דרוש מידע תינוק בן שנה עם התקפי זעם

12HAVA · 9/11/24

תינוק בן שנה וחודשיים
כשלוקחים לו משחק- צורח
כשמוציאים אותו מהאמבטיה (מאד אוהב מים)- צורח
כשרוצה לאכול- צורח
כשלא מרשים לו משהו - צורח
כל זה ברמה שהוא זורק את עצמו על הרצפה, צורח, בועט במשך 5-10 דק'

אני כבר לא יודעת מה לעשות,
לחנך? (אם כן איך? הוא רק בן שנה)
להתעלם?

הטעם המושלם · 9/11/24

נכתב ע"י 12HAVA:
תינוק בן שנה וחודשיים
כשלוקחים לו משחק- צורח
כשמוציאים אותו מהאמבטיה (מאד אוהב מים)- צורח
כשרוצה לאכול- צורח
כשלא מרשים לו משהו - צורח
כל זה ברמה שהוא זורק את עצמו על הרצפה, צורח, בועט במשך 5-10 דק'

אני כבר לא יודעת מה לעשות,
לחנך? (אם כן איך? הוא רק בן שנה)
להתעלם?

מוכר. (שנה וחצי)
אמרתי היום לאחותי שגיל ההתבגרות הראשון ירד משנתיים לשנה וחצי. כנראה ששנה.

12HAVA · 9/11/24

נכתב ע"י הטעם המושלם:
מוכר. (שנה וחצי)
אמרתי היום לאחותי שגיל ההתבגרות הראשון ירד משנתיים לשנה וחצי. כנראה ששנה.

אז מה יהיה הלאה אם הוא רק בן שנה?

מה את עושה במצבים כאלה?
אני ממש נואשת...

לא יודעת אם להתעלם- להראות לו שאני לא מתרגשת מהבכי שלו
או לחנך אותו (איך?)

אשכרה · 9/11/24

מוכר !
לא חריג בכלל.
כשלוקחים לו משחק- גם אנחנו מבוגרים לא אוהבים שלוקחים לנו דברים.
כשמוציאים אותו מהאמבטיה (מאד אוהב מים)- כנ"ל
כשרוצה לאכול- להביא לו אוכל לפני שהוא מבקש .
כשלא מרשים לו משהו - ברור מי אוהב שלא מרשים לו משהו.
לנסות לעשות את זה בדרך נחמדה,
לדוג' במקום לקחת לו את המשחק אולי שהוא ילך עם המשחק שהוא אוהב למיטה?

OTA · 9/11/24

להסיח את הדעת

הטעם המושלם · 9/11/24

אני מתעלמת מההתקפים. זה מה יש. היא תגדל.
מה שכן- מנסה להרשות לה מה שמותר, לא לאסור עליה סתם.

לורנס · 9/11/24

קודם כל אל תקראי לזה התקפות זעם, זה נורמלי שתינוק בוכה וצורח,
כנראה שהוא עוד לא יודע לדבר
ברגע שידע לדבר זה יפחת בעז"ה

עוד אור יהודה · 9/11/24

לא לשכח שזה רק תינוק והכל בסדר. הוא לא מבין מה עושה. זה טבעי. ב"ה

12HAVA · 9/11/24

הבעיה היא שאצלו זה לא בפרופורציות נכונות
יוצא שבסופו של יום אני כבר לא מסוגלת לשמוע אותו ולצערי סופרת את הדקות כדי שילך לישון
בגדול הגעתי לממצב שאני מרשה לו הכלללל,
ומסכנה אחותו הגדולה כשהוא לוקח לה משחק היא כבר לא מעיזה לקחת לו בחזרה, כי היא יודעת מה הולך לקרות
אבל לפעמים יש דברים שהם מסוכנים , או שהוא הופך לי את הבית- מרוקן מגירות וכו, ואין ברירה אני חייבת לעצור אותו
ואז...

אשכרה · 9/11/24

נכתב ע"י 12HAVA:
אבל לפעמים יש דברים שהם מסוכנים , או שהוא הופך לי את הבית- מרוקן מגירות וכו, ואין ברירה אני חייבת לעצור אותו
ואז...

