[גם] לחג סוכות ו[גם] לשמחת תורה

בערב חג הסוכות זמן מובחר לקיום מצוות צדקה [וכן כתוב בקש"ע סימן קלד סעיף טו]. ידוע שכולם משתדלים לקיים "התנאה לפניו במצוות, לולב נאה וסוכה נאה", אבל עלינו לזכור גם מה הוא רחום אף אתה רחום ולהתנאות לפניו גם בצדקה.

*לערב החג: מעשה רב: זקניך ויאמרו לך: נכד שליווה את סבו בערב חג ראה אותו מנגב דמעותיו, שאלו על כך, ונענה, מחר זה חג, ויש גם חוה"מ, אבל בימי חוה"מ לא מניחים תפילין, ולא נגיד את התפילה שאומרים לפני שמניחים, הבין הנכד כמה ההכנה גדולה מהמצווה וכמה צריכים לשים לב למה שאומרים ואיך מתכוננים, ובעיקר לחיות את המילים.

עבודה של 49 ימים ב7 ימי חג הסוכות. עפ"י עבודת ישראל: שמחת תורה היה צריך להיות כמו חג שבועות אחרי ספירה של 49 ימים מסוכות, והיה אמור להיות ב-ו כסלו, והיות שהשי"ת ידע שיהיה קשה לעם ישראל להגיע לירושלים באמצע החורף לכן הסמיך את היו"ט שמיני עצרת לסוף סוכות, ומסביר העבודת ישראל שב7 ימים של סוכות נעשית העבודה של 49 ימים עם העזרה של האושפיזין, ולכן כל יום אומרים בהזמנת האושפיזין "דֶיַסְבֵי עימי ועימֳך כל אוּשְׁפִּיזֵי עִילָאִי", כלומר כל יום מזמנים את כולם יחד זה 7 כפול 7 דהיינו מזמנים את האושפיזין של אותו יום ועימו את שאר האושפיזין ויחד 49, ואז יוצא שביום של אברהם שזה חסד שבחסד יש גם את יצחק שזה גבורה שבחסד וכו' וכן על זה הדרך. מתקנים בכל יום את כל ה7 מידות.

יום ראשון של סוכות טו תשרי ראשון לחשבון עוונות, ולמה, כי ב4 ימים שאחרי יו"כ לא עושים עוונות כי עסוקים במצוות, וביום ראשון של סוכות אנחנו כבר מעט בחופש ואפשר חלילה לעשות עוונות, אבל בסוכות עושים תשובה מאהבה והעוונות נהפכים לזכויות, ולכן דוקא ביום זה הוא ראשון לחשבון העוונות לספור כמה נהפכים לזכויות.


בחומש חק לישראל בפרשת וזאת הברכה ביום ג בזוהר, תרגום: בוא וראה בשעה שהאדם יושב במדור הזה שהוא צל האמונה, השכינה פורשת כנפיה עליו מלמעלה, ואברהם וחמשה צדיקים אחרים שָׂמִים מִשְׁכָּנֳם עִמוֹ, זהו שכתוב בסוכות תשבו שבעת ימים, שבעת ימים כתוב - ולא בשבעת ימים, כעין זה כתוב כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וגו', וצריך האדם לשמוח בכל יום ויום בפנים שמחים, באלו האורחים השורים עמו.

סוכ"ה סומך ועוזר כל הנופלים, גם כמו מגביה שפלים עדי מרום.
*השנה חג הסוכות יחול ביום חמישי יום רצון.

*בזוהר הק' שהתפילה מתקבלת בשבת כמו בעשרת ימי תשובה, אמר רבי שלמה מזוועהיל זי"ע למשמשו ש"כל פרק תהילים בשבת הוא כמו 500 פרקי תהילים בימי השבוע", וכן "כל דף גמרא בשבת הוא כמו 500 דפים בימי השבוע", וכך כתוב גם בספר ה"בן איש חי" זי"ע.

סמ"כ, סליחה מחילה כפרה, וגם ר"ת סֹמֵך, סמך ה' לכל הנופלים כולל סמיכה לסוכת דוד הנופלת. ע"י שניקו אותנו בסליחה מחילה כפרה אפשר להחזיק ולא ליפול ולהישאר באותו מצב יציב.

*סכות זמן שמחתינו, אפשר לבאר [בעיקר ראיתי] דהרי ידוע בחז"ל על גודל שמחת בית השואבה, משם שואבים רוח הקודש, ויסוד תוה"ק ע"י שמחה גדולה, נגילה ונשמחה בך, שמחה בה', ישמח לב מבקשי ה', וכל זה עבודת זמן שמחתינו, אחרי ימים נוראים הזמן שכל ישראל צריך להיות בכלל מבקשי ה' "לך אמר ליבי בקשו פני את פניך ה' אבקש", סֻכָּה=ב' השמות, לזכור תמיד שם הוי', וזהו השער לצדיקים יבואו בו, זהו השער לה' לחשוב תמיד בה'.

ביום כיפור הוא כמו זמן החופה עם רגש ובכי, אבל בסוכה זה חדר יחוד ושם זה מלא שמחה.

*בזוהר שאומרים לפני התקיעות, חודש תשרי הוא חתונה של כנסת ישראל עם הקב"ה, [ומובא גם בשפת אמת] שבר"ה הוא אירושים, הימים בין ר"ה ליום כיפור שבעה נקיים, יו"כ הוא החופה, וסוכות בסוכה הוא חדר היחוד ביתו של הקב"ה, ושמחת תורה זה בבית החתן והכלה שהם קוב"ה אורייתא וישראל חד.

המצטער פטור מן הסוכה, המצטער יכול להיות פטור מהצער ע"י הסוכה, אפשר להתפלל בסוכות ולהיות פטור מכל הצער בימות השנה אם חלילה נגזר כך.

*[פיתגם עממי: על דלת המטבח נכתב אם אין לך מה לעשות - לא כאן, על דלת הסוכה נכתב אם אין לך מה לעשות שב כאן כי כל רגע בסוכה הוא מצוַת ישיבה בסוכה.]

בסוכות יש הכי הרבה מצוות כי כל רגע של ישיבה או שהייה בסוכה היא מצוה. רצה לזכוֹת את ישראל לפיכך הירבה להם תורה ומצוות.

*בחשיבות לילה ראשון של סוכות: גדולי ישראל שאסרו עליהם רופאים אכילה או שינה בסוכה, התאמצו מאוד לאכול כזית או לישון בסוכה בלילה הראשון. [ידוע המעשה מהאדמו"ר ממונקאטש זי"ע שהאדמו"ר מסאטמר זי"ע ניסה לשכנעו לשמוע להוראת הרופא, והאדמו"ר ממונקאטש שאל את האדמו"ר מסאטמר מה היית עושה במצב זה והגיב האדמו"ר מסאטמר לאדמו"ר ממונקאטש אַגוּט יו"ט]

באר הפרשה [בתשפא] בשם בעל "יסוד יוסף" זי"ע מהקדמונים: בסוכות תשבו שבעת ימים, היושב בסוכה ולומד ומתפלל הרי הוא יושב ממש בתוך עולמות עליונים, ולמה, שכל עולם נקרא יום, וזהו שכתוב בסוכות תשבו שבעת ימים, פירוש האדם נכנס בשבעה עולמות עליונים בימי החג.

והייתי אך שמח, לקיים מא' של אנוכי עד ך' של לרעך בשמחה.

*ידוע מהלב שמחה מגור זי"ע שגשם בסוכות הוא חלילה לא טוב רק אם יורד בכניסת החג.

כי בסכות הושבתי את בני ישראל, הוֹשַבְתי=והֵמָה כּנגד שִּבְעָה ענַנֵי כָבוֹד,[ע"ה].

ידוע שבתורה המילה סוכה נכתבת בלי ו, כי האות ו חסרה בכסא הכבוד, אבל במקום אחד היא כתובה עם ו, ויהי בשָׁלֵם סוּכֹּה ומעונתו בציון, מתי תהיה המילה סוכה עם ו כשהמעון שהוא הבית הרישמי בביהמ"ק יהיה בציון בירושלים.

הסוכה צריכה להיות מדברים שאינם מחוברים לאדמה, כי אחרי יו"כ צריכים להיזהר לא לרדת יותר מידי, אלא להישאר תלושים מהאדמה.

"אך בחמשה עשר יום לחודש השביעי", שואל ה"משך חכמה", מדוע דווקא ביום כיפור ובמצוות לולב כתוב את המילה "אך" - "אך בעשור לחודש" ו"אך בחמשה עשר יום"? ומתרץ, יש קשר הדוק ורצוף בין כל שרשרת החגים של חודש תשרי. ראש השנה הוא יום זכרון תרועה, לעורר לתשובה, וכשאדם יחזור בתשובה וייטהר מכל חטאיו, יום הכיפורים מכפר, ואז יש לו סיבה לשמוח בחג הסוכות ובמצוות ארבעת המינים. לכן באה התורה וכותבת "אך", שגם אם לא חזר בתשובה, בכל יום כיפור 1אסור במלאכה ותענית, וגם אם יום כיפור לא כיפר וחוט השני לא הלבין, בכל זאת "אך בחמשה עשר יום לחודש השביעי וכו' ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר" ולא להסתכל על מה שקרה ביום כיפור.

