אבל בפסקה השניה כבר לא אומרים מלאכי השרת אלא אומרים מלאכי השלום, מדוע? כי כשנמצאים בבית והנרות דולקים והשולחן ערוך וקדושת השבת אופפת את כל הבית, אז בעה"ב נמצא במדרגה גבוהה יותר מאשר המלאכים.
ואקחה פת לחם (יח, ה). מובא בב"ח (או"ח קנ"ז) יתיר חגורתו
קודם אכילה. וסימנך "ואקחה פת לחם" "אקחה" ראשי
תיבות למפרע: ה'תר ח'גורתך ק'ודם א'כילה. "פת לחם" ראשי
תיבות, פ'ן ת'בוא ל'ידי ח'ולי מ'עיים.
בשם החפץ חיים זצ"ל אומרים שאמר שהעולם אומר שאם
עושים עוזר הקב"ה, אבל אני אומר בדיוק ההפך שאם
הקב"ה עוזר האדם עושה.
קומי שאי את הנער והחזיקי את ידך בו (כא, יח). מובא בבית
ישראל – גור (תש"ט) [ומסופר, שבעת המלחמה בירושלים
בשנת תש"ח, כשנפלו פגזים בתוך העיר והרעישו והחרידו לב
כולם, אמר ה"בית ישראל" מאמר זה, ומיד נשתתקו ההפגזות,
ויהי לפלא,] המלאך אמר לה קומי שאי את הנער והחזיקי את
ידך בו, כי כתיב אצלו והוא יהיה פרא אדם לענות בני ישראל,
אזי אמר והחזיקי את ידך בו לרסן אותו.
לא לגרום צער לזולת. אחד מחסידי סלאנים שעבר עליו עשרים
שנה שלא זכה להיפקד בזש"ק, וחביריו רמזו לו אולי יתבונן
אולי הכאיב למישהו במשך שנותיו ונזכר כשהיה בישיבה
היה שם מנקה שכל פעם שניקתה מה שהיא מצאה בחדר אוכל
הכניסה לכיס, כגון בשר וכדומה, והנה פעם אחד ניקתה את
החדרים והאברך נכנס לחדר אחרי שהיא ניקתה ועוד היה
רטוב, והיא צעקה זה מועל בהקדש אני נקיתי ואתה דורך
ושוב אצטרך לנקות והמוסדות יצטרך לשלם עוד, וזה מועל
בכספי הקדש, אמר האברך מי מועל בהקדש? מי מועל בהקדש?
מי גונב כל יום? ואת עוד מדברת, ועל כן עכשיו צלצל האברך
וביקש מחילתה ממנה, ושאל אותה אם היא זוכרת המעשה
והיא אמרה בוודאי אני זוכרת ואז לא הייתי מסוגלת לסלוח
על זה כי כל כך כאב לי, ומיד כשמחלה ראה האברך הישועה
קרובה לבוא ואכן נולד לו ילדים אח"כ.
איך מגיעים למצב חינוכי שילד יסכים ללכת לעקדה, אלא זה מתחיל מ"שלח את האמה ואת בנה", כשיש חברים טובים מהַיַלְדוּת זה עוזר טוב לחינוך ולהשקעה לעתיד.
*"וירא אליו ה' באלוני ממרא", "לבקר את החולה" (רש"י). אחד המלמדים בת"ת עץ חיים (בדור הקודם) סיפר: "בננו חלה קשות. לילה אחרי לילה היינו מרותקים ליד מיטת חוליו עד אחר חצות. הדבר השפיע עלינו קשות הן מבחינה נפשית והן מבחינה גופנית. "לילה אחד, הופיע אצלנו הצדיק רבי אריה לוין זי"ע בליווי רעייתו ואמר לנו: "לכו לישון ואנחנו נשהה בבית החולים עם בנכם". כמובן שסירבנו לכך. או-אז הוסיף רבי אריה ואמר לנו: "עליכם להבין, יש לי דברים חשובים ודחופים שאני חייב לשוחח על כך עם רעייתי, אולם איני יכול לעשות זאת בביתנו מאחר וילדינו הקטנים מצויים בחדרנו (הייתה להם דירת חדר 1) ואיננו רוצים שהם יאזינו למה שאנו מדברים, לכן אנו מעדיפים להיות פה עם בנכם ולשוחח"... (צדיק יסוד עולם)
בשלישי למילה מגיע אברהם אבינו והסעודה הזו יותר חשובה מסעודת הברית ולכן יש לה אריכות בתורה.
