הנושאים החמים
הנושאים החמים
כתבתי את הסיפור הבא, שמביא העצמה לילדים המתמודדים מול חברה. (מול חרם חברתי).
חשבתי להוציא אותו לאור לקהל הקוראים, אבל אין לי כרגע מימון עבור זה, כך שאולי אדפיס בינתיים מעט מאוד ספרים.
בכל זאת חשוב לי שהסיפור יהיה ללא טעויות ואין לי כסף כרגע להשקיע.
אם תוכלו להאיר אם הניקוד נכון, וכן אם יש טעויות פיסוק והגהה.
מֶלֶךְ הַדֻּבִּים
דֻּבִּי-שִׁיר אוֹהֵב אֶת הַכִּתָּה וְאֶת הַחֲבֵרִים.
בֶּטַח אַתֶּם רוֹצִים לְהַכִּיר אֶת הַחֲבֵרִים שֶׁלּוֹ:
בַּכִּתָּה שֶׁל דֻּבִּי-שִׁיר יֵשׁ אֶת דֻּבִּי-כְּשֶׁרוֹנִי, הוּא חָרוּץ הַכִּתָּה. הוּא לֹא שָׁמֵן וְלֹא רָזֶה, יֵשׁ לוֹ מִשְׁקָפַיִם וְהוּא מַמָּשׁ גָּאוֹן.
יֵשׁ אֶת דֻּבִּי-רָם, הוּא מֶלֶךְ הַכִּתָּה. אֵין לוֹ מַמָּשׁ כֶּתֶר, הוּא גָּבוֹהַּ וּקְצָת שָׁמֵן, וְכֻלָּם חַיָּבִים לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלוֹ, כָּכָה זֶה.
וְיֵשׁ גַּם אֶת דֻּבִּי-כֶּתֶר, גַּם הוּא נֶחֱשָׁב מֶלֶךְ, אֲבָל בִּגְלַל שֶׁיֵּשׁ כְּבָר מֶלֶךְ אֶחָד אָז דֻּבִּי-כֶּתֶר הוּא מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ. לְדֻבִּי כֶּתֶר יֵשׁ פּוֹנִי כְּמוֹ כֶּתֶר, כָּכָה הוּא נוֹלַד. הוּא גָּבוֹהַּ, אֲבָל לְיַד דֻּבִּי-רָם הוּא נִרְאֶה מַמָּשׁ נָמוּךְ, רַק תָּבִינוּ אֵיזֶה גָּבוֹהַּ הוּא דֻּבִּי-רָם.
הַמְּנַהֵל אָמַר לָהֶם פַּעַם אַחַת שֶׁאֵין בַּכִּתָּה מֶלֶךְ וּמִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ, אֶלָּא כָּל הַתַּלְמִידִים שָׁוִים! זֶה נָכוֹן, אֲבָל כָּכָה זֶה, כִּמְעַט בְּכָל כִּתָּה שֶׁל דֻּבִּים יֵשׁ תַּלְמִידִים שֶׁקִּבְּלוּ כִּשָּׁרוֹן לִהְיוֹת מַנְהִיגִים.
וְהִנֵּה, הַכִּירוּ חֲבֵרִים נוֹסָפִים:
יֵשׁ אֶת דֻּבִּי-סֵפֶר, שֶׁקּוֹרֵא כָּל הַיּוֹם,
אֶת דֻּבִּי-כְּלוּם,
אֶת דֻּבִּי-מַמְתַּקִּים,
אֶת דֻּבִּי-חָבֵר
וְדֻבִּי-צְחוֹק,
דֻּבִּי-רֹגֶז,
וְדֻבִּי-חַיּוּת, שֶׁאוֹהֵב חַיּוֹת.
וְעוֹד חֲבֵרִים...
וְיֵשׁ אֶת דֻּבִּי שִׁיר, גִּבּוֹר הַסִּפּוּר שֶׁלָּנוּ.
שֶׁמְּאוֹד אוֹהֵב לָשִׁיר.
