פרק י"א:
כולם נמו את שנתם, חוץ מאדם אחד שיצא מדלת הבית חרישית.
הוא יצא אל האוויר הקריר של הלילה, אור הירח המלא העיר לו את דרכו. האיש פסע במהירות, מתרחק מן הבית נעלם בחושך.
לאחר כשעתיים הוא חזר. לפני שפתח את הדלת, הוא הוציא מכשיר קטן מכיסו, מביט במסך למשך שתי דקות, ולאחריהן פתח את הדלת ידנית, ונכנס אל הבית. חומק אל חדרו.
איש לא ידע על היציאה הזאת, והוא מקווה שגם איש לא ידע עליה
------------------------
"בוס" אמר בחור צעיר, בעל שער בלונדי מסורק.
"מה, קלאר" שאל קווין, בקול מוזר
"המשלוח הגיע."
"מצוין" ענה לו קווין מנסה להסתיר את התרגשותו, יושב על ספה קטנה בצד החדר מהרר על ריאן. קווין לא התנהג בנוקשות כלפי אנשיו, מי שהיה יושב בצד ומקשיב לדו שיח, היה חושב שהם שני חברים.
"אני רוצה לבדוק אותו. תמסור להם שני בעוד חצי שעה ארד לשם."
"אוקיי, אני אמסור להם" הצעיר שישב מול המחשב, הנהן בראשו לאישור. קיש על המקלדת ללא הפסקה, מדי פעם שולח את ידו האחת אל כוס קפה שהייתה מונחת על ידו.
לאחר כחצי שעה, בה קווין יושב וצופה בתקרה בחוסר מעש, משהו שלא קורה הרבה. קווין בטבעו אדם פעלתן ותוסס, וגם מתוקף עבודתו הפלילית אין סיבה שישב ככה. הוא קם, צועד באיטיות מוזרה לעבר הדלת, יוצא מן החדר ונעלם במסדרון הארוך.
"משהו עובר על הבוס, מאז שתפסנו את הצעיר ההוא" אמר הבחור שהפסיק מהקלדתו, נוגס בעוגייה תוצרת טרפיס.
"כן שמתי לב" ענה צעיר אחר שישב מעברו השני של השולחן, קורא בעיתון דיגיטלי "ראית איך הוא ישב פה למשך חצי שעה, בוהה בתקרה. בפרצוף מזה מוזר"
"כנראה הוא מתחרט על הצעד ההוא שעשינו, שחטפנו אותו." הוא ניקה במרץ את פרורי העוגייה שנפלו על מכנסיו "בעצם למה בכלל הוא צריך אותו?."
"גם אני לא יודע" ענה לו חברו, מסיר לרגע את עיניו מן העיתון, תוקע בחברו מבט תמהה "אבל אני לא שואל שאלות, אני עושה מה שצריך לעשות בשקט." הם השתתקו, שוקעים כל אחד בעיסוקיו.
קווין הגיע לקומה מינוס אחת, נכנס לאולם גדול. פס אור כחול האיר את האולם, מתנגש ברצפה הבוהקת גורם לתחושה מוזרה. ארונות מעוטרים בקישוטים וטקסטורות ייחודיות, עם דלתות זכוכית חסינות אש, עמדו לאורך כל הקירות וגם במרכז האולם מסודרי היטב. בתוכן היו מסודרים בקפידה, כלי נשק מסוגים שונים.
קווין פסע במהירות לעבר קצה האולם, שם חיכה לו האחראי על חדר הנשק.
"בא נראה מה יש לנו פה היום." קווין חייך חיוך רחב. כל אנשיו יודעים שהאולם הזה עושה לו טוב.
"יש הרבה" ענה לו יוטו האחראי על חדר הנשק. הם החלו ללכת באולם הגדול, מסתובבים בין הארונות תוך כדי שיוטו מראה לקווין את הנשק החדש, ומסביר לו עליו.
המשך יבוא בעז"ה...
הפרק הזה הוא 416 מילים. הארכתי יותר ממה שאמרתי חושב שאמשיך ככה כל פרק.
(לא שאני הולך לכתוב כל פרק כמה מילים הוא, זה היה רק לגבי השאלה ששאלתי)