סיפר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א [הוא חתן הפוסק הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצוק"ל] ששמע בשם האדמו"ר מנארול זי"ע שהאדמו"ר הרי"ד מבעלז זי"ע היה עובר בדרכו בעיירה נארול והיה מתעכב ומברך את הציבור וממשיך בדרכו, פעם אחת עבר ולא רצה להתעכב ולברך, ולמרות שהפצירו לא הסכים, ביררו למה, וענה, תבררו מה היה היום בבית הכנסת, ביררו, ונודע שיהודי פגע ביהודי במילים קשות, אמרו לרי"ד מבעלז מה ששמעו וביררו האם כוונתו לכך, והגיב, אם יהודי דוקר יהודי במילים הוא גורם שאח"כ גוי ידקור יהודי פיזית. סיים הרב זילברשטיין אם אנו שואלים למה קורה כל המצב, הסיפור הזה הוא אחת מהתשובות. בין אדם לחבירו. שנזכה להיות זהירים.
ציצלצל מחנך מכיתה ד' מאחד תלמודי התורה הטובים מאד בירושלים וסיפר לחבירו: כאשר ישב בהפסקה בין התלמידים, האזין הוא לשיחה תמימה בין שני תלמידים שזעזעה אותו לחלוטין ולימדה אותו רבות: אתה יודע אברהם, אבא של משה, שכן שלי, נפטר. כל היום באים אליהם אנשים לנחם. כולם בוכים, החדר מדרגות שלנו מלא מודעות אבל, רק בלילה שכולם הולכים מהבית, יש שם שקט, אבא שלי אמר שצריך לנחם את משה, אבל אני מתבייש, אין לי מה להגיד לו ולכן עוד לא נכנסתי אליהם הביתה, משה בטח עצוב נורא וחושב כל הזמן על אבא שלו, הסתקרנתי וניסיתי לשמוע את המשך השיחה בין הילדים... "אני דוקא חושב שאחרי שהוא יתרגל שאין לו אבא, הוא בטח כבר לא יהיה עצוב, כי כולם ירחמו עליו, יוותרו לו, יעזרו לו ויקנו לו דברים, יתייחסו אליו יפה כי עכשיו הוא יתום. ובבית, כבר לא יהיה לו אבא שיצעק עליו וירביץ לו."... "אברהם, איך אתה מדבר? השתגעת?!. השיב לו חברו בבהלה, "מי שאין לו אבא הוא הילד הכי עצוב בעולם. אין מי שיעזור לו וילמד איתו, מי יחתום לו על המבחנים וילמד איתו בשבת..."?! "זה לא נכון, "השיב לו אברהם", אבא שלי גם ככה לא לומד איתי אף פעם, הוא כל הזמן רק צועק ומרביץ."... הצלצול של סיום ההפסקה קטע את המשך השיחה של הילדים. המורה היה המום מהשיחה התמימה והתקשה להמשיך ללמד. הדיבורים של התלמיד, אברהם, ילד בן עשר המעדיף לחיות ללא אבא, כי כך ירחמו עליו ויעזרו לו, יפסיקו לצעוק עליו, להעיר לו ולהרביץ לו, והרי גם ככה אבא לא לומד איתו. הדיבורים האלו לא נתנו לו מנוח. מי יודע מה עובר עליו בבית...? הסיפור הזה צריך להדליק לכולנו נורה אדומה. כולנו מכירים ילדים עם פנים נפולות ללא שמחת חיים - מי יודע מה עובר עליהם בבית? של רוגע, מקום של אהבה ושלווה, אך כל זה תלוי, אם כעת לפני שיסתיים המאמר נחליט - מהיום אנחנו משתנים!. מהיום נעבוד על המידות בבית, מהיום אנחנו לא מרימים את הקול בבית ובודאי שלא נאמר מילים גרועות ולא טובות, נשתדל להשרות אוירה רגועה וטובה בבית ונתפלל על כך ללא הרף. אך הדבר החשוב והמשפיע ביותר שעלינו לדעת הוא: המדד להצלחה בחינוך ילדים, תלוי ביותר במדד השלום בית עם בן הזוג. אם שלום הבית שלך טוב, קל להניח שילדיך יתחנכו כראוי!.