*הבטיחו גורי האריז"ל בשם רבם הקדוש וכתבו: ""כי מי שישמח ויהיה טוב לב בחג זה ולא יצטער בו כלל - מובטח לו שתעלה לו שנה טובה ויהיה לעולם שמח!". על כן, כותב הגה"צ ר' בן ציון מוצאפי שליט"א, כי כפי שישמח האדם בשבעת ימי חג הסוכות, עליהם נאמר: "ושמחת בחגך" – כך יזכה הוא לשמחה לכל השנה". ובפרט בשעת מצוות ארבעת המינים אשר היא יקרה מפז ועל ידה השטן מפחד ונרעד עד למאד. מספרים על הצדיק הקדוש, ר' לוי יצחק מברדיטש'וב זצ"ל, סנגורן של ישראל, כי באחד מהימים שבין כיפור לסוכות, פגש הוא את השטן כשהוא עצוב ושבור. "מדוע נפלו פניך? ולמה תתעצב אל ליבך?", שאלו הצדיק. השיב לו השטן: "רואה אני כי בימים אלו ממש ספינה גדולה של אתרוגים המגיעה ממדינה רחוקה, עושה את דרכה אל קהילתכם, עליהם יברכו כולם בחג הסוכות, והלא כבר אמרו חז"ל (סוכה לח) כי על ידי שמנענעים ישראל בארבעת המינים, הרי שבכך נותנים הם חיצים בעיני השטן ומחלישים את כוחו עד למאוד – ולכן אני עצוב וחרד". לאחר ימים ספורים, שוב פוגש ר' לוי יצחק מברדיצ'וב את השטן, אלא שהפעם היה השטן שמח וטוב לב. "מה קרה הפעם שהינך כל כך שמח ומאושר?", שאלו הצדיק. "דע לך", פתח השטן ואמר, "כי התחננתי בשמיים רבות עד אשר נתנו לו להטביע את ספינת האתרוגים, וממילא לא יוכלו ישראל לברך עליהם בחג הסוכות ולא יתישו את כוחי". והנה, החל חג הסוכות, ובעיצומו של חג הסוכות, שוב פוגש ר' לוי יצחק את השטן, אלא ששוב פניו נפולות ועצובות מתמיד. "אל תשאל איזו צרה צרורה אירעה", פתח השטן וסיפר, "אכן התקבלה בקשתי בשמיים והספינה עם האתרוגים טבעה במצולות ים, אלא שכאשר שמעו זאת בני העיר לא ויתרו הם על מצוה זו וניסו בכל דרך להשיג אתרוגים, עד אשר הצליחו כמה סוחרים בדרך לא דרך להעביר אתרוגים בודדים לעירכם, וכעת כיוון שראו היהודים שאין הרבה אתרוגים הסכימו הם לשלם כל סכום שבעולם ובלבד שיזכו באתרוג מהודר השנה". או אז עצר השטן וילל בבכי: "ודע לך, כי ההשתוקקות וההתלהבות שיש ליהודי לקיים מצוות ארבעת המינים ושאר המצוות הינם גדולות וחשובות בשמיים לפני הקב"ה אף יותר מעצם עשיית המצוה בעצמה, ולכן אני עצב ומצטער, וכבר הייתי מעדיף שהספינה לא תטבע ויהיה לישראל אתרוגים בשפע, ובלבד שלא ישתוקקו ולא יתלהבו מהמצוה, לפי שאין לה' נחת רוח יותר מיהודי שמתגעגע ומשתוקק למצוה, עד אשר מוכן הוא להוזיל דמים רבים בעבורה". על כן, צריך האדם לשמוח בכל כוחו בימי חג הסוכות, ובפרט בעת ישיבתו בסוכה אשר מעלתה גדולה ועצומה, וכפי שכתב הגה"צ ר' בן ציון מוצאפי בספרו "כי בכל רגע שזוכה האדם לשבת בסוכה, זוכה הוא לקדושה רבה, הגנה ושמירה לכל השנה ואף קובעים לו משמיים היכן יהיה מקומה של נשמתו בגן עדן". וכבר גילה ה'פלא יועץ' שגדולה קדושת הסוכה כקדושת בית הכנסת, אשר השכינה נמצאת שם ממש עם כל נשמותיהם של האושפיזין הקדושים, עד אשר אם היה לנו עיניים רוחניות היינו רואים אותם ממש לצידנו, לכן, כותב החיד"א הקדוש, חשוב מאד כי בכל לילה יזמין האדם את האושפיזין של אותו יום ואף אם יכול הוא לייחד מקום מיוחד בסוכה לאושפיזין, הרי זוכה הוא לשפע ברכות ובשמחה גדולה ועצומה לכל השנה!.

סוכה=91=[שני השמות] א-ד-נ-י=65 הוי"ה=26. ושני השמות עוזרים לנו, הוי"ה מביפנים וא-ד-נ-י מבחוץ.

"בסוכות תשבו שבעת ימים", סגולתה המיוחדת של מצוות סוכה, היא להכניע את יצר לשון הרע שבאדם. כתב הגר"א מוילנא זי"ע ב"דברי אליהו", ענין זה רמוז במילה סוכה המורכבת מארבעה מוצאות הפה. סמ"ך מהאותיות זסשר"ץ שמוצאם מהשיניים, ו' מבומ"ף שמוצאם מהשפתיים, כ' מגיכ"ר שמוצאם מהחיך, ה' מאהח"ע שמוצאם מהגרון. והנה, דווקא מהאותיות דטלנ"ת, שהן מוצא הלשון אין בו. וכל כך למה? מפני שארבעה מוצאות האחרים מסובבים את הלשון ושומרים אותה לבל יחטא בלשון הרע. ואף רמז לכך יש בפסוק "תצפנם בסוכה מריב לשונות" [תהילים ל"א - כ"א].

כשנכנסים לסוכה מתעטפים במצוות, ארבע דפנות שנבנו לשם מצוַת סוכה והם מארבע רוחות והסכך מלמעלה, והיו חסידים ואנשי מעשה וצדיקים שנזהרו בדיבורם והתנהגותם בסוכה, כי הסוכה היא כמו ענני כבוד וגם הזמינו את האושפיזין, [ואיך אפשר בקודש פנימה להתנהג כבבית], וחלילה לא לשים לב למעשינו ליד הצדיקים, ולכן לזכור מהי הסוכה ומה הזכייה בישיבתה.

"בסוכות תשבו שבעת ימים" (כ"ג - מ"ב) מובא בשם הגר"א מוילנא זי"ע רמז נפלא: כתוב בתהילים [ע"ו - ג'] "ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון", בדרך כלל אדם מקיים את המצוות באבר מסוים, לולב נוטל בידו, קריאת שמע קורא בפיו, תפילין מניח על זרועו ועל ראשו. אבל יש שתי מצוות שהאדם נכנס אליהן בכל גופו ומקיים אותם בכל אבריו, מצוות סוכה ומצוות ישוב ארץ ישראל, ואין האדם נקרא שלם עד שיזכה לקיים שתי מצוות אלו, וכן יעקב אבינו לא נקרא שלם אלא כאשר הגיע לארץ ישראל, וכמו שכתוב [בראשית ל"ג - י"ח] "ויבא יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען". וזה הרמז בפסוק "ויהי בשלם", אלו מצוות מקיים האדם בשלימות כל גופו? "סוכו ומעונתו בציון", מצוות סוכה ומצוות ישוב ארץ ישראל!

האושפיזין הם אברהם יצחק יעקב משה אהרון יוסף דוד, ויש 7 מידות חסד גבורה אמת ענוה שלום קדושה שמחה, אברהם - חסד, יצחק - גבורה, יעקב - אמת, משה - ענוה, אהרון - שלום, יוסף - קדושה, דוד - שמחה, לעשות חסדים ולהרבות שלום להתגבר בקדושה ולוותר באמת והכל בשמחה שמביאה ענוה.

נישאל ה"שׂר שלום מבעלז זי"ע האם גם האבות והאימהות מגיעות לסוכה כמו האושפיזין, וענה "הם מגיעים ומגיעות וממליצים טוב על עם ישראל על קיום המצוות".