וְלָשִׁיר
וְלָשִׁיר
תָּמִיד.
הוּא לֹא יָכוֹל לְהַפְסִיק לָשִׁיר, כִּי הוּא דֻּבִּי שִׁיר.
אִמָּא שֶׁלּוֹ אוֹהֶבֶת שֶׁדֻּבִּי שִׁיר שָׁר, הִיא גֵּאָה בּוֹ מְאוֹד.
הַבְּעָיָה שֶׁלּוֹ הִתְחִילָה שֶׁהוּא שָׁר גַּם בַּכִּתָּה, וְזֶה הִפְרִיעַ לְדֻבִּי-שֶׁקֶט.
"תִּהְיֶה בְּשֶׁקֶט", בִּקֵּשׁ דֻּבִּי שֶׁקֶט.
אֲבָל דֻּבִּי-שִׁיר הֶעֱדִיף לָשִׁיר.
דֻּבִּי-שֶׁקֶט לֹא שָׁתַק.
הוּא דִּבֵּר עִם הַחֲבֵרִים: עִם דֻּבִּי-רָם, דֻּבִּי-כֶּתֶר, וְדֻבִּי-חַיּוֹת וְדֻבִּי-בְּדִיחָה, עִם כָּל הַכִּתָּה
וּלְמָחֳרָת, כְּשֶׁדֻּבִּי-שִׁיר נִכְנַס לַכִּתָּה, הוּא הִבְחִין בְּמַשֶּׁהוּ מוּזָר.
אַף אֶחָד לֹא הִסְתַּכֵּל אֵלָיו,
אַף אֶחָד לֹא דִּבֵּר אִתּוֹ,
אַף אֶחָד לֹא הָיָה חָבֵר שֶׁלּוֹ.
דֻּבִּי-שִׁיר חָשׁ בּוֹדֵד.
וּכְכָל שֶׁעָבְרוּ הַשָּׁעוֹת הוּא חָשׁ בּוֹדֵד יוֹתֵר,
אָז הוּא הִתְחִיל לָשִׁיר.
"אַתָּה שַׂר כְּמוֹ צְרָצַר", אָמַר דֻּבִּי-בְּדִיחָה.
דֻּבִּי-שִׁיר דַּוְקָא חָשַׁב שֶׁצְּרָצַר שָׁר יָפֶה מְאוֹד.
אֲבָל הֵבִין שֶׁזֶּה מַעֲלִיב, כִּי כָּל הַחֲבֵרִים צָחֲקוּ עָלָיו
וְהִתְחִילוּ לִקְרֹא לוֹ בִּשְׁמוֹת גְּנַאי, שֵׁמוֹת לֹא יָפִים.
"אַתָּה כְּמוֹ עוֹרֵב", אָמַר חָבֵר אֶחָד.
"אַתָּה כְּמוֹ צְפַרְדֵּעַ", אָמַר חָבֵר אַחֵר.
דֻּבִּי-שִׁיר חָשַׁב שֶׁעוֹרֵב וּצְפַרְדֵּעַ דַּוְקָא חֲמוּדִים מְאוֹד,
אֲבָל הַחֲבֵרִים לֹא חָשְׁבוּ כָּכָה.
הֵם הִמְשִׁיכוּ לִלְעֹג לוֹ,
לֹא דִּבְּרוּ אִתּוֹ, וְדֻבִּי-שִׁיר הִרְגִּישׁ רַע, רַע מְאוֹד.
הוּא רָצָה לִבְכּוֹת וּבָלַע אֶת הַדְּמָעוֹת, שֶׁלֹּא יִרְאוּ.
אִמָּא אָמְרָה לוֹ, בַּבַּיִת, שֶׁקּוֹרְאִים לְזֶה "חֵרֶם",
שֶׁזֶּה קוֹרֶה לְהַרְבֵּה דֻּבִּים,
שֶׁזֶּה יָכוֹל לִקְרוֹת לְכָל דֻּבִּי.
וְשֶׁצָּרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל לֹא לְהַחְרִים אַף אֶחָד.