חיזוק בברכת המזון: יהודי שזכה לעלות לישראל אחרי השואה, מעיד על עצמו מה עזר לו, בהיותו ילד ב-ת"ת הגיע לבקר ב-ת"ת רבי מאיר שפירא זי"ע, ואמר להם רבי מאיר שיש לו שאלה, האם הם יודעים איזו אות לא כתובה בברכת המזון, כמובן כולם ענו האות ף, אמר להם רבי מאיר, תזכרו היטב שזה כתוב בסימן קפ"ה, וכשאתם שותים קפה תזכרו את הדבר החשוב הזה, שהמברך ברכת המזון בכוונה לא שולט בו כלל חרון-אף, -ממשיך היהודי ומספר- כשגדלתי נכנסתי ללמוד בישיבת חכמי לובלין, ובירכתי כל יום ברכת המזון במשך כחצי שעה, עם הזמן בניתי בית והמשכתי במנהגי זה כשאני זוכר היטב את הקוד, "סימן קפה", ויום אחד התחילה מלחמת העולם השניה, והובילו אותנו בתור שבסופו יש פנִיָה או לחיים או להיפך, ובעומדי בתור ביקשתי מהקב"ה שיתחסד עימי ויתן לי את הזכות להמשיך בחיים כדי שאוכל עם הזמן לברך ברכת המזון בכוונה, כשהגעתי לסוף התור הורו לי ליפנות לכיוון החיים, אבל גם שם בסיום התור שאלו כל אחד מה הוא יודע במקצועות, ולי לא היה מה להשיב, ושאלתי את העומד מאחורי מה הוא חושב לומר והוא ענה "טבח", החלטתי שגם אני יענה כך, היגעתי לסוף התור, ונשאלתי, ועניתי "טבח", לקחו אותנו ושמו אותנו במטבח, ועד לסיום המלחמה היינו שם אבל נזהרתי לא לאכול מאכל שאינו כשר, אבל שמחתי שיכולתי בזמנים בהם היה המבטח ריק לברך ברכת המזון ברוגע. וכנראה שבזכות זה ניצלתי ואני עדיין זוכה לברך ברכת המזון בכוונה וברוגע וכיום מאחרי המלחמה אני מברך יותר מחצי שעה. יהודי זה סיפר את הסיפור כי נישאל ע"י בן משפחה למה בירך ברכת המזון זמן רב ועל כך השיב את כל הסיפור.
מאור פנים וסופו הכרת הטוב: היה פעם באחת מהישיבות בחור שהרגיש מאוד בצד, ורק חבר אחד בישיבה היה מתייחס אליו כל יום בכך שהיה עומד בפתח בית המדרש וכשהחבר היה עובר שם היה מאחל לו איחולים שונים בוקר טוב וכדו' והכל עם מאור פנים, ולאחר כמה שנים זכו שניהם להקים בתים, והמאיר פנים היה צריך לטוס לחו"ל, ולא היה לו שַם משפחה, ולא זכר אם יש לו חברים, אבל טס, וכשהגיע בחו"ל לבית הכנסת לתפילת מנחה ניגש אליו אחד המתפללים ודרש בשלומו והתעניין במצבו וכשנודע לו למה הוא כאן, סידר לו מיד דירה וקניות וסידר את משפחתו במוסדות תורה, ואחרי הכל גילה לו שהוא אותו בחור שקיבל את ה"מאור פנים" והוא מקווה שהצליח להחזיר במעט "הכרת הטוב". [נכתב בקצרה (מפורט באריכות בגליון "אחדות" שהודפס בשנים תשנז-נט במדור דובר מישרים גולה עמוקות].