להגיד לא, בצורה יפה ולהסיח את הדעת במשהו שהוא אוהב.
הנננההה את זה אתה אוהב לשחק נכון ?
(והגיוני לספור דקות שילכו לישון במיוחד שהילדים קטנים!!!)

DvoraVidman · 9/11/24

נכתב ע"י 12HAVA:
בגדול הגעתי לממצב שאני מרשה לו הכלללל,

אויש, מובן אבל לא מומלץ

כדאי לעבוד על גבולות.

אם את רוצה המלצה - יש בעיריות מענים לאימהות לגיל הרך בשפ"ח ובמרכזים לילד, לגיל הרך. כל עירייה והכינוים שלה לשירות

לארג' · 9/11/24

גם אצלינו זה ככה בגיל שנה
אם יש תרופת פלא אשמח לקבל

שמעון963852741 · 9/11/24

נכתב ע"י 12HAVA:
הבעיה היא שאצלו זה לא בפרופורציות נכונות
יוצא שבסופו של יום אני כבר לא מסוגלת לשמוע אותו ולצערי סופרת את הדקות כדי שילך לישון
בגדול הגעתי לממצב שאני מרשה לו הכלללל,
ומסכנה אחותו הגדולה כשהוא לוקח לה משחק היא כבר לא מעיזה לקחת לו בחזרה, כי היא יודעת מה הולך לקרות
אבל לפעמים יש דברים שהם מסוכנים , או שהוא הופך לי את הבית- מרוקן מגירות וכו, ואין ברירה אני חייבת לעצור אותו
ואז...

ברור, לכן למה שלא יצעק? זה מצליח לו, הדרך הטובה היא פשוט להתעלם מהצעקות, ולעשות מה שנראה לכם נכון, ובעז"ה הצעקות יפחתו.
(כמובן כדאי לבחור מאבקים, כלומר מראש לא להתחיל כשאין לכם כח)

חגית קרמר · 9/11/24

נכתב ע"י 12HAVA:
תינוק בן שנה וחודשיים
כשלוקחים לו משחק- צורח
כשמוציאים אותו מהאמבטיה (מאד אוהב מים)- צורח
כשרוצה לאכול- צורח
כשלא מרשים לו משהו - צורח
כל זה ברמה שהוא זורק את עצמו על הרצפה, צורח, בועט במשך 5-10 דק'

אני כבר לא יודעת מה לעשות,
לחנך? (אם כן איך? הוא רק בן שנה)
להתעלם?

הוא פשוט ילד חכם וחזק.

לנסות אם הוא אוהב תחושה עמוקה כמו התגלגלות בתוך שמיכה (בזהירות כמובן)
חיבוק עוטפים
עיסויים
וכמובן גבולות!

הוא הילד שהכי צריך גבולות, לראות שאבא ואמא מסוגלים להכיל את הצרחות והרצונות שלו.
שאבא ואמא מסוגלים לשים סטופ אם זה לא מתאים.
והכל לעשות תוך כדי הסבר מילולי, כי קרוב לוודאי שהוא מבין הכל, אבל לא מצליח לבטא את עצמו.

נכתב ע"י 12HAVA:
ומסכנה אחותו הגדולה כשהוא לוקח לה משחק היא כבר לא מעיזה לקחת לו בחזרה, כי היא יודעת מה הולך לקרות

צריך להתערב ולהחזיר לה את המשחק, ולשים אותו במרחב שהוא לא יכול לצאת ממנו לזמן קצר, כמו מיטה בטוחה.
ולהסביר במילים מה קרה.
ואח"כ שיבוא לבקש סליחה מהאחות, כמו ליטוף

תינוק בן שנה מבין הכל מצויין כמו ילד גדול

י.גלינסקי. · 9/11/24

התקפות זעם בגיל הרך. כיצד מתמודדים עימם ומתי יודעים שהן ביטוי למצוקה אמיתית?
שלי נער ומיכל הרפז
"הילד זועם ויוצא משליטה… כיצד אתמודד מבלי לאבד את השלווה?" התפרצויות זעם אצל ילדים, באיזה גיל הן מתחילות להופיע? האם הן נורמאליות או חריגות וכיצד מתמודדים מבלי שגם אנחנו נאבד שליטה?