*"למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל", למה הקב"ה ציווה אותנו לעשות זכר דווקא לענני הכבוד, הרי היו מתנות נוספות במדבר, מן, באר, ולמה לא עושים להם זכר? מבארים המפרשים, מלך שיש לו צבא, חייב לדאוג לחייליו למזון ושתיה, כפתגם הידוע "הצבא צועד על קיבתו", ואין כל חידוש בעצם נתינת לחם ומים לחייליו, אבל מתנות ופינוקים זה כבר ענין אחר... כמו כן עם ישראל במדבר, הקב"ה לקחם אחריו למדבר, ושם לא שייך להתפרנס ללא לחם ומים, לכן הבאר והמן אלו מצרכי יסוד, וכביכול הקב"ה צריך לתת לעמו, אבל לענני הכבוד שהם מותרות שהקב"ה נתן לאבותינו במדבר רק כדי להראות שהוא אוהב אותם, להם צריך לעשות זכר. הגר"א מוילנא זי"ע מתרץ בהקדם מה ששואל "בעל הטורים", מדוע חוגגים את חג הסוכות דווקא בתשרי ולא בניסן, שאז יצאנו ממצרים? מתרץ הגאון מוילנא, אמנם יציאת מצרים היתה בחודש ניסן, אבל לאחר מעשה העגל נעלמו ענני הכבוד, שנאמר "וירא משה את העם כי פרוע הוא", מה הכוונה פרוע? שרואים אותו, כי אין ענני הכבוד. כל זה עד שהקב"ה אמר למשה רבנו "סלחתי כדבריך", ומיד אח"כ בי"א תשרי, אמר משה לעם שיביאו נדבה, כי מקימים את המשכן לכפר על מעשה העגל, ועל זה כתוב "ויביאו את הנדבה בבוקר בבוקר", כלומר, במשך יומיים הביאו את הנדבה, בי"ב ובי"ג. בי"ד בחודש אמר משה לכל חכמי לב שיקחו את הנדבה, ובט"ו התחילו לעבוד, ואז חזרו ענני כבוד. א"כ לזכר אותם ענני כבוד שחזרו בט"ו תשרי, חוגגים את חג הסוכות בט"ו בתשרי. בעל חידושי הרי"ם זי"ע ביאר והוסיף, מדוע נדחתה מצוות סוכה עד תשרי: בטעמה של המצוה נאמר "למען ידעו דורותיכם", במצוות סוכה דרושה "דעת". אכן, כל ימות השנה מרובים החטאים אצל האדם, ושנינו, אין אדם עובר עבירה אלא א"כ נכנסה בו רוח שטות [סוטה ג'.]. נמצא, שבכל השנה נחשב האדם ל"חסר דעת", ושוב אינו ראוי לקיים מצוות סוכה כהלכתה, שהרי חסר לו את ה"למען ידעו". אימתי נהיה האדם בר דעת? לאחר שנטהר ונתכפר מחטאיו, בראש השנה וביום הכיפורים, ולכן זהו הזמן הראוי לקיום סוכה. ולכן, אומר החידושי הרי"ם, הגמ' בסוכה [כ"ו.] אומרת, מצטער פטור מן הסוכה, וכל כך למה? כאשר אדם שרוי בצער, חסר הוא את ישוב הדעת, וממילא אינו ראוי לקיים מצוות סוכה שבה נאמר "למען ידעו".

*זכר לענני הכבוד: רבינו החיד"א מאריך בקושיית הקדמונים, הרי במדבר זכינו לג' מתנות טובות, מָן, באר וענני הכבוד. מדוע, אפוא, חוגגים את חג הסוכות זכר לענני הכבוד, ואין עושים זכר לניסים הנוספים. בעינו הטובה מביא הוא כמה תירוצים. ביניהם מבואר, שיש הבדל משמעותי בין הניסים הללו. מי הבאר והמן הם הכרחיים לקיומנו. אין חיים ללא מזון ושתייה. ואילו ענני הכבוד היוו 'פינוק'. כאן חשו את חיבתו של מקום. העננים הגנו עלינו מפני השרב והצינה, סילקו מזיקים, הקלו על רגלינו וגיהצו את בגדינו. על גילוי תוספת אהבה מצד הקב"ה, נקבע חג לדורות. הרה"ק הבני יששכר מביא את דברי הרב החיד"א, והוא מוסיף ומציין כי בפסוק נאמר לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻכוֹת הוֹשַבְתִּי אֶת בְנֵי יִשְרָאֵל, 'למען יזכרו' לא נאמר, אלא למען ידעו, כי יש להתבונן ולדעת את עומק עניינים אלה, וללמוד מהם לדורות. באורח זו נהלך, להעלות הַכְוָנָה מעשית לשומרי משמרת הקודש, מלמדים ומחנכים. האם מישהו ניסה לערוך רשימת חובותיו של המלמד? ברור שבראש הרשימה ייכתב: הוא חייב ללמד וחייב לחנך. ישנם מחנכים, לצערנו, שזו כל רשימתם. כלל אינם מבינים כי משימות הרב רבים הם. ניתן לומר 'כרוחב לב המלמד כך אורך רשימתו'. שיחות אישיות ומילות עידוד, הקדמת שלום ו'בוקר טוב', פתקי נחת להורים, שיחות - טלפון מלטפות וביקורי חולים. השתתפות ב'שמחות' ואירועי משפחה, וכמובן, זכירת יום הולדתו (החל מ 30 יום קודם לחג...). ומה עם עזרה לימודית מעבר לשעות הלימוד? רבים יזעקו בתמיהה "מה? מלמד יציע לתלמיד להתקשר מהטלפון שלו?" יש שיצדיקו את אטימותם ו\או עצלותם בטענת "זה לא חינוכי! יש לשמור דיסטנס! שבחור יבקש הלוואה של 5 ₪ מהר"מ שלו? שמלמד ירכוש עבור תלמיד חוברת לימוד בחנות ליד ביתו? יְשָׁרְתו? לא מתאים!". מחג הסוכות, זכר לענני הכבוד, לְמֵדִּים שאיננו נזכרים על עמידה בחובותינו, אלא דווקא על מה שעשינו מעבר לחובה! "הדברים הקטנים" שמראים על יחס, על אכפתיות ועל אהבתנו לכל תלמיד. נכון שיש לעיין כיצד להתקרב, אך כשהקירוב בא מלב טהור, נטול התנשאות, ללא התחשבנות, חזקה שלא תצא תקלה במשמעת ודרך ארץ. רבינו החיד"א מביא טעם נוסף. הַמַתָנוֹת האחרות, מן ובאר, באו לאחר תרעומת ותלונות בני ישראל, ואילו המן בא ב'מאור פנים' מאת השי"ת, ללא שקדמו להם קושי והניסיון. וכה כתב רבינו השפת אמת (סוכות תרמ"ז) "וחג זה נקרא זמן שמחתנו... ואי' מצות שקבלו עליהם בשמחה עדיין עושים... ג' מתנות שהיו לדור המדבר, מָן ובאר היו ע"י מריבות, וענני הכבוד קבלו בשמחה...". רבינו זי"ע חקק (בכמה מקומות) יסוד גדול, ששימור המצוה לאורך ימים, כדבעי, כרוך בשמחה שֶבְעֵת קבלתה. בדרך שאמרו חז"ל לגבי מצוות מילה (שבת קל), כך גם בקיום כל יתר המצוות. לפי כלל זה, כאשר חפצים אנו שבנינו ותלמידנו יתמידו וימשיכו לאורך ימים ושנים לצעוד בשבילי החינוך ובעקבי המסורה, מבלי לסטות ולרעות חלילה בשדות זרים, נחוץ שההנחלה תהיה בשמחה! בכך יקחו עמהם צידה לשנות חייהם, לא את השיעור הנלמד לבדו, אלא גם את האופן בו השיעור נלמד, ה'ריחות' הנעימים והחוויות הרגשיות. לא בכדי באו ענני הכבוד בזכות אהרן הכהן, האוהב שלום ורודף שלום, היה מקדים שלום גם לעבריינים "שבכלל לא היה חייב להתייחס אליהם" עסק בשלום בית למרות שיכל לטעון "לא ראוי לנכנס לפני ולפנים לרדת לדיוטא - זו". הוא אהב כל יהודי, ולכן לא נקלה בעיניו לעסוק בטובת כל אחד ואחד. ענני הכבוד גילו בעבורנו 'חיבה יתירה' ודרכי נועם ללא טרוניה. על כן עטוף חג זה בהידור ונוי, קישוט הסוכה, אגד הלולב, והידור המינים. ושמחת בחגך. למען נדע למסור לדורותינו. נתפלל שבנינו יישארו בתוככי ענני הכבוד, מוגנים מן 'הנחשים והעקרבים'. בחוץ, אורב עמלק, מוכן לזנב בנחשלים. כאשר נשכיל להעניק 'לפנים משורת הדין' יישארו הם 'לפנים מן החומה'. סוכת דוד נופלת ונופלת. רבים הם הנופלים ל"ע, יצר הרע מתחדש ומתגבר, רבש"ע, הקם לנו סוכת דוד! באהבה ושמחה.