*[לזכות השמחה בזכיית זש"ק לאחר ציפיה והמתנה של כ40 שנים, אחרי תיקון טעות בכתובה שלא ידעו עליה כ39 שנים] (- פורסם בכתובת שמיעה)
אמר כ"ק אדמו"ר מנדבורנה זי"ע מעלת שבת פר' וירא יותר מימי ראש השנה. הנה הקריאה מעורר הזמן כנודע, וממילא שבת קודש הזה שקוראים את הקריאה שקוראים בראש השנה הוי בחינת ודוגמת ראש השנה. אמנם יש בשבת קודש זו מעלה יותר מראש השנה, כי בעוד שבראש השנה מה ששבים בתשובה היא מיראה מפחד הדין, הגם שבראש השנה שייך גם תשובה מאהבה, אמנם זה שייך רק אצל בני עליה בלבד, מה שאין כן פשוטי עם שבים בראש השנה מיראה, אך בשבת קודש הזה שהוא בחינת ודוגמת ראש השנה, ואין בה את סיבת היראה השייך בראש השנה, כי לא ימי דין עתה כמו ראש השנה, על כן ודאי התעוררות לתשובה שבשבת זו היא מאהבה, ועל כן, כיון שמתעורר בשבת זו כח של תשובה מתוך אהבה, אפשר להתעלות מכח סגולת שבת קודש במדריגות עבודת ד' לשם שמים מתוך אהבה גמורה להקב"ה.
כל פרשה מלאה בנושאים, וכל נושא בפני עצמו מרתק, ממלא ודורש התעניינות, ולכן עלינו לילמוד מיכך גם לכל ענייני הבית, שכל נפש בבית אם זכר ואם נקבה, יש בה מלא אתגרים ומבטים שונים על כל דבר, וכל אתגר וכל יום מעשׁרים את ההורים בתוצאות הנסיונות וההתמודדויות בביתם פנימה וכשיש דוגמא אישית חיובית עם מחמאות זה משפיע טוב להנהגת ואווירת הבית והתוצאות בזה ברורות.
"וירא והנה שלשה אנשים ניצבים עליו וירא וירץ לקראתם וכו' והוא עומד עליהם" (י"ח - ב'- ה') ישנם כאן שלושה מצבים. א'. ניצבים עליו. ב'. וירץ לקראתם. ג'. הוא עומד עליהם. - כאשר ירדו המלאכים והתגלו לאברהם, הם היו למעלה - ניצבים עליו. אבל כאשר אברהם התחיל להתכונן למצוות הכנסת אורחים, כתוב "וירץ לקראתם", היינו בשווה להם, במדרגה אחת איתם. ואח"כ כשהיה באמצע מצוות הכנסת אורחים, אז "והוא עומד עליהם" - היה כבר למעלה מהם.
אומר רבי יהושע רוקח מבעלז, בליל שבת כשאנו נכנסים לביתנו אנו שרים שלום עליכם מלאכי השרת, אבל בפסקה השניה כבר לא אומרים מלאכי השרת אלא אומרים מלאכי השלום, מדוע? כי כשנמצאים בבית והנרות דולקים והשולחן ערוך וקדושת השבת אופפת את כל הבית, אז בעה"ב נמצא במדרגה גבוהה יותר מאשר המלאכים.
ואקחה פת לחם (יח, ה). מובא בב"ח (או"ח קנ"ז) יתיר חגורתו
קודם אכילה. וסימנך "ואקחה פת לחם" "אקחה" ראשי
תיבות למפרע: ה'תר ח'גורתך ק'ודם א'כילה. "פת לחם" ראשי
תיבות, פ'ן ת'בוא ל'ידי ח'ולי מ'עיים.