תוכן

התפרצויות זעם או בשמן המקצועי התקפי טנטרום, יכולות לתת את אותותיהן כבר אצל פעוטות. בסביבות גיל שנתיים המכונה "גיל שנתיים הנורא" ניתן לגלות התנהגות עיקשת ומרדנית אצל הפעוט. בגיל זה הפעוט מתחיל לפתח כישורים מוטוריים עימם הוא מתחיל לפעול באופן עצמאי בסביבתו. הוא מתחיל ללכת, לחקור, לתקשר ולהביע באופן ברור וחד משמעי את רצונו. הגילוי של יכולת העצמאות שלו מייצרת אצלו את הרצון לפעול לבד בכל דבר. הוא רוצה לאכול לבד, להניח ולקחת דברים לבד, לסדר לבד ובעיקר לבלגן לבד. מאחר והפעוט עדיין איננו בעל יכולת לבצע הכל לבד, כל התערבות של מבוגר יכולה לתסכל אותו ולעורר אצלו התנהגות עיקשת ואף תוקפנית.
התנהגות תוקפנית הבאה לידי ביטוי בהתקפות זעם, הינה דרך בלתי מווסתת של הפעוט להביע את רגשותיו כאשר הוא איננו מצליח לבטא אותם בדרך אחרת מילולית או פיסית. התפרצויות הזעם יכולות להתבטא באיבוד שליטה על הגוף כמו השתטחות על הרצפה, צעקות ובכי רב, הטחת הידיים ואגרופים ברצפה או בחפצים. כמו כן, בעת עירור תחושות פיזיולוגיות של רעב או עייפות יכולות להתבטא אצל הפעוט התנהגויות חסרות שליטה המבטאות גם הן פורקן בלתי מווסת של רגשות וצרכים בלתי מסופקים.
בין רצונו של הפעוט לרכוש עצמאות לבין המגבלות ביכולותיו המוטוריות והמילוליות, קיימים הגבולות שכבר אז חשוב להציב. בוודאי שחשוב לעודד את תחושת העצמאות הקשורה להתפתחות תקינה ועם זאת, חשוב להבהיר לפעוט מה מותר ומה אסור ומסוכן ולפתח אצלו את מנגנון ההגנה העצמית עם מידת פחד כמנגנון המגן עלינו מלפעול באופן המסכן את קיומנו. חשוב להציב גבולות נדרשים ועקביים, כאלו שלא יגבילו את צרכיו ההתפתחותיים ועם זאת יעניקו לו בהירות וביטחון.
פעוט שרואה מולו גרם מדרגות מעניין כזה שאפשר לטפס עליו, עשוי לרוץ לעברו ולטפס אפילו בזחילה אם טרם התחיל לעמוד וללכת. יכולותיו המוטוריות מאפשרות לו את אותה מידת עצמאות אולם, הוא איננו מודע למידת הסכנה. הצבת שער לפני גרם המדרגות עשויה לתסכל אותו וליצור התפרצות זעם עם זאת, כאן ניצב גבול תרתי משמע. אז כן.. לאפשר לו לטפס ולעודד את תחושת העצמאות אולם בגבולות של השגחה והתערבות נדרשת. בכך הילד מבין שנדרשת נוכחותו של המטפל הנמצא שם עבורו ומאפשר פניות מלאה לתהליכי התפתחות מבלי להגביל את עצמאותו. בגיל 3 ומעלה, פוחתות האפיזודות של התפרצויות הזעם עקב התפתחות השפה והכישוריים המוטוריים, החברתיים והרגשיים. אולם, עדיין הן מופיעים בשל כמה סיבות:

צרכים בלתי מסופקים כמו רעב ועייפות עדיין עשויים לעורר התפרצויות זעם של בכי ומרדנות בשל קושי בוויסות רגשי ודחיית סיפוקים. ילד הממתין לארוחת הצהריים המתעכבת עשוי לפרוץ בהתנהגות זועמת, חסרת סובלנות ועיקשת.
קושי בהצבת גבולות מצד ההורה
גבולות לא ברורים יוצרים חוסר ביטחון וניסיון תמידי בבדיקת הגבולות ומציאת הדרך העקבית והבטוחה.
תגובות מצד ההורה בזמן אפיזודת הזעם של הילד ה"מעודדות" באופן בלתי מודע את ההתנהגות "הזועמת" .