כמה יהודי צריך להיות שמח ולהרגיש טוב ומרומם כשמגיע להלל, הוא עטוף בטלית שעליה בירך "אשר קדשנו", הוא אוחז 4 מינים שעליהם בירך "אשר קדשנו", הוא מתחיל הלל בבירכת "אשר קדשנו", מסתובב סביב לבימה וממשיך בקיום מצוות. וכמו בחנוכה מסובב בקדושה "אשר קדשנו", ובמצוות אשר קדשנו ב"מצוותיו" ומקיים ציווי ה' "וציוונו על".

[סגולה לבנים: כתוב בקיצור שולחן ערוך בסימן רע"ה בדיני הדלקת נרות שבת לומר אחרי ההדלקה מפטיר של יום ראשון של ראש השנה. וזה בדוּק]



*את ארבעת המינים מנענעים מהלב לכל כיוון, כמו נמשל לדפיקות על הלב ביו"כ, וכעת הנענועים הם מהלב, הלב הוא משמעותי בכל דבר.

*ארבעת המינים: הלולב זה האבא שהוא השידה של הבית, האתרוג זו האמא שהיא הלב של הבית, ההדסים הם 3 כנגד שלושה שותפים באדם, והערבות הם 2 כנגד 2 עַרֵבִים/עדים על מה שנעשה בבית.

*עפ"י הזוהר והבן איש חי זי"ע "עדיף ליקנות סט 4 מינים כשר ופחות מהודר, מאשר להשתמש בסט 4 מינים מתנה, כי הכסף ששילמת עוזר למילה "לכם – משלכם" וגם ההשפעת קודש על הקנוי ששילמת יותר מצויה ומשפיעה מאשר על סט שקיבלת מתנה. [ולדעת רבנים אם מציעים לחתן או לחבר או לבן, סט מתנה, שיבקש מהם להסכים לקחת מעט כסף.]

ידוע שעל כל עשב אחראי מלאך על גידולו, וכתוב ב"בני יששכר" שזה לא כולל את ה-4 מינים אלו שעליהם אחראי הקב"ה בעצמו שנאמר "אמרתי אעלה בתמר אוחזה בסנסיניו", אעל"ה אתרוג ערבה לולב הדס, אוחזה=הוי"ה[עה"כ].

לפני הברכה לוקח את הלולב ההדסים והערבות ביד ימין ואת האתרוג ביד שמאל, ואחרי הברכה מקרבים זה לזה ומקיים את מצוַת הנענועים, ולמה לא יקרבם לפני הברכה, אלא ה3 מינים האלו שביד ימין יש בהם מעלה אחת בכל אחד ובאתרוג שניים, ועוד שהברכה היא על הלולב ולא על האתרוג, ולכן מברכים על מה שביד ימין, ורק אחרי הברכה מקרבים את כולם יחד ומנענעים, ועוד אנו מזכירים שהאתרוג הוא בשמאל כמו הלב, ועל הלב דפקנו במשך לפחות 14 ימים [שזה רק 4 ימים לפני ר"ה או 20 ימים אם זו שנה שאומרים מראשון עד לשלישי בשבוע שאחרי] וכאן בזמן שמחתינו אנו מקרבים את האתרוג את החלק השמאלי שבו 2 מעלות, ואנו מנענעים לכל ה4 רוחות כדי לחזק את כל המעלות ואת כל מה שביקשנו על הלב.

"בסוכות תשבו שבעת ימים וכו' למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" (כ"ג - מ"ב- מ"ג) הפסוק מתחיל בלשון נוכח - "תשבו", וסיים בלשון נסתר "את בני ישראל". שואל ה"חפץ חיים" זי"ע היה לו לומר "הושבתי אתכם"? מסביר ה"חפץ חיים", עיקר ותכלית שבלימוד מעשה אבותינו, הוא ללמוד מדרכיהם, ולצעוד בעקבותיהם - "צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים" [שיר השירים א' - ח']. לכך רמזה התורה "בסוכות תשבו", קודם כל האבות עצמם צריכים לשבת בסוכות ולקיים את המצוה כהלכתה, "למען ידעו דורותיכם", כי בקיום המצוה ע"י האבות, יש משום ענין ותועלת גם לבנים הבאים אחריהם. "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל", כשהבנים רואים את אבותיהם "בני ישראל" מקיימים את המצוה, מהם ילמדו וכן יעשו וינהגו. וכשהחלו ללמד היסטוריה שלא על פי התורה, הוכיח החפץ חיים ואמר: הנה, גם התורה עצמה ציוותה להודיע לדורות הבאים את ענין הסוכות שישבו בהן בני ישראל בעת שיצאו ממצרים, "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים", אבל תשימו לב את אופן הלימוד שציוותה עליו התורה, "בסוכות תשבו שבעת ימים", רק אם תשבו בעצמכם בסוכות, אתם ובניכם, אז תגיעו לידי כן שדורותיכם הבאים יידעו את כל הקורות את בני ישראל בצאתם ממצרים. אך אם לא תקיימו את מצוות הישיבה בסוכה, לא יועילו כל הלימודים וכל הסיפורים על חג הסוכות. וכך הוא הדבר בכל ענין וענין ממצוות התורה, רק ע"י קיום התורה והמצוות אפשר יהיה לחנך את הדורות הבאים, ולא ע"י סיפורים ומעשיות ריקים מתוכן.

*"ולקחתם לכם פרי עץ הדר", רמז נאה שהאתרוג הוא פרי עץ הדר, "פרי עץ הדר=אתרוגים". "בסוכות תשבו שבעת ימים", ר"ת תשבי, לרמז שגם אליהו הנביא יושב עימנו עם האושפיזין. ועוד: "ולקחתם לכם פרי עץ הדר", ועוד: אתרֹג, אתרוג תשובה רפואה גאולה, 4 דברים אלו מאחלים עליהם שיהיו בשלימות, ושנזכה להם בקרוב. *ולקחתם לכם וגו', כפות תמרים זה לולב, וערבי נחל הם ערבה, פרי עץ הדר דרשו חז"ל שהוא האתרוג וענף עץ אבות דרשו חז"ל שהוא ההדס, כלומר אם אתה מאמין בדרשות חז"ל יש לך גם טעם וריח, אבל אם חלילה אינך מאמין בדברי חז"ל, אתה נשאר בלי טעם וריח, וידוע במסכת אבות "ודבריהם כגחלי אש".

נענועים, אחד היה במלחמה ואמרו לו להפגיז, ושאל למפקד שהוא לא רואה סיבה להפגיז שאינו רואה שום מטרה, אמר לו המפקד אל תשאל, תפגיז ואחר כך תראה מה עשית, ואכן בהמשך ראה הרבה הרוגים אצל האויב ובתים נחרבים, כשעמד אותו אדם אחר כך בנענועים נזכר בזה הדבר, ואמר לעצמו שאם הקב"ה מצווה לעשות נענועים אנחנו לא צריכים לראות מיד את התוצאות, ובמשך הזמן נזכה ונראה.

*"ולקחתם", 6 פעמים במקרא, ולקחתם לכם ביום הראשון, ולקחתם אגודת אזוב, ולקחתם גם את זה מעם פני, ולקחתם מן החרם, ולקחתם את ארון ברית, והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ. והקשר ביניהם:, יוסף בכור, ירד למצרים לתקן, כנגד ולקחתם לכם ביום הראשון כנגד הראשון הבכור, הבן הראשון של רחל, יוסף יודע שצריך לעבור 22 שנים עד לתיקון 22 השנים שנגזרו על יעקב שלא יפגוש את יוסף, והיות והשבטים מגיעים לפני ה22 שנים, יוסף עושה תרגילים ולוקח את שמעון, יעקב חושש ואומר ולקחתם גם את זה מעם פני, ויוסף לוקח את שמעון לקיים ולקחתם מן החרם, כי הם נשארים 9, וא"א לבטל חרם בפחות מ10, ואז גם מתקיים חששו של יוסף מפני ביטול החרם ב10 והוא מקיים גם ולקחתם את ארון ברית ה' -את שמעון- ואז הם אינם 10, ולכן גרם שיביאו את בנימין, ואז הם 3 במצרים, ואגודה זה 3, ומתקיים ולקחתם אגודת אזוב, ואז כשיסתיימו 22 השנים הם יבואו יחד למצרים ואז יתקיים והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ, לתקן את מצרים, ולהעלות מהם את הפירות את עם ישראל. ולכן מסבירים ש"פרי עץ הדר" הכוונה ליוסף שהוא היה אצל יעקב ההדר שבשבטים.

הרב ליאור גלזר: יהודי שחזר בתשובה סיפר, הצלחתי בכל מיני אתגרים קשים אפילו שהאתגר נמשך זמן רב, אבל לנענע 4 מינים אינני יכול יותר מ20 דקות, כי המצווה לפעמים דורשת מסירות ללא מחמאות וללא תגמולים מבני אדם וזו השקעה לא קלה. רק לפום צערא אגרא.