בשם החפץ חיים זצ"ל אומרים שאמר שהעולם אומר שאם
עושים עוזר הקב"ה, אבל אני אומר בדיוק ההפך שאם
הקב"ה עוזר האדם עושה.
קומי שאי את הנער והחזיקי את ידך בו (כא, יח). מובא בבית
ישראל – גור (תש"ט) [ומסופר, שבעת המלחמה בירושלים
בשנת תש"ח, כשנפלו פגזים בתוך העיר והרעישו והחרידו לב
כולם, אמר ה"בית ישראל" מאמר זה, ומיד נשתתקו ההפגזות,
ויהי לפלא,] המלאך אמר לה קומי שאי את הנער והחזיקי את
ידך בו, כי כתיב אצלו והוא יהיה פרא אדם לענות בני ישראל,
אזי אמר והחזיקי את ידך בו לרסן אותו.
לא לגרום צער לזולת. אחד מחסידי סלאנים שעבר עליו עשרים
שנה שלא זכה להיפקד בזש"ק, וחביריו רמזו לו אולי יתבונן
אולי הכאיב למישהו במשך שנותיו ונזכר כשהיה בישיבה
היה שם מנקה שכל פעם שניקתה מה שהיא מצאה בחדר אוכל
הכניסה לכיס, כגון בשר וכדומה, והנה פעם אחד ניקתה את
החדרים והאברך נכנס לחדר אחרי שהיא ניקתה ועוד היה
רטוב, והיא צעקה זה מועל בהקדש אני נקיתי ואתה דורך
ושוב אצטרך לנקות והמוסדות יצטרך לשלם עוד, וזה מועל
בכספי הקדש, אמר האברך מי מועל בהקדש? מי מועל בהקדש?
מי גונב כל יום? ואת עוד מדברת, ועל כן עכשיו צלצל האברך
וביקש מחילתה ממנה, ושאל אותה אם היא זוכרת המעשה
והיא אמרה בוודאי אני זוכרת ואז לא הייתי מסוגלת לסלוח
על זה כי כל כך כאב לי, ומיד כשמחלה ראה האברך הישועה
קרובה לבוא ואכן נולד לו ילדים אח"כ.
איך מגיעים למצב חינוכי שילד יסכים ללכת לעקדה, אלא זה מתחיל מ"שלח את האמה ואת בנה", כשיש חברים טובים מהַיַלְדוּת זה עוזר טוב לחינוך ולהשקעה לעתיד.
*"וירא אליו ה' באלוני ממרא", "לבקר את החולה" (רש"י). אחד המלמדים בת"ת עץ חיים (בדור הקודם) סיפר: "בננו חלה קשות. לילה אחרי לילה היינו מרותקים ליד מיטת חוליו עד אחר חצות. הדבר השפיע עלינו קשות הן מבחינה נפשית והן מבחינה גופנית. "לילה אחד, הופיע אצלנו הצדיק רבי אריה לוין זי"ע בליווי רעייתו ואמר לנו: "לכו לישון ואנחנו נשהה בבית החולים עם בנכם". כמובן שסירבנו לכך. או-אז הוסיף רבי אריה ואמר לנו: "עליכם להבין, יש לי דברים חשובים ודחופים שאני חייב לשוחח על כך עם רעייתי, אולם איני יכול לעשות זאת בביתנו מאחר וילדינו הקטנים מצויים בחדרנו (הייתה להם דירת חדר 1) ואיננו רוצים שהם יאזינו למה שאנו מדברים, לכן אנו מעדיפים להיות פה עם בנכם ולשוחח"... (צדיק יסוד עולם)
בשלישי למילה מגיע אברהם אבינו והסעודה הזו יותר חשובה מסעודת הברית ולכן יש לה אריכות בתורה.
סיפר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א [הוא חתן הפוסק הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצוק"ל] ששמע בשם האדמו"ר מנארול זי"ע שהאדמו"ר הרי"ד מבעלז זי"ע היה עובר בדרכו בעיירה נארול והיה מתעכב ומברך את הציבור וממשיך בדרכו, פעם אחת עבר ולא רצה להתעכב ולברך, ולמרות שהפצירו לא הסכים, ביררו למה, וענה, תבררו מה היה היום בבית הכנסת, ביררו, ונודע שיהודי פגע ביהודי במילים קשות, אמרו לרי"ד מבעלז מה ששמעו וביררו האם כוונתו לכך, והגיב, אם יהודי דוקר יהודי במילים הוא גורם שאח"כ גוי ידקור יהודי פיזית. סיים הרב זילברשטיין אם אנו שואלים למה קורה כל המצב, הסיפור הזה הוא אחת מהתשובות. בין אדם לחבירו. שנזכה להיות זהירים.
ציצלצל מחנך מכיתה ד' מאחד תלמודי התורה הטובים מאד בירושלים וסיפר לחבירו: כאשר ישב בהפסקה בין התלמידים, האזין הוא לשיחה תמימה בין שני תלמידים שזעזעה אותו לחלוטין ולימדה אותו רבות: אתה יודע אברהם, אבא של משה, שכן שלי, נפטר. כל היום באים אליהם אנשים לנחם. כולם בוכים, החדר מדרגות שלנו מלא מודעות אבל, רק בלילה שכולם הולכים מהבית, יש שם שקט, אבא שלי אמר שצריך לנחם את משה, אבל אני מתבייש, אין לי מה להגיד לו ולכן עוד לא נכנסתי אליהם הביתה, משה בטח עצוב נורא וחושב כל הזמן על אבא שלו, הסתקרנתי וניסיתי לשמוע את המשך השיחה בין הילדים... "אני דוקא חושב שאחרי שהוא יתרגל שאין לו אבא, הוא בטח כבר לא יהיה עצוב, כי כולם ירחמו עליו, יוותרו לו, יעזרו לו ויקנו לו דברים, יתייחסו אליו יפה כי עכשיו הוא יתום. ובבית, כבר לא יהיה לו אבא שיצעק עליו וירביץ לו."... "אברהם, איך אתה מדבר? השתגעת?!. השיב לו חברו בבהלה, "מי שאין לו אבא הוא הילד הכי עצוב בעולם. אין מי שיעזור לו וילמד איתו, מי יחתום לו על המבחנים וילמד איתו בשבת..."?! "זה לא נכון, "השיב לו אברהם", אבא שלי גם ככה לא לומד איתי אף פעם, הוא כל הזמן רק צועק ומרביץ."... הצלצול של סיום ההפסקה קטע את המשך השיחה של הילדים. המורה היה המום מהשיחה התמימה והתקשה להמשיך ללמד. הדיבורים של התלמיד, אברהם, ילד בן עשר המעדיף לחיות ללא אבא, כי כך ירחמו עליו ויעזרו לו, יפסיקו לצעוק עליו, להעיר לו ולהרביץ לו, והרי גם ככה אבא לא לומד איתו. הדיבורים האלו לא נתנו לו מנוח. מי יודע מה עובר עליו בבית...? הסיפור הזה צריך להדליק לכולנו נורה אדומה. כולנו מכירים ילדים עם פנים נפולות ללא שמחת חיים - מי יודע מה עובר עליהם בבית? של רוגע, מקום של אהבה ושלווה, אך כל זה תלוי, אם כעת לפני שיסתיים המאמר נחליט - מהיום אנחנו משתנים!. מהיום נעבוד על המידות בבית, מהיום אנחנו לא מרימים את הקול בבית ובודאי שלא נאמר מילים גרועות ולא טובות, נשתדל להשרות אוירה רגועה וטובה בבית ונתפלל על כך ללא הרף. אך הדבר החשוב והמשפיע ביותר שעלינו לדעת הוא: המדד להצלחה בחינוך ילדים, תלוי ביותר במדד השלום בית עם בן הזוג. אם שלום הבית שלך טוב, קל להניח שילדיך יתחנכו כראוי!.
חיזוק בברכת המזון: יהודי שזכה לעלות לישראל אחרי השואה, מעיד על עצמו מה עזר לו, בהיותו ילד ב-ת"ת הגיע לבקר ב-ת"ת רבי מאיר שפירא זי"ע, ואמר להם רבי מאיר שיש לו שאלה, האם הם יודעים איזו אות לא כתובה בברכת המזון, כמובן כולם ענו האות ף, אמר להם רבי מאיר, תזכרו היטב שזה כתוב בסימן קפ"ה, וכשאתם שותים קפה תזכרו את הדבר החשוב הזה, שהמברך ברכת המזון בכוונה לא שולט בו כלל חרון-אף, -ממשיך היהודי ומספר- כשגדלתי נכנסתי ללמוד בישיבת חכמי לובלין, ובירכתי כל יום ברכת המזון במשך כחצי שעה, עם הזמן בניתי בית והמשכתי במנהגי זה כשאני זוכר היטב את הקוד, "סימן קפה", ויום אחד התחילה מלחמת העולם השניה, והובילו אותנו בתור שבסופו יש פנִיָה או לחיים או להיפך, ובעומדי בתור ביקשתי מהקב"ה שיתחסד עימי ויתן לי את הזכות להמשיך בחיים כדי שאוכל עם הזמן לברך ברכת המזון בכוונה, כשהגעתי לסוף התור הורו לי ליפנות לכיוון החיים, אבל גם שם בסיום התור שאלו כל אחד מה הוא יודע במקצועות, ולי לא היה מה להשיב, ושאלתי את העומד מאחורי מה הוא חושב לומר והוא ענה "טבח", החלטתי שגם אני יענה כך, היגעתי לסוף התור, ונשאלתי, ועניתי "טבח", לקחו אותנו ושמו אותנו במטבח, ועד לסיום המלחמה היינו שם אבל נזהרתי לא לאכול מאכל שאינו כשר, אבל שמחתי שיכולתי בזמנים בהם היה המבטח ריק לברך ברכת המזון ברוגע. וכנראה שבזכות זה ניצלתי ואני עדיין זוכה לברך ברכת המזון בכוונה וברוגע וכיום מאחרי המלחמה אני מברך יותר מחצי שעה. יהודי זה סיפר את הסיפור כי נישאל ע"י בן משפחה למה בירך ברכת המזון זמן רב ועל כך השיב את כל הסיפור.
מאור פנים וסופו הכרת הטוב: היה פעם באחת מהישיבות בחור שהרגיש מאוד בצד, ורק חבר אחד בישיבה היה מתייחס אליו כל יום בכך שהיה עומד בפתח בית המדרש וכשהחבר היה עובר שם היה מאחל לו איחולים שונים בוקר טוב וכדו' והכל עם מאור פנים, ולאחר כמה שנים זכו שניהם להקים בתים, והמאיר פנים היה צריך לטוס לחו"ל, ולא היה לו שַם משפחה, ולא זכר אם יש לו חברים, אבל טס, וכשהגיע בחו"ל לבית הכנסת לתפילת מנחה ניגש אליו אחד המתפללים ודרש בשלומו והתעניין במצבו וכשנודע לו למה הוא כאן, סידר לו מיד דירה וקניות וסידר את משפחתו במוסדות תורה, ואחרי הכל גילה לו שהוא אותו בחור שקיבל את ה"מאור פנים" והוא מקווה שהצליח להחזיר במעט "הכרת הטוב". [נכתב בקצרה (מפורט באריכות בגליון "אחדות" שהודפס בשנים תשנז-נט במדור דובר מישרים גולה עמוקות].
*[לזכות השמחה בזכיית זש"ק לאחר ציפיה והמתנה של כ40 שנים, אחרי תיקון טעות בכתובה שלא ידעו עליה כ39 שנים] (- פורסם בכתובת שמיעה)