אז מה עושים ואיך מתמודדים ?

דחיית סיפוקים הינו חלק מכישוריי החיים. הנושא בא לידי ביטוי בהמתנה לארוחות, בהמתנה למשחק, בהמתנה בתור ועוד. דחיית סיפוקים מאפשרת לאדם ליצור סדר בחייו ולא לפעול בשליטת "האיד", לנהוג התנהגות פרו חברתית המאפשרת התייחסות לצרכי האחר גם לפני סיפוק צרכי האישיים, ליצור סדרי עדיפויות ולפעול על פיהם ולא על פי צורך רגעי, להתמקד ולהתרכז בעיקר ועוד אין ספור תועלות וכישורי חיים המחייבים יכולת בדחיית סיפוקים.ילד הממתין לארוחה בעת תחושת רעב או לשינה בעת שהוא עייף, עשוי לנהוג בצורה חסרת סובלנות, לבכות, לצעוק ולהגיב בצורה חסרת פרופורציות לכל דבר כאסטרטגיה המשמשת אותו לסיפוק אותו צרכים. הורים שיתנו לילד לאכול חטיף לפני האוכל במקום לאמן אותו בדחיית סיפוקים עשויים לחזק ושמר את השימוש באסטרטגיה של הפעוט. במקרים אלו יפגין הילד זעם בכל פעם שהצורך שלו מתעורר ואיננו מסופק מיידית. לפיכך, אמפתיה בשילוב גבולות ושימוש באסטרטגיות יצירתיות אחרות יסייעו לילד לרכוש את יכולת דחיית הסיפוקים ויעניקו לו תחושה של סדר וגבולות. במקרים אלו יש לשקף לפעוט את תחושותיו "אני רואה ומבינה שאתה רעב/עייף מאד" ולהסביר לו בצורה ברורה שארוחת הערב בהכנה. ניתן לחבק את הילד בהבנה ואמפטיה לתחושותיו, להושיב אותו לצדכם בזמן הכנת הארוחה ולשתף אותו, לתת לו לגעת בחומרים, לטעום, להריח, לדבר על הצבע, הצורה ועל מה שאנו עושים בתהליך. כמו כן, ניתן לסייע לילד לווסת את תחושותיו באמצעות מקלחת נעימה, משחק, סיפור או כל אמצעי שיאפשר לילד להבין שאנו מבינים אותו ונמצאים עבורו בהתמודדות עם התחושות והתסכול. כמו כן, ניתן להפחית את התקפי הזעם ע"י יצירת סדר יום ברור וקבוע שהינו חשוב מאד ליצירת תחושת וודאות, ביטחון רוגע ושלווה. חשוב שההורה יבנה את סדר היום הקבוע והחד משמעי בהתאמה לתפיסתו ויישם אותו בעקביות עם המון אמפאתיה וסמכותיות.
לדוגמא : הורה שרוצה שילדו ילך לישון ב 20:00 בערב, על מנת להפחית את התקפי הזעם עליו לבנות סדר פעולות וזמנים קבוע המתאים לצורכי הילד. במידה ורוצים לאכול ב 19:00, על ההורה להיערך לארוחת ערב ב 18:30
ארוחת ערב 19:00 מקלחת 19:20 סיפור לפני השינה 19:40 השכבה 19:50
הורה שיתמיד בסדר היום הקבוע, יפגין סמכותיות המלווה בהמון אמפתיה לתחושותיו של הילד, יפחית באופן משמעותי את התקפי הזעם פשוט מאחר והילד יהיה הרבה יותר בטוח והרבה פחות מתוסכל. נושא הצבת הגבולות הינו רחב ומורכב אולם, יש לזכור שחשוב להאמין שהגבולות הם לא רק לטובת ההורה והסדר בבית, אלה לטובת הילד ופיתוח יכולתו להתנהגות פרו חברתית וביטחון עצמי. הגדירו מהם הכללים והגבולות מבחינתכם, האמינו בהם וברציונאל העומד מאחוריהם והיו עקביים, נחושים ואפאטיים בהצבתם לילד ככלי התפתחותי חשוב במיוחד.כשילדנו נתקפים בהתקפת זעם חסרת שליטה, קשה מאד לנו ההורים לשמור על שליטה. הצורך הראשון והאנושי המתעורר בהורה המתמודד עם התקפת הזעם של ילדו, הוא לנהוג את אותה התנהגות "ילדית" ולאבד שליטה. כשהילד נוהג באגוצנטריות ומונע מצרכיו בלבד, איזה פתרון חינוכי יהיה ניתן להשיג אם גם ההורה ינהג באגוצנטריות ויחשוב לעצמו "אני נתתי לו והוא לא מקשיב לי", "אני עייף והוא לא מתחשב בי", "אני כועס, אני זועם, אני רעב…". הורה שינהג את ההתנהגות ה"ילדית", יצעק בחזרה, יביע כעס גדול, יישלח את הילד להיסגר בחדר, יאיים בעונשים ויביע התקפת זעם של מבוגר. הורה שינסה להיות "מאד שקול" ייפתח במשא ומתן, ינסה לשוחח עם הילד בזמן שהוא צורח, ייכנע לבקשה של הילד אליה לא הסכים מלכתחילה או ינסה להשתיק את הילד במתן "הפתעה מתוקה". במקרים אלו אפיזודות הזעם רק מתארכות, בד"כ עד שסובלנותו של ההורה פוקעת והתסכול יוצא משליטה וההשלכות לכך הן אין סופיות ברמת היחסים בין הילד להורה וברמת הדימוי העצמי של הילד. אם כך, כל תגובה זועמת או שקולה בהתייחסות ישירה לאפיזודת הזעם עשויה רק לחזק ולשמר את ההתנהגות .
