הנושאים החמים
הנושאים החמים
עבר הרבה זמן מאז שהצטרפתי לקהילת הכתיבה ורק עכשיו התפניתי להעלות קטע ראשון.
אשמח מאוד לביקורת
רחלי יצאה מהבית, תוחבת אוזניות של נגן לאוזן. בי אמא יצאתי להליכה היא קוראת. יוצאת מהבית. זה מצחיק שאנשים עושים דברים בלי לדעת מה הם יגרמו וישנו וגם לרחלי ואין לה שום דרך לדעת שזה הרגע שישנה את חייה לנצח.
היא הולכת, רגועה, פתאום עוצרת מכונית שחורה עם חלונות כהים בסמוך אליה. היא נבהלת לרגע אך בשנייה הבאה היא צוחקת על עצמה וחושבת למה שלמכונית יהיה קשר אלי, אנחנו לא ברוסיה הקומוניסטית שמכוניות שחורות חוטפות אנשים למרתפי הק.ג.ב.
אבל רק שניה
כי בשניה הבאה היא מרגישה משהו שדוקר אותה בגב ומישהו שלוחש לה באוזן, "כנסי למכונית ותחגרי בלי לעשות שום רעש או לסמן משהו למישהו.ואני מזהיר, האקדח שמכוון אלייך טעון"
רחלי, חיוורת כולה ורועדת, כמעט מתעלפת אך מבצעת את ההוראות בשלימות היא נכנסת לרכב והחוטף נכנס גם הוא, מתיישב לידה מכוון אקדח ארוך. עכשיו היא יכולה לראות אותו, פנים מפחידות, שרירים, צלקת בגבה, עגיל באוזן _ואקדח.
הוא יהרוג אותי, זה מה שרחלי מריצה לעצמה בראש הוא יפגע בי ואחר כך יהרוג אותי. לא רגע הרכב נוסע אז יש גם נהג, חוטפים אותי ואין לי מושג למה.
מה זה הסרט הזה ולמה אני השחקנית הראשית בו?
החוטף פונה אליה
"את הטלפון שלך " הוא יורה
רחלי מהססת לשניה והוא לוחץ לה עם האקדח על הכתף
"אני לא יבקש שוב"
רחלי מוציאה את הטלפון ביד רועדת. החוטף לוקח את הטלפון מחייג ומפעיל רמקול
"תגידי לחני חברה שלך שאת לא יכולה לצאת אתה להליכה כמו שסיכמתן ותעשי את זה אמין בלי לרמוז שום דבר" הוא אומר בקול שקט וארסי והאקדח לוחץ שוב, הפעם על הצוואר. חני עונה
"היי רחלי איפה את, אני מחכה לך בכיכר כמו שסיכמנו"
ורחלי בולעת רוק ובקול כמעט יציב היא עונה "מצטערת חני אני לא יכולה לבוא בסוף" בולעת
"רחלי את בסדר? את נשמעת לא טוב"
האקדח לוחץ חזק יותר עד שהיא כמעט ואינה יכולה לנשום
"כן כן אני רק..." בליעה, נשימה עמוקה "רק חטפתי כאב ראש" והאקדח מרפה.
החוטף מנתק
"יופי, ילדה טובה"
אלוקים תעזור ליי, לא שאני יודעת במה אבל תעזור.
אשמח מאוד לביקורת
רחלי יצאה מהבית, תוחבת אוזניות של נגן לאוזן. בי אמא יצאתי להליכה היא קוראת. יוצאת מהבית. זה מצחיק שאנשים עושים דברים בלי לדעת מה הם יגרמו וישנו וגם לרחלי ואין לה שום דרך לדעת שזה הרגע שישנה את חייה לנצח.
היא הולכת, רגועה, פתאום עוצרת מכונית שחורה עם חלונות כהים בסמוך אליה. היא נבהלת לרגע אך בשנייה הבאה היא צוחקת על עצמה וחושבת למה שלמכונית יהיה קשר אלי, אנחנו לא ברוסיה הקומוניסטית שמכוניות שחורות חוטפות אנשים למרתפי הק.ג.ב.
אבל רק שניה
כי בשניה הבאה היא מרגישה משהו שדוקר אותה בגב ומישהו שלוחש לה באוזן, "כנסי למכונית ותחגרי בלי לעשות שום רעש או לסמן משהו למישהו.ואני מזהיר, האקדח שמכוון אלייך טעון"
רחלי, חיוורת כולה ורועדת, כמעט מתעלפת אך מבצעת את ההוראות בשלימות היא נכנסת לרכב והחוטף נכנס גם הוא, מתיישב לידה מכוון אקדח ארוך. עכשיו היא יכולה לראות אותו, פנים מפחידות, שרירים, צלקת בגבה, עגיל באוזן _ואקדח.
הוא יהרוג אותי, זה מה שרחלי מריצה לעצמה בראש הוא יפגע בי ואחר כך יהרוג אותי. לא רגע הרכב נוסע אז יש גם נהג, חוטפים אותי ואין לי מושג למה.
מה זה הסרט הזה ולמה אני השחקנית הראשית בו?
החוטף פונה אליה
"את הטלפון שלך " הוא יורה
רחלי מהססת לשניה והוא לוחץ לה עם האקדח על הכתף
"אני לא יבקש שוב"
רחלי מוציאה את הטלפון ביד רועדת. החוטף לוקח את הטלפון מחייג ומפעיל רמקול
"תגידי לחני חברה שלך שאת לא יכולה לצאת אתה להליכה כמו שסיכמתן ותעשי את זה אמין בלי לרמוז שום דבר" הוא אומר בקול שקט וארסי והאקדח לוחץ שוב, הפעם על הצוואר. חני עונה
"היי רחלי איפה את, אני מחכה לך בכיכר כמו שסיכמנו"
ורחלי בולעת רוק ובקול כמעט יציב היא עונה "מצטערת חני אני לא יכולה לבוא בסוף" בולעת
"רחלי את בסדר? את נשמעת לא טוב"
האקדח לוחץ חזק יותר עד שהיא כמעט ואינה יכולה לנשום
"כן כן אני רק..." בליעה, נשימה עמוקה "רק חטפתי כאב ראש" והאקדח מרפה.
החוטף מנתק
"יופי, ילדה טובה"
אלוקים תעזור ליי, לא שאני יודעת במה אבל תעזור.