"מָה הַכַּוָּנָה לֹא לְהַחְרִים?
אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהַחְרִים?" שָׁאַל דֻּבִּי-שִׁיר.
"זֶה קוֹרֶה כְּשֶׁהַחֲבֵרִים מַחֲלִיטִים שֶׁחֲבֵר אֶחָד לֹא שַׁיָּךְ,
זֶה לֹא נָעִים כְּשֶׁמַּחֲלִיטִים שֶׁאַתָּה לֹא שַׁיָּךְ,
כִּי ה' בָּרָא אֶת הָעוֹלָם כָּכָה שֶׁכֻּלָּם רוֹצִים לְהַרְגִּישׁ שַׁיָּכִים".
אָמְרָה אִמָּא.
דֻּבִּי-שִׁיר הֵבִין, כִּי הוּא מַרְגִּישׁ אֶת זֶה.
זֶה קָשֶׁה לוֹ מְאוֹד, מַמָּשׁ כּוֹאֵב לוֹ.
הוּא בַּחַיִּים לֹא חָשַׁב שֶׁיַּרְגִּישׁ כָּכָה.
הַאִם הַחֲבֵרִים מְסֻגָּלִים לְהָבִין אֵיךְ הַמִּלִּים שֶׁלָּהֶם חֲשׁוּבוֹת?
לָמָּה שֶׁלֹּא יִלְמְדוּ לְדַבֵּר מִלִּים יָפוֹת וּמְעוֹדְדוֹת, כְּמוֹ אִמָּא שֶׁלּוֹ?
הוּא שׂוֹנֵא כַּעַס,
וְלֹא רוֹצֶה שֶׁיִּתְנַהֲגוּ אֵלָיו לֹא יָפֶה!
"כְּשֶׁאֲנִי אֶהְיֶה גָּדוֹל, אֲנִי אֶהְיֶה מֶלֶךְ,
וְלֹא אֶתֵּן לְאַף אֶחָד לְהַרְגִּישׁ שֶׁלֹּא אוֹהֲבִים אוֹתוֹ",
אָמַר דֻּבִּי-שִׁיר.
אִמָּא נָתְנָה לוֹ דְּבַשׁ טָעִים וְאָמְרָה:
"אַתָּה כְּבָר עַכְשָׁו מֶלֶךְ,
מֶלֶךְ אֲמִתִּי הוּא דֻּבִּי שֶׁלֹּא מִתְיַחֵס לַחֲבֵרִים
וְאוֹהֵב רַק אֶת עַצְמוֹ.
מֶלֶךְ אֲמִתִּי הוּא דֻּבִּי שֶׁלַּמְרוֹת שֶׁמִּתְנַהֲגִים אֵלָיו לֹא יָפֶה,
הוּא לוֹמֵד לְהָבִין שֶׁהוּא מֶלֶךְ,
וְאַף אֶחָד לֹא יָכוֹל לָקַחַת לוֹ אֶת הַכֶּתֶר,
הוּא מַמְשִׁיךְ לְהִתְנַהֵג יָפֶה לְכֻלָּם
וּמֵבִין שֶׁהַחֲבֵרִים הֵם סַךְ הַכֹּל קִשּׁוּט,
וְשֶׁהוּא יָכוֹל לִהְיוֹת שָׂמֵחַ,
וְאַתָּה יוֹדֵעַ, דֻּבִּי-שִׁיר?
יוֹם אֶחָד, כֻּלָּם יֹאהֲבוּ אוֹתְךָ בֶּאֱמֶת, בֶּאֱמֶת!
כִּי אִי אֶפְשָׁר לֹא לֶאֱהֹב דֻּבִּי שֶׁכָּל כָּךְ
אוֹהֵב אֶת עַצְמוֹ!"
"אֵיךְ אֲנִי יָכוֹל לֶאֱהֹב אֶת עַצְמִי?" שָׁאַל דֻּבִּי שִׁיר,
"לֶאֱכֹל הַרְבֵּה דְּבַשׁ זֶה נֶחְשָׁב לֶאֱהֹב אֶת עַצְמִי?"
אִמָּא חִיְּכָה וּלְדֻבִּי שִׁיר אָמְרָה:
"אוּלַי פָּשׁוּט תַּזְכִּיר לְעַצְמְךָ כָּל יוֹם:
דֻּבִּי שִׁיר, אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ!
אִם מִישֶׁהוּ מַעֲלִיב אוֹתְךָ אַל תִּשְׁכַּח לוֹמַר לְעַצְמְךָ:
דֻּבִּי שִׁיר אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ!
אִם אַתָּה לֹא בָּטוּחַ שֶׁאַתָּה בְּסֵדֶר,
אוֹ אִם אַתָּה כּוֹעֵס אוֹ עָיֵף אוֹ פּוֹחֵד,
אַל תִּשְׁכַּח לוֹמַר לְעַצְמְךָ:
דֻּבִּי שִׁיר אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ.
וַהֲכִי חָשׁוּב, תִּסְגֹּר לִפְעָמִים אֶת הָעֵינַיִם
וְתִתְמַלֵּא בְּאַהֲבָה פְּשׁוּטָה לְעַצְמְךָ
תַּרְגִּישׁ אֶת הָאַהֲבָה זוֹרֶמֶת לְךָ בַּגּוּף
וְתִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת נֶחְמָד לְכֻלָּם,
כְּמוֹ שֶׁאַתָּה נֶחְמָד לְעַצְמְךָ".
דֻּבִּי שִׁיר חָשׁ שֶׁהוּא מִתְעוֹדֵד
הַגַּב שֶׁלּוֹ הִתְיַשֵּׁר
וְהָעֵינַיִם שֶׁלּוֹ זָהֲרוּ,
הוּא הֵבִין כַּמָּה זֶה חָשׁוּב לְהַרְגִּישׁ שֶׁאַתָּה אוֹהֵב אֶת עַצְמְךָ,
כִּי הוּא הִרְגִּישׁ טוֹב עִם עַצְמוֹ, וְזֶה הָיָה נִפְלָא.
חשבתי להוציא אותו לאור לקהל הקוראים, אבל אין לי כרגע מימון עבור זה, כך שאולי אדפיס בינתיים מעט מאוד ספרים.
בכל זאת חשוב לי שהסיפור יהיה ללא טעויות ואין לי כסף כרגע להשקיע.
אם תוכלו להאיר אם הניקוד נכון, וכן אם יש טעויות פיסוק והגהה.
מֶלֶךְ הַדֻּבִּים
דֻּבִּי-שִׁיר אוֹהֵב אֶת הַכִּתָּה וְאֶת הַחֲבֵרִים.
בֶּטַח אַתֶּם רוֹצִים לְהַכִּיר אֶת הַחֲבֵרִים שֶׁלּוֹ:
בַּכִּתָּה שֶׁל דֻּבִּי-שִׁיר יֵשׁ אֶת דֻּבִּי-כְּשֶׁרוֹנִי, הוּא חָרוּץ הַכִּתָּה. הוּא לֹא שָׁמֵן וְלֹא רָזֶה, יֵשׁ לוֹ מִשְׁקָפַיִם וְהוּא מַמָּשׁ גָּאוֹן.
יֵשׁ אֶת דֻּבִּי-רָם, הוּא מֶלֶךְ הַכִּתָּה. אֵין לוֹ מַמָּשׁ כֶּתֶר, הוּא גָּבוֹהַּ וּקְצָת שָׁמֵן, וְכֻלָּם חַיָּבִים לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלוֹ, כָּכָה זֶה.
וְיֵשׁ גַּם אֶת דֻּבִּי-כֶּתֶר, גַּם הוּא נֶחֱשָׁב מֶלֶךְ, אֲבָל בִּגְלַל שֶׁיֵּשׁ כְּבָר מֶלֶךְ אֶחָד אָז דֻּבִּי-כֶּתֶר הוּא מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ. לְדֻבִּי כֶּתֶר יֵשׁ פּוֹנִי כְּמוֹ כֶּתֶר, כָּכָה הוּא נוֹלַד. הוּא גָּבוֹהַּ, אֲבָל לְיַד דֻּבִּי-רָם הוּא נִרְאֶה מַמָּשׁ נָמוּךְ, רַק תָּבִינוּ אֵיזֶה גָּבוֹהַּ הוּא דֻּבִּי-רָם.
הַמְּנַהֵל אָמַר לָהֶם פַּעַם אַחַת שֶׁאֵין בַּכִּתָּה מֶלֶךְ וּמִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ, אֶלָּא כָּל הַתַּלְמִידִים שָׁוִים! זֶה נָכוֹן, אֲבָל כָּכָה זֶה, כִּמְעַט בְּכָל כִּתָּה שֶׁל דֻּבִּים יֵשׁ תַּלְמִידִים שֶׁקִּבְּלוּ כִּשָּׁרוֹן לִהְיוֹת מַנְהִיגִים.
וְהִנֵּה, הַכִּירוּ חֲבֵרִים נוֹסָפִים:
יֵשׁ אֶת דֻּבִּי-סֵפֶר, שֶׁקּוֹרֵא כָּל הַיּוֹם,
אֶת דֻּבִּי-כְּלוּם,
אֶת דֻּבִּי-מַמְתַּקִּים,
אֶת דֻּבִּי-חָבֵר
וְדֻבִּי-צְחוֹק,
דֻּבִּי-רֹגֶז,
וְדֻבִּי-חַיּוּת, שֶׁאוֹהֵב חַיּוֹת.
וְעוֹד חֲבֵרִים...
וְיֵשׁ אֶת דֻּבִּי שִׁיר, גִּבּוֹר הַסִּפּוּר שֶׁלָּנוּ.
שֶׁמְּאוֹד אוֹהֵב לָשִׁיר.
וְלָשִׁיר
וְלָשִׁיר
תָּמִיד.
הוּא לֹא יָכוֹל לְהַפְסִיק לָשִׁיר, כִּי הוּא דֻּבִּי שִׁיר.
אִמָּא שֶׁלּוֹ אוֹהֶבֶת שֶׁדֻּבִּי שִׁיר שָׁר, הִיא גֵּאָה בּוֹ מְאוֹד.
הַבְּעָיָה שֶׁלּוֹ הִתְחִילָה שֶׁהוּא שָׁר גַּם בַּכִּתָּה, וְזֶה הִפְרִיעַ לְדֻבִּי-שֶׁקֶט.
"תִּהְיֶה בְּשֶׁקֶט", בִּקֵּשׁ דֻּבִּי שֶׁקֶט.
אֲבָל דֻּבִּי-שִׁיר הֶעֱדִיף לָשִׁיר.
דֻּבִּי-שֶׁקֶט לֹא שָׁתַק.
הוּא דִּבֵּר עִם הַחֲבֵרִים: עִם דֻּבִּי-רָם, דֻּבִּי-כֶּתֶר, וְדֻבִּי-חַיּוֹת וְדֻבִּי-בְּדִיחָה, עִם כָּל הַכִּתָּה
וּלְמָחֳרָת, כְּשֶׁדֻּבִּי-שִׁיר נִכְנַס לַכִּתָּה, הוּא הִבְחִין בְּמַשֶּׁהוּ מוּזָר.
אַף אֶחָד לֹא הִסְתַּכֵּל אֵלָיו,
אַף אֶחָד לֹא דִּבֵּר אִתּוֹ,
אַף אֶחָד לֹא הָיָה חָבֵר שֶׁלּוֹ.
דֻּבִּי-שִׁיר חָשׁ בּוֹדֵד.
וּכְכָל שֶׁעָבְרוּ הַשָּׁעוֹת הוּא חָשׁ בּוֹדֵד יוֹתֵר,
אָז הוּא הִתְחִיל לָשִׁיר.
"אַתָּה שַׂר כְּמוֹ צְרָצַר", אָמַר דֻּבִּי-בְּדִיחָה.
דֻּבִּי-שִׁיר דַּוְקָא חָשַׁב שֶׁצְּרָצַר שָׁר יָפֶה מְאוֹד.
אֲבָל הֵבִין שֶׁזֶּה מַעֲלִיב, כִּי כָּל הַחֲבֵרִים צָחֲקוּ עָלָיו
וְהִתְחִילוּ לִקְרֹא לוֹ בִּשְׁמוֹת גְּנַאי, שֵׁמוֹת לֹא יָפִים.
"אַתָּה כְּמוֹ עוֹרֵב", אָמַר חָבֵר אֶחָד.
"אַתָּה כְּמוֹ צְפַרְדֵּעַ", אָמַר חָבֵר אַחֵר.
דֻּבִּי-שִׁיר חָשַׁב שֶׁעוֹרֵב וּצְפַרְדֵּעַ דַּוְקָא חֲמוּדִים מְאוֹד,
אֲבָל הַחֲבֵרִים לֹא חָשְׁבוּ כָּכָה.
הֵם הִמְשִׁיכוּ לִלְעֹג לוֹ,
לֹא דִּבְּרוּ אִתּוֹ, וְדֻבִּי-שִׁיר הִרְגִּישׁ רַע, רַע מְאוֹד.
הוּא רָצָה לִבְכּוֹת וּבָלַע אֶת הַדְּמָעוֹת, שֶׁלֹּא יִרְאוּ.
אִמָּא אָמְרָה לוֹ, בַּבַּיִת, שֶׁקּוֹרְאִים לְזֶה "חֵרֶם",
שֶׁזֶּה קוֹרֶה לְהַרְבֵּה דֻּבִּים,
שֶׁזֶּה יָכוֹל לִקְרוֹת לְכָל דֻּבִּי.
וְשֶׁצָּרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל לֹא לְהַחְרִים אַף אֶחָד.
"מָה הַכַּוָּנָה לֹא לְהַחְרִים?
אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהַחְרִים?" שָׁאַל דֻּבִּי-שִׁיר.
"זֶה קוֹרֶה כְּשֶׁהַחֲבֵרִים מַחֲלִיטִים שֶׁחֲבֵר אֶחָד לֹא שַׁיָּךְ,
זֶה לֹא נָעִים כְּשֶׁמַּחֲלִיטִים שֶׁאַתָּה לֹא שַׁיָּךְ,
כִּי ה' בָּרָא אֶת הָעוֹלָם כָּכָה שֶׁכֻּלָּם רוֹצִים לְהַרְגִּישׁ שַׁיָּכִים".
אָמְרָה אִמָּא.
דֻּבִּי-שִׁיר הֵבִין, כִּי הוּא מַרְגִּישׁ אֶת זֶה.
זֶה קָשֶׁה לוֹ מְאוֹד, מַמָּשׁ כּוֹאֵב לוֹ.
הוּא בַּחַיִּים לֹא חָשַׁב שֶׁיַּרְגִּישׁ כָּכָה.
הַאִם הַחֲבֵרִים מְסֻגָּלִים לְהָבִין אֵיךְ הַמִּלִּים שֶׁלָּהֶם חֲשׁוּבוֹת?
לָמָּה שֶׁלֹּא יִלְמְדוּ לְדַבֵּר מִלִּים יָפוֹת וּמְעוֹדְדוֹת, כְּמוֹ אִמָּא שֶׁלּוֹ?
הוּא שׂוֹנֵא כַּעַס,
וְלֹא רוֹצֶה שֶׁיִּתְנַהֲגוּ אֵלָיו לֹא יָפֶה!
"כְּשֶׁאֲנִי אֶהְיֶה גָּדוֹל, אֲנִי אֶהְיֶה מֶלֶךְ,
וְלֹא אֶתֵּן לְאַף אֶחָד לְהַרְגִּישׁ שֶׁלֹּא אוֹהֲבִים אוֹתוֹ",
אָמַר דֻּבִּי-שִׁיר.
אִמָּא נָתְנָה לוֹ דְּבַשׁ טָעִים וְאָמְרָה:
"אַתָּה כְּבָר עַכְשָׁו מֶלֶךְ,
מֶלֶךְ אֲמִתִּי הוּא דֻּבִּי שֶׁלֹּא מִתְיַחֵס לַחֲבֵרִים
וְאוֹהֵב רַק אֶת עַצְמוֹ.
מֶלֶךְ אֲמִתִּי הוּא דֻּבִּי שֶׁלַּמְרוֹת שֶׁמִּתְנַהֲגִים אֵלָיו לֹא יָפֶה,
הוּא לוֹמֵד לְהָבִין שֶׁהוּא מֶלֶךְ,
וְאַף אֶחָד לֹא יָכוֹל לָקַחַת לוֹ אֶת הַכֶּתֶר,
הוּא מַמְשִׁיךְ לְהִתְנַהֵג יָפֶה לְכֻלָּם
וּמֵבִין שֶׁהַחֲבֵרִים הֵם סַךְ הַכֹּל קִשּׁוּט,
וְשֶׁהוּא יָכוֹל לִהְיוֹת שָׂמֵחַ,
וְאַתָּה יוֹדֵעַ, דֻּבִּי-שִׁיר?
יוֹם אֶחָד, כֻּלָּם יֹאהֲבוּ אוֹתְךָ בֶּאֱמֶת, בֶּאֱמֶת!
כִּי אִי אֶפְשָׁר לֹא לֶאֱהֹב דֻּבִּי שֶׁכָּל כָּךְ
אוֹהֵב אֶת עַצְמוֹ!"
"אֵיךְ אֲנִי יָכוֹל לֶאֱהֹב אֶת עַצְמִי?" שָׁאַל דֻּבִּי שִׁיר,
"לֶאֱכֹל הַרְבֵּה דְּבַשׁ זֶה נֶחְשָׁב לֶאֱהֹב אֶת עַצְמִי?"
אִמָּא חִיְּכָה וּלְדֻבִּי שִׁיר אָמְרָה:
"אוּלַי פָּשׁוּט תַּזְכִּיר לְעַצְמְךָ כָּל יוֹם:
דֻּבִּי שִׁיר, אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ!
אִם מִישֶׁהוּ מַעֲלִיב אוֹתְךָ אַל תִּשְׁכַּח לוֹמַר לְעַצְמְךָ:
דֻּבִּי שִׁיר אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ!
אִם אַתָּה לֹא בָּטוּחַ שֶׁאַתָּה בְּסֵדֶר,
אוֹ אִם אַתָּה כּוֹעֵס אוֹ עָיֵף אוֹ פּוֹחֵד,
אַל תִּשְׁכַּח לוֹמַר לְעַצְמְךָ:
דֻּבִּי שִׁיר אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ.
וַהֲכִי חָשׁוּב, תִּסְגֹּר לִפְעָמִים אֶת הָעֵינַיִם
וְתִתְמַלֵּא בְּאַהֲבָה פְּשׁוּטָה לְעַצְמְךָ
תַּרְגִּישׁ אֶת הָאַהֲבָה זוֹרֶמֶת לְךָ בַּגּוּף
וְתִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת נֶחְמָד לְכֻלָּם,
כְּמוֹ שֶׁאַתָּה נֶחְמָד לְעַצְמְךָ".
דֻּבִּי שִׁיר חָשׁ שֶׁהוּא מִתְעוֹדֵד
הַגַּב שֶׁלּוֹ הִתְיַשֵּׁר
וְהָעֵינַיִם שֶׁלּוֹ זָהֲרוּ,
הוּא הֵבִין כַּמָּה זֶה חָשׁוּב לְהַרְגִּישׁ שֶׁאַתָּה אוֹהֵב אֶת עַצְמְךָ,
כִּי הוּא הִרְגִּישׁ טוֹב עִם עַצְמוֹ, וְזֶה הָיָה נִפְלָא.
