טוב, אז סליחה על הבלגן והכל, אבל מסתבר שגם הפרקים שהעליתי עד עכשיו היו צריכים לעבור עריכה. כרגע, כמו שכבר כתבתי, אין לי כל כך זמן. אז בינתיים אשתדל להמשיך ולא להשאיר אתכם במתח.
מה שכן, קרתה לי פשלה קטנה, הקטע הבא היה אמור להיות בתחילת הפרק הקודם שהעלתי. עימכם הסליחה
---
"אמא?" באמצע רבי עקיבא היא נעצרת. אמא שולחת אליה מבט תוהה. "אוריאל יודע שאני מתחתנת עוד רגע?" אמא נאנחת. "הוא שמע את התאריך כמו כולם." היא מהדקת שפתיים. עגלת בוגבו נדחקת לשירה ברגליים. "אפשר לעבור?" שואלת אותה בעלת העגלה. היא זזה לצד. אמא ממשיכה במורד הרחוב.
"הוא מתכוון לבוא?" שירה מתעקשת.
"לא יודעת." אמא לא מסובבת אליה את הראש. לא מזכירה את התרגשותו באירוסין. לא מתפלאת על השאלה.
"מה אתו?" היא לא מתאפקת. מאז היום ההוא לא שמעה עליו דבר.
"אני לא יודעת. שירה, באמת שאין לי מושג."
היא לא מצליחה לראות את העיניים של אמא.
איך זה מרגיש שאין לך מושג מה קורה עם הבן שלך, אמא? בטח הרבה יותר גרוע משזה מרגיש שאין לך מושג מה קורה עם אח שלך.
הם נכנסות לחנות כלי בית. "קנינו כבר קערות?" אמא מרימה סט קערות פלסטיק. "אממ..." שירה לא באמת נמצאת פה.
איך זה מרגיש שהבן שלך אולי גרם לסבל של יהודים, אמא?
"שירה?" היא תכליתית, ממוקדת.
שירה מתנערת. "מה?" היא בוחנת את הקערות שאמא שלה מחזיקה. "לא קנינו כבר קערות?"
---
והקטע הבא הוא המשך הסיפור לבינתיים:
"ואוו" רם צועק בדיוק בשנייה בה סוגר אוריאל את הקובץ. אוריאל עוצר נשימה לרגע. עלו עליו? רם מתקרב טופח על שכמו." תקשיב, אתה אדיר." הוא מתפעם. אוריאל מחייך בהקלה. לא עלו.
"הלו" רם צועק לתוך אוזנו של דקל הישן. "אתה מפסיד את הגאון שלנו."
דקל פותח חצי עין. "גמרתם כבר?"
"מה גמרנו כבר? תגיד אתה נורמלי?" רם מתעצבן. "עזוב אותך" הוא אומר לאוריאל. "יש אנשים שלא מבינים עניין."
אוריאל מנסה לקבע לעצמו חיוך קטן ויציב. "תגיד איפה למדת את זה?" רם לוטש עליו עיניים.
המבחן מתחיל. "סתם." אוריאל משיב בחצי פה. "שוטטות ברשת."
"באמת? רק זה?" רם לא טירון אבל לפי הפעלולים שהוא ראה עכשיו זה נשמע מופרך. "גם פיתון למדת לבד? ידעת שפה אחרת לפני זה?"
"לא"
"מה לא? שלמדת לבד?"
"שידעתי שפה אחרת לפני זה." הוא מנסה להיות החלטי. הבחור שמולו מופעם מדי מהיכולות שלא הוא הפגין, אבל מה יש לו לעשות?
"באמת?" שואג רם. אוריאל נרתע.
"שששה" גוער בו דקל. "החרשת לי את האוזניים"
קליק. הדלת נפתחת. "אוריאל?" אדם.
הוא נושם עמוק. "מה?"
"אני מבין שגמרת פה." אין בקול שלו שאלה.
אוריאל לא מוצא טעם לענות.
"בוא."
דקל נעמד לידו, מתכוון לצאת אתו מהחדר.
"דקל," אדם לא מסתכל עליו. "לך לתת דיווח."
הוא נשאר לבד עם אדם.
חדר החקירות אליו הם נכנסים מוכר לו מידי. הוא מתחיל לרעוד. "עשיתי בדיוק מה שרציתם."
אדם שותק.
"מה?" אוריאל נושף.
"אנחנו רוצים מעקב על כל החומרים שהעברת." אדם משחרר את המילים לאט מידי.
"אני..." אוריאל פוקק את אצבעותיו, מודע ללחץ שהוא משדר ולא יכול להפסיק.
"ראינו את היכולות שלך." אומר אדם "ואין לך איך להתנגד."
אין לו איך להתנגד, זה נכון. אבל הוא לא יכול להסכים. אסור לו. הם יהיו בטוחים שהם מוגנים וההוא יעשה מה שהוא רוצה בינתיים. מה הוא עושה עכשיו?
"לא" הקול שלו גבוה והיסטרי.
אדם צוחק.
"אין לי אפשרות, אני לא באמת..."
"אתה גם ככה מסובך." מתריע. "איך נשמע לך שיתוף פעולה עם האויב וסירוב לעזור לנוכח איום בטחוני? אני לא יודע," נאנח. "אני לא טוב בניסוחים משפטיים. אבל יש לי חבר אחד – אלוף."
אוריאל ממצמץ, הידיים שלו על רטט, המחשבות על טיסה. "מה אני מקבל בתמורה?" מחליט לשחק אותה קשוח.
עווית גועל חולפת על פניו של העומד מולו. "תמורה?" הוא יורק. "אתה צריך תמורה על מעשה של הגנת המדינה?" סטירה מבעירה את הלחי השמאלית של אוריאל. הוא משפיל ראש שומר על היד רחוקה מהלחי. אין טעם להפגין חולשה.
"אתה רוצה את העזרה שלי?"
תירגעו! הוא מצווה על שרירי הידיים. הם נענים חלקית.
אדם נועץ בו מבט חד. "מה אתה רוצה?"
אוריאל נאנח. "אני מניח שלא תשחררו אותי אחרי זה."
אדם קוטע אותו. "אתה מניח נכון."
"אבל שחרור חלקי..."
"אה?"
"כמה זמן אני נמצא פה?"
אדם מרים גבות. "שבוע ויום."
אוריאל מחוויר. שבוע ויום. החתונה. "מה התאריך?" הוא מקרקר.
"עשירי ביולי."
"מחר." סחרחורת מתנפלת עליו בגל גדול. הוא שולח ידיים להיאחז במשהו, מוצא מאחוריו קיר.
"מה יש מחר?" הוא נשמע סבלני. כמו שמדברים לילד בגן.
"אחותי...-" מתנשף אוריאל. "מתחתנת."
אדם מהנהן. לא נראה שהמידע חדש לו. "ואתה רוצה לצאת לחתונה?"
אוריאל נמתח, מזדקף, מנסה לצאת מהגל שעובר עליו. "קליטה מהירה." זה היה אמור להיות עקיצה, בפועל זה נשמע כמו אנחת ייאוש.
הוא מניע ראש בספקנות. "תעשה מה שאנחנו אומרים. אני אבדוק אם זה אפשרי."
---
כמובן, אשמח לביקורת.
פרק נוסף יעלה בעז"ה באזור סוכות.
תודה לכולם.
סיפור בהמשכים נקודת שבירה
