פרולוג.
הרובע התשע-עשרה בעיר הבירה המלכותית של אוסטריה, החל לדמום.
המנורות החלו נכבות בזו אחר זו בבתי התושבים; הצרצרים פתחו בזיופיהם; אנשים אחרונים חזרו מיום עבודתם הארוך ונכנסו לביתם; נהר הדונאו האט את זרימתו, מקבל את פני הלילה העומד לבוא.
החשיכה ירדה על פני סמטת נוֹסווָלד.
הסמטה המחשיכה לאיטה, בשונה משאר הימים, הייתה רגועה לעת עתה.
יותר מדי רגועה.
אדם יהיר ונשוא פנים העומד בפינת הסמטאות נוסוֹוָלד וסילבר, נשען על השלט המורה על תחילת "אזור 30" והסתכל בחשדנות על הרחוב השמם. לאחר כמה דקות בהם הוא בהה בחלל הריק, החליט להביט בשעונו.
השעון סימן במחוגיו את השעה 19:42 בדיוק.
האיש הרים את ראשו מהשעון ועיוות את פניו קלות באי חשק. הם יודעים שהוא סובל איחורים בלתי מוצדקים. הם קבעו להיפגש ב19:35 בצומת הסמטאות ליד קיוסק טבק טראפיק.
ובכל זאת הם עושים לו את זה, ומאחרים.
צללית חשודה ממולו, לכדה את עיניו. הוא צמצם את אישוניו ומיקד את כל מבטו בצל המטושטש הנע באיטיות ממקום למקום. 'אולי זה הם?' חלפה מחשבה בראשו. הוא החליט להתקדם לעבר הצללית.
בטרם הספיק לעשות את צעדו הראשון, זוג ידיים חסונות כיסו את פיו ועיניו ומשכו אותו לעבר מכונית שחורה. הוא ניסה להתנגד, אך ללא הצלחה, האיש החסון החזיק בו בידיים יציבות.
אין לו ברירה.
הוא החליט לעשות את אחד מתרגילי ההגנה העצמית שלמד בצעירותו.
ספר בליבו עד שלוש, ונתן לענק חבטה בתרגיל מרשים.
הענק לא התלהב, ונראה שלא הזיז לו הדבר. הוא תפס את האיש היהיר חזק יותר מלפני כן.
לפתע, כאילו משום מקום, צץ ליד הענק ענק אחר, שהוציא טלפון סלולרי מכיסו, והחל לדבר בו בלחץ.
"הוא עושה לנו בעיות", אמר.
"קבל אישור", נענה לו קול מהצד השני, קול מוכר לאיש היהיר, מוכר מאוד, רק שכרגע הוא לא הצליח להיזכר מהיכן.
ברגעיו האחרונים שם, עוד הספיק לחשוב על חטיפתו ומה שהוביל אליה. ענק האימים הזריק לגופו בבת אחת זריקה מסוכנת.
עפעפיו של האיש נעצמו, ושמורות עיניו נסגרו לחלוטין.
זוג החסונים הכניסוהו לתוך המכונית השחורה, נוסעים לעבר הבלתי נודע.
והאיש ההוא, לא נראה אחרי כן בווינה ובסביבותיה.
לעולם.