אז איך כן מתייחסים כשהעשן יוצא כקיטור מכל נקב בראש ??
- ראשית, משקפים לילד את רגשותיו, "אני מבינה שאתה כועס כי …" ומסבירים מדוע איננו מאפשרים את רצונו של הילד .
- שואלים את הילד מה נוכל לעשות כדי לעזור לו להרגע . אם הילד לא מסוגל לענות ולהגיב לנו יש רק לומר לו שאנו כאן עד שהוא נרגע. מרגע זה אין צורך לומר שום דבר נוסף אלה רק להשגיח שזעם לא גובל באלימות והרס. ניתן לחזור על המשפט, אני כאן בשבילך עד שתירגע.
- לא לשלוח את הילד למרחב אחר, בטח לא לחדרו וגם לא להתרחק למרחב אחר. ניתן להתעסק בדברים אחרים בבית (ניקיון, סדר, הכנת ארוחה, כתיבה, קריאה…) כל עיסוק דווקא יכול לסייע בשמירה על השליטה שלנו ההורים.
כשהילד נרגע ראשית חשוב לחבק ולומר לו שאנו שמחים שהוא התגבר על הכעס ונרגע. חשוב מאד לשוחח עימו בשקט ובנחת על ההתנהגות, להגדיר מהי ההתנהגות בלתי מקובלת ומהי ההתנהגות הרצויה ולהתייחס לדבריו בהתאם לשיקול דעת. חשוב שההורה יהיה רגוע וקשוב לילדו והילד יהיה רגוע ופנוי לשיחה והפנמה עם ההורה. חשוב שהשיחה, תהיה באותו יום, מיד כשהילד נרגע כאשר הדברים הנאמרים לא יהיו ביקורתיים אלה מלווים באמפטיה והדרכה. חשוב שההורה יהיה פנוי רגשית וכך גם הילד, רק כך הם יוכלו להגיע להסכמה והבנה. החינוך נעשה שאנו מבינים כהורים שתפקידנו הוא להדריך ולחנך את הילד. כשאנו כועסים עד כדי איבוד שליטה, אנו מפספסים הזדמנות אמתית לחנוך משמעותי לכישורי חיים וניהול קונפליקטים ומלמדים את הילד באופן אירוני, בדיוק את אותן התנהגויות שאנו מעוניינים למגר. חשוב לחזק באופן שוטף התנהגויות המבטאת שליטה ודחיית סיפוקים כי שם זה המקום להתייחס.
התקפי זעם הנובעים מסיבות חריגות פעוטות וילדים עשויים להגיב בהתפרצויות זעם למגוון של שינויים ואירועים משמעותיים בחייהם כולם קשורים להתמודדות רגשית. ייתכנו התפרצויות הנובעות מתהליכי הסתגלות לאח חדש, לגן חדש, לבית בעיר חדשה, תהליכי גירושים או אווירת מתח בבית שבאותה מידה יכולים לגרום להסתגרות. התפרצויות הזעם יכולות להיות ביטוי לתסכול הנובע מתהליך ההסתגלות ומחוסר היכולת לבטא את התחושות העמוקות אותן הילד חש ואינו עוד יודע כיצד להתמודד עמן. ילד המתמודד עם אח חדש, עשוי לחשוב מחשבות איומות על אחיו התינוק אך הוא לא יבטא אותן באופן מילולי אלה בהתנהגות תוקפנית וזועמת. התפרצויות זעם תכופות, תוקפנות עד כדי מעשיי אלימות עשויים לבטא מצוקה חריגה המחייבת בדיקה וטיפול תואם. חשוב לשוחח עם מנהלת הגן והגננת וביחד לסייע לילד בבית ובגן בשיתוף עם גורמים מקצועיים.
התפרצויות זעם הינן שכיחות אצל ילדים הסובלים מהפרעת קשב המקשה על וויסות חושי ורגשי אצל הילד. כמו כן, ילד עם הפרעות קש, עיכוב התפתחותי או לקות למידה עשוי לחוש תסכול, פגיעה בדימוי העצמי ודחייה עקב ריבוי של מצבי כישלון. התנהגות הכוללת אקטיביות רבה, זעם, סף תסכול נמוך, השתוללות חסרת שליטה, אי ציות לכללים ופגיעה בסביבה הינה "התנהגות מפריעה" הנכללת בקבוצת הפרעות ההתנהגות המאופיינות בחוסר שליטה. במקרים אלו יש לגשת לאבחון מוקדם על מנת למנוע חוויות מתסכלות יותר בעתיד. אבחון מוקדם יאפשר לאותם ילדים לרכוש מיומנויות שיעכבו את ההתנהגות האימפולסיבית ולווסת את רמת העוררות לגירויים בכלל ולסיטואציות מעוררות כעס בפרט. כמו כן, יקנו להם את הכישורים הנדרשים להתפתחות חברתית ורגשית תקינה.

ביבליוגרפיה

המאמר באדיבות הכותבות ומרכז הרפז

בירג · 9/11/24

אני כ"כ מזדהה,
גם אצלי ממש אותו הדבר, תינוק בן שנה וחודשיים,
סופר עקשן!!! (לא סותר לזה שהוא חמודדד)
רוצה לאכול לבד, לשתות לבד, ואם לא----אוי ואבוי!!
לוקח לאחותו הגדולה כל מה שמשחקת, מושך לה בשיער..
שלא מרשים לו משהו שרצה--צרחות!!!
זה באמת שאלה, כמה אפשר לחנך בגיל הזה? ואיך?

מנעד · 9/11/24

זה גיל שעולם הפנימי הרגשי שלהם מתפתח
הילד מביע את הרגשות שלו כמו שעולים
ואנחנו כהורים אמורים לתווך ולעזור לו
וגם להציב גבולות.
דבר ראשון לתווך לו את מה שקורה
בצורה רגוע
לדוגמא עם ענין האמבטיה
לדבר איתו אני רואה שכיף לך באמבטיה עוד דקה אנחנו יוצאים
להכין אותו לפרידה
ולא לתלוש אותו בבת אחת
ולתווך לו
אתה רוצה להמשיך להיות באמבטיה
אני רואה שזה כיף לך אבל עכשיו אמא אמרה שיוצאים ומחר נעשה שוב
ככה יום אחרי יום בסוף זה יקלט לו
לדוגמא נדנדה בגינה
לתווך
איזה כיף להתנדנד עוד דקה אנחנו יורדים
למרות שלא יודע מה זה דקה
אבל מבין שהולכים להפרד מזה
ואז כשאת מחליטה שצריך לרדת
לומר עכשיו אנחנו יורדים
ולא לתלוש בלי לדבר
ואם בוכה
לומר היה לך כיף
עכשיו אמא החליטה שהולכים הביתה ומחר נוכל לבוא לשחק שוב
ככה יום אחרי יום בסוף זה נקלט
הם חכמים יותר ממה שאנחנו חושבים
עכשיו זה הזמן להתחיל לתווך להם מה הם מרגישים
העולם הפנימי הרגשי שלהם מתפתח
וכשמתווכים להם זה עוזר להרגע ולהבין מה שקורה
במקום להתעלם מצרחות אפשר למנוע אותם
בעזרת דיבור ותיווך.
הרבה נחת ובהצלחה!