*אלוקים דיבר בקדשו אֶעֶלֹזָ"ה, אתרוג ערבה לולב ז' ימי החג הדס.
*"חג הסֻכּוֹת=לִוְיַתן", על שם סוכת לויתן בה ישבו הצדיקים לעתיד לבוא.

פרד"ס: "אתרוג=610", ואם נצרף אליו את שלושת המינים הנוספים נקבל 613, תרי"ג מצוות. ועוד: להפוך קללה לברכה: בערב תאמר מי יתן בוקר וכבר יהיה אפשרי לברך על ה4 מינים, ובבוקר תאמר מי יתן ערב וכבר יהיה אפשרי לאכול מצה.

"מלך רחמן שתשוב ותרחם עלינו" בשם הרה״ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע, ׳שתשוב ותרחם עלינו׳, גם אתה רבונו של עולם צריך תשובה. ומה הוא תשובתך, בזה שתרחם עלינו.

*ושמחת לפני ה' אלוקיך: איננו 'יוצאים' מימים הנוראים. אנו עוברים וממשיכים בכוחם אל עבר זמן שמחתנו. ימי הדין הינם מנוף המגביהים אותנו למשך שנה שלימה. מנוף זה מֻנַע

בכוח תשובתנו. לאחר ההיטהרות זוכים לשמחת הרגל, שמחה של מצוה. כנים דבריו של אחד מגדולי זמננו שליט"א מעוררי לב ונפש "לאחר הפסח אורזים את כלי החג ומעלים ל'בּוידם'. כך גם את דפנות הסוכה והסכך לאחר סוכות. אך אוי לו לאדם שאורז ומקפל את התשובה ואימת הדין לאחר הימים הנוראים ורוצה להעלותם ל'בוידם' עד לאלול הבא...". יותר מכל מועדי השנה התייחד חג הסוכות במצוות השמחה. לכאורה, כאשר אדם מתרווח בטרקלינו, מוסב על כורסאות פאר על רצפת בהט ושיש, מואר בנברשות וממוזג עד קְפוֹא, אזי יחוש שמחה. כיצד נכרכת מצוות השמחה עם הישיבה בסוכה צפופה ודלה? זאת ועוד, ספר קהלת, אותו קוראים בחג סוכות, הוא היפך השמחה! שלמה המלך בז להבלי העולם, מרבה להזכיר יום המיתה, ונוטל מאדם כל זיק של שמחה? אלא, היא הנותנת! שמחת הרגל, שמחה אמתית, באה רק לאחר שזוכים להבחין בין קבע לארעי, בין רוחניות לגשמיות, בין דברי יצר הטוב לתעתועי יצר הרע. בכדי לקלוט את אור השמחה יש לנדוד לדירת ארעי, לחבור לתובנות קהלת בן דוד המלך, אותם אמר בזקנותו, לאחר ש'ראה עולם'. זו שמחה! דורנו משופע ב"ה, בגדים ואביזרים, מאכלים ובתים מלאים כל טוב, כן ירבו. יהי רצון שבנינו ודורותינו לא יטעמו עוד טעם העוני שחוו בדורות הקודמים. אך חשוב להתבונן בעצמנו, ולשוחח עם בנינו, על האבחנה בין עיקר לטפל, לזכור שכל הטובה היא מאת ה', והוא דורש מאתנו הסתכלות עמוקה יותר בהוויות העולם. אי' בטור (או"ח סי' תי"ז) כי חג הסוכות כנגד יעקב אבינו, אצלו נאמר וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹתָה וַיִּבֶן לו בָּיִּת וּלְמִּקְנֵהוּ עָשָה סֻכֹת, עַל כֵן קָרָא שֵם הַמָקוֹם סֻכוֹת. שאלו חכמי ישראל, וכי בגלל שיעקב עשה סוכות לבהמותיו קרא כך למקום? והאם זו סיבה שאנו נחגוג בחג הסוכות? מה משמעות העניין? וביארו, שבשעה שיעקב חוזר מפדן ארם כשהוא עתיר נכסים, ברכת שמים, הוא בונה לו בית, משקיע בחיי עולם, שהוא כמו בית יציב ונכון. הוא מכין לעצמו בית בעולם הבא! ואילו למקנהו, לקנייני עולם הזה, עשה סוכות ארעיות. למקום הארצי והגשמי הוא קורא 'סוכות', להבדיל מביתו הרוחני ההולך ונבנה במעשיו הטובים. רק לאחר ההתעלות של ימי הרחמים והסליחות, ההתבטלות וההתכנסות בעולם הנפשות, יכולים אנו לזכות למידת יעקב אבינו ולחוג את חג הסוכות. לזכור בארעיות עולם הזה. רק במצב זה מבינים את השמחה בניסוך המים, הפשוט שבמשקים, למרות שהיין משובח יותר. רק הזוכה לצילא דמהימנותא מבין את חובת החיבור בין כל רובדי העם, לשמוח ולשמח את הזולת, ואף השונה, באגד של כל ארבעת המינים, ובסוכות 'למינים תהי תקוה', אף לפחותים שבהם, בהתקשרותם לבעלי התורה והמצווה. מבט מרומם! היציאה לדירת ארעי משמשת הזדמנות, רווח להתבונן, לרענון נפש ורוח. חלילה בחג זה לרטון ולרגון! הקדמונים העירו שלא נקבע חג זכר לְנִּסֵי מי הבאר והמן שהיו במדבר, אלא רק חג זכר לענני הכבוד, כי - הבאר והמן באו לאחר שבנ"י התלוננו כלפי מעלה. אמנם זכו לניסים, אך התלונה והעצב פוגעים בחגיגיות. את העננים לא ביקשנו, לא בכינו על השרב והאבק. ה' העניק לנו ענני הכבוד בטובתו. כך נזכה לשמחה, ללא נרגנות! נטפס אל עבר הפסגה, חג שמחת תורה, בו נכריז באמונה כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקים! אֵין עוֹד מִלְבַדּו!

אמר רבי פינחס מקוריץ בחג סוכות שקוראים עליו בתורה חג סוכות תעשה לך, לומדים שאדם יכול לקבל בחג זה רוח הקודש, סוכה מלשון סוֹכֵך עליך ברוח הקודש. [מיכאל לסרי]

רמז: וירא והנה באר בשדה, ציון נקראת שדה, ויעקב רוצה לשאוב מים שהם רוח הקודש, אבל הוא רואה ואבן גדולה על פי הבאר, שרוצים להפריע לשאוב רוח הקודש, אבל הפיתרון ליד הבאר, והנה שלושה עדרי צאן, הם שלושת הרגלים, ונאספו שמה ליד ציון ובית המקדש כל העדרים עם ישראל, וגללו כל עם ישראל את האבן מעל פי הבאר, ואז והשקו הצאן ושואבים רוח הקודש, וזה רק ברגלים כשכל עם ישראל מגיע יחד. [מ.ל.]

*וַיִבֶן לו בית ולמקנהו עשה סוכות, יעקב אבינו בנה בית, אבל קניין בארץ ישראל הוא ראה כסוכה כדבר עראי, כמאמר המשנה התקן עצמך בפרוזדור והסוכה היא דירת עראי כדי שתיכנס לטרקלין, ושם הקניין ברור וקבוע.

גדול כבוד הבריות: את האתרוג מביאים לשימוש במצוה בבית הכנסת בציבור, ואת הכורך [חזרת] אוכלים בבית, ובהלצה: מה היה קורה אם המצב היה הפוך...

*[ושמחת בחגך, ידוע ש"חייך קודמים", אל תיקרא חַיֶיךָ אלא חַיֶיךְ קודמים, חייך מלשון חיוך]. אפשר ללמוד לחינוך מסוכה, חינוך בסוכות: שנים כהלכתה ושלישי אפילו טפח, אם השניים שהם ההורים מֶחַיִים את הבית על פי התורה וההלכה והמידות הטובות עם יראת שמים, ממילא כל מעשה טוב אפילו הוא רק טפח הוא משפיע לטובה.

מוציאים ומשלמים סכום רב על ארבע מינים משום התנאה לפניו במצוות וכמה שיותר מהודר יותר יקר במחיר, כן צריך לראות במשך ימות השנה להשקיע הרבה בעין טובה ופה טוב בין אדם לחבירו, וזהו הידור מדאורייתא "ואהבת לרעך כמוך".

בסוכות נכנסים לסוכה עם כל הביגוד, והיו בגדולי ישראל ששיבחו מאוד את ההימצאות בסוכה עם כל הליכלוך שעל הנעליים, ואמרו גדולי ישראל שלכן סוכות הוא חג חשוב, כי גם אם יהודי לא מרגיש את אור החג ואת הקירבה כלפי שמיא, אבל עליו לזכור אני בסוכה ואני קרוב גם אם אני לא מרגיש, כי כל ההסתר הוא רק עטיפה ובלמעשה אנחנו מאוד קרובים.

בקריאה בחול המועד קוראים על 70 פָּרֵי החג כנגד 70 האומות הכתובים הפרשת נח.

*למה בסוכות מבקשים הרבה "הושע נא", כי סוכות זה "זמן שמחתינו". וכתוב כי בשמחה תצאו, ולכן אנו מבקשים ישועות מתוך שמחה.

ביום "השוענא רבה" מבקשים הרבה, חלק עם 4 מינים וחלק רק עם ערבות, כאן מרומז שגם כשחלילה מגיעים למצב הכי נמוך שאין בו טעם וריח ואין בו חשק וכדו' ומרגישים שכבר המצב נחבט בקרקע, דווקא מתוך מצב זה אפשר להתרומם ולהגיע לשׂיא הטוב.

*צריך שׂימת לב לדברים הקטנים שגם בהם ניבחן האדם על הנהגתו.

*בסוכות עושים עם ארבעת המינים הכנה לשמחת תורה, כי בשמחת תורה זה קוב"ה אורייתא וישראל חד הוא, וההכנה בסוכות באיגוד וחיבור ארבעת המינים, ואם נישאל הרי מאגדים אותם יחד רק אחרי הברכה, אכן לא המדרש עיקר, אלא המעשה, החיבור והנענוע. כי אם מחוברים ומאוגדים ומאוחדים אפשר להשפיע להרבה מקומות ולהרבה כיוונים.

*שבעת ימי חג הסוכות נחתמים ביום הגדול והקדוש - יום שמחת תורה. לאחר שזכינו לחודש שלם של תשובה ומעשים טובים, כשלאחריו הכתרנו את ה' למלך בראש השנה, אף ביקשנו סליחה ביום הכיפורים, ומיד אחר כך היינו דבוקים בה' בתוך הסוכה ואף עם ארבעת המינים, אומר ה': "בני, חביבי, בואו ושימחו עימי יום נוסף, ביום שמחת תורה, וביום זה אשפיע עליכם שפע לכל השנה", וכבר התבטא הגאון רבי חייים פלאג'י זי"ע (מועד לכל חי): "אשרי אנוש יעשה זאת, ובן אדם יחזיק בה בשמחתה של תורה, לתקן את פגמי נשמתו אשר פגם בכבוד תורת ה' תמימה, ומצא כדי גאולתו", ע"י שמחה וריקוד בתורה מתקן כל אשר פגם בתורה: חוסר לימוד, ח"ו זלזול, ומתבטא הצדיק: "ומצא כדי גאולתו" - שנגאל הוא מפגם גדול זה! איזו ישועה!, וממשיך הצדיק ומבטיח: "ונוסף על זה מה שאמרו הראשונים, כי כל הזהיר בשמחתה של תורה כהיום הזה, יהיה בטוח שלא תיפסק התורה מזרעו"!, אך נשאלת השאלה: "הרי יותר מתאים שביום שמחת תורה, נשב כל היום וכל הלילה ונעסוק בתורה, ומדוע ביום זה מבטלים את כל זמני הלימוד, ובכל רגע פנוי עורכים הקפות וריקודים לתורה"?, ענה הגאון הרב ינון יצחקי שליט"א: "ביום זה רוצה ה' לראות כמה אנחנו באמת אוהבים אותו ואת תורתו, וכיצד זה מתבטא? כשאדם נמצא בחתונה הוא קופץ ורוקד עקב אווירת השמחה שיש לו בשמחת החתן, כך בדיוק רוצה ה', שכל יהודי באשר הוא יראה לה' כמה הוא שמח במתנה הגדולה הזו ששמה תורה וזאת על ידי שיבחן זאת על פי הריקוד והשמחה שרוקד בפניה, לפי שהריקוד הינו המבחן הגדול לגלות את שמחת האדם, לפי שמעולם לא תראה אדם עצוב רוקד ושמח, לכן, דוקא כעת יראה כל אדם את אהבתו לה' ותורתו ע"י הריקוד". מספרים על האדמו"ר הקדוש, בעל הישמח ישראל מאלכסנדר זי"ע, כי שנה אחת, בעת ההקפות עם ספרי התורה ביום שמחת תורה, ראה הוא איש אחד אשר היה שמח וקופץ בצורה מיוחדת מהרגיל, ואף עשה מעשים משונים לכבוד התורה מחמת השמחה הגדולה אשר היה שרוי בה, עד אשר היו כאלה שחשבו כי שמא יצא הוא מדעתו ובטח השתכר הוא עד אשר עושה מעשים שאינם מכבדים אותו. ממשיך הצדיק ומספר כי אותו אדם היה חשוך בנים מזה שנים רבות. באותו רגע, קרא הצדיק לחסידיו ואמר להם: "דעו לכם, כי מסופר על דוד המלך אשר בעת אשר יצא הספר תורה לרחובה של עיר, היה מפזז ומכרכר לכבוד התורה, עד אשר עשה מעשים שלא היו לכבודו כמלך. באותה שעה, יצאה מיכל בת שאול, אשתו, לחלון וראתה כיצד המלך דוד, בעלה, מזלזל בכבודו ועושה מעשים של אחד מפשוטי העם כשרוקד ומקפץ לכבוד התורה, ומיד בזה היא לו בליבה, ואך כשחזר לביתו ביזתה אותו ואמרה לו: "וכי כך מתנהג מלך?! הרי שהשפלת את כבודך". אומנם, דוד המלך לא התרגש מדבריה ואמר לה: "וכי בפני בני אדם אני מתבזה? הרי לכבוד ה' ותורתו אני משפיל כבודי, אשר הוא מלא כל הארץ כבודו". אלא שמספרים חז"ל כי בגלל שביזתה את מעשי הכבוד שנתן הוא לספר התורה נענשה היא בעונש חמור – שלא היה לה ולד עד יום מותה". עצר האדמו"ר את דבריו לחסידים ואמר: "אם כך הוא העונש למבזה את התורה, הרי שמרובה מדה טובה ממידת פורענות, וחשבו בעצמכם כמה שכר מקבל מי שמבזה עצמו בשביל התורה כאותו אדם שלפנינו, שבוודאי ראוי הוא משמיים שיזכה לישועה ויזכה בבן זכר, אף לאחר שנים רבות שלא נפקד". ואכן, באותה השנה התקיימו דברי הרבי ואותו אדם נפקד ולאחר כמה חודשים חבק הוא בן זכר מיוחד וקדוש, אשר הגיע לעולם בכח שמחתו וביזוי כבודו למען התורה הקדושה. וכך אף מסופר על האר"י הקדוש אשר היה הולך ביום שמחת תורה מבית כנסת לבית כנסת, על מנת להשתתף בכל מקום שהתרחש בו הקפות לכבוד התורה. מספרים על הצמח צדק זי"ע, שהיה רוקד ללא הפסקה שאפילו אברכים צעירים לא יכלו להדביק את הקצב שלו, והיה רוקד ואומר: "ריקדו יהודים, ריקדו בשמחת התורה ותזכו לבני חיי ומזוני רוויחי!!!.", והיה רוקד כל כך עד שבמוצאי שמחת תורה היה מחליף את המעיל שלבש בזמן השמחה מחמת שהיה קרוע וספוג זיעה. ונסיים בדברי הגאון רבי חיים פלאג'י זי"ע: "מאוד מאוד יזהר בתפילות של "שמיני עצרת" לאומרם בכוונה גדולה, כי התיקון של כל הימים שמראש השנה ועד סוכות מושלם ביום זה, והכל תלוי ביום הזה". ממשיך הצדיק ואומר: "עוד יש בה, כי אין בכל הימים ימי רצון לה', לשמוע ה' תפילתו בכל מה שרוצה, כהיום הזה. כדברי הזוהר הקדוש (פרשת צו): "ביום שמחת תורה לא נמצאים עם המלך רק ישראל לבד וכל מה ששואלים נותנים להם!".

בתפילה ביציאה מהסוכה, "לישב בסוכת עורו של לִוְיָתֳן", ולמה דווקא לוויתן, אלא לוויתן, מלשון ליווי-תן, לוויה ונתינה, שהמצוות מלוות אותנו לעתיד לבוא, ולכן דווקא בסוכות אחרי קיום אלפי מצוות, שכל רגע בישיבה בסוכה זו מצוה, עם קיום ארבעת המינים, כולם מלווים אתנו הלאה במהלך הימים ולעתיד לבוא, ולכן מרמזים זאת לקראת הפרידה והיציאה מהסוכה והחג, יציאה עם ליווי המצוות.

*[יש האומרים בהלצה: על דלת המטבח כתוב "אם משעמם לך אל תעשה זאת כאן" – ועל דלת הסוכה "אם משעמם לך תעשה זאת כאן" כי הרי על כל שניה בסוכה מקיימים מצוה".]

ידוע מאחד מגדולי ישראל שאמר "בשמחת תורה אושפיזין של שלמה המלך".




[סגולה לבנים: כתוב בקיצור שולחן ערוך בסימן רע"ה בדיני הדלקת נרות שבת [וחג] לומר אחרי ההדלקה מפטיר של יום ראשון של ראש השנה. וזה בדוּק]





העולם סבור כי אנו שמחים משום שסיימנו את התורה, ואינם מבינים כי השמחה היא משום שאנו מתחילים את התורה. רוקדים עם ספר התורה 7 הקפות כי היום עצמו הוא שמיני וזה מספיק לשמיני שלמעלה מהטבע. וכוח התורה עוזר בכל מצב.

*כשאוחזים את ספר התורה בשמחת תורה ורוקדים עימו צריכים לזכור מה כתוב בו, אבל גם לזכור שכשמנפים קמח מרקדים את הנפה והפסולת נופלת ומתנקים ע"י לימוד התורה ותורה מגינה ומצילה. אחד ממנהיגי הדור שליט"א התבטא שההקפות הם כתשלום בהקפה שצריכים לשלמו במשך הזמן, וכן גם כאן עושים הקפה עם התורה וצריכים במשך השנה לשלם בקביעת עיתים לתורה.

וזאת הברכה אשר ברך משה ר"ת אוהבם, שלמרות כל התוכחות משה רבינו נישאר אוהב ישראל.

ידך בעורף אויביך, ר"ת אבי=13, ס"ת כפכ=120, בבר מצוה בגיל 13 מגיע היצר הטוב ומאחלים לבר מצוה שיהיה לו יצר טוב מגיל אבי=13 ויצליח להכניע את האויב שהוא יצר הטוב, עד הסוף שזה פכפ=120.

ידוע שביום שמחת תורה כולם מקבלים עליה, ולמה, אחד הסיבות כי בימים הנוראים ראוי שכל אחד תהיה לו עליה, אבל זה לא מסתדר, ולכן ביום האחרון שמיני עצרת – שמחת תורה כולם מקבלים עליה.

גדול יום הגשמים כיום שניתנה בו תורה, ובעבודת ישראל יום הגשמים הוא היום שבו מבקשים על הגשם והוא יום שמיני עצרת-שמחת תורה, ולמה כיום שניתנה בו תורה, כי התורה ניתנה אחרי 49 ימים וגם כאן ה7 ימים של סוכות עם האושפיזין הם יחד כמו 49 ימים ולכן יום שמחת תורה נחשב כיום ו סיון ולכן הוא כיום שניתנה בו תורה.

העולם מספרים שפעם ראו עם הארץ שֶׁשֳׂשׂ ושמח בשמחת תורה, ושאלוהו לשמחה מה זו עושה, וכי מה שייכות יש לך עם התורה הקדושה שאתה שמח כל כך בשמחתה, וענה ואמר וכי ביום שמחתו של אחי העוסק בתורה לא אשמח עמו. ולי נראה שלכן תיקנו קדמונינו שני חתנים ביום הזה, 'חתן תורה' הוא העוסק בתורה שהשלים לחם חוקו ושש ושמח לגמרה של תורה, ו'חתן בראשית' הוא זה שמקבל על עצמו להתחיל מהיום, ואף הוא בכלל חתני השמחה ביום גדול זה.

"וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלוקים", אמר רבי חנוך צבי מבנדין: כיון שהראה הקב"ה למשה ביום מותו את כל הדורות העתידים לבוא עד האחרון שבישראל, כדברי חז"ל, הרי בוודאי גם בירך משה ברכתו את ישראל לכל אחד ואחד עד האחרון שבישראל בדור אחרית - וגם אנו בכלל ברכתו - ובוודאי תקוים ברכתו. וכן כתב ב"יכהן פאר": לפיכך הכל עולים לתורה ביום שמחת תורה וקוראים בפרשת "וזאת הברכה" כי משה רבינו בירך את כל ישראל ובקריאה זו נוטל כל אחד את ברכתו המיוחדת לו ממשה רבינו.

ויקבור אותו בגיא וכו' ולא ידע איש וגו', ואם מפרטים איפה, למה לא ידע איש, אלא שרק משה שידע במפורט איפה קבורתו עלה לשם ככתוב "ויעל משה", ולכן רק הוא ידע ולא אחרים.

הסיפרה 12 נמצאת 11 פעמים בסיום התורה שנקראת בשמחת תורה בקריאת חתן תורה, 1- משה רבינו עלה 12 מעלות מערבות מואב על הר נבו ועשאם בפסיעה אחת, 2- 12 שבטים, 3- לכל שבט צירוף מיוחד בשם הוי"ה, 4- 12 ספרי תורה, 5- 12 דרכים לכל שבט דרך משלו, 6- 12 פירושים בדרכי לימוד תורה, 7- 12 פעמים נכתבו השבטים בתורה, 8- וכל פעם בסדר אחר, 9- מהפסוק ויעל משה יש 12 פסוקים, 10- בפסוק האחרון 12 מילים, 11- לעיני כל ישראל 12 אותיות. [אמרי אמת]

"עולם חסד יבנה", בשנת תשע"ג או ד', בישיבת לֵיקְוֻוד ניגשו 2 בחורים אל ראש הישיבה וביקשו את הזכות לאכול בביתו סעודת ליל החג של שמיני עצרת, ראש הישיבה הסכים, הריקודים בישיבה נמשכו עד מאוחר בלילה [בערך ב12:30] ובסיום הריקודים חיפש אחד הבחורים את חבירו ולא מצא אותו, ניגש לראש הישיבה ואמר לו שאינו מוצא את חבירו ושאל האם הוא יכול לבוא לסעודה ללא חבירו, הסכים ראש הישיבה, קרא לבנו לחש לו משהו באוזן, וצעד באיטיות עם הבחור לביתו לסעוד את סעודת ליל החג, בבית הכל היה ערוך ומוכן והסעודה היתה באווירת חג מרוממת עם שירים ודברי תורה כשהתחושה אצל הבחור - "זכיתי", והנה בסיום הסעודה הלך הבחור אל הפנימיה וראה את חבירו יושן, העיר אותו בסערת רגשות ואמר לו "הפסדת"!, אני חוזר עכשיו מהסעודה ואיפה אתה נעלמת, ענה לו החבר תוך כדי התאוששות מהשינה, "אני הפסדתי? אתה הפסדת! הסעודה הייתה ב-8 בערב!!! ואיפה אתה היית???...", רק אז הבין הבחור את גודל העבודה על המידות ואת גודל האחריות של ראש הישיבה עם משפחתו למען כבוד הבחור שתהיה לו הרגשה טובה, וכאשר למחרת נשאל הבן מה לחש לך אביך באוזן, השיב, אמו"ר ביקש ממני ללכת לאימי ולומר לה את המצב ולאסוף את כל המשפחה לסעודה מחדש ובלבד שהבחור ירגיש כרגיל וטיבעי, אכן "עולם חסד יבנה". מוסיף מביא הסיפור: סיפור דומה שהתפרסם באחת הגיליונות "להתענג" על ה"חפץ חיים" זי"ע גרם לי להביא סיפור זה.

מסופר על המהרי"ל דיסקין זי"ע שפעם אחת לאחר שגמרו את ההקפות בשמחת תורה בבית מדרשו, הורה לחזור ולערוך שוב את ז' ההקפות, והעם לא ידע מה יום מיומיים ועל מה עשה כן, אך בנו העיד לאחר מכן, שהפציר באביו עד שגילה לו 'רז' זה היות ונכח שם תלמיד חכם חשוב אחד, אשר לא כבדוהו בהקפה כראוי לו והמהרי"ל הכיר שיש כאן עלבונה של תורה, על כן הורה לחזור ולרקוד עם ספרי התורה, כדי שיוכל לכבד את הלה כיאות בלא עשיית 'עסק' - לפייס את התלמיד חכם, כי פעמים ופיוס זה מרבה את הפגיעה לכן התחכם לערוך הקפות מחדש ואז כבר כיבדו כראוי לו, והכל בא על מקומו בשלום.

*כמה טוב להתפלל קודם [- גם הדמעות -שהם טיפות- פועלים לטובה.]


[בקטע זה מפרשת ניצבים ו]לכל ימות השנה: "לבבו פונה היום מעם ה' אלוקינו", לבבו - רק רציתי בלב, פונה - רק פניה קטנה ולא רצינית, היום - זה רק היום ולמחר אעשה תשובה, עליו לזכור את ההמשך שזה חלילה מרחיק עצמו מעם ה' אלקינו וקלה הדרך לעבודות זרות..., ובסיום זה כתוב לא יאבה ה' סלוח לו, ולכן מאוד טוב להיזהר גם בפרטים הקטנים.



