לצערי זה בעיה מוכרת אצל מלמדים,
היה לנו מלמד אחד כזה בחיידר שהגיע להתלונן אצלי שהוא גומר את היום כמו שעיר המשתלח, מפורק לחלקים, בלי כח נופל למיטה, כל יום בשבילו הוא אתגר, במיוחד שהייתה לו כתה מאתגרת,
נתתי לו מספר טיפים ועזרו לו מאוד, הוא סיים את היום בקלילות והגיע בכל יום עם אמביציה,
אשמח לשתף את החברים כאן והלוואי ויהיה לתועלת לעוסקים במלאכת הקודש:
ידוע הוורט של הקלויזנבורג רב'ה, ואף על פי כן אחזור עליו לתועלת מי ששכח או מי שלא מכיר (אני גם לא זוכר את הוורט מדוייק, אבל הרעיון הוא ודאי נכון ושל הרב'ה זצוק"ל זי"ע)
הגיע אדם אחד לבית מלון עם מזוודה ענקית, הוא סוחב את המזוודה כולו מזיע, אדום, יגע ממאמץ, הגיע האיש שעוזר להעלות את המזוודה לחדר (לא זוכר כרגע איך הוא נקרא) והעלה את המזוודה לחדרו וגם הוא הזיע והתאמץ עד שסוף סוף הצליח להגיע עם המזוודה לחדר הניח אותה על המיטה ובא לצאת, לפני שהוא יוצא פתאום הוא מחליט לבדוק מה יש במזוודה שהיא כ"כ כבדה?? הוא פותח ורואה שכולה מלאה אבנים.
מהצד השני,
הגיע אדם עם מזוודה ענקית כבדה הוא מתאמץ מאוד לסחוב אותה, אבל הוא מחוייך מאוזן לאוזן, לא נראה שהוא סובל כ"כ מהכובד של המזוודה, בכל זאת הגיע האיש שעוזר להעלות את המזוודה לחדר (אני עדיין לא זוכר איך קוראים לו) ושאל אם יוכל לעזור לו לסחוב את המזוודה, אך האיש סירב בנימוס והעלה את המזוודה הכבדה עד הקומה הגבוהה של המלון בעצמו!
כשהגיע לחדרו פתח את המזוודה ורווה נחת בראותו את המזוודה מלאת היהלומים שברשותו.
את הסיפור הזה סיפר הרב'ה על הפסוק "לא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל" אם קשה לך בעבודת ה', סימן שמשהו לא נכון, משהו עקום, לא אותי קראת יעקב, אתה עובד את החברה את הקהילה לא את ה'. עכד"ק.
לקחתי את המשל הזה לעבודת הקודש של מלמדי תשב"ר,
אם אתה מרגיש שקשה לך, אתה יוצא מותש, מרוסק, נכנס הביתה ואין לך כח לשום דבר לא לילדים שבבית שמחכים לפיסת אבא, רק מחפש את הדרך הכי קצרה למיטה, משהו פה תקול, העבודה לא אמורה להיות מתישה, היא אמורה להיות מאתגרת, מחשלת, מספקת, לקום בבוקר ליום חדש, עם מרץ, ברען ואש בעיניים,
מה הדרך הנכונה להגיע באמת למצב שבו אני נהנה מהעבודה, ואפילו מגיע עם חשק ומרץ לילדים ולבני בית?
דבר ראשון,
לדעת שאני המלך בכיתה!!!! כפשוטו ממש!! על פי יישק כל דבר, אם אני אגיד לילד לדבר הוא ידבר, אם לא, אז הוא יהיה בשקט, במידה והוא הפר את דבר המלך אחת דתו........... (כל אחד וארסנל העונשים שברשותו) כמובן, אין מענישים אלא אם כן מזהירים (אני מזהיר בד"כ שלוש פעמים לפני הענשה), ואסור לשכוח את הצד השני, אין מזהירים אלא אם כן עונשים!!
למה כתבתי בסוגריים לעיל בד"כ? כי הדבר השני שזה כלי מצויין, הילדים חייבים לדעת בצורה ברורה, שהרב'ה לא צפוי, לטוב ולמוטב, ברמה שבעל הבית השתגע, פתאום באמצע יום חורפי וקריר, משעמם ורגיל, הרב'ה (לפחות אצלי במכינה) תופס חופן עדשים ומתחיל לזרוק בכיתה והילדים מתחילים לאסוף, כשבאים לשאול למה? הרב'ה מה קרה?? התשובה בהחלט יכולה להיות "סתם כי אתם חמודים" סתם כי השטייגען שלכם עושה לי נחת) "במקום לשאול אותי למה, לך תתפוס מהר, כולם תופסים לך את כל העדשים", וכן להיפך, הילדים התרגלו שיש אזהרה לפני הענשה, פתאום ביום בהיר, הרב'ה הגיע במצב רוח טוב (הוא כנראה לקח את הכדור ישר היום), זורק בדיחות לכל עבר, אבל, מעניש על ימין ועל שמאל, דיבור באמצע התפילה, בום! תכתוב מאתיים פעם "ויהיה לי עוד יותר ועוד יותר טוב ועוד יותר טוב ועוד יותר טוב" עשה אפצ'י באמצע השיעור, בום! תכתוב שלוש מאות פעם "מהיום אני נוטל כל יום מנה נוספת של ויטמין C וגם אתחסן נגד שפעת"
כבר יצא מספיק ארוך, אשתדל בל"נ להוסיף עוד כשיהיה לי זמן, כרגע הוא נגמר לי,
בהצלחה!
אשמח לשמוע תגובות!
הנושאים החמים