חיים הקוסם · 9/11/24

בלת"ק
יכול להיות שהוא מוכשר ויודע מה הוא רוצה אבל אין לו מספיק מילים כדי להביע את עצמו כי הוא עדיין לא יודע לדבר.

לגבי התנהלות ההורים ממליץ להתייעץ עם הנחית הורים כדי לעשות סדר מה כן ומה לא בתוכינו וכלפי הילד

לדעת שזה עובר לאט לאט ככל שיודעים לדבר

מה זה20 · 9/11/24

נכתב ע"י בירג:
אני כ"כ מזדהה,
גם אצלי ממש אותו הדבר, תינוק בן שנה וחודשיים,
סופר עקשן!!! (לא סותר לזה שהוא חמודדד)
רוצה לאכול לבד, לשתות לבד, ואם לא----אוי ואבוי!!
לוקח לאחותו הגדולה כל מה שמשחקת, מושך לה בשיער..
שלא מרשים לו משהו שרצה--צרחות!!!
זה באמת שאלה, כמה אפשר לחנך בגיל הזה? ואיך?

אבל אפשר לדבר אליו רגיל, אפילו שהוא כזה קטן, הוא מבין. עובדה שהוא יודע למחות על משהו שעושים לו/לוקחים לו.

להסביר לו ממש- לא לגעת, לא לעשות ככה- כמו שאומרים לילד בן שלוש. וכשהוא צורח- פשוט להתעלם עד שהוא יבין מעצמו שזאת לא דרך לבקש דברים.
זה אולי נראה מופרך, אבל כשרוצים להרגיע תינוק קטן, בן כמה חודשים, מה עושים?
פשוט מדברים אליו, שרים לו, והוא נרגע. אם בגיל כזה הוא מבין מה משדרים לו, אז גם יכול להיות בגיל יותר גדול.
ותתפללו! גם על זה אפשר...

אסתי-בראון · 9/11/24

נכתב ע"י 12HAVA:
תינוק בן שנה וחודשיים
כשלוקחים לו משחק- צורח
כשמוציאים אותו מהאמבטיה (מאד אוהב מים)- צורח
כשרוצה לאכול- צורח
כשלא מרשים לו משהו - צורח
כל זה ברמה שהוא זורק את עצמו על הרצפה, צורח, בועט במשך 5-10 דק'

אני כבר לא יודעת מה לעשות,
לחנך? (אם כן איך? הוא רק בן שנה)
להתעלם?

כן ,לחנך
אהבה וגבולות הם שני עוגנים של יציבות
ואת שניהם הילדים שלנו צריכים מאד
כדי להתפתח בצורה בריאה ומאוזנת
ולחיות חיים טובים ושלוון בעולם.

אהבה = לתת, לאפשר, לאהוב, להכיל, לכבד, לפנק,
גבולות = ללמד מה כן ומה לא, להגביל, להוביל, להנהיג, להיות דמות שהילד יכול לשאת אליה את העיניים בגאווה,

ממליצה מאד ללכת ללמוד
אף פעם לא מוקדם מידי לחנך!

עזרה ראשונה:
תיווך ושיקוף - את יכולה לומר:
אתה כל כך רוצה... (את הצעצוע, את השוקולד, את הגפרורים...)
אבל עכשיו אמא לא מרשה, עכשיו הולכים ל... (לישון, לאכול, לגינה, הביתה...)
ואפשר להציע גם חלופה.
מה תרצה במקום

גם בגיל שנה - ואפילו הרבה קודם לכן - אפשר וצריך לדבר ולתקשר עם הילד

(הסחת דעת כמו שכתבו כאן - זה יותר לבורח מאשר להתמודד)

בהצלחה!