הנושאים החמים
הנושאים החמים
ניסיתי לדבר אתו,
עם הלב שלי.
להבין מה הסיפור
שהוא ככה.
רגיש. שביר. עדין.
כמעט מתפקע.
פועם לו
בקצב.
דופק בי.
עובד לו בכפלים.
מחיה גופות. שלי.
ושל עוד.
ניסיתי לשאול אותו,
תלב,
מה הוא רוצה מעצמו.
הוא רק הוא.
קטן.
אגרוף קפוץ
סוחב ת'רגשות שלי
בקושי.
דוחס כל הזמן עוד אנשים.
לוקח אותם
לתוכו.
ניסיתי לומר לו
את שאנשים משננים לי
'אל תקחי ללב'.
הם סתם משננים,
לא יודעים שזה הוא לוקח.
לא אני.
בלי רשות הוא מכניס את כולם.
לא שואל אותי.
ניסיתי להגיד לו שיפסיק לקחת.
שלפחות יבקש רשות קודם.
הוא לא הקשיב.
רק הגביר קצב.
פַּעם.
כַּאב כאֵב שלי.
ואחרים.
הרגיש אותי,
ואחרים.
חשבתי אולי הוא חולה.
לא מרגיש טוב,
מרגיש כולם.
פחדתי נורא
שיום אחד הוא יקרוס.
מכובד משא.
מכמות כאב.
מחדרים עמוסים.
מלאים.
ממלאים אותו.
עד אינסוף.
וכשהוא יקרוס.
פתאום יבואו כולם.
ידחפו ידיים.
בחזה.
ילחצו.
אחת
ושתיים
וחמש
ועשר.
יפעימו אותו.
אותי.
אז,
אחרי שכולם יגמרו למלאות אותו.
אז,
הם יבואו.
יזכרו שהוא רק לב.
שצריך לפעום.
להחיות גוף.
רק לב.
קטן.
מכיל בתוכו
רגשות באינסוף.
אז,
כשהם יבואו,
ישברו לי צלעות.
אולי אז,
אומר להם,
לאנשים.
שהלב שלי
הוא רק
הוא.
מלא כולו.
וגדוש.
אומר להם,
לאנשים.
שדי.
ולא כדאי
שיקרוס שוב.
אבקש מהם שיקשיבו לו,
ללב שלי.
אתן להם מפתח.
מאסטר.
גישה.
לכל חדרי הלב.
הם יעזרו לו קצת.
להתנקות.
להוריד עול.
של חיים.
ושנים.
ואולי.
רק אולי.
יוכל סוף סוף
לפעום
בנחת.
בלי להכאיב לי כל כך
בלילה.
בלי לגרום לי לרצות
לנעול אותו.
על מנעול.
שיהיה כבר לב כזה
או אפילו כזה
ולא כזה
רק שיהיה.
שיחיה.
שיפעם.
שיחזיק מעמד.
שיפסיק לקחת.
לעצמו.
שנפסיק אני והוא
לקחת ל
.
מקווה שמובן.
שלא מבולגן מידי.
אשמח לביקורת.
עם הלב שלי.
להבין מה הסיפור
שהוא ככה.
רגיש. שביר. עדין.
כמעט מתפקע.
פועם לו
בקצב.
דופק בי.
עובד לו בכפלים.
מחיה גופות. שלי.
ושל עוד.
ניסיתי לשאול אותו,
תלב,
מה הוא רוצה מעצמו.
הוא רק הוא.
קטן.
אגרוף קפוץ
סוחב ת'רגשות שלי
בקושי.
דוחס כל הזמן עוד אנשים.
לוקח אותם
לתוכו.
ניסיתי לומר לו
את שאנשים משננים לי
'אל תקחי ללב'.
הם סתם משננים,
לא יודעים שזה הוא לוקח.
לא אני.
בלי רשות הוא מכניס את כולם.
לא שואל אותי.
ניסיתי להגיד לו שיפסיק לקחת.
שלפחות יבקש רשות קודם.
הוא לא הקשיב.
רק הגביר קצב.
פַּעם.
כַּאב כאֵב שלי.
ואחרים.
הרגיש אותי,
ואחרים.
חשבתי אולי הוא חולה.
לא מרגיש טוב,
מרגיש כולם.
פחדתי נורא
שיום אחד הוא יקרוס.
מכובד משא.
מכמות כאב.
מחדרים עמוסים.
מלאים.
ממלאים אותו.
עד אינסוף.
וכשהוא יקרוס.
פתאום יבואו כולם.
ידחפו ידיים.
בחזה.
ילחצו.
אחת
ושתיים
וחמש
ועשר.
יפעימו אותו.
אותי.
אז,
אחרי שכולם יגמרו למלאות אותו.
אז,
הם יבואו.
יזכרו שהוא רק לב.
שצריך לפעום.
להחיות גוף.
רק לב.
קטן.
מכיל בתוכו
רגשות באינסוף.
אז,
כשהם יבואו,
ישברו לי צלעות.
אולי אז,
אומר להם,
לאנשים.
שהלב שלי
הוא רק
הוא.
מלא כולו.
וגדוש.
אומר להם,
לאנשים.
שדי.
ולא כדאי
שיקרוס שוב.
אבקש מהם שיקשיבו לו,
ללב שלי.
אתן להם מפתח.
מאסטר.
גישה.
לכל חדרי הלב.
הם יעזרו לו קצת.
להתנקות.
להוריד עול.
של חיים.
ושנים.
ואולי.
רק אולי.
יוכל סוף סוף
לפעום
בנחת.
בלי להכאיב לי כל כך
בלילה.
בלי לגרום לי לרצות
לנעול אותו.
על מנעול.
שיהיה כבר לב כזה
או אפילו כזה
ולא כזה
רק שיהיה.
שיחיה.
שיפעם.
שיחזיק מעמד.
שיפסיק לקחת.
לעצמו.
שנפסיק אני והוא
לקחת ל
.מקווה שמובן.
שלא מבולגן מידי.
אשמח לביקורת.