*"ושמחת בכל הטוב", גם הבכי המזדמן צריך להיות מתוך שמחה ולא מתוך עצבות, בכי"ה בשימך יגילון כל היום.



שייך לכל השנה: איך מגיעים למצב חינוכי שילד יסכים ללכת לעקדה, אלא זה מתחיל מ"שלח את האמה ואת בנה", כשיש חברים טובים מהַיַלְדוּת זה עוזר טוב לחינוך ולהשקעה לעתיד.



בזוהר הק' שהתפילה מתקבלת בשבת כמו בעשרת ימי תשובה, אמר רבי שלמה מזוועהיל זי"ע למשמשו ש"כל פרק תהילים בשבת הוא כמו 500 פרקי תהילים בימי השבוע", וכן "כל דף גמרא בשבת הוא כמו 500 דפים בימי השבוע", וכך כתוב גם בספר ה"בן איש חי" זי"ע.



לקראת השימוש בהשפעות מהחגים: "הקם תקים עמו", בתפילה אומרים כל יום תפילת "אהבת עולם", והמלאכים מחכים לעזור למבקש, אבל לא תמיד האדם נותן את חלקו, כי לפעמים לקראת "היום יום" האדם כבר איננו במקום, ולכן על המתפלל לדעת ולזכור, רוצים לעזור לך אבל רוצים שגם אתה תיתן את חלקך, שתשתדל גם אתה בלימוד התורה ולא רק בבקשות, "הקם תקים - ותיתן את חלקך עימו". ועוד: "וַיִכָּתֵב בספר דברי הימים לפני המלך", "כל מעשיך בספר נכתבים", וכאן זה המלך לבד, וספר דברי הימים הוא של האדם עצמו, וכשמגיע הזמן מתקיים "וַיִמָצֵא כתוב". ושנזכה למלאותו בכתיבה המלאה בקורח רוח.



תזכורת לימות השנה: רבי אליעזר פאפו זי"ע בספרו "פלא יועץ": "קבלה מאנשי שם הקדושים, שמי שיש לו איזה דוחק השעה או צער או שהוא מהלך בדרך או עובר בים או בנהרות, יקרא כל התהלים בכל יום בלי הפסק בכוונה והכנעה ויראה נפלאות, וזה בדוק ומנוסה". *וידוע מצדיקים שלומר 15 שיר המעלות בכוונה זה תפסת מועט תפסת, וזה גם טוב. ועוד תובנה: אדם שהגיע לחנות ליקנות סנדוויץ', שאל אותו המוכר "לשׂים את זה"?, ענה הקונה "כן", וכך השאלה והתשובה חזרו על עצמם כמה פעמים, בסיום המילוי הקונה לקח שילם והלך, אחד שראה זאת מהצד הלך מישם להתפלל מנחה, והנה הוא עובר ליד בית הכנסת והוא שומע את החזן אומר שים שלום טובה וברכה וכו', חשב לעצמו, מעניין, הקונה שילם על כל מה שֶׁשָׂמוּ לו בסנדוויץ', ואילו אנו, מה אנו משלמים על מה שמבקשים בברכת "שׂים שלום טובה וברכה" וכו'? ומקבלים חינם.

רבי פנחס מקוריץ זי"ע בספרו "מדרש פנחס" (אות כח): "על כמה דברים שצריכים לאדם, כמו פרנסה וכדומה, או על כמה הרפתקאות, ציוה הרה"ק מקאריץ זי"ע לומר כל התהלים מרישא לסיפא בלי שום הפסק, אפילו שלא לומר ה"יהי רצון" בין ספר לספר, רק לאחר גמר התהלים".



רבי זושא מאניפולי זי"ע (כמובא בספר "תשואת חן" פרשת ויגש) וכן רבי מיכל מזלוטשוב זי"ע (כמובא בספר "רשפי אש" אות קס"א ובספר "מים רבים") ששניהם אמרו: "שעל ידי אמירת תהלים ללא הפסק אפשר להכרית את כל המקטרגים, ופירשו בזה את הפסוק בתהלים (קו, ב): "מי ימלל גבורות ד' ישמיע כל תהלתו". מי ימלל - מלשון מוללין מלילות, (ביצה יב), מי יכול למלל ולפרר הגבורות, ישמיע כל תהלתו, שיאמר כל ספר תהלים בבת אחת". (וכן הביא ג"כ סגולה זו הגה"ק רבי צבי אלימלך מדינוב זצ"ל בספרו אגרא דפרקא אות שמ"ח בשם "קיבלתי").



המקובל הגה"ק בעל "עמק המלך" זי"ע, כתב: "שאמירת התהלים בכוונה מהוה הצלה ופדיון מכל הצרות והפורענות, יתכן אם כן דמטעם זה חיבר דוד המלך ע"ה ק"ן מזמורים כמספר "פדיון" לרמז דעל ידי לימוד מזמורים הללו בכוונה יפדה את עצמו מכל מיני פורעניות".



לקראת שבת "בראשית": בזֶמֶר "מה ידידות", כתוב "בכן נרוץ לקראתך", "בכן=72", כלומר שב3 הימים שהם רביעי חמישי שישי שהם ההכנה לשבת, ב-72 שעות שלהם נרוץ לקראתך - לקראת שבת. [על-פי הזמירות בליל שבת בעדוֹת אשכנז]. Dאוספים זכויות והכנה לשבת לקבלה מוקדם זו זכות גדולה.

אדם שהצליח בשלום ביתו נישאל על הצלחתו וענה: "אני מכווין בתפילה בברכת השנים, וברך נשותינו כנשים הטובות לברכה".



וישׂא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם, יעקב הוליך את רגליו ולא רגליו הוליכו אותו, שהוא היה שליט על הליכותיו, וממילא וילך ארצה, שהוא הרגיש יציב על הארץ, ואז התוצאה בני קדם, שתמיד הוא התקדם למטרה.



ברכנו אבינו כולנו כאחד, כאח"ד כאילו אין חילוקי דעות.

כל ההישגים הגדולים [לפעמים] דורשים זמן.

באותה נשימה שבה אתה דואג אפשר גם להתפלל.

אין אדם שטוב לו בהכל - יש אדם שרואה את הטוב בהכל.

איזהו עשיר השמח בחלקו, בחלק"ו במצבי חֹם לח קר ויבש.


תודה לכל מאות הצופים והמגיבים
חורף בריא לכולם

התבקשתי להיות כתובת לפירסום על הסגולה שנכתבה בליקוטים לחגים בעניין אמירת הפטרת חנה אחרי הדלקת נרות לכבוד שבת וחג
שכנים באותו בניין שממתינים כ15 שנים והתחילו את הסגולה מיד בערב שבת פרשת ניצבים-וילך
וכבר אמרו אותה 5 פעמים, שבת ניצבים וילך - ליל א ר"ה - ליל ב ר"ה - שבת תשובה - ערב יו"כ, ובחסדי ה' היום [ג] ואתמול [ב] קיבלו תוצאות חיוביות.
בנוסף אליהם התבקשתי ע"י עוד יותר מ20 משפחות לשתף בתוצאות חיוביות
ובעזהי"ת אצל כולם בשמחות בקלות

_________________________________________
תוספת לליקוט המבורך והמפורט

מיום חמישי טו תשרי ועד יום חמישי כב תשרי יאמרו בתפילה יעלה ויבוא
תפילה קטנה עם המון בקשות

יעלה ויבוא ויגיע ויראה וירצה וישמע ויפקד ויזכר, יחד 7 בקשות, והם כפול 6 שהם זכרוננו פקדוננו וזכרון אבותינו וזכרון משיח וזכרון ירושלים וזכרון כל עמך בית ישראל, והתוצאה 42 והם כפול 7 לפליטה לטובה לחן ולחסד לרחמים לחיים טובים ולשלום, יחד 294, ועוד זכרֵנו פקדֵנו הושִעֵנו, ועוד חוס וחנֵנו ורחם עלינו והושיעינו ס"ה 301 בקשות בתפילה אחת

זכור לי [ולא זוכר איפה ראיתי/קראתי] שיש יותר מ301 בקשות
ורק לתשו"ל אפשר לבקש אותם לפחות 6 פעמים ביום בחוה"מ [לא כולל שישי] ויחד זה 24 פעמים רק בחוה"מ.
וכמובן לענות לחזן "אמן" עם כוונה

נכתב ע"י מבט חכם:

ס"ה 301 בקשות בתפילה אחת

לחצ/י כדי להרחיב...

זכור לי [ולא זוכר איפה ראיתי/קראתי] שיש יותר מ301 בקשות
ורק לתשו"ל אפשר לבקש אותם לפחות 6 פעמים ביום בחוה"מ [לא כולל שישי] ויחד זה 24 פעמים רק בחוה"מ.
וכמובן לענות לחזן "אמן" עם כוונה

אפשר את השירים של איתי לוי החדשים

אני לא זוכר בידיוק את שמם