הנושאים החמים
הנושאים החמים
"אַתָּה הָרְאֵתָ חמישים יום ללא סמארטפון, פעם ראשונה" הכריז הבחור שאמון על מכירת הכיבודים
"... פעם שניה"
"שישים יום!!" צעק קול מוכר מהטור השמאלי
ר' פיני כמעט והשתיק אותו, הרי הוא ובנג'י סיכמו שאת 'אַתָּה הָרְאֵתָ' הוא יקנה, בנג'י היה מוכן בשביל כך להתנתק מהפלאפון חמישים יום למשך השנה הקרובה!, והנה, משום מקום, הגיע הקול
המבטים נפגשו, פניו של ר' פיני לא הותירו הרבה ברירות לבנג'י, הוא חש שהוא אינו יכול לאכזב את מי שכל כך תומך בו ביום יום
"שישים ואחד!" הוא שמע את המילים נעתקות מפיו,
דממה, לרגע
"שישים ואחד יום, פעם ראשונה"
ר' פיני ניסה לתפוס את מבטו של המתחרה הנמרץ ולנסות להסותו, אך...
"שישים וחמישה" שוב, אותו הקול מאותו המקום
זהו, עד כאן, התלמיד כבר לא הישיר מבט אל רבו, גם הלה לא הביט בו, שניהם בוהים בקרקע, מיואשים
רק ורק הם ידעו, עד כמה הקבלה תוכל להכריע את השנה הקרובה לכאן או לכאן, אולי את כל חייו
הוא כבר ראה את בנג'י עושה את הצעד המשמעותי הראשון שלו ועולה על דרך המלך, אך הנה, הכל מתנפץ מול עיניו
"שישים וחמישה יום, פעם שניה"
"... פעם שלישית, זכה לו!"
בנג'י היה שבור, כבר הכל היה מסודר לו, איזה פסוק יקבל כל אחד, באיזה פסוק יכבד את ר' פיני, אך כנראה שהוא יאלץ להסתפק בעליה לתורה, פשוטה, כמו כולם,
והפלאפון, כמו השנה שעברה עליו, בכיס, הרי הוא לא התחייב על כלום, זה צבט אותו, את ר' פיני יותר
...
מוצאי חג שמחת תורה
"יש לי משהו לתת לך" טפח ר' פיני על שכמו כשהוא נרגש
"אמנם התכנון שלך היה אחר, אך הרצון, הרצון הטהור, הוא אחד" היה נראה שבנג'י נרגש ממש, העיניים הלחות העידו על כך
ר' פיני שלף מכיסו מגן של פלאפון, על המגן היה כתוב בכתב שחור גדול כמה מילים מנוקדות, בנג'י לא הספיק לקרוא אותם
"מגן לפלאפון, אך מגן לך!, בכל פעם שתחזיק אותו, תיזכר, ברצון הטהור שלך!, למה הנפש שלך כמהה באמת!, מי אתה! ואיזו גבוהה נשמתך!"
עכשיו כבר יכל לראות בבירור את האותיות השחורות, כמו חרוטות כולם על המגן...
"אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלוֹקִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ"
מבוסס על סיפור אמיתי!
"... פעם שניה"
"שישים יום!!" צעק קול מוכר מהטור השמאלי
ר' פיני כמעט והשתיק אותו, הרי הוא ובנג'י סיכמו שאת 'אַתָּה הָרְאֵתָ' הוא יקנה, בנג'י היה מוכן בשביל כך להתנתק מהפלאפון חמישים יום למשך השנה הקרובה!, והנה, משום מקום, הגיע הקול
המבטים נפגשו, פניו של ר' פיני לא הותירו הרבה ברירות לבנג'י, הוא חש שהוא אינו יכול לאכזב את מי שכל כך תומך בו ביום יום
"שישים ואחד!" הוא שמע את המילים נעתקות מפיו,
דממה, לרגע
"שישים ואחד יום, פעם ראשונה"
ר' פיני ניסה לתפוס את מבטו של המתחרה הנמרץ ולנסות להסותו, אך...
"שישים וחמישה" שוב, אותו הקול מאותו המקום
זהו, עד כאן, התלמיד כבר לא הישיר מבט אל רבו, גם הלה לא הביט בו, שניהם בוהים בקרקע, מיואשים
רק ורק הם ידעו, עד כמה הקבלה תוכל להכריע את השנה הקרובה לכאן או לכאן, אולי את כל חייו
הוא כבר ראה את בנג'י עושה את הצעד המשמעותי הראשון שלו ועולה על דרך המלך, אך הנה, הכל מתנפץ מול עיניו
"שישים וחמישה יום, פעם שניה"
"... פעם שלישית, זכה לו!"
בנג'י היה שבור, כבר הכל היה מסודר לו, איזה פסוק יקבל כל אחד, באיזה פסוק יכבד את ר' פיני, אך כנראה שהוא יאלץ להסתפק בעליה לתורה, פשוטה, כמו כולם,
והפלאפון, כמו השנה שעברה עליו, בכיס, הרי הוא לא התחייב על כלום, זה צבט אותו, את ר' פיני יותר
...
מוצאי חג שמחת תורה
"יש לי משהו לתת לך" טפח ר' פיני על שכמו כשהוא נרגש
"אמנם התכנון שלך היה אחר, אך הרצון, הרצון הטהור, הוא אחד" היה נראה שבנג'י נרגש ממש, העיניים הלחות העידו על כך
ר' פיני שלף מכיסו מגן של פלאפון, על המגן היה כתוב בכתב שחור גדול כמה מילים מנוקדות, בנג'י לא הספיק לקרוא אותם
"מגן לפלאפון, אך מגן לך!, בכל פעם שתחזיק אותו, תיזכר, ברצון הטהור שלך!, למה הנפש שלך כמהה באמת!, מי אתה! ואיזו גבוהה נשמתך!"
עכשיו כבר יכל לראות בבירור את האותיות השחורות, כמו חרוטות כולם על המגן...
"אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלוֹקִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ"
מבוסס על סיפור אמיתי!
נערך לאחרונה ב